קיבוץ אשדות יעקב קיזז מדמי העזיבה את קצבת השארים. בוררות הראשונה קבעה שפעל כדין. בערעור, קבעו שיחדל מניכוי קצבת השאירים וכן ישיב את כל הסכומים שנוכו. עתה הקיבוץ עותר לביטולו של פסק הבוררות.

קיבוץ אשדות יעקב איחוד (להלן: "אשדות יעקב") מבקש לבטל פסק בורר שניתן על ידי רשות השיפוט של ההסדרות. מר אברהם זקצר (להלן: "זקצר"), היה חבר באשדות יעקב ועזב בשנת 1992. מספר שנים לפני עזיבת הקיבוץ, נפטרה זוגתו, אף היא חברת קיבוץ. למנוחה, נצטברו זכויות פנסיוניות, מכח עבודתה כעובדת חוץ במשרד החינוך, שהועברו לאחר פטירתה לידי זקצר כפנסיית שאירים. לאחר עזיבת הקיבוץ זכאי היה זקצר לפיצויי עזיבה הכוללים קצבה חודשית מהקיבוץ. בעת עזיבת הקיבוץ, קוזזה מכספי העזיבה להם היה זכאי, קצבת השאירים הנ"ל. לפי כך, פנה זקצר אל רשות השיפוט (אשר משמשת כבוררת בעת מחלוקות בין הצדדים לפי תקנון הקיבוץ) וביקש שייקבע כי אין להפחית מן הקצבה החודשית המגיעה לו, את קצבת השאירים, זאת נוכח הסדר חדש שנכנס לתוקף כמספר חודשים אחר עזיבתו את הקיבוץ. בערכאת הבוררות הראשונה נדחתה תביעתו של זקצר ואילו ערכאת הערעור (בהרכב של 5 בוררים), קיבלה את ערעורו, כך שלבסוף נפסק כי אין לקזז סכומים אלה מן הקצבאות החודשיות המגיעות לו. אשדות יעקב עותר לביטולו של פסק הבוררות הנ"ל, בו חויב לחדול מניכוי קצבת השאירים מקצבתו החודשית וכן להשיב לידי זקצר את כל הסכומים שנוכו מקצבתו מהמועד בו נכנסו לתוקף כללים חדשים ועד למועד התשלום בפועל, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה.

טענות אשדות יעקב: לטענת אשדות יעקב רשות השיפוט חרגה מסמכותה עת כפתה תוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם תקנת הציבור באופן שגרם לאשדות יעקב עיוות דין ביחס בלתי סביר. כמו כן ההחלטה סותרת התחייבויות שהצדדים נטלו על עצמם מבעוד מועד ואף מבטלת הוראות דין, הן ביחס לצדדים והן ביחס ליתר חברי הקיבוץ. הקיזוז שנעשה על ידו, נעשה כחוק, ולפי ההוראות הנוגעות לדמי העזיבה. לפי תקנון הקיבוץ  החוזה המחייב את הצדדים. דמי העזיבה והקצבה החודשית מחושבים בהתאם להוראות הכללים בדבר זכויות חבר יוצא מהקיבוץ ובעניין זה הכללים הרלוונטיים הם אלה שפורסמו בשנת 1985 והיו בתוקף ערב עזיבת זקצר את הקיבוץ. רק בשנת 1993, לאחר עזיבת זקצר את הקיבוץ, הותקנו כללי עזיבה חדשים בהם נקבע כי ניתן שלא להפחית מסכומי הקיצבה המשולמת את פנסית השאירים. לא ניתן להחליף את הכללים הישנים או לבטלם, שכן סמכות ביטול הוראות חיקוק מסורה לידי בית משפט מוסמך ובוודאי לא לידי גוף בורר. ועוד, כללי 93 בוטלו בשנת 2009, על ידי כללים חדשים הדומים במתכונתם לכללי 85 ביחס להפחתת סכומי קצבת השאירים. לפיכך, ערכאת הערעור חרגה מסמכותה עת פסקה בעניין חוקתי ופעלה בניגוד לקבוע בחוזה המחייב את הצדדים באופן שיוצר עיוות דין ופוגע בתקנת הציבור. החלטת ערכאת הערעור, חורגת מן הקבוע בתקנון הקיבוץ, ועל כן יש לבטל את הפסק, היות ולבורר עומדת הסמכות לדון אך בעניינים הנוגעים לעסקיה הפנימיים והיום יומיים של האגודה השיתופית כללי 85, הינם כללים סטטוטוריים שהבורר אינו רשאי לסטות מהם. החלטתה של ערכאת הערעור משליכה על חברים רבים, לרבות חברים לשעבר. היא יוצרת חוסר ודאות מוחלט באשר לחלותו של משטר כללי העזיבה. פסק הבוררות מטיל באופן רטרואקטיבי חיובים כספיים כבדים, על אף שאשדות יעקב פעל כדין וכלשון המחוקק.

טיעוני זקצר: בעת עזיבת הקיבוץ, היו בתוקף כללי 85 ואילו מספר חודשים לאחר עזיבתו,  הותקנו כללי העזיבה החדשים - כללי 93 - לפיהם, לא ניתן עוד לקזז קצבת שאירים מדמי העזיבה. גם  הערכאה הראשונה, סברה כי הצדק איתו, והתרשמה כי עמדתו היא הראויה והצודקת, אך העדיפה שלא ליתן פרשנות אובייקטיבית ראויה וצודקת למערכת הכללים הנ"ל.  ערכאת הערעור, קיבלה פה אחד את ערעורו של זקצר ואף התמודדה עם טענותיו של אשדות יעקב בדבר מחלוקת חוקתית. אשדות יעקב מנוע מלטעון כי הבורר נעדר סמכות היות והשתתף מרצון בכל שלבי ההליכים ברשות השיפוט והעלה טיעונים אלה אף בסיכומיו, שזכו להתייחסות ונדחו. לו היה אשדות יעקב סבור כי קיימת חריגה, היה עליו להימנע מלהשתתף בהליך הבוררות ולדרוש כי הדבר יובא בפני בית משפט. כללי העזיבה קובעים, כי בעת מחלוקות בין הצדדים, ההכרעה תועבר לידי הכרעת בורר ועל כן הייתה רשאית הרשות לדון בכל עניין הנובע מן הכללים. אין מקום לראות בנושא הפסק כעניין חוקתי היות והוא כספי גרידא, ומעצם מהותו מחייב את פירוש כללי העזיבה ובחינת תכליתם. מדובר במקרה פרטי שאין בו כדי לגרום עוול או השלכות יוצאות דופן.

אשר לתיקון שנעשה בשנת 2009, כי זה נעשה לאחר תביעתו שלו ועל כן אין להסיק מן השינוי דבר לענייננו. הרשות לא ביטלה את כללי 85 אלא פירשה  את תוכנם. שאלת החלה של חיוב רטרואקטיבי נדונה אף היא בפסק הבוררות שם נקבע כי היא החלה פרוספקטיבית החל מיום פרסום הכללים ואילך. עם רגע שינוי הכללים השתנתה נקודת האיזון ונוצרה אפליה קשה ומכאן גם עלה הצורך בעשייתו של צדק מאוחר על חשבון פגיעה פחותה בזכות קניינית כספית של הקיבוץ. כמו כן, אינטרס ההסתמכות של אשדות יעקב, לא קם לו, מקום בו המחוקק צפה אפשרות של שינוי ההנחיות לעניין הקיזוז.

דיון: השאלה  העולה  במקרה דנן היא, האם רשות השיפוט חרגה מסמכותה בשל כך שדנה במחלוקת בעניין חוקתי. דין טענה זו להידחות.  אין מקום לראות בנושא הפסק כעניין חוקתי אלא כנושא כספי גרידא, נושא המחייב את פירוש כללי העזיבה, בחינת תכליתם, ובירור מועד תחולתם. זאת מחלוקת  כספית במהותה בין חבר קיבוץ לשעבר, לבין קיבוצו באשר לדרך חישוב דמי העזיבה והמרכיבים שניתן או שלא ניתן לקזז מהם. וככזה, אין לו השלכות רחבות היקף. רשות השיפוט לא סטתה מכללי 1985 ולא פעלה בחוסר סמכות. הסמכות לדון בשאלה הנ"ל נתונה הייתה לערכאת הערעור של רשות השיפוט עצמה והיא מוסמכת הייתה להגיע לתוצאה אליה הגיעה בסופו של יום. את הטענה כי רשות השיפוט חייבת הייתה להחיל את כללי 1985 כדין מהותי, יש לדחות. תקנון הקיבוץ קובע חובת בוררות בפני רשות השיפוט של ההסתדרות "בהתאם לתקנון משפט חברים ..." ואין  חולק כי בתקנון רשות השיפוט מאפשר סטיה מהוראת הדין המהותי לצורך השגת תוצאה צודקת יותר. מכאן, שבמקרה דנן הסטיה מהוראת הדין המהותי נעשתה בסמכות, על פי תקנון רשות השיפוט, המוחל על הבוררות. יש לדחות גם את טענות המבקש בדבר עיוות דין שנגרם לו וכן את טענתו כי פסק הבוררים סותר את תקנת הציבור. הלכה היא, כי לא על נקלה יבוטל פסק בורר בשל טענה להיותו מנוגד לתקנת הציבור, אלא רק  במקרים חריגים ביותר. עוד נקבע להלכה כי פסק בוררות נוגד את תקנת הציבור, כאשר הוא פוגע באינטרסים, עקרונות וערכים של החברה. תוצאת הפסק, אף שלדעת אשדות יעקב אינה צודקת ומטילה עליו חיובים כספיים רבים ופותחת פתח לתביעות נוספות, אינה פוגעת בערכי היסוד של השיטה. אכן, אי נוחות נגרמת לכל צד המפסיד בהליך משפטי, אך עדיין הדבר לא הופך את התוצאה לנוגדת את תקנת הציבור ועל כן אין די בה כדי לבטל פסק בוררים.  טיעוני אשדות יעקב הובאו ונדונו כדבעי בפני הרשות על שתי ערכאותיה. לא נפל כל פגם או נעשה שימוש פסול בהליך הבוררות ומשכך אין מקום לקבל טענה זו. באשר לעיוות הדין שנטען ייאמר כי בית המשפט אינו שם עצמו כערכאת ערעור על פסקי בוררות, והעילות להתערבות בהם מתאפיינות בבדיקת תקינות הליך הבוררות ולא בבחינה מהותית של תוצאותיו. משלא נטענה על ידי אשדות יעקב כל טענה לעניין תקינות ההליך והוא העלה טענותיו בפני שתי ערכאות ערעור אין לקבל את טענותיו בדבר ההשלכות המעשיות העלולות לנבוע מיישומו של פסק הבורר ועל כן  אין להתערב בפסק הבורר בעילה זו גם מטעם זה. באשר לטענה בדבר החיוב רטרואקטיבי של הקיבוץ, יש  לציין כי אשדות יעקב העלה טענה זו בפני ערכאת הערעור של הרשות וזו דנה בה ובפסיקתה התחשבה בשיקול זה כאשר קבעה כי הכספים שקוזזו מקצבת זקצר יוחזרו לו רק ממועד כניסתם לתוקף של הכללים החדשים  ולא ממועד פטירת אשתו ועד לשנת 1993 משמע, יש החלה פרוספקטיבית ולא החלה רטרואקטיבית של כללי העזיבה. המועד הקובע לגיבוש זכויותיו של זקצר. מוסכם בין הצדדים  המועד הקובע לגיבוש זכויות זקצר. מדובר בנקודת זמן שבה הוא יצא לגמלאות, בשנת 2001 עת הגיע לגיל 65 - זהו המועד שאשדות יעקב החל לקזז את קצבת השאירים מקצבת הפנסיה החודשית שלו. על כן את הבקשה שכללי 93 יחולו במלואם על חישוב זכויותיו, יש לדחות. בית משפט זה איננו יושב כערכאה דיונית בסכסוך בין הצדדים, אלא אך במסגרת דיון בעילות הביטול אשר נטענו וכאמור לעיל, לא נתקיימה עילה שכזו המצדיקה ביטול פסק הבוררות.

סוף דבר לא נתקיימה עילת ביטול מבין אלו המנויות בדין, ועל כן, הבקשה לביטול פסק בורר שהגיש אשדות יעקב,  נדחית. בהתאם לחוק הבוררות  משנדחתה הבקשה לביטול פסק הבוררים, מאושר  פסק הבוררות של ערכאת הערעור של רשות השיפוט בהסתדרות 19/10/10. למען הסר ספק ולשם הבהירות, ה סכומים שקוזזו מסכומי הגמלה המשולמת יוחזרו לו בהתאם להוראות פסק הבוררות למעט סכומים שקיבל שמקורם בפנסיה שהייתה לרעייתו ז"ל, ואשר שולמו לו עד למועד כניסתם של כללי 93 לפועל.  סכומים אחרונים אלה רשאי הקיבוץ לקזז. אין לקזז סכומים שמקורם בפנסיה שהייתה לרעייתו ז"ל ואשר שולמו למשיב לאחר מועד כניסת כללי 1993 לתוקף ובמידה שקוזזו יש להחזירם באופן שקבעה  ערכאת הערעור של  רשות השיפוט.

אשדות יעקב ישא בהוצאות זקצר בסכום כולל של 15,000 ₪.

ניתן היום,  י"א אייר תשע"א, 15 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

לאתר הבית של קיבוץ אשדות יעקב איחוד