החלטה

א.     מבוא

1. מונחת בפני בקשת הגב' -*--- (להלן: "המבקשת") מיום 11.4.2022, כי אעשה שימוש בסמכותי הקבועה בסעיף 52(4)ב לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה"), ואורה על תיקון פסק בוררות מיום 10.01.23 אשר ניתן ע"י כב' הבורר עו"ד אייקו פרי (להלן: "הבקשה" ו/או "הבורר" בהתאמה) במסגרתו דחה הבורר את מרביתם המוחלט של הסעדים אותם ביקשה המבקשת כנגד המשיבה, הכול כפי שאפרט להלן בהחלטה זו.

ב.   הצדדים ותקציר ההשתלשלות העובדתית

2.   המשיבה הינה אגודה שיתופית המסווגת ככפר שיתופי, בה מאוגדים תושבים ממושב --- במועצה האזורית בקעת הירדן (להלן: "האגודה").

3.   המבקשת הינה חברה באגודה והינה דור שני לחברי האגודה.

4.   ביום 11.2.2019 פנתה המבקשת למזכיר האגודה ויו"ר הוועד בבקשה כי האגודה תקצה לה קרקע לטובת הקמת מפעל, לייצור ערכות לימוד עצמית, להרכבת גופי תאורה ניידים (להלן: "המיזם").

5.   ביום 17.2.19 התקיימה ישיבת ועד הנהלה, במסגרתה אושרה למבקשת הקצאת קרקע לטובת המיזם, בשטח אזור התעשייה של האגודה וזו תעשה לאחר ביצוע פרצלציה.

6.   ביום 16.5.2019 הודיע מזכיר האגודה מר --- למבקשת, כי לאחר ביצוע פרצלציה הוחלט בישיבת ההנהלה מיום 17.02.19 להקצות לה, משבצת קרקע במושב- הידועה כמשבצת 1014.

7.   לטענת המבקשת עם קבלת אישור ועד האגודה- היא החלה בפעולות רבות להקמת המיזם, לרבות עזיבת עבודתה וכן הוציאה כספים רבים לצורך הכנת תכניות בנייה, פנייה לסוכנות לעסקים קטנים, שכירת יועצים שונים וכו....

8.   ביום 20.8.19 החליט ועד הנהלת האגודה (ועד חדש שנבחר חודשיים קודם לכן ביום 30.6.19), לעצור את כלל הפעולות השטחים המיועדים לתעשייה ביישוב ולא להקצות שטחים אלה לחברי אגודה פרטיים, אלא לנצל את שטח אזור התעשייה למיזמים לטובת כלל החברים באגודה, שכן מדובר בשטח קרקע ששוויו לא מבוטל ומדובר בסה"כ בשבעה דונם בלבד- עוד הוחלט להביא את הנושא להצבעה באסיפה הכללית של האגודה.

9.   לאחר קבלת ההחלטה הנ"ל, פנתה המבקשת, לוועד האגודה במטרה לקבל הבהרות האם ההחלטה הנ"ל, תקפה גם לגבי משבצת 1014 שהוקצתה לה לטובת הקמת המיזם.

10. הוועד לא השיב לפנייתה וביום 3.9.2019 התקיימה אסיפה כללית, במסגרתה הוחלט כי השטח לתעשייה יוקצה לכלל חברי האגודה ולא לחברים באופן פרטי.

11.    לאחר החלטת האסיפה הכללית, פנתה המבקשת במכתב התראה באמצעות ב"כ לאגודה ודרשה מהאגודה כי תחתום לה על תכניות הבנייה לצורך הקמת המיזם.

12.    בעקבות כך, החליט ועד האגודה, כי מעתה והלאה ב"כ האגודה ינהל את השיח בעניינה של המבקשת עם ב"כ.

13.    כפי שאפרט להלן אחד מהסעדים אותה ביקשה המבקשת במסגרת הליך הבוררות הוא, כי יינתן לה פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, שכן לשיטתה פרסום המכתב אותו שלחה המבקשת לוועד האגודה- לכלל החברים בה הוציא את דיבתה.

14.    בהמשך לאמור בסעיף 11 לעיל, התנהל דו שיח בין באי כח הצדדים שלא צלח, בעקבותיו נעשתה פנייה למשרדנו למפקח האזורי וזה השיב למבקשת, כי עליה לפנות למנגנון יישוב הסכסוכים הקבוע בתקנון האגודה.

15.    המבקשת פעלה בהתאם לכך, הגישה למשרדנו בקשה למינוי בורר- אליה צירפה כתב תביעה במסגרתו דרשה את הסעדים כדלקמן (יוער כי לכתב התביעה, צירפה המבקשת את החטיבה להתיישבות כנתבעת פורמאלית אך זאת נמחקה בהתאם להחלטת עוזר הרשמת כתוארו דאז עו"ד רמזי חוראני, מיום 26.4.21):

15.1.    להורות למשיבה לחתום, על מסמכי בר רשות בנחלה 34 במושב ולהקצות לה נחלה זו.

15.2.    לחלופין להורות למשיבה להקצות למבקשת קרקע אחרת למגורים ביישוב- מכוח היותה חברת אגודה וכוח החלטות האסיפה הכללית שלה, בהתייחס לזכויות של בנים חוזרים.

15.3.    להורות למשיבה לבצע כל פעולה נדרשת להקצאת משבצת 1014 למבקשת בהתאם להתחייבות ועד ההנהלה של המשיבה.

15.4.    להורות כי החלטות מוסדות הנתבעת, בהתייחס להקצאת קרקע לתעשייה לחברים פרטיים אינן חלות על המבקשת.

15.5.    לחילופין להורות כי ההחלטות הנ"ל בטלות.

15.6.    לחילופי חילופין, להורות למשיבה לפצות את המבקשת עבור כל הנזקים שהיא הסבה לה, כתוצאה מהנזקים אשר נגרמו לה כתוצאה ביטול הקצאת הקרקע לטובת המיזם בסך של 418,000 ₪.

15.7.    להורות למשיבה לפצות את המבקשת בפיצוי לפי חוק אישור לשון הרע בשל פרוטוקול ועד ההנהלה שהופץ לכלל חברי האגודה.

15.8.    להורות למשיבה, לפנות לאלתר את סככת האסבסט במשבצת 1014 מכוח החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע"א-2011.

15.9.    להורות למשיבה, לגלות ולהמציא מסמכים ונתונים אודות מס' יחידות המקרקעין שהוקצו לבנים/בנות חברים ו/או לפרטיים אשר אינם חברי האגודה ואינם מתגוררים כלל ביישוב ----

15.10.     להורות למשיבה, לפעול בהתאם לתקנונה ולהחלטות האסיפה/ הוועד ולפעול להשבת מקרקעין אשר הוקצו למי שאינם חברי אגודה ואינם מתגוררים ביישוב ----

16.    במסגרת פסק הבוררות, דחה כב' הבורר את מרבית טענות המבקשת וחייב את המשיבה בפיצוי בסך של 15,375 ₪ בלבד וקבע כי ככול ובעתיד, תקבל המשיבה החלטה להקצאת קרקעות באזור התעשייה לחברי האגודה תינתן למבקשת עדיפות בבחירת מגרש מתוך שטח זה על פני חברי אגודה אחרים.

ג.       טענות הצדדים

עיקר טענות המבקשת

17.    כב' הבורר לא הכריע בשניים מתוך הסעדים כפי שצוינו בכתב התביעה (הסעדים אשר צוינו בסעיפים 15.8 ו- 15.10 לעיל).

18.    כב' הבורר הפר את חובת הנאמנות כלפי המבקשת- שכן לשיטת המבקשת, הבורר דן בתיק כאשר מלכתחילה הוא סבר שאין כל תכלית בקיום הדיון ללא החטיבה להתיישבות וברגע שקבע בתחילת הדרך כי החטיבה להתיישבות היא צד נדרש-וכבוד עוזר הרשם החליט אחרת, היה עליו שלא לקבל את התיק ולהעבירו לבורר אחר.

19.    שגה כב' הבורר בסעיף 11 לפסק הבוררות שכן מחד קבע כי משבצת הקרקע 1014 אינה שייכת לאגודה ומאידך הסתמך על החלטת האסיפה הכללית מיום 20.8.19, במסגרתה הוחלט כי שטח התעשייה ביישוב יוקצה לטובת מיזמים לכלל חברי האגודה ובכך קבע למעשה כי המשבצת הנ"ל כן שייכת לאגודה.

20.    שגה כב' הבורר בסעיף 19 לפסק הבוררות- עת קבע כי המבקשת אינה זכאית להקצאת קרקע למגורים בשטחה של האגודה, שכן עצם קבלתה של המבקשת לחברות באגודה מעידה על כוונת האגודה להקצות לה קרקע למגורים בשטח היישוב.

21.    בעניין זה טוענת המבקשת בנוסף, כי סעיף 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג- 1973 (להלן: "תקנות החברות") קובע בצורה מפורשת כי באגודה שסיווג אותה הרשם ככפר שיתופי לא יראה הרשם אדם כחבר אלא אם הוא בעל משק בתחום הכפר השיתופי וגר בו דרך קבע.

22.    שגה כב' הבורר בסעיף 20 לפסק הבוררות, עת התעלם מהחלטות האסיפה הכללית מהשנים 96 ו-97 במסגרתם לשיטת המבקשת מתבססת זכותה של המבקשת להקצאת קרקע ביישוב ----

23.    שגה כב' הבורר בסעיף 22 לפסק הבוררות, עת לא קיבל את טענת המבקשת בדבר הפלייתה אל מול חברים אחרים באגודה והתעלם ממסמכים וראיות שהוצגו לו בהליך הבוררות.

24.    שגה כב' הבורר בסעיף 25 לפסק הבוררות- עת קבע כי לא יכולה להיות מחלוקת כי אופן שימוש האגודה במשאב מוגבל המצוי במשבצת האגודה צריך להתקבל במסגרת האסיפה הכללית- שכן טענות אלה כלל לא הועלו ע"י המבקשת במסגרת הליך הבוררות וכן פסק הדין עליו הסתמך לצורך הכרעתו זו- אינו רלוונטי (ה"פ 1281/93 דוד פלחי נ' נטע) למקרה דנן.

25.    שגה כב' הבורר בסעיף 27 לפסק הבוררות- עת קבע כי לא הוצגה בפניו ראיה על כך שנתנה הזדמנות גם לחברי אגודה אחרים להציע הצעות בקשר להקצאת שטח מתוך שטח התעשייה של היישוב- שכן גם טענה זו לא הועלתה ע"י המבקשת.

26.    שגה כב' הבורר בסעיף 28 לפסק הבוררות- עת קבע כי לא נפל פגם בהחלטת וועד ההנהלה של האגודה מיום 20.8.19 ובהחלטת האסיפה הכללית מיום 03.09.19 במסגרתה קבע הוועד, כי הוא עוצר כל פעילות בשטח התעשייה של האגודה ומעלה את הנשוא לדיון- שכן בהצעת ההחלטה כפי שהובאה בפני האסיפה הכללית, לא הובהר ולא הוסבר לחברים כי משבצת הקרקע 1014 הוקצתה זה מכבר למבקשת ומשמעות אישור החלטת הוועד היא פגיעה כספית משמעותית במבקשת מעבר להפקעת הקרקע ממנה.

27.    שגה כב' הבורר בסעיפים 29-33 לפסק הבוררות עת קבע כי הקצאת משבצת יכולה להיעשות רק ע"י ההסתדרות הציונית. לשיטת המבקשת קביעת הבורר נסמכת ע"י דבריו של עד (מר ---) ללא אסמכתא, ללא הוראת חוק וללא סעיף בתקנון וחמור מכך, מבלי שהאגודה העלתה זאת בכתב ההגנה מטעמה.

28.    שגה כב' הבורר בסעיפים 31-32 לפסק הבוררות עת קבע כי לא בוצעה הפקעה של משבצת 1014 מהמבקשת.

29.    שגה כב' הבורר בסעיפים 41-44 לפסק הבוררות עת קבע כי המבקשת לא הוכיחה כי התפטרה מעבודתה לצורך הקמת המיזם במשבת 1014- שכן המבקשת הוכיחה זאת בראיות ואסמכתאות למכביר.

עיקר טענות המשיבה

30.    לעניין אי צירופה של החטיבה להתיישבות להליך הבוררות- טוענת המשיבה כי המבקשת בעצמה נתנה את הסכמתה לכך כי ההליך יתנהל ללא החטיבה להתיישבות לאחר החלטת עוזר הרשמת חוראני ומשכך היא מושתקת מלטעון כל טענה בעניין.

31.    בהתייחס לטענת המבקשת בנוגע לסעיף 11 לפסק הבוררות- טוענת המשיבה כי המבקשת מערבבת מן שאינו במינו- שכן סעיף 11 לפסק הבוררות הינו המשכו של סעיף 10 אשר עניינו בהקצאת נחלה 34 וטוענת בנוסף כי הבורר לא קבע כי משבצת הקרקע 1014 אינה של המשיבה ומדובר בטענה מטעה ולא נכונה.

32.    בהתייחס לטענת המבקשת בנוגע לסעיף 19 לפסק הבוררות- טוענת המשיבה כי מסקנתו של כב' הבורר לפיה אין חיוב על המשיבה להקצות נחלה למבקשת הינה בהתאם לקבוע בתקנון האגודה ולא נפל בה כל פגם. המשיבה מציינת בנוסף בעניין זה כי הזכות לקבלת נחלה, נתנה להוריה של המבקשת ולאחיה של המבקשת איתי ולירון שקיבלו גם הם נחלה.

33.    בהתייחס לטענת המבקשת בנוגע לסעיף 20 לפסק הבוררות- טוענת המשיבה כי החלטות האסיפה אליהם מפנה המבקשת כלל לא הומצאו ומשכך אין לה אלא להלין רק על עצמה.

34.    בהתייחס לטענת המבקשת בנוגע לסעיף 22 לפסק הבוררות-טוענת המשיבה כי המבקשת לא הציגה ולו ראיה אחת להפלייתה לעומת חברי אגודה אחרים וקביעות כב' הבורר בעניין זה- מושתתות על קביעות עובדתיות ברורות- שאין ערכאת ערעור נוטה להתערב בהן.

35.    בהתייחס לטענות המבקשת בנוגע לסעיפים 25-28 לפסק הבוררות- טוענת המשיבה כי טענות המבקשת אינן ברורות כלל ועיקר, שכן כב' הבורר הכריע בכל הסוגיות שעמדו לפתחו ולאור העובדה כי מדובר בשטח השייך לאגודה שהינו משאב יקר יש לקבל הכרעה לגביו במסגרת האסיפה הכללית. בעניין הפגם אותו טוענת המבקשת שנפל בהחלטת האסיפה הכללית טוענת המשיבה כי טענות אלה נבחנו ע"י עוזר הרשם, נערכה אסיפה נוספת ובכך נסתם הגולל על טענת הפגם.

36.    בהתייחס לטענות המבקשת בנוגע לסעיפים 29-33- לפסק הבוררות טוענת המשיבה כי לא נפל פגם בהחלטת כב' הבורר ובצדק דחה הבורר את טענתה של המבקשת שכן גם לשיטת המבקשת אותה ציינה בסיכומיה לוועד היה סמכות להקצות לה את משבצת 1014 ואם היה לו סמכות להקצות, מן הסתם הייתה לו הסמכות לבטל את ההקצאה. לעניין טענות המבקשת בנוגע להפקעה מציינת המשיבה כי הסעיפים הרלוונטיים בתקנון האגודה אליהם מפנה המבקשת, עוסקים בהקצאת קרקע לחקלאות ולא לתעשייה כפי שקרה בפועל במקרה דנן.

37.    בהתייחס ליתר טענות המבקשת טוענת המשיבה כי קביעות כב' הבורר בעניין התפטרותה של המבקשת מעבודתה, התקבלו על בסיס התרשמותו מהראיות כפי שהונחו בפניו ומדובר בקביעות עובדתיות ברורות, שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהם.

ד.      דיון והכרעה

38.    האם הפר הבורר את חובת הנאמנות כלפי המבקשת?

38.1.    כפי שאפרט להלן, איני מקבל את טענת המבקשת בעניין זה- אמנם עולה מפסק הבוררות בצורה מפורשת, כי כב' הבורר סבר מלכתחילה כי החטיבה להתיישבות הינה צד נדרש להליך (ראו סעיף 11 לפסק), אך מכאן ועד לפסול את הליך הבוררות כולו בטענה של הפרת חובת נאמנות מצדו, על בסיס אמרה זו הדרך היא ארוכה.

38.2.    כב' הבורר דן בתיק בהתאם להחלטות מפורשות של משרדנו הן החלטת עו"ד ביאלר מיום 17.08.2020 והן החלטת עו"ד חוראני מיום 26.04.21, במסגרתן נקבע כי עליו להמשיך לדון בתיק ללא החטיבה להתיישבות, לכן איני רואה כל הפרה של חובת הנאמנות שלו כלפי הצדדים.

38.3.    ככול והמבקשת סברה כי על כב' הבורר לפסול את עצמו עקב פגיעה בחובת הנאמנות שלו כלפיה, היה עליה לעשות זאת, כבר בתחילת הליך הבוררות בסמוך להחלטתו של עו"ד חוראני עת המשיך כב' הבורר בהליך ולא להמתין לקבלת פסק הבוררות ולטעון טענה זו במסגרת הבקשה נשוא החלטה זו. אציין כי עצם העלאת טענה זו בשלב זה מהווה חוסר תום לב בעיני.

38.4.    בהערת אגב אציין כי איני מסכים עם אמרת כב' הבורר בסעיף 11 לפסק הבוררות כי החטיבה להתיישבות, הינה צד נדרש להליך זה, שכן מרגע שהחטיבה להתיישבות נמחקה מההליך בהחלטת עוזר הרשמת חוראני- מהות הסכסוך נשוא עניינינו, הינו מתן המלצה בלבד מטעם האגודה לחטיבה להתיישבות, להקצות קרקע למבקשת וכך גם העד מטעם המבקשת עצמה, מר ----העיד, במסגרת התע"ר שהגיש בהליך הבוררות (ראו סעיף 13 לתע"ר).

39.    טענת המבקשת בנוגע לשגיאות הבורר בסעיף 11 לפסק הבוררות

39.1.    גם את טענת המבקשת בנוגע לטעויות כב' הבורר בסעיף 11 לפסק איני מקבל- כפי שאפרט להלן, לא מצאתי כל פגם בדברי כב' הבורר בסעיף 11 לפסק, לפיהם האגודה אינה הבעלים במשבצת שלה.

39.2.    כפי שאפרט להלן משטר הקרקעות החל על המושבים ביהודה ושומרון הינו כדלקמן: מדינת ישראל (המנהל האזרחי) הינה הבעלים בקרקע. המנהל האזרחי חותם על הסכמי הרשאה עם החטיבה להתיישבות שהינה הזרוע המיישבת של המדינה בשטחי יהודה ושומרון וזו חותמת על הסכמי בר רשות למשבצות חקלאיות עם אגודות (במקרה דנן אגודת מושב --- ובהתאם להמלצת האגודה, החטיבה להתיישבות חותמת עם בעלי הזכויות בנחלות/ מגרשים על הסכמי בר רשות פרטניים בשטח משבצת האגודה [לעניין זה ראו ת"א (י-ם) 7469/05 יישוב קהילתי בשמת נערן נ' ההסתדרות הציונית העולמית - החטיבה להתיישבות (פורסם בנבו) ת"א (ירושלים) 6454-04 מתתיהו מושב שיתופי להתיישבות חקלאית של פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' המועצה המקומית מודיעין עילית (פורסם בנבו) וכן תא"מ (ירושלים) 7108-09 נתיב הגדוד -מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' צופית גרגיר (פורסם בנבו).

39.3.    אציין כי הסכמי ההרשאה עליהם חתומות האגודות ביהודה ושומרון כפופים להסכמי ההרשאה בין המנהל האזרחי לחטיבה להתיישבות.

40.    האם קיימת חובה על האגודה להמליץ לחטיבה להתיישבות להקצות נחלה/קרקע למגורים במושב למבקשת שהינה חברה בה?

40.1.    כפי שאפרט להלן, מקובלת עלי הכרעת כב' הבורר בעניין זה, לפיה לאגודה לא הייתה כל חובה להקצות נחלה למבקשת, על אף היותה חברה באגודה.

40.2.    במסגרת פסק הבוררות ניתח כב' הבורר בצורה מעמיקה את הסעיפים הרלוונטיים לעניין בתקנון האגודה (ראו סעיפים 12-23 לפסק הבוררות) וקבע כי על אף היותה של המבקשת חברה באגודה- אין לאגודה חובה להמליץ עליה להקצאת נחלה-לא מצאתי כל פגם בניתוחו המשפטי של הבורר, אשר התבסס כאמור על הנקבע בתקנון האגודה שהינו חוזה מחייב בין האגודה לחבריה וכן על חקירתה של המבקשת, במסגרתה הודתה כי למשפחתה הוקצו זה מכבר שלוש נחלות במושב.

40.3.    גם  טענת המבקשת לפיה בהתאם לקבוע בתקנה 6 לתקנות החברות, חובה על המשיבה להקצות נחלה למבקשת לאור העובדה כי היא חברת אגודה אינה רלוונטית כלל וכלל לעניינו.

40.4.    כותרת תקנה 6 לתקנות החברות הינה תיקון פנקס חברים תקנה זו קובעת  כי:

"(א) רשאי הרשם לצוות על אגודה לתקן את פנקס החברים שלה לגבי אדם פלוני אם הוא חבר כדין באגודה או שאינו חבר בה או שחדל כדין להיות חבר בה ופנקס החברים אינו משקף פרטים אלה כהלכה, ומשניתן צו כאמור יראו את הפנקס לכל דבר כאילו תוקן; הרשם יפעל על פי תקנה זו בין מיזמתו ובין על פי בקשת אדם כאמור, ועד האגודה, או אגודה אחרת החברה באגודה או שהאגודה חברה בה.

(ב) לא יצווה הרשם על תיקון פנקס החברים לפי תקנת משנה (א) אלא לאחר שנערכה חקירה באגודה לפי סעיף 43 לפקודה בעניינים הדרושים לדעתו למתן הצו כאמור, ונתן לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם.

(ג)  לענין תיקון פנקס החברים כאמור בתקנת משנה (א) מכוח תקנה 2א ....

(3)  באגודה שסיווג אותה הרשם ככפר שיתופי לא יראה הרשם אדם כחבר אלא אם הוא בעל משק בתחום הכפר השיתופי וגר דרך קבע בכפר השיתופי".

40.5.    כפי שניתן לראות עניינה של תקנה 6 הינו תיקון פנקס חברי האגודה משהמבקשת הינה חברה באגודה ברי הוא כי התקנה אינה רלוונטית לענייננו, ככול והמבקשת לא הייתה חברה באגודה והיה ברשותה משק והייתה מתגוררת בו דרך קבע- והיא הייתה מגישה בקשה לתיקון פנקס חברי האגודה, אזי תקנה זו הייתה רלוונטית, אך זהו כאמור אינו המקרה.

41.    האם שגה הבורר כאשר התעלם מהחלטות האסיפה הכללית מהשנים 96 ו-97 על פיהן טוענת המבקשת כי היא זכאית לקבלת מקרקעין במושב ----?

41.1.    כפי שאפרט להלן- לא מצאתי כי נפל פגם בהתעלמות כב' הבורר בפסק הבוררות מההחלטות האסיפה הכללית של האגודה, אליהן מפנה המבקשת.

41.2.    בעניין זה אציין- כי המבקשת צירפה לכתבי הטענות מטעמה במסגרת הליך הבוררות וכן במסגרת הליך זה, החלטה אחת בלבד של האספה הכללית של האגודה מיום 1.9.97 (נספח ל"א לכתב התביעה, להלן: "אסיפת 97") הרלוונטית לעניין, בה אושר דוח הוועדה לבנים חוזרים, במסגרתו נקבעו ההמלצות כדלקמן:

·       "הצמדת הבית לכל משפחה תעשה לפי שנות הוותק במושב, תוך התחשבות בגילאי הבנים/בנות חוזרים.

·       הבית המוצמד למשפחה נועד לאכלוס בנים/בנות חוזרים בלבד.

·       הבית יושאר בחזקת המשפחה עד שנה לאחר שחרור אחרון הבנים/בנות מהצבא.

·       הבתים בחזקת ההנהלה והיא זו שתקבע איזה בית יוצמד לאיזה משפחה.

·       בית מוצמד למשפחה ולא גרים בו בת/בן חוזר החל מגיל שירות צבאי- יוגדר כבית ריק והמשפחה תחויב להשכירו עד לאכלוסו ע"י הבן או הבת החוזרים.

·       בית ריק יושכר ע"י ההנהלה ובתאום עם המשפחה בדמי שכירות סמליים, אך ורק לבני המושב".

41.3.    נראה כי ההחלטה הנוספת אליה מתכוונת המבקשת, הינה החלטת האסיפה הכללית של האגודה מיום 16.6.16 (להלן: "אסיפת 2016") במסגרתה אושר מתווה קליטת בן שני לאגודה, החלטה אשר צורפה כנספח "2" לתצהירו של יו"ר האגודה מר --- ועודכנה בחודש ינואר 2018 (ראו נספח כ"ו לכתב התביעה).

41.4.    באסיפת 2016 נקבע כי:

1.     "בן/בת שני למשפחה יוכל להיקלט באגודה לפי מתווה זה בהתקיים התנאים האלה:

א.    בן ראשון הינו חבר אגודה המתגורר בפועל באופן קבע ---

1.       במידה והבן הראשון כבר אינו חבר האגודה אך עדין מחזיק בנחלה ---- יהיה על האחים להסדיר את העברת הבעלות על הנחלה ביניהם.

ב.     לחמרה מלאי נחלות פנויות לקליטה".

2.     על המועמד לעבור מבדק התאמה במכון מוכר, לפי הפניית האגודה ככול נקלט חדש".

3.     קבלה לאגודה מותנית בהמלצת ועדת הקליטה ואישור אסיפת חברים בהצבעה חשאית".

4.     הבן/הבת השני מתגורר --- במשך לפחות שנה אחת ברצף, בזמן הגשת הבקשה לחברות, יהיה פטור משנת מועמדות נוספת.

5.     דמי כניסה לאגודה- בן בת שני ייהנה מהנחה של 50% מדמי הכניסה כפי שנקבעו ע"י ההנהלה לנקלט מן המניין באותה העת ולא יקבל רווחים במשך שנתיים מיום קבלתו".

41.5.    בעדכון החלטת אסיפת 2016 מינואר 2018 נכתב לחברי האגודה כי קבלת בן שני לאגודה תעשה עפ"י תקנון היישוב באישור הוועד וכן חתימה על הסכם קליטה אשר יכלול עמידה בהתחייבויות כספיות.

41.6.    כפי שניתן לראות מקריאת שתי ההחלטות הנ"ל ומהעדכון לחברים מינואר 2018 -לא מצאתי שיש בהן בכדי לקבוע כי שגה הבורר כאשר לא התייחס אליהן- במסגרת פסק הבוררות, שכן גם החלטות אלה, אינן מועילות למבקשת שכן למשפחתה, הוקצו זה מכבר שלוש נחלות במושב, אחת להוריה של המבקשת ושתי נחלות נוספות לאחיה (לעניין זה ראו את אישורה של המבקשת לכך במסגרת חקירתה הנגדית מיום 18.05.22 עמ' 3 שורות 24-27).

42.    האם המבקשת הופלתה לעומת חברי אגודה אחרים?

42.1.    כלל ידוע הוא- כי אין ערכאת ערעור מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה מטה.

42.2.    לעניין זה יפים זה, דברי בית המשפט העליון בע"א 10225-02 יפה פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ בע"מ (פורסם בנבו) לפיהם: "כידוע, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות ובממצאים כאלה אלא במקרים חריגים, כאשר קיימות נסיבות מיוחדות, המצדיקות את התערבותה או כאשר הגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת".

42.3.    כפי שאפרט להלן, לא מצאתי נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותי בסוגיה זו.

42.4.    בסעיף 22 לפסק הבוררות, קבע כב' הבורר קביעה עובדתית ברורה, לפיה המבקשת לא הופלתה אל מול חברי אגודה אחרים. את קביעה זו ביסס הבורר על תשובותיה של המבקשת בחקירתה הנגדית.

42.5.    מפאת חשיבות העניין, אצטט את דבריה של המבקשת גם כאן (ראו עמ' 3-לפרוטוקול דיון ההוכחות מיום 18.05.22 שורות 11-15 ובהמשך שורות 23-28 ועמ' 4 שורות 1-9):

"ש. --- הוא לא בר רשות והוא פשוט לקח בית סתם והשכיר אותו לצד ג'?

ת. לפי מיטב ידיעתי כן. אין לי רשימה של ברי הרשות מהחטיבה להתיישבות.

ש. הבנתי. אז מה זה, את בדקת את זה שהוא באמת לא, שאין לו בר רשות? את שאלת אותו?

ת. בגלל זה אני חוזרת ואומרת לפי מיטב ידיעתי".

ובהמשך חקירתה....

"ש. הבנתי. טוב, בסדר. עכשיו תראי, בסעיף 53 את מדברת כל הבנים והבנות קיבלו הקצאה של קרקע ללא עלות כפי שביצעה הנתבעת במועד קבלתי כחברה באגודה בשנת 2015 ורק אני סורבתי והופליתי לרעה. אני רק אשאל שוב או שאני אחדד, יש לך מסמך שמלמד על זה שכולם קיבלו ללא עלות?

ת. כל מי שהתקבל ללא עלות, גם ---, קיבלו ללא עלות.

ש. קיבלו ללא עלות.

ת. כן.

ש. אוקי.

ת. את רוצה לראות מסמך?

ש. יש לך החלטה כזו? את יכולה להציג לנו החלטה שמלמדת על זה שזה משהו גורף כזה?

ת. אין החלטה שזה משהו גורף כזה כי זה לא היה עד ש-2016 הגיע. את מבקשת על משהו שהוא חסר, שלא היה.

ש. לא הייתה החלטה כזאת לפני.

ת. לא הייתה. והפוך, בסדר? את שואלת את השאלה הפוך.

42.6.    כפי שניתן לראות מתשובותיה של המבקשת בחקירתה הנגדית- המבקשת בעצמה מודה, כי אין בידיה כל החלטה או מסמך מהחטיבה להתיישבות, המוכיח את טענתה לפיה הופלתה ע"י האגודה לרעה. על כן, תמוהה בעייני טענת המבקשת במסגרת בקשה זו, לפיה שגה כב' הבורר במסקנתו עת לא העמיק בנספחים ובמוצגים הרבים אותה הציגה המבקשת במסגרת הליך הבוררות.

42.7.    מעבר לכך הח"מ עבר על כלל הנספחים שהוגשו לבורר במסגרת הליך הבוררות ולא מצא ולו מסמך אחד, המוכיח כי המבקשת הופלתה אל מול חברים אחרים באגודה.

43.    האם וועד האגודה ראשי היה לבטל את החלטתו מיום 17.2.19 בה הוחלט להקצות למבקשת את משבצת 1014?

43.1.    לצורך מענה לשאלה זו, נבחן את הוראות תקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה-1973 (להלן: "תקנות הרשויות") תקנון האגודה, את הספרות המקצועית הרלוונטית וכן את קביעותיה של ההלכה הפסוקה בעניין.

43.2.    תקנה 23(ב) לתקנות הרשויות קובעת כדלקמן: "לוועד, לרבות הועד הזמני והועד הממונה כאמור בתקנות אלה, יהיו כל סמכויות האגודה שלא נמסרו לרשות אחרת בפקודה, בתקנות אלה או בתקנות האגודה".

43.3.    תקנה 23(ג) לתקנות הרשויות קובעת כדלקמן: "הועד וחבריו יפעלו בתחום סמכויותיהם, בכפוף לתקנות האגודה והחלטות האסיפה הכללית, לטובת האגודה וללא הפליה".

43.4.    סעיף 158 לתקנון האגודה (סעיף ההגדרות) קובע כי המנהלה הינה ועד ההנהלה של האגודה.

43.5.    סעיף 46(ב) לתקנון האגודה קובע כי: "למנהלה יהיו כל הסמכויות אשר לאגודה, במידה שאין בחוק, התקנות או בתקנון זה הוראה אחרת".

43.6.    סעיף 54 לתקנון האגודה קובע כי: "המנהלה תוכל להחליט באיזה עניין שהוא, אם נוכחים בפתיחת הישיבה ע"י היו"ר למעלה ממחצית חבריה".

43.7.    סעיף 56 לתקנון האגודה קובע כי: "על חבר המנהלה לפעול לטובת האגודה במסגרת מטרותיה וסמכויותיה בהתאם לתקנון ולהחלטות האסיפה הכללית בדרך שמנהל נאמן היה פועל באותן נסיבות, להוציא לפועל את עסקיה, להקל על בקורת החשבונות ולהגיש את המסמכים הנאותים לכך לברית פיקוח".

43.8.    עורכי הדין חיים נועם ז"ל ועופר נועם שיבדל"א בספרם אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה (עמ' 295 מהדורת 2020) מציינים כי: "לעיתים שינויים דינאמיים עשויים לחייב את הוועד לחזור בו מהחלטה קודמת שקיבל למרות שרבים מסתמכים על החלטות הוועד, באופן שעשוי לעורר מחלוקות פנימיות. הוועד מחויב להפעיל שיקול דעת ולפעול לטובת הכלל ללא הפליה ולא משוא פנים".

43.9.    בהמשך מציינים עורכי הדין נועם על בסיס הנקבע בבש"א  8286/04 בתיה רביב נ' אגודת הכורמים של יקבי ראשון לציון (פורסם בנבו) כי למועצה קרי הוועד נתונה הסמכות של קביעת מדיניות וניהול האגודה.

43.10.     בעמ' 296 לספרם מציינים עורכי הדין נועם על בסיס הנקבע בה"פ 306/98 מינץ כהן נ' ועד אגודת קדש נפתלי (פורסם בנבו) כי: "הוועד לא פועל בחלל ריק, ועל אף שהוא נושא בסמכויות השיוריות הוא אינו יכול לסתור את רוח הריבון, קרי את החלטות האסיפה הכללית. מכאן גם לפעולות שיש בהן כדי לפגוע באושיות האגודה ובמטרותיה העיקריות, כגון מכירת נכסיה ושינוי ייעוד המקרקעין שברשותה, חייב הוועד באישור מוקדם של האסיפה הכללית. כן אנו סבורים כי החלטות מהותיות אשר יש בהן כדי להשפיע על עתיד האגודה או חבריה, וכן החלטות שקובעות מדיניות כללית של האגודה, מן הראוי שיובאו להכרעה בפני האסיפה הכללית".

43.11.     מהאמור לעיל, עיננו הרואות כי:

43.11.1.    סמכויותיו של ועד האגודה הינן נרחבות מאוד ולעיתים יש ביכולת הוועד לחזור בו מהחלטותיו הקודמות.

43.11.2.    מחובתו של הוועד להפעיל שיקול דעת ולהעביר להכרעת האסיפה הכללית, החלטות הקובעות מדיניות.

43.12.     במקרה דנן, בו עסקינן במשבצת קרקע קטנה יחסית, בשטח של שבעה דונם בלבד בייעוד תעשייה, המוקצת מהחטיבה להתיישבות לרווחתה של האגודה וחבריה- מקובלת עלי החלטת הוועד מיום 20.8.19 במסגרתה החליט הוועד לחזור בו מהחלטה קודמת, לעצור את הקצאת הקרקע בשטח התעשייה לחברים באופן פרטני ולהעביר את ההכרעה בעניין, לידי האסיפה הכללית שכידוע לכול- הינה הריבון העליון באגודה.  

43.13.     לעניין טענת המבקשת, כי שגה כב' הבורר עת לא התייחס לטענתה, כי טרם הבאת נושא הקצאת שטח התעשייה לכלל חברי האגודה, לא הובאה בפני האסיפה, העובדה כי הוועד הקודם הקצה לה זה מכבר משבצת קרקע בתוך שטח זה (משבצת 1014), אבהיר כי גם טענה זו אין ביכולתי לקבל.

43.14.     מעיון בפרוטוקול דיון ההוכחות אשר התנהל בתיק הבוררות, ניתן לראות בצורה מפורשת כי המבקשת מודה בצורה מפורשת כי היא הייתה נוכחת באסיפה מיום 3.9.2019 בה הוחלט להקצות את שטח התעשייה לכלל החברים באגודה ולא לחבר ספציפי ולא פצעה פה בעניין במטרה להשפיע על חברי האגודה להתנגד להחלטה  ומשכך אין לה להלין רק על עצמה (ראו לעניין זה דברי המבקשת עמ' 32 לפרוטוקול עמ' 32 שורות 3-16).

44.    האם שגה הבורר עת קבע כי שינוי החלטת הוועד לא מהווה הפקעה?

44.1.    כפי שאפרט להלן, לא מצאתי כי שגה כב' הבורר במסקנתו הנ"ל.

44.2.    מהבקשה נשוא החלטה זו וכן מהטענות אותן העלתה המבקשת במסגרת הליך הבוררות- עולה כי המבקשת מבססת את טענתה בעניין זה- על הנקבע בסעיפים 134-135 לתקנון האגודה.

44.3.    אני סבור כי טענות המבקשת בעניין זה אינן רלוונטיות למקרה דנן- שכן כפי שציינתי לעיל, משבצת הקרקע של האגודה אינה בבעלותה אלא בבעלות המנהל האזרחי הפועל בשטחי יו"ש באמצעות החטיבה להתיישבות, משכך אין ביכולת האגודה להפקיע קרקע והיכולת ההפקעה הינה אך ורק של החטיבה להתיישבות- כל שיכולה לעשות האגודה הינה לבטל את המלצתה לחטיבת להתיישבות להקצאת קרקע.

44.4.    אציין כי לא נעלם מעייני, לשון סעיף 134(ג) לתקנון האגודה המציין כי ביכולת האגודה "להפקיע שטחי קרקע", אך לאור הדברים אותם ציינתי לעייל אני סבור כי מדובר בניסוח שאינו נכון משפטית ורצוי כי האגודה תפעל לשנותו.

44.5.    כמו כן, מקריאת פסק הבוררות- עולה קביעה עובדתית ברורה (ראו סעיפים 32-33 לפסק הבוררות) לפיה משבצת 1014 לא הועברה למבקשת, לא נרשמה על שמה מעולם ולא נחתם עמה כל הסכם בנוגע למשבצת 1014 ומדובר בהחלטה של הוועד ששונתה בהחלטה מאוחרת יותר וכפי שקבעתי לעיל- היה ביכולת ועד האגודה לעשות כך.

44.6.    לאור האמור לעיל, לא מצאתי להתערב בקביעת הבורר בסוגיה זו.

45.    האם שגה הבורר עת קבע כי המבקשת לא הוכיחה כי התפטרה מעבודה לצורך הקמת המיזם?

45.1.    כאמור לעיל טוענת המבקשת כי קביעת כב' הבורר שגויה, שכן הוא התעלם מאסמכתאות וראיות למכביר אותן הציגה במסגרת הליך הבוררות.

45.2.    כפי שאפרט להלן, לא מצאתי כי שגה כב' הבורר בעניין זה.

45.3.    בסעיפים 43-44 לפסק הבוררות קבע כב' הבורר קביעות עובדתיות ברורות, אותן ביסס על חקירתה הנגדית של המבקשת, לפיהן המבקשת לא ידעה לציין במדויק, מתי הודיעה לחברת יס בה עבדה על התפטרותה, לא צירפה את הודעת הפיטורין שלה, סירבה להציג אותה וכן לא תמכה טענותיה במסמך או אסמכתא כלשהי מחברת יס המאשרת כי היא דוחה את בקשתה לחזור לעבודתה, לאחר שנתקבלה אצלה החלטת ועד האגודה מיום 22.8.19.

45.4.    כפי שציינתי לעיל- התערבות ערכאת ערעור בקביעות עובדתיות תעשה רק במקרים חריגים בהם קביעות הערכאה הדיונית אינן מתקבלות על הדעת.

45.5.    ממעבר על המסמכים הרבים אותם צירפה המבקשת לבקשה נשוא החלטה זו וכן על פרוטוקול דיון ההוכחות אשר התקיים בהליך הבוררות- לא מצאתי כי קביעותיו של  כב' הבורר אינן מתקבלות על הדעת ולכן קביעות הבורר בעניין זה מקובלות עלי.

46.    סוגיית האסבסט במשבצת 1014

46.1.    כאמור לעיל טוענת המבקשת כי כב' הבורר לא הכריע בסוגיה זו.

46.2.    כפי שעולה מפסק הבוררות, סעיפים 51-52 כב' הבורר לא הכריע בסוגיה, שכן לשיטתו לא יכול היה להכריע בה, לאור העובדה כי החטיבה להתיישבות אינה צד להליך והיא למעשה בעלת הזכויות במקרקעין.

46.3.    כפי שאפרט להלן, אני סבור כי נימוקו של כב' הבורר אינו רלוונטי לעניין, שכן מעיון בהוראות החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע"א-2011 (להלן: "חוק האסבסט") לא מצאתי כי יש בידי הסמכות להפעיל את הסעד אותו דרשה המבקשת להורות לאגודה לפנות את האסבסט ממשבצת 1014 ועל המבקשת לפנות לגורם המוסמך עפ"י חוק האסבסט שהינו המשרד להגנת הסביבה ו/או איגוד ערים לאיכות סביב שומרון שמכתב מטעמו נשלח לאגודה ביום 28.4.21 וצורף כנספח לתצהירה של המבקשת בהליך הבוררות.

47.    אי התייחסות כב' הבורר לסעד אותו ביקשה המבקשת כי יורה למשיבה, לפעול בהתאם לתקנונה ולהחלטות האסיפה/ הוועד ולפעול להשבת מקרקעין אשר הוקצו למי שאינם חברי אגודה ואינם מתגוררים ביישוב ---

47.1.    אציין כי בנקודה זו צודקת המבקשת, שכן כב' הבורר אכן לא התייחס לסעד זה במסגרת פסק הבוררות.

47.2.    אך אין באי התייחסותו של כב' הבורר לסעד זה, בכדי לבטל את פסק הבוררות בכללותו, או לגרום לכך שאורה לאגודה לפעול בהתאם לרצונה של המבקשת ואנמק את עמדתי להלן.

47.3.    במסגרת הדיון בבקשה שהתקיים בפניי ביום 04.06.23 ציינה ב"כ האגודה עו"ד אופק (ראו עמ' 39 שורות 18-24) בסוגיה זו כי:

"אנחנו לא יכולים לבטל בר רשות לצורך העניין. היחידים שיכולים לעשות את זה, זה חטיבה להתיישבות. אז אנחנו יכולים לפנות ולבקש, או כל דבר כזה, אבל אין לנו שליטה על זה. ואגב, גם יש כאלה שיכולים לבטל להם בר רשות ואז יש חובות לחטיבה ואז צריך, כדי לפדות את אותו בית, צריך לשלם את החובות לחטיבה, זה לא משהו שאנחנו ---, יכולים לעשות, זה משהו שגם חייב לדעת".

47.4.    בהמשך הדיון ציין יו"ר האגודה מר ---- (ראו עמ' 40 שורות 3-12) כי:

"לא משנה טובה או לא טובה, זה הערה שאני חושב שהיא נכונה, שבמסגרת תפקידנו כהנהלה, ... לפחות גם ציינו את זה אני חושב אצל הבורר, כי ברשימה שהם הביאו בנספח, כמה וכמה בתים, שכן טופלו וכן אנשים שלא ... או דאגנו שהם ימכרו את הנכסים, כי הם היו חברים והוצאו והם לא גרים --- טענו שהנכסים יימכרו, כדי שהבתים יתמלאו וסך הכל כבר, נשארו אולי, אני פחות או יותר זוכר, אולי שלושה בתים כרגע במסגרת שלא מתגוררים בהם ואנחנו מטפלים בהם. זאת אומרת שנכון, זה משהו שלא צריך לקרות, אבל קרה עם השנים, ועכשיו אנחנו מטפלים בהכול".

47.5.    כפי שניתן לראות מדברי ב"כ האגודה ויו"ר האגודה, לאור העובדה כי החברים באגודה שאינם מתגוררים במושב --- חתמו על הסכמי בר רשות מול החטיבה להתיישבות הגורם היחידי, שיכול לבטל את ההסכם הינו החטיבה להתיישבות ולא האגודה.

47.6.    בנוסף כפי שניתן לראות מדברי יו"ר הוועד מר --- וכן מנספחים אותם צירפה המבקשת בעצמה לכתב התביעה מטעמה במסגרת הליך הבוררות- ניתן לראות בצורה מפורשת כי האגודה פעלה בעבר וכן פועלת גם היום מול החטיבה להתיישבות ומגישה בקשות לגורמים הרלוונטיים בה, כי תפעל להעברת זכויות בנחלות ממי שאינם חברים ואינם מתגוררים בשטח מושב ---לחברי אגודה המתגוררים בשטח המושב ולא הוקצו להם זכויות בר רשות במקרקעין (ראו לעניין זה נספח ל1 לכתב התביעה).

47.7.    לאור האמור לעיל ולאור העובדה כי האגודה פועלת בפועל מול בעלי זכויות בר הרשות שאינם מתגוררים בשטח האגודה לביטול זכותם מול החטיבה להתיישבות אין בכוונתי להתערב בסוגיה זו.

ה.     סוף דבר

48.    לאור האמור לעיל, הבקשה לתיקון פסק הבוררות נדחית על הסף ואני מורה על אישורו.

49.    לאור דחיית הבקשה, אני מורה על חיוב המבקשת בהוצאות ובשכר טרחת בא כח האגודה בסך של 8,000 ₪.

50.    סכום ההוצאות ישולם לאגודה תוך 30 יום ממועד החלטתי זו, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום המלא בפועל.

51.    5129371המזכירות תעביר החלטתי זו, לצדדים ולכב' הבורר ותוודא קבלה.

ניתן היום ו' באב התשפ"ג, 24.07.23 בירושלים בהיעדר הצדדים.