צינור ביוב המוביל את השפכים של העיר אור יהודה ויישובי הסביבה קרס, והשפכים זרמו לנחל איילון, נחל הירקון ומשם לחופי תל אביב והרצליה, החופים היו אסורים לרחצה במשך למעלה מחודשיים קבוצת הגולשים והשייטים וקבוצת דיגים הגישו תביעה ייצוגית
ביום 9.2.09 קרס צינור ביוב המוביל את השפכים של העיר אור יהודה ויישובי הסביבה, והשפכים זרמו לנחל איילון, נחל הירקון ומשם לחופי תל אביב והרצליה. חופי תל אביב והרצליה היו אסורים לרחצה במשך למעלה מחודשיים, במהלך החודשים פברואר-מרץ 2009. קבוצת גולשים (להלן: תביעת הגולשים והשייטים) הגישה תובענה ייצוגית אחת בנוגע לנזקים שנגרמו כתוצאה מזיהום הים, כן הגישה תובענה יצוגית שנייה, קבוצת דייגי נמל יפו (להלן: תביעת הדייגים). המדובר בשתי בקשות אישור שהדיון בהן אוחד.
שתי בקשות האישור הוגשו בהתאם לסעיף 6 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו הקובע את האפשרות להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית שעניינה: "תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע; לענין זה, "גורם המפגע", "מפגע סביבתי" - כמשמעותם בחוק למניעת מפגעים סביבתיים".
הסעדים המבוקשים בבקשות האישור הינם פיצוי כספי בגין הנזק לכל אחד מחברי הקבוצה, וצווים המורים למשיבים להימנע מהישנות המפגע, בהתאם להוראות החוק למניעת מפגעים סביבתיים.
הבקשות לסילוק על הסף הוגשו על ידי עיריית אור יהודה ועל ידי איגוד ערים.
הבקשות לסילוק על הסף בשל העדר עילה, העדר סמכות עניינית או אי התאמה להליך הייצוגי
עירית אור יהודה טוענת כי יש לדחות את תביעת הדייגים על הסף בשל העדר עילה אישית. לטענתה, אין בבקשה ולו בדל של מידע אודות המבקשים, אין בה ראיה לכך שביוב הגיע לים ולכך שמי מחברי הקבוצה לא דג בזמן כלשהו. גם לגבי תביעת הגולשים והשייטים טוענת עיריית אור יהודה, כי אינן מגלות עילת תביעה כנגדה ואינן מבססות די הצורך קיומה של עילת תביעה אישית. כמו כן, יש לדחות את התובענות על הסף, שכן בירור הנזק, של קבוצה לא הומוגנית שמספרה רב, אינו מתאים להליך הייצוגי.
איגוד ערים טוען כי שתי הבקשות אינן מגלות כל עילה נגדו, שכן הוא אינו נמנה בין האחראים על מערכת הביוב. כמו כן, טוען איגוד ערים כי בקשות האישור אינן מצביעות על קיומה של עילת תביעה אישית.
בעצם מה שנטען כי בקשות האישור אינן עומדות בתנאי הסף לאישור תובענה ייצוגית, ועל כן יש לדחותן על הסף. חוק תובענות ייצוגיות קובע שלב מקדמי לדיון בתובענה ייצוגית, הוא שלב אישור התובענה הייצוגית. בשלב המקדמי על בית המשפט לבחון את תנאי הסף לדיון בתובענה הייצוגית לגופה, כמפורט בחוק תובענות ייצוגיות. היות והחוק קובע תנאי סף לדיון בתובענה ייצוגית, טענות לדחייה על הסף של תובענה ייצוגית, ככלל, כמו במקרה זה, תהיינה זהות לטענות כנגד אישור התובענה הייצוגית. הדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הינו, אם כן, הליך מקדמי הזהה במהותו להליך הדחייה על הסף, ועל כן, שאלה היא, האם יש להיזקק להליך של דחייה של הסף בתובענות ייצוגיות. במקרה זה אין צורך להכריע בשאלה זו, היות ודינן של בקשות הדחייה על הסף להידחות נוכח חשיבותן הציבורית הרבה של התובענות הייצוגיות.
סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כתנאי ראשון להגשת תובענה ייצוגית, כי למבקש עצמו יש עילת תביעה.
אשר לתביעה האישית, אכן, בקשת הדייגים נעדרת פרטים אודות המבקשים, לקיומה של עילת תביעה אישית, באופן שאינו מאפשר, לכאורה, את אישורה כתביעה ייצוגית. יחד עם זאת, אין שבחוסר הראייתי בבקשת הדייגים יש כדי להצדיק את דחיית הבקשה על הסף.
המדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעלת חשיבות ציבורית עליונה. הייחוד של תובענה זו, ומכאן גם חשיבותה, הוא באפשרות של הציבור לפקח על פעולות השלטון, באמצעות מכשיר התובענות הייצוגיות, לא רק בקשר לגביית כספים על ידי רשויות המדינה, אלא בקשר לחובותיו של השלטון כלפי הציבור בשמירה על תנאי מחייה סביבתיים מינימליים.
הבקשה מעוררת שאלות של אחריות גופים ורשויות שלטון כלפי הציבור למחדלים ומפגעים סביבתיים, ומחויבותם לאפשר לציבור חיים בסביבה הולמת נטולת סיכונים בריאותיים. המבקשים מייצגים, במובן הרחב, את כלל הציבור במערכת היחסים שלו אל מול השלטון. החשיבות בבירור התובענה הינו בעצם לקיחת אחריות של רשויות שלטון למחדלים בנושאים אשר בתחום אחריותם. לקיחת האחריות הכרחית לקיומו של אמון הציבור ברשויות ולשמירתו של לשלטון החוק.
הטענה בבסיס בקשות האישור היא כי הרשלנות בתיקון צינור הביוב, ואי מניעת הזרימה של מי הביוב לחופי הרחצה במשך כחודשיים ברציפות, נבעה מסירוב הרשויות לבצע את התיקון, כאשר הן מעבירות את האחריות מגוף אחד למשנהו.
הקביעה לגבי האחריות מבוססת על מידע לגבי מידת המעורבות והאחריות של כל רשות בקשר לאירועים נשוא המפגע, ועל מידע על נסיבות התרחשות התקלה. מידע זה מצוי בידי הרשויות. קביעת האחריות מבוססת גם על פרשנות החקיקה הנוגעות בדבר. מתעוררות איפוא גם שאלות חשובות של זכות הציבור במידע לצורך הפעלת ביקורת ופיקוח על רשויות השלטון.
במקרה זה דחייה על הסף של בקשות האישור משום חוסר, כביכול, בראיות להוכחת עילת תביעה בכלל, או כנגד רשות כזו או אחרת, כאשר המידע הרלוונטי מוחזק על ידי הרשות, תחסום את האפשרות להגשת תביעות ייצוגיות כנגד רשויות בקשר עם מחדלים של רשויות בהפעלת סמכויותיהן.
איגוד ערים טוען כי הוראות אלו דורשות כתנאי להקניית סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מינהליים לדון בבקשת האישור, כי עילתה תופנה כנגד החלטה של רשות ספציפית, ולא די בכך כי היא תופנה כנגד רשות כלשהי מרשויות המדינה. ובכן, ספק רב אם פרשנות זו של איגוד ערים להוראות החוק מתיישבת עם תכלית החוק. כך בכלל, וודאי שכך כאשר אין בידי המבקשים, כמייצגי הציבור, לדעת מי היא הרשות האחראית למחדל, בשל העדר מידע, ובשל מחלוקת משפטית הנוגעת לפרשנות החקיקה הרלוונטית. למעשה, בדיון המקדמי שהתנהל כל אחת מהרשויות טענה שרשויות אחרות הן האחראיות למחדל (כפי שלמעשה נטען בתובענות כי התקלה לא טופלה בשל העדר גוף אחראי). על-כן, לא נותרה בידי המבקשים ברירה אלא להגיש את התובענות והבקשות כנגד כל הרשויות שהייתה להן נגיעה לעניין. יש לחזור ולהדגיש את שציינתי בפתח הדברים כי עיריית אור יהודה, היא היא שהצביעה על הרשויות האחרות כאחראיות למחדל.
המבקשים מצביעים בבקשותיהם על מעורבות של כל אחד מהמשיבים בקשר לאירוע נשוא הבקשות. בנוגע לאיגוד ערים, די בכך שמדובר בתאגיד סטטוטורי אשר מנהל ומתפעל את 'חיריה', אשר על פי הצו מכוחו הוקם נתונות לו כל הסמכויות הנתונות לרשות מקומית על פי חוק, כדי להצביע על מעורבותו באירועים נשוא הבקשה במידה המספיקה על מנת להצדיק את הדיון בבקשת האישור כנגדו.
ככל שמדובר בהעדר ראיות לכאורה לגבי הנזק, או בקושי בקביעת הנזק בהליך הייצוגי, הרי שמרכיב הנזק חשוב פחות בתובענה זו. כאמור, חשיבות התובענה היא בזכות הציבור לבקר את האופן בו מפעילות הרשויות את הסמכויות הניתנות להן בקשר לשמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים בה. הדגש בתובענה הוא, על כן, בנטילת או הטלת האחריות. כך לכל הפחות לעניין דחייה על הסף, ובעיקר שבנסיבות מקרה זה עצם קיומו של נזק עקב העדר היכולת לדוג או לעשות שימוש אחר הקשור לרחצה בים, הוא ברור. אף על פי כן, יש להדגיש כי לצורך אישורה של הבקשה כייצוגית, יהיה על המבקשים לבסס את מרכיב הנזק, בעילת התביעה האישית, ברמה הלכאורית הנדרשת בשלב אישורה של תובענה ייצוגית.
הבקשה לסילוק על הסף של תביעת השייטים
בקשת עיריית אור יהודה מבוססת על הטענה לפיה השייטים הוספו כתובעים ללא שניתנה לכך רשות בית המשפט, שכן בית המשפט התיר, לטענת העירייה, את תיקון בקשות האישור רק על דרך של הוספת נתבעים. מכל מקום, טוענת עיריית אור יהודה, כי צירוף תובע להליך, מצריך הגשת בקשה מתאימה וספציפית, לפי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
תיקון בקשת האישור, נעשה בהתאם להחלטת בית המשפט. בהתרת התיקון, לא הוגבל התיקון להוספת נתבעים, וטענה זו של עיריית אור יהודה דינה להידחות.
גם לגופו של עניין אין ממש בטענות שהועלו כנגד הוספת השייטים לתביעת הגולשים, שכן השייטים כמו הגולשים משתייכים לקבוצות ייצוג אחת הכוללת את חובבי הספורט הימי. הוספת השייטים אין בה אפוא כדי להוסיף קבוצת ייצוג חדשה, אלא כדי להצביע על היקפה של הקבוצה המיוצגת. בשלב המקדמי בו נעשה התיקון, יש חשיבות רבה לביצוע כל השינויים הנדרשים בבקשת האישור, על מנת לאפשר בירור יעיל של התובענה הייצוגית בהמשך. כך ככלל, כך בקשר לתובענות שלפני, לאור מורכבות שאלת האחריות של גופים ורשויות שלטון, מחד, והחשיבות הציבורית הרבה של התובענה – מצד שני.
לאור כל האמור לעיל, הבקשות לדחייה על הסף נדחות.
ניתנה היום, י"ט אדר א תשע"א, 23 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.
