קיבוץ יטבתה חוייב בתשלום פיצויים בגין פגיעה שנגרמה באורחן השייך לו

קבוצת מטיילים, ביניהם ג'והינה, עצרה בדרכה חזרה הביתה מנופש באורחן השייך לקיבוץ יטבתה, לרכישת מזון ומשקאות. כאשר ביקשה ג'והינה לצאת מהמקום, היא נפגעה מדלת חשמלית, אשר לטענתה נסגרה במהירות על פניה. בפנינו תביעתה של ג'והינה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה מתאונה זו.

הרקע

קבוצת מטיילים, ביניהם ג'והינה, עצרה בדרכה חזרה הביתה מנופש באורחן השייך לקיבוץ יטבתה, לרכישת מזון ומשקאות. כאשר ביקשה ג'והינה לצאת מהמקום, היא נפגעה מדלת חשמלית, אשר לטענתה נסגרה במהירות על פניה, בייחוד על אפה.

ג'והינה פנתה לבית החולים בתלונות על כאבים באף ובראש. לאחר סדרת בדיקות, אובחנה כסובלת מסטייה בעצמות האף לצד שמאל, משקע בגב האף מימין ושבר באף. לאחר שחרורה המשיכה במעקב רפואי וטיפולים שונים. כתוצאה מהתאונה ג'והינה שהתה באי כושר למשך 34 ימים, וסובלת עד היום מכאבים, קשיי נשימה ועיוות בצורת האף, ובשל כך עודנה נזקקת למעקב רפואי.

לטענתה של ג'והינה, התאונה קרתה כתוצאה מכשל בדלת, אם כי אין באפשרותה לדעת מה היו הנסיבות הממשיות. לשיטתה, החזקת ושליטת הקיבוץ באורחן, והסבירות הגבוהה יותר שהקיבוץ לא נקט אמצעי זהירות מאשר אכן נקט אמצעי זהירות, מעביר את נטל ההוכחה להיעדר רשלנות לקיבוץ. לחילופין טענה כי התאונה התרחשה בשל רשלנות הקיבוץ, אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שהקיבוץ לא דאג לתקינות ובטיחות הדלתות.

בפנינו תביעתה של ג'והינה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה מתאונה זו.

מנגד טען הקיבוץ, כי ידע על האירוע לראשונה בחלוף כחצי שנה, והדבר מביא לנזק ראייתי רב עבורו אשר מציק דחיית התביעה. לגופו של עניין הכחיש הקיבוץ את עצם התרחשות התאונה, ולחילופין טען שנסיבות התאונה שונות מאשר תארה ג'והינה, והיא התרחשה בשל רשלנותה או חוסר זהירות מצידה, כך שנסיבות התאונה לא מטילות על הקיבוץ אחריות.

הקיבוץ הגיש הודעה לצד ג', כנגד חברת עופר שערים אוטומטים בע"מ, אשר יצרה התקינה את הדלתות החשמליות באורחן. לטענת הקיבוץ, ככל שתמצא אחריות, עליה לחול על החברה, עקב אספקת דלתות פגומות או רשלנות בהתקנתן.

החברה מצדה, ביקשה לדחות את ההודעה מחמת היעדר עילה או יריבות, שכן, לטענתה, מאז התקנת הדלת בשנת 2008 לא התקבלה הודעה על תקלה ולא הייתה לחברה כל נגיעה לביקורת או תחזוקה שוטפת של הדלת.

דיון והכרעה

ביהמ"ש קיבל את גרסתה של ג'והינה לעצם קרות האירוע ואופן התרחשותו, אשר נתמכה בעדות ומסמכים רפואיים.

ביהמ"ש קבע כי על הקיבוץ חלה חובת זהירות, כמי שמחזיקה במקום, כלפי ציבור המבקרים בו, וכן הוא אמור ויכול לצפות את הסיכונים הכרוכים בפגיעה מהדלת החשמלית ואף למנוע אותם. הכלל הוא שנטל הוכחת ההתרשלות הוא על התובע, אך לאור הנסיבות בענייננו, התקבלה טענתה של ג'והינה, ונקבע כי מתקיים החריג שבשלו עובר הנטל לקיבוץ.

ביהמ"ש דחה את הטענה בדבר הנזק הראייתי, בקבעו שאין בכך כדי לפטור את הקיבוץ, זאת, משלא הוצגה ראיה לתקינות הדלת לפני או לאחר התאונה, או כי מתבצעות בדיקות שוטפות לדלת למניעת כשלים כאלה.

ביהמ"ש קבע כי במקרים של מנגנונים אלקטרונים, כפי שיש בדלת, ישנה חובה לבצע בדיקות שוטפות לצורך איתור תקלות, לצורך כיוון ולתחזוקה שוטפת. עולה כי שגרת הטיפול היחידה שניתנת לדלת היא לצרכי ניקיון, ולאור כך נקבע כי הקיבוץ התרשל ואחראי לנזק שאירע לג'והינה.

נקבע כי גם לג'והינה אשם תורם בשיעור 20%, שכן מן העדויות עלה שג'והינה מיהרה לצאת מהדלת בזמן שזו עמדה להסגר ואפשר שאף במהלך הסגירה ממש.

ביהמ"ש דחה את ההודעה לצד ג', בין היתר לאור העובדה שמאז רכישת הדלת הקיבוץ לא ביקש להתקשר עם החברה למתן שירות שוטף או אחריות, ומשלא הוכח כי היה פגם בדלת בעת הרכישה ולא נדרש מהחברה אף טיפול, לא מוטלת על החברה אחריות.

נוכח הפער בחו"ד לגבי הנזק הרפואי, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, אשר ביהמ"ש מצא לקבל את חוות דעתו, לפיה הנכות הנה אסתטית בלבד, שככלל אין לה השלכות תפקודיות ואף בנסיבות הקיימות לא נמצא כי נותרה נכות כאמור.

סיכום

נפסקו לג'והינה פיצוי בסך 35,000 ₪ בגין כאב וסבל, 1,000 ₪ הוצאות, ו-3,000 ₪ עזרת צד ג'. כך, בהתאם לאשם התורם של ג'והינה, על הקיבוץ לשלם לג'והינה 31,200 ₪, וכן שכ"ט ב"כ בשיעור של 20% מהסך שנפסק ומע"מ כחוק.

נדחתה ההודעה לצד ג' ועל הקיבוץ לשלם בהוצאות החברה ובשכ"ט בא כוחה בסך של 5,000 ₪.

ניתן ביום: ד' תמוז תשע"ו, 10 יולי 2016, בהעדר הצדדים.