קיבוץ סעד מקזז מתקציבה של אינס אריאל כספים מחמת "כפל תקציב פנסיוני" בהתבסס על תקנון בדבר הסדרי פנסיה לחברי קיבוץ סעד. אינס מתנגדת ועתרה לבית המשפט לצו מניעה.

המחלוקת בין אינס אריאל (להלן: "אינס") וקיבוץ סעד- קבוצת סעד אגודה שיתופית בע"מ (להלן: "קיבוץ סעד")  סובבת סביב הקניין בקצבת בריאות שהוענקה לאינס חברת הקיבוץ מ- 1950 בשנות ה- 60, על ידי הגרמנים, מחמת נתוניה האישיים כניצולת שואה וקצבת שאירים מכוח היותה האלמנה של הזכאי לביטוח סוציאלי גרמני וגמלת שאירים ודמי הפנסיה ששולמו או נצברו ב"קרן מקפת" מכוח עבודתו של בעלה המנוח במפעל "עוף הנגב". אינס הוא חברת קיבוץ סעד והיא בת 81. לצדדים סכסוך כספי אשר בהקשר אליו מבוצע הקיזוז מתקציבה של אינס.

העתירה לצו מניעה זמני הוגשה לאחר שבינואר 2011 קיבוץ סעד החל לקזז מהתקציב של אינס סכום חודשי של 2,657.50 ₪ מחמת: "כפל תקציב פנסיוני" בהתבסס על תקנון בדבר הסדרי פנסיה לחברי קיבוץ סעד. הרקע לקיזוז הוא שבמועדים המקוריים לזכאות לקצבת הבריאות ולקצבה על פי הביטוח הסוציאלי הגרמני חתמו אינס ובעלה המנוח על הסכמה כי הכספים ישולמו לקיבוץ סעד.

בשנת 1991,  על פי דרישת האוצר, בגלל הוראות וכללי מט"ח, נדרש הקיבוץ לפתוח חשבונות על שם החברים המבוטחים וחברי הקיבוץ שהיו זכאים לקצבאות חתמו מנגד על מסמך המאשר לקיבוץ לנהל את החשבונות. קיבוץ סעד טוען לבעלות בשתי הקצבאות, בהתבסס על תקנון הפנסיה ותקנון הקיבוץ שבתוקף משנת 2000 המחייב גם את אינס כחברת הקיבוץ מ- 1950.

הקיזוז נעשה בגין כספים ששולמו ישירות לאינס, בנסיבות שהיא הורתה למשלמים לגבי קצבת הבריאות וקצבת השאירים לשלמם לחשבונה  הפרטי שאינו בשליטת הקיבוץ, בחודשים  יוני 2008 (קצבת הבריאות) ומאי 2008 הביטוח הפנסיוני.

קיבוץ סעד אינו חולק כי קצבה משולמת לאינס על פי נתוניה האישיים שאין בינם לבין הקיבוץ כקואופרטיב קשר, אולם לטענתו הזכות הועמדה לקיבוץ כנכס מנכסי הקיבוץ על פי התקנון בדבר הסדרי פנסיה לחברי קיבוץ סעד בתוקף משנת 1999.

באשר לקצבת השאירים – הקצבה משולמת לאינס כאלמנה של מבוטח. לטענת הקיבוץ מדובר בנכס שמלכתחילה נרכש על ידי הקיבוץ עבור כלל חבריו תוך שימוש בחברים שנתוניהם האישיים אפשרו זאת על פי תנאי הביטוח. הבעל המנוח נכלל בקבוצה זו. אמנם הבעל המנוח היה גם הוא ניצול שואה אך לטענת הקיבוץ כל אדם היה זכאי לרכוש את ביטוח הפנסיוני הגרמני ללא קשר לשואה. לפיכך הקיבוץ טוען לבעלות בכספים אלה.

סוגיית הפנסיה מקרן מקפת לא כלולה בהליך זה לצו מניעה זמני כי ככל שהאינס זכאית לקצבה מהקרן אין לה עדיין נתונים האם הקצבה משולמת ולמי ולכן הסוגיה של הקיזוז לא עלתה בין הצדדים.

בהליך של סעד זמני על בית המשפט לבחון האם עילת התביעה נסמכת על ראיות לכאורה. על בית המשפט לשקול האם הנזק מאי מתן הסעד יעלה על אי מתן הסעד הזמני; הנזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם מתן הסעד ראוי וצודק בנסיבות העניין

עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בסוגיה של הבעלות בקצבאות ופרשנות תקנון הפנסיה אשר התייחס למקורות פנסיוניים חיצונים.

לגבי הכספים המשולמים מכוח הביטוח הסוציאלי הגרמני –  אינס חלקה על הנתון כי כל אדם היה רשאי לרכוש זכויות בביטוח האמור, וטענה כי נתוני הבעל המנוח שהיה ניצול שואה וכן גילו ומצב בריאותו הם אשר ביססו את הזכות לרכוש את הזכויות. לכן מדובר ברכוש שלו, ומכאן שקצבת השאירים הינו רכוש האלמנה. נטען גם כי חברי קיבוץ לפי התקנון הישן נדרשו לתת לקואופרטיב את כוח העבודה שלהם ולא יותר. אין חולק כי גם לפני המעבר לתקנון החדש של הקיבוץ המתחדש עיזבון שזכה לו חבר קיבוץ נותר בבעלותו תוך מתן זכות לכל הקיבוץ ליהנות רק מפירותיו.

מקבץ הפסיקה מלמד כי ישנה בעייתיות בסוגיית הקניין האישי בקיבוץ המתחדש, בהתייחס למקורות חיצוניים שהיו אישיים אך הועברו בעבר לקיבוץ בהתבסס על אותו ערך מוסכם של שוויון עד שהערך נסדק.

ככל שניתן לגזור מההסדר בבית המשפט העליון נראה כי יש מקום לאישור הצו הארעי לגבי כספי קצבת הבריאות, שאין מחלוקת לגבי הזכות האישית של אינס בהם, ועמדת הקיבוץ היא כי הם הועברו לשימוש הקיבוץ ונלקחים בחשבון בהתחייבויות הקיבוץ כלפי כל חבריו כולל אינס.

באשר לכספי הביטוח הסוציאלי הטענה של קיבוץ סעד היא שהוא רכש את הזכויות על שם חברים מסוימים שהתאימו מבחינת הגיל והבריאות ולכן מדובר ברכוש של כל החברים. אך אין מחלוקת כי לפי דרישות משרד האוצר משנת 1991 הכספים שולמו לחשבונות הזכאים. אין מחלוקת כי הקיבוץ שחרר את הזכות לקצבה לטובת חבר שעזב את הקיבוץ כנגד תשלום ההשקעה, ולגבי חברה אחרת משמשים הכספים למימון אחות חולה החיה בחו"ל. דבר אשר לכאורה מחזק את טענת אינס כי מדובר ברכוש של המבוטח ולא של הקיבוץ. הקיבוץ מפנה להוראות תקנון הפנסיה שמתייחס לכספים המתקבלים בין היתר מהביטוח הסוציאלי הגרמני, אולם המבנה של תקנון הפנסיה הוא שאין בו הליך של אכיפה אקטיבית.

העתירה לסעד זמני של הפסקת הליך הקיזוז משמעה שמירה על הקיים.

לאחר שקילת  הנזק שייגרם לאינס מאי מתן הצו שהוא הקטנת ההכנסה החודשית לעומת הנזק שייגרם מאישור הצו הארעי, וכן את תום הלב  בנסיבות שעלו לכאורה הסעד ראוי וצודק. אין כי הערבות ההדדית וההתחייבות לשאת בחובות ולא רק בזכויות היא ממהות החברות בקיבוץ. אבל באיזון הכולל יש להעדיף את הפן האישי על הפן הכללי בעיקר מחמת גילה של אינס ומצב בריאותה.

לפיכך אני מאשרת את הצו המניעה הזמני ללא הוספה של תנאים .

באשר להוצאות – קיבוץ סעד ישלם לאינס שכר טרחת עו"ד בסך של 4,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. היה והצדדים יתפשרו החיוב יבוטל.

ניתנה היום, י"ז סיון תשע"א, 19 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

לאתר הבית של קיבוץ סעד.