פלוני נ' קיבוץ

החלטה

מבוא

1. תחילתם של ההליכים בבסיס החלטה זו, הינם בבקשת מר פלוני (להלן: "המבקש") מיום 23.01.22 כי הרשמת תעשה שימוש בסמכותה הקבועה בתקנה 6(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 (להלן: "תקנות החברות") ותורה למשיב [להלן גם: ("הקיבוץ") ו/או ("האגודה")] לתקן את פנקס חבריו באופן של הוספת המבקש לרשימת חברי האגודה, כך שיוכר כחבר הקיבוץ.
2. המבקש ביקש בנוסף, כי במסגרת זו תפעל הרשמת למנות חוקר אשר יבחן את פנייתו בהתאם לקבוע בתקנה 6(ב) לתקנות החברות ומכוח סמכותה הקבועה בסעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה").
3. ביום 10.08.2022 לאחר שהתקבלו תגובות הצדדים ולאחר הפקדת הערובה הנדרשת מונתה עו"ד שלומית ארליך כחוקרת לבדיקת חברותו של המבקש באגודה (להלן: "החוקרת").
4. ביום 25.01.23 העבירה החוקרת את דוח החקירה למשרדנו, במסגרתו המליצה שלא לתקן את פנקס חברי האגודה שכן המבקש לא ביצע את ההליכים הנדרשים עפ"י תקנון האגודה לצורך קבלתו לחברות ובנוסף, לא ניתן לקבלו לחברות באגודה מכוח התנהגות, בהתאם לקבוע בתקנון האגודה.
5. החוקרת ציינה בנוסף, כי ככול והמבקש סבור, כי ההחלטה שלא לקבלו לחברות נגועה בשיקולים זרים או שככול והמבקש סבור כי כמי שמוגדר בעל צרכים מיוחדים, הוא חוסה תחת האפליה המתקנת ומשכך על הקיבוץ לקבלו לחברות מבלי להעמידו להצבעה, הרי שההליך בהתאם להוראות סעיף 6(א) לתקנות החברות הוא אינו ההליך המשפטי הרלוונטי.
6. ביום 16.02.2023 דו"ח החקירה הועבר להתייחסות הצדדים לצורך מתן תגובתם לממצאיו.
7. ביום 07.03.2023 הגיש המבקש באמצעות ב"כ תגובתו לדו"ח, ואילו האגודה אשר ממצאי החקירה היו לטובתה, בחרה שלא להגיש תגובתה.
8. אפרט להלן את הרקע העובדתי בתמצית כפי שפורט בדוח החקירה וכן את טיעוני הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי במהלך החקירה ובמסגרת תגובת המבקש לדוח החקירה ולאחר מכן אכריע בבקשה.

תמצית העובדות כפי שבאו לידי ביטוי בדוח החקירה

9. המבקש בן קיבוץ ---, בן 38 (בעת הגשה הבקשה מושא החלטה זו מיום 31.01.22), בעל צרכים מיוחדים ומוכר כבעל 79% נכות נפשית ופיזית מהמל"ל.
10. למבקש לא מונה אפוטרופוס והוא בר שיחה.
11. קיבוץ --- היה בעבר קיבוץ שיתופי וביום 18.09.22 שונה סיווגו לקיבוץ מתחדש.
12. כפי שציינה החוקרת (סעיף 3.1.3 לדוח החקירה) תקנון הקיבוץ השיתופי הוא הקובע לעניינו שכן מועד הגשת הבקשה היה בתקופת היותו של הקיבוץ שיתופי.
13. על פי נוהג שהשתרש בקיבוץ, ובכפוף לעמידה בדרישות, ילדו של חבר קיבוץ יתקבל לחברות בגיל 30 ובלבד שהוגשה בקשה עובר לגיל 30.
14. לטענת המבקש הוא עמד בכלל דרישות הקיבוץ לצורך קבלה לחברות, הגיע לגיל המתאים ואף בשנת 2014 פנתה אימו לרשויות הקיבוץ בעניין מועמדתו של המבקש. מעבר לכך, מרכזת ועדת הקליטה הודיעה למנהל הקהילה בדבר פנייה זו וביקשה הנחיותיו, אולם מאום לא נעשה בעניין זה.
15. בשנת 2016, במעמד קבלת בני גילו לחברות אצל המשיב, הקיבוץ החליט שלא להעמידו את המבקש להצבעה על מנת שלא ייעלב.
16. ביום 28.12.2021 פנה ב"כ המבקש למשיב והלין על כך, שחרף פניותיו של המבקש ואימו בעניין קבלתו לחברות, המשיב לא קיבל את המבקש לחברות יחד עם בני כיתתו, באופן העולה כדי אפליה אסורה.
17. ביום 02.01.2022 השיב הקיבוץ וטען כי, בני אותו גיל לא עומדים למועמדות באופן משותף, ובן קיבוץ המעוניין להתקבל לחברות רשאי להגיש מועמדות עד גיל 30. המשיב טען בנוסף, כי לא איתר אסמכתא לכך שהמבקש הגיש בקשה רשמית לצורך הגשת מועמדתו כחבר קיבוץ, והפנייה הרשמית הראשונה הוגשה ע"י בא כוחו באיחור של 8 שנים מהמועד בו יכול היה להציג את מועמדתו לחברות, ועל כן חלה התיישנות.
18. עוד הובהר, כי הגם אם המבקש יפנה בבקשה להתקבל כחבר אגודה בקשתו תיבחן בהתאם לתנאי התקנון ובכלל הדרישה לעמוד בתקופת המועמדות, עמידה בחובת התפרנסות וקבלת רוב של 2/3 מבין החברים המצביעים בקלפי.
19. בנוסף טען המשיב, כי כפי שסוכם עם המבקש ואמו, המבקש נהנה ממעמד של "בן תלוי בחבר/ בן נתמך" על כל הכרוך בכך.
20. במכתבו מיום 05.01.2022 דחה ב"כ המבקש את תשובת המשיב והפנה את המשיב למכתבה של וועדת הקליטה מיום 30.01.2014 המתייחס לבקשת האם לקבלת המבקש לחברות. עוד טען ב"כ המבקש, כי אי קבלת המבקש לחברות מהווה אפליה אסורה וציין כי במידה והקיבוץ לא יקבל את המבקש לחברות הוא יפנה למשרדנו.
21. ביום 23.01.2022 פנה המבקש באמצעות ב"כ למשרדנו והגיש את הבקשה נשוא החלטה זו.

טענות הצדדים

טענות המבקש

22. הקיבוץ חייב לקבל את המבקש לחברות כחלק מאפליה מתקנת

• במסגרת זו טען המבקש כי בשל היותו מוגדר "בעל צרכים מיוחדים" הינו חוסה תחת חוקי האפליה המתקנת, ועל כן אין ואסור לקיבוץ להעמידו להצבעה לקבלה לחברות, והיה עליו לקבל אותו לחברות כחלק מאפליה מתקנת
• במסגרת הדיון בו נחקרה אם המבקש מיום 31.10.2022 טען המבקש באמצעות ב"כ בעניין זה בנוסף, כי הנושא של קבלה לחברות הוסדר בסעיף 8 ובסעיף 33 לתקנון הקיבוץ ובעניין רמת דוד (תיק משרדנו מס' 570001156), משרדנו קבע כי מסעיף 33 לתקנון יש ללמוד שלא צריך להעמיד בעלי צרכים מיוחדים להצבעה וסעיף זה מאפשר שיקול דעת למשיב שלא להעמיד להצבעה מועמד לחברות.
• עוד נטען, כי על פי פרשנות של ב"כ המבקש החובה שלא להעמיד את המבקש להצבעה נובעת מחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח- 1998.
• במסגרת התייחסותו לדוח החקירה טען המבקש בנוסף כי בשנתיים האחרונות התקיים בקיבוץ מרתון של קבלה לחברות והתקבלו כחמישה עשר חברים חדשים ושמו לא עמד כלל על הפרק, זאת לאור היותו בעל מוגבלות המוגדר ע"י הביטוח הלאומי כנכה וזאת אחרי שבמשך שנים לא דאג להציע לו כל עבודה.
• המבקש טען בנוסף כי במשך 14 השנים האחרונות אמו פנתה להנהלות השונות שהיו בקיבוץ מספר פעמים בבקשות לטיפול ביחסיו עם הקיבוץ והקיבוץ לא התייחס כלל לפניותיה.

לרשם האגודות השיתופיות הסמכות לתקן את פנקס החברים

1. כי מסקנת החוקרת לפיה למשרדנו אין סמכות להורות לקיבוץ על תיקון פנקס החברים הינה שגויה , שכן אם כך הדבר, כיצד מינה משרדנו אותה מלכתחילה. המבקש טוען בנוסף, כי הפרטים המוצגים בפנקס החברים של הקיבוץ אינם נכונים ואינם כהלכה, שכן הושגו תוך הפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק שוויון זכויות אנשים עם מוגבלות.

על הקיבוץ להשתתף בהוצאות המבקש.

• לטענת המבקש, בהתאם לסעיף 3 לתקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקיבוץ), התשס"ו-2005 על המשיב להשתתף בהוצאות הייצוג המשפטי של חבר בבוררות או בבית המשפט, בשיעור דומה להוצאות קיבוץ, ובשים לב למקורות הכספיים של החבר ולמבקש ולאימו חוסר יכולת כלכלית.
• לצורך תמיכה בטענה זו, מפנה המבקש לנקבע  בע"א 1773/06 אלף נ' קיבוץ איילת השחר ואח', [פורסם בנבו] במסגרתו חויב הקיבוץ לשאת בהוצאות חברת קיבוץ אשר הפסידה באותו עניין.
• המבקש מפנה בנוסף בעניין זה גם לתיק הבוררות מטעם משרדנו מס' 832/298/09 שרמן ואח' נ' קיבוץ האון, [פורסם בנבו] במסגרתו חייב משרדנו את הקיבוץ לשלם לשני חבריו החזר הוצאות משפטיות בהליך שקיימו כנגד הקיבוץ ויצאו כשידם על התחתונה.
• עוד נטען,  כי בלא הקשר להחלטה הסופית לעניין חברותו של המבקש, בנושא השתתפות בהוצאותיו יש להתייחס אליו כחבר.

בעניין זה נציין כי במסגרת השלמת הטענות טען המבקש, כי היות ועל פי תקנון הקיבוץ בפרק יישוב סכסוכים לא קיימת כל התייחסות ליישוב סכסוך בין החבר ובין מוסדות הקיבוץ יש לפעול על פי תקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), התשל"ב-1972 ולהפנות את הסכסוך בין חבר למוסדות הקיבוץ לרשם האגודות השיתופיות.

טיעוני המשיב כפי שעלו בהליך החקירה

25. העדר סמכות לרשם האגודות השיתופיות לתקן את פנקס החברים

• לטענת המשיב, תקנה 6(א) לתקנות החברות קובעת, כי הרשם רשאי להורות לאגודה לתקן את פנקס החברים מקום שאינו משקף את הפרטים כהלכה, משכך הסמכות לתיקון פנקס החברים מוקנית לו רק כאשר אינו תואם את מצב הדברים בפועל.
• במקרה דנן, לא נטען כי המבקש הוא חבר קיבוץ. נהפוך הוא הטענה היא כי המבקש אינו חבר הקיבוץ, כי הקיבוץ סירב לקבלו לחברות, אך יש לקבל אותו לחברות מחמת אפליה.
• לשיטת המשיב אין מדובר בתיקון טכני של פנקס החברים, אלא בטענה משפטית שיש מקום לבררה בהליך משפטי אחר.
• הקבלה לחברות אפשרית על דרך של הצבעה באסיפה הכללית, או עקב התנהגות מכוח תקנה 2א לתקנות החברות.
• לטענת המשיב במקרה דנן לא נטען על ידי המבקש, כי המשיב נהג בו כחבר, ומכל מקום לאחר שנת 2007 אפשרות זו נחסמה לאור סעיף 34א לתקנון, במסגרתו נקבע כי לא יראו אדם כחבר קיבוץ אלא אם התקבל לחברות על פי סעיף 28 לתקנון, גם אם הקיבוץ נהג בו כחבר.
• מטענת המבקש כי הקיבוץ מנע את קבלתו לחברות, נגזרת המסקנה הברורה, כי פנקס החברים משקף היטב את העובדה שהמבקש אינו חבר ואין עילה לתיקון פנקס החברים.

התיישנות

1. על פי תקנון הקיבוץ, אדם יכול להתקבל לחברות החל מגיל 18. המבקש היה בן 18 בשנת 2002, ומשך כל השנים שחלפו לא הוגשה תביעה או נפתח הליך משפטי בעניין זה. גם לשיטת המבקש אימו פנתה בשנת 2014 בבקשה לקבלו לחברות, אולם הפנייה לרשם האגודות השיתופיות לתיקון פנקס החברים נעשה בינואר 2022 למעלה מ-7 שנים לאחר מכן ומשכך התיישנה.

27. טענות המשיב לגוף הבקשה

• יש לדחות את טענת המבקש, לפיה הקיבוץ "החליט" שלא להעמיד את עניין מועמדתו לחברות בשנת 2016, במועד בו התקבלו בני קיבוץ אחרים בני גילו. לטענת המשיב, שאלת חברות לא עלתה על הפרק, לא בשנת 2016 ולא במועד מוקדם יותר, שכן אימו של המבקש ביקשה ופעלה כך שיכירו במבקש כ"בן בעל צרכים מיוחדים".
• החל משנת 2008 המשיב תומך במבקש ומספק את צרכיו כבן בעל צרכים מיוחדים התלוי באימו חברת הקיבוץ.
• המשיב טוען בנוסף בעניין זה, כי השקיע אלפי שקלים לאורך השנים בתמיכה הכספית ישירה ועקיפה לסיפוק צרכיו של המבקש, תוך שהמבקש אינו נדרש לעמוד בחובות הנדרשים מכלל החברים, אלא זוכה ליחס מיוחד, מפאת היותו בן התלוי באימו חברת הקיבוץ, בהתאם להחלטות המשיב בעניין.
• עוד טוען המשיב כי בתחילת שנת 2014 פנתה אם המבקש בבקשה שהמבקש יתחיל הליך של מועמדות לחברות. ביום 25.06.14 התקיימה פגישה בין מר --, מנהל הקהילה דאז, ובין המבקש ובמכתב של מנהל הקהילה מיום הפגישה נכתב:
• הסכמי אהדה- המסגרת המתאימה לך היא תת הסכמי אהדה וזוהי בחירתך. הבנת כי להיכנס למסלול מועמדות וחברות לא מתאים לך". תחת הכותרת "ההחלטות שהתקבלו באותה פגישה", נכתב – "כניסה למועמדות וחברות – החלטה להסדיר את עתידך תחת הסכמי אהדה".
• ביום 19.04.15 התקיימה פגישה נוספת בין המבקש ובין מנהל הקהילה דאז, מר *--, בסיכום הפגישה נכתב, כדלהלן:
• לטענת המשיב, "המסלול הלווייני" הוא מסלול הבנים בעל צרכים מיוחדים או בנים נסמכים
• המבקש או אימו לא טענו, כי סיכומי הפגישה אינם משקפים את כוונת הצדדים במהלך הפגישה;  האמור במכתבים האמורים לא תוקן על ידי המבקש או מי מטעמו. כמו כן, לא נטען כי המשיב סירב להביא את עניין מועמדותו לדיון בפני האסיפה הכללית.

28. מימון הוצאות משפטיות

• תיקון פנקס החברים אינו הליך בוררות. התקנות עוסקות במימון הליכים משפטיים בקיבוץ נוגעות לחברי קיבוץ ולהליכי בוררות או הליכים בבית משפט בשל סירוב לבוררות ואינן רלוונטיות לעניינו.
• לרשם האגודות השיתופיות אין סמכות להטיל הוצאות משפט, אלא להטיל משא הוצאות החקירה בסיומה על הצדדים או מי מהם.
• התנהלות המבקש ואימו גורמות למשיב הוצאות משפטיות מיותרות, אותן יש להשית על המבקש.

התייחסות המבקש לטענות המשיב

29. טענת ההתיישנות

• המבקש טוען כי יש לדחות את טענת ההתיישנות אותה טוען הקיבוץ, זאת לאור פניית אמו בשנת 2014 המאפסת את תקופת ההתיישנות ואשר ממנה יש למנות את שבע שנות ההתיישנות, זאת לאור העובדה כי הבקשה נשוא החלטה זו הוגשה בשנת 2021.
• המבקש טוען בנוסף בענייו זה, כי יש לדחות את הטענה גם לאור החריגים הקבועים בחוק ההתיישנות כדלקמן:
  1. סעיף 11 לחוק הקובע כי ליקוי נפשי או שכלי של התובע קוטע גם הוא את מרוץ ההתיישנות.
  2. סעיף 9 לחוק ההתיישנות קוטע אף הוא את מרוץ ההתיישנות, בשל העובדה שהקיבוץ העניק מדור זמני למבקש, עובדה אשר מהווה אינדיקציה כי הקיבוץ נהג במנהג "מעשה שיש בו מקצת הזכויות".
  3. סעיף 8 לחוק הקובע כי המועד הרלוונטי לתחילת תקופת ההתיישנות, ימנה מרגע שהנסיבות הרלוונטיות הובאו לידיעת המבקש, האפוטרופוס שלו והוריו. מהתנהגות הקיבוץ אנו מוצאים כי לא כך הוא.
  4. סעיף 7 לחוק הקובע כי נסיבות הקשורות בהתנהגותו של הנתבע עשויות להשעות את מרוץ ההתיישנות. מאחר והקיבוץ נהג במבקש באופן פסול, שעה שפגע בזכויות, יש בכך כדי להשעות את תקופת ההתיישנות.
  5. סעיף 5(ב) לחוק, הנוגע להתיישנות במקרקעין, זאת מאחר ואי קבלת המבקש לחברות פגעה בזכותו למדור ולכם יש למנות 15 שנים ממועד פנייתה של אימו לקבלתו לחברות בשנת 2014.

30. התייחסות המבקש לפגישה עם מר --- מנהל הקהילה

בעניין טוען המבקש כי לא ברור מאיזו סמכות נפגש מר -- איתו וכי מר --- היה מודע לכך שהמבקש הינו בעל צרכים מיוחדים וכי על כן חלות עליו הוראות חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלי או נפשית), תשס"ו-2005 הקובע בסעיף 8(א) כי אדם עם מוגבלות שכלית זכאי לכך שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו יהיה נוכח בחקירה.

דיון והכרעה

31. התיישנות

• אכריע תחילה בטענת המשיב בדבר התיישנות.
• סעיף 5 לחוק התיישנות קובע כדלקמן:

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא – בשאינו מקרקעין – שבע שנים".

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי:

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

בע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל (פורסם בנבו) מפרש בית המשפט העליון את סעיף 6 לחוק ההתיישנות לעניין מועד יצירת עילת התביעה ומציין כי:

"מרוץ ההתיישנות מתחיל כאשר התגבש בידי התובע "כוח תביעה" שפירושו כי לתובע עומדת אפשרות של ממש להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש אם יעמוד בנטל ההוכחה העובדתי ובנטל המשפטי לביסוס תביעתו".

• כפי שציינתי לעיל, במקרה דנן בקיבוץ היה קיים נוהג לפיו בכפוף לעמידה בדרישות, ילדו של חבר קיבוץ יתקבל לחברות בגיל 30 ובלבד שהוגשה בקשה עובר לגיל 30.
• קרי מועד הולדת עילת התובענה, הינה מועד הגעתו של המבקש לגיל 30 בשנת 2014.
• בעניין זה, אציין כי תאריך לידתו המדויק של המבקש לא עלה מכתבי הטענות של הצדדים ו/או מדוח החקירה, אך בהתאם לדברי ב"כ המבקש כפי שעלו במסגרת הגשת הבקשה מושא החלטה זו למשרדנו מיום 23.01.22 עולה כי המבקש הינו בן 38 קרי בסוף שנת 2021 עברה לה תקופת ההתיישנות.
• משכך בקשת המבקש נשוא החלטה זו, נעשתה לאחר תום תקופת ההתיישנות.
• בעניין זה חשוב לי לציין כי איני מקבל את טענת המבקש כי פנייתו למשיב בעניין בסוף שנת 2021 עוצרת את מרוץ ההתיישנות- שכן מלשון סעיף 5 לחוק ניתן ללמוד כי על מנת שלא תעבור תקופת ההתיישנות יש להגיש תובענה בתוך 7 שנים (תקופת ההתיישנות) וכאמור לעיל, במקרה זה הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו בחודש ינואר 2022 בחלוף תקופה זו.
• בעניין זה אבהיר בנוסף, כי איני מקבל גם את טענת ב"כ המבקש כפי שהועלתה במסגרת הדיון בפני החוקרת מיום 31.1022 לפיה קיימת פסיקה לפיה יש לבחון את מועד תחילת ההליך המשפטי במועד הפנייה לקיבוץ, שכן טענה זו נטענה בעלמא והמבקש ו/או ב"כ לא צירפו כל פסיקה התומכת בטענה זו ומשכך אין למבקש אלא להלין רק על עצמו.
• אבחן כעת האם המקרה דנן, נכנס בגדר אחד מהחריגים הקבועים בחוק ההתיישנות אשר לשיטת המבקש מתקיימים במקרה זה ועוצרים את תקופת ההתיישנות.

טענת המבקש כי עילת התביעה טרם התיישנה- שכן מדובר בהתיישנות במקרקעין (סעיף 5(ב) לחוק)

1. אבהיר כי טענה זו תמוהה בעייני והיא נדחית על הסף, שכן אין מחלוקת כי עילת התביעה במקרה דנן, הינה קבלתו לחברות של המבקש בקיבוץ ואף המבקש בעצמו מציין זאת במסגרת התשובות לשאלת החוקרת (נספח 8 לדוח החקירה ראו מענה לשאלת החוקרת הראשונה) ולא מדובר במגורי המבקש ו/או בשיוך דירה למבקש.

טענת המבקש כי הקיבוץ הטעה את המבקש ומשכך יש להשעות את מרוץ ההתיישנות בהתאם לקבוע בסעיף 7 לחוק

1. גם טענה זו נדחית על הסף-שכן מעבר לעובדה שטענה זו נטענה בעלמא וללא כל אסמכתאות, מהמסמכים שנמצאים בתיק החקירה ניתן ללמוד, כי הקיבוץ כלל לא הטעה את המבקש, הפעיל עליו כח, איים עליו ו/או ניצל את מצוקתו, אלא להיפך, הקיבוץ הבהיר למבקש במסגרת סיכומי פגישה איתו, כי מעמדו בקיבוץ הוא אינו חבר ועליו להסדיר את מעמדו דרך הסכמי אהדה (ראו סיכומי פגישות מיום 25.06.14 ומיום 13.04.15).

טענת המבקש כי נעלמו ממנו ומהוריו נסיבות רלוונטיות אשר ממנו את הגשת הבקשה ומשכך יש להשעות את מרוץ ההתיישנות בהתאם לקבוע בסעיף 8 לחוק

1. גם טענה זו אין ביכולתי לקבל- שכן גם טענה זו נטענה בעלמא וללא כל אסמכתאות.
2. מעבר לכך מסיכומי הפגישה אותם ציינתי לעיל וכן מהמסמכים הנוספים, בהם נדונה חלוקת פירות נכסי הקיבוץ לבנים בעלי צרכים מיוחדים, ניתן ללמוד כי הקיבוץ לא הסתיר דבר או מנע מהמבקש את הגשת הבקשה נשוא החלטה זו, והיה ביכולתו לעשות או ביכולת מי מטעמו לפעול, זאת בתוך תקופת ההתיישנות.

טענת המבקש כי בעצם העובדה כי הקיבוץ נתן לו מדור יש בכך בכדי להראות הודאה בזכותו של המבקש העוצרת את מרוץ ההתיישנות בהתאם לקבוע בסעיף 9 לחוק

1. גם טענה זו אינה מקובלת עלי ונדחית על הסף- שכן אין במתן המדור למבקש מהקיבוץ בכדי להודות בזכותו של המבקש להיות חבר בו.
2. הקיבוץ נתן מדור למבקש מתוקף היותו בן של חברים בו ומתוקף היותו בעל צרכים מיוחדים ולא היה בכך בכדי להודות בזכות המבקש להיות חבר בו (ראו לעניין זה סעיפים 81 ו-83 לתקנון הקיבוץ השיתופי).

טענת המבקש כי יש להשעות את מרוץ ההתיישנות בהתאם לקבוע בסעיף 11 לחוק לאור הליקוי הנפשי והשכלי של המבקש

1. בע"א 3432/17 שי טופז (יוכט) נ' חיים יוכט (פורסם בנבו) קבע בית המשפט העליון בנוגע לסעיף 11 לחוק כי: "מתכלית הוראה זו עולה כי למצער יש להראות כי התובע לא היה מסוגל להחליט על ביצוע פעולות משפטיות כמו הגשת תביעה או מתן ייפוי כוח לעורך דין לצורך כך. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם המערערים הוכיחו קיומו של ליקוי נפשי, לצורך תחולת הוראת הסעיף היה עליהם להוכיח קשר סיבתי, כלומר שבשל קיומו של ליקוי נפשי, התובע לא היה מסוגל לדאוג לענייניו כאמור. בנטל זה לא עמדו המערערים, שלא צירפו ראיות המוכיחות שזאב לא היה מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי".
2. במקרה דנן המבקש לא המציא כל מסמך רפואי במסגרת תיק החקירה המאפשר לי לבחון לעומק את טענתו לעצירת מרוץ ההתיישנות לאור החריג הנקבע בסעיף 11 לחוק.
3. אם לא די בכך כדי לדחות טענה זו של המבקש, אמו של המבקש במסגרת דיון בתיק החקירה מיום 31.10.22 ציינה בצורה מפורשת כי במידה מסוימת יש ביכולתו של המבקש לקבל החלטות. אמרות שלשיטתי סותרות בבירור את טענת המבקש כי יש לו ליקוי שכלי. חרף העובדה כי בקשה זו נדחית לאלתר לאור קבלתי את טענת ההתיישנות מטעם המשיב וכפי שציינתי בהחלטתי מיום 27.4.23 בתיק -- לאור העובדה כי אין חולק כי המבקש הינו אדם בעל צרכים מיוחדים ולאור העובדה כי הסוגיה העולה מתיק זה, צצה ועולה חדשות לבקרים, גם במקרה דנן

אני רואה לנכון לדון בטענות המבקש לגופן על מנת לעשות סדר בנושא ולהבהיר את עמדת משרדנו בעניין בעלי הצרכים המיוחדים בקיבוצים ובעניין סמכות משרדנו לדון בבקשות המוגשות בהתאם לתקנה 6 לתקנות החברות.

האם קיימת חובה על הקיבוץ לקבל את המבקש לחברות מכוח אפליה מתקנת לאור היותו בעל צרכים מיוחדים?

• כפי שאפרט להלן, אני סבור כי התשובה לכך היא שלילית.
• האופן שבו ניתן להתקבל לחברות באגודה שיתופית קבוע בסעיף 2 לתקנות החברות הקובע כי:
• סעיף 2א לתקנות החברות קובע כי:

"נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה".

סעיף 8 לתקנון הקיבוץ קובע כי:

"אדם יתקבל לחברות אם התקיימו בו תנאים אלה:​

סעיף 28 לתקנון הקיבוץ קובע כי: "מועמד יתקבל כחבר, אם ההחלטה על קבלתו כחבר נתקבלה ברוב של 2/3 מהמצביעים באסיפה הכללית שבסדר יומה נכלל הדיון בדבר קבלתו כחבר בהרמת ידיים או באופן חשאי או במשאל בין באופן שמי ובין באופן חשאי, הודעה על סעיף כזה בסדר היום, תפורסם לא פחות משלושה ימים לפני מועד האסיפה".

סעיף 33 לתקנון הקיבוץ קובע כי: "האסיפה הכללית רשאית להחליט בדבר קבלת חבר, גם מבלי שיידרש לעבור תקופת מועמדות או לחתום על תצהיר מועמדות ובקשה להתקבל כמועמד, ובלבד שאותו אדם הגיש בקשה בכתב להתקבלכחבר תוך תקופה שהאסיפה הכללית קבעה לעניין זה והמבקש או אחד מאלה:​         

ה. אדם המתקבל בנסיבות שלדעת האסיפה הכללית הן נסיבות מיוחדות ומצדיקות ויתור על תקופת מועמדות".

סעיף 34(א) לתקנון הקיבוץ קובע כי: כפי שניתן לראות מהאמור לעיל, הדרך להתקבל כחבר בקיבוץ הינה בהתאם לקבוע בתקנון האגודה ובכפוף לעמידת המועמד ברוב הדרוש כפי שנקבע באסיפה הכללית.

• במסגרת דוח החקירה (סעיף 9.4.5.10) ציינה החוקרת כי:
• אציין כי מקובלת עלי המלצת החוקרת- שכן ממעבר על תקנון האגודה לא נקבע בו כי בעלי צרכים מיוחדים יתקבלו באופן אוטומטי לחברות עקב אפליה מתקנת.
• מה גם שמהמסמכים שהועמדו בפניי החוקרת נראה כי הקיבוץ התייחס למבקש כבן תלוי בחבר בהתאם לתקנון ודאג לכל מחסורו.
• בנוסף מקובלת עלי עמדת החוקרת כי גם לא ניתן לקבל את המבקש לחברות מכוח התנהגות לאור הנקבע בתקנון האגודה וכן לאור העובדה, כי המבקש בעצמו ציין כי אינו מבקש להתקבל לחברות מכוח התנהגות.
• כמו כן, כפי שאפרט להלן גם יתר טענות המבקש בעניין זה נדחות.
• לעניין הסתמכות המבקש על החלטת משרדנו בתיק רמת דוד- אציין כי הסתמכות זו אינה רלוונטית, שכן בהתאם לפסק הדין בערעור המנהלי על ההחלטה הנ"ל מיום 20.06.23 (עמ"נ 42839-12-21) החלטה זו בוטלה.
• גם הסתמכות המבקש על חוק שיווין זכויות לאנשים עם מוגבלות אינה רלוונטית ונדחית- שכן מעבר לעובדה כי טענה זו של המבקש נטענה בעלמא- ללא כל הפניה לסעיף ספציפי בחוק זה, הח"מ עבר על כל סעיף בחוק הנ"ל ולא מצא כל סעיף התומך בטענת המבקש כי יש לקבלו לקיבוץ מכוח אפליה מתקנת.
• לעניין טענת המבקש כי בשנים האחרונות היה מרתון של קבלה לחברים בקיבוץ ואילו המבקש לא הועמד להצבעה- אבהיר כי גם טענה זו נטענה בעלמא ללא פירוט שמות החברים שהתקבל ואין ביכולתי להתייחס אליה.
• לעניין טענת הפניות הרבות של אמו של המבקש לקיבוץ לצורך הסדרת מעמדו- אציין כי מהמסמכים אשר הונחו בפניי אין ביכולתי לקבל טענה זו שכן לא ראיתי פניות חוזרות ונשנות של האם בעניין קבלת שרון לחברות בקיבוץ.

האם שגתה החוקרת במסקנתה (סעיף 9.5.2 לדוח החקירה) לפיה לאור טענות המבקש היה עליו לפנות להליכים משפטים שלא במסגרת תקנה 6 לתקנות החברות?

42. כפי שאפרט להלן- בנקודה זו איני מקבל את מסקנת החוקרת.

43. תקנה 6 לתקנות החברות שעניינה תיקון פנקס חברי האגודה קובעת כדלקמן:

"(א) רשאי הרשם לצוות על אגודה לתקן את פנקס החברים שלה לגבי אדם פלוני אם הוא חבר כדין באגודה או שאינו חבר בה או שחדל כדין להיות חבר בה ופנקס החברים אינו משקף פרטים אלה כהלכה, ומשניתן צו כאמור יראו את הפנקס לכל דבר כאילו תוקן; הרשם יפעל על פי תקנה זו בין מיזמתו ובין על פי בקשת אדם כאמור, ועד האגודה, או אגודה אחרת החברה באגודה או שהאגודה חברה בה.​

44. בת"א (מחוזי מרכז) 19737-08-21 נורית כספי נ' שעלבים קבוצת פועלי אגודת ישראל להתיישבות שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, להלן: "פרשת שעלבים") קבע בית המשפט המחוזי מרכז בנוגע להליך לקביעת חברותו של אדם באגודה שיתופית  כי:

"אין להתעלם מכך שקביעת חברותו של אדם באגודה או שלילתה הינה נושא בעל ייחודיות מקצועית, אשר לא בכדי הובאה לפתחו של זה אשר לו הידע והמומחיות לחקור, לדון ולהכריע בעניין, כמו גם בעניינים נוספים הנוגעים למנגנונים השונים המתקיימים באגודות השיתופיות. בהתקיים אם כן טריבונל מקצועי המוסמך להכריע בעניין, ואשר נתונים בידיו כלים שונים ויעילים לשם הכרעה, חלה על דורש ההכרעה חובת מיצוי הליכים בפני אותו טריבונל, במיוחד שעה שדלתות בית המשפט אינן נסגרות בפניו כפועל יוצא מכך, זאת לאור קיומה של זכות הערעור על החלטת הרשם בפני בית המשפט לעניינים מנהליים, המבטיחה פיקוח שיפוטי."

45. בהמשך פרשת שעלבים קובע בית משפט מחוזי מרכז בהסתמך על קביעת בית המשפט העליון בתיק רע"א 959/20 נהריה – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' דפנה פרידמן (פורסם בנבו) בכל הנוגע לטענות חוקתיות הנוגעות לסוגיית החברות באגודה כי: לגדרו של סעיף 3 לחוק הבוררות. דומני כי עמדה זו אינה שנויה במחלוקת ואין צורך להרחיב על אודותיה. לצד זאת, ייתכנו מקרים חריגים בהם סכסוך שכזה ייכנס לגדרו של סעיף 3 כך לדוגמא, סכסוך הנוגע להחלטת אגודה להוציא אדם משורותיה רק בשל מגדרו או דתו".

• כפי שציינתי לעיל איני מקבל את מסקנת החוקרת שכן היא נאמרה באופן גורף, מה גם שמפרשת שעלבים, ניתן לראות בבירור כי למשרדנו הסמכות לדון בבקשות לתיקון פנקס החברים באגודה לאור מומחיות עובדי האגף לאיגוד שיתופי בתחום ועל הפונים בסוגיית החברות למצות הליכים מול משרדנו בטרם יפנו בעניין לבית המשפט וברי הוא שבמסגרת זו יועלו טיעונים "חוקתיים" אותם יהיה על החוקר לבדוק במסגרת החקירה שאינם בסמכות הרשם גרידא (ראו לעניין זה גם את החלטתי מיום 27.4.23 בתיק ---- סעיף 153).
• יחד עם זאת חשוב לציין בהסתמך על הנקבע בפרשת פרידמן, כי רובם המוחלט מהמקרים העוסקים בסוגיית החברות, אינם עוסקים בעניינים חוקתיים במובן הרחב ורק במקרים חריגים לא ניתן יהיה לדון בהם ויהיה על משרדנו להפנות את הפונה לבית המשפט המוסמך- אך לא כך במקרה דנן, בו הקיבוץ התייחס למבקש כבן תלוי בחבר לאורך כל הדרך והנושא הובהר למבקש בסיכומי הפגישה עמו
• אציין בנוסף כי במקרה דנן- ההחלטה לפתוח בחקירה נעשתה עקב העובדה כי היה צורך לחקור ולבדוק את העובדות אותן טען המבקש כאמור לעיל וברי הוא שלא היה ביכולת משרדנו לקבל החלטה מבלי לבחון אותן לעומק במסגרת חקירה בהתאם להוראות סעיף 43 לפקודה.

האם פנקס החברים במקרה דנן אינו משקף כהלכה את חברי הקיבוץ?

• כפי שאפרט להלן אני סבור כי התשובה לכך היא שלילית.
• כאמור לעיל, בעניין נכונות הרשום בפנקס החברים טוען המבקש, כי הפרטים המוצגים בו אינם נכונים ואינם כהלכה, שכן הושגו תוך הפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
• כפי שציינתי לעיל, הדרך להתקבל לחברות בקיבוץ נקבעת בתקנון הקיבוץ ובכפוף לכך שתקנון הקיבוץ עומד בהוראות תקנות החברות.
• כפי שציינתי לעיל, במקרה דנן בתקנון הקיבוץ, לא נקבעה כל חובה עליו לקבל לחברות בעלי צרכים מיוחדים ובתקנות החברות אין כל חובה על האגודות לקבל לשורותיהן חברים בעלי צרכים מיוחדים.
• מעבר לכך וכפי שציינתי לעיל, טענות המבקש בדבר הפרת חוק יסוד כבוד האדם  וחירותו וחוק שיווין זכויות לאנשים עם מוגבלות נטענו בעלמא וממעבר על סעיפי החוק הנ"ל, לא מצאתי כי זכויותיו של המבקש נפגעו ו/או הוא הופלה ע"י הקיבוץ עקב מוגבלותו, שכן כפי שציינתי לעיל, ממעבר על המסמכים כפי שהונחו בפניי, הקיבוץ דאג למבקש לכל מחסורו של המבקש בהתאם להוראות התקנון.
• לעניין טענת המבקש כי לא ברור מאיזו סמכות נפגש מנהל הקהילה איתו שכן הוא היה מודע לכך שהמבקש הינו בעל צרכים מיוחדים ומשכך חלות עליו הוראות חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלי או נפשית), תשס"ו-2005 הקובע בסעיף 8(א) כי אדם עם מוגבלות שכלית זכאי לכך שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו יהיה נוכח בחקירה.
• אבהיר כי גם את טענה זו של המבקש איני מקבל.
• סעיף 2(א)  לחוק הנ"ל קובע כי:

מקריאת התוספת לחוק- לא מצאתי כי החוק רלוונטי למקרה דנן, מה גם שהפגישות המדוברות נעשו במסגרת הקיבוץ ולא במסגרת חקירה במשטרה או בכול גוף חוקר אחר, לגבי אחת מהעברות המופיעות בתוספת לחוק.

האם על הקיבוץ להשתתף בהוצאות המבקש?

גם התשובה לשאלה זו בעיניי הינה שלילית.

סעיף 1 לתקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקיבוץ), תשס"ו-2005 מגדיר סכסוך כדלקמן:

​סעיף 3 לתקנות הנ"ל קובע בכל הנוגע להשתתפות הקיבוץ במימון ייצוג כי:

מסעיפי התקנות הנ"ל ניתן לראות במפורש כי הם מתייחסים ליחסי הקיבוץ והחבר.

כאמור המבקש אינו חבר הקיבוץ, משכך אין חובה על הקיבוץ להשתתף בהוצאותיו [ראו לעניין זה את דברי כב' השופטת שבח במסגרת ה"פ 323/06 דורון יהודה נ' קיבוץ שפיים (פורסם בנבו)].

סוף דבר

37. לאור האמור לעיל, הבקשה לתיקון פנקס החברים נדחית הן מתוקף התיישנות והן לגופה.
38. יחד עם זאת, לאור העובדה כי מועמדתו של המבקש לחברות בקיבוץ לא הועלתה מעולם להצבעה באסיפה הכללית ולאור העובדה כי במקרה דנן לא נחתם עם המבקש הסכם לבן תלוי, אני מורה לקיבוץ לפעול להסדרת מעמדו של המבקש בקיבוץ ובכלל זה, לשבת עם המבקש ואמו ולהסביר להם את החלופות השונות להסדרת מעמדו בקיבוץ, בין עם באמצעות הצבעה באסיפה הכללית וקבלה לחברות בהתאם לקבוע בתקנון ובין באמצעות הסכם אהדה המסדיר את זכויות הבנים התלויים בחברים וכן את היתרונות והחסרונות של כל מסלול.
39. ככול והמבקש ו/או מי מטעמו יהיו מעוניינים כי לפגישה זו יצטרפו נציגים מטעם ארגון אהדה אני מורה לקיבוץ לאפשר זאת.
40. אני מורה כי פגישה זו תתקיים תוך 60 יום ממועד החלטה זו.
41. לאור דחיית הבקשה ובהתאם לסמכותי הקבועה בסעיף 45 לפקודת האגודות השיתופיות, אני מורה כי המבקש הוא זה אשר יישא בהוצאות החקירה.
42. החוקרת הגישה חשבונית עבור עבודתה המסתכמת בסך של 12,285 ₪ כולל מע"מ. בהתאם לכך, המבקש ישלם את השכר האמור לחוקרת תוך 14 יום מיום קבלת החלטה זו ויודיע למשרד הרשם בכתב ששכר החוקרת שולם.
43. לאחר שהחוקרת תאשר את קבלת התשלום יוחזר למבקש השיק הבנקאי שהופקד על ידו כערובה לכיסוי הוצאות החקירה במסגרת הליך זה.
44. לאור קבלת טענות הקיבוץ, ולאור העובדה כי הליך נשוא החלטה זו, הינו הליך מעין שיפוטי [ראו לעניין זה עמ"נ 520/08 פנינה קמליאן נ' רשם האגודות השיתופיות (פורסם בנבו)] ומתוקף סמכותי כפי שנקבעה בבג"ץ 11361/05 רחל נמרוד נ' רשם האגודות השיתופיות (פורסם בנבו) אני מורה על חיוב המבקש בהוצאות הקיבוץ ובשכר טרחת באי כוחו בסך של 2000 ₪, אשר ישולמו על ידי המבקש לקיבוץ, תוך 30 ימים מיום החלטתי זו- אחרת יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית.
45. זכות ערעור על החלטתי זו בפני בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בתוך 60 יום, בהתאם לסעיף 5(2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס–2000 ובהתאם לתקנות 23(ב) ו- 25 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי- דין), תשס"א–2000.
46. המזכירות תעביר העתק מהחלטתי זו לצדדים בדוא"ל באמצעות באי כוחם ותוודא קבלה.
47.  כמו כן, תעביר המזכירות החלטה זו למר זרח יהב מנהל מחלקת החקירות במשרדנו לצורך סגירת התיק.

ניתן היום ו' כסלו התשפ"ד, 19.11.23 בירושלים בהיעדר הצדדים.