קיבוץ סער יוכל להמשיך בהליך שיוך הדירות על אף התנגדות חלק מחבריו

החל משנת 2002 החל קיבוץ סער בתהליך הפרטת אמצעי הייצור ושיוך נכסים לחברים, כאשר שיוך הדירות הותנה בקביעת הסדר מפורט ושינוי תקנון הקיבוץ והתאמתו לשינוי המוצע, ובהתאם לכך, ערך הקיבוץ תיקון תקנון.

מספר חברי קיבוץ סבורים כי חלק מהתנאים שנקבעו בתכנית שיוך הדירות והנכסים היצרניים הינם מקפחים, בלתי סבירים ומנוגדים להוראות דין שונות, ולכן פנו לביהמ"ש בבקשה שיתערב בהחלטות, ויורה על ביטול או שינוי חלק מתנאי תכניות השיוך.

לטענת החברים, טרם שינוי סיווגו של הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש" וטרם שינוי התקנון באופן המאפשר שיוך נכסים לחברים, לא הייתה האסיפה מוסמכת להמליץ על אימוץ תכנית השיוך ועל המועד הקובע לחישוב זכויות החברים, והיות ושינוי התקנון אושר רק בשנת 2008, דין ההחלטות הקודמות, לרבות החלטת השיוך - להתבטל.

בנוסף, טוענים החברים, כי יש לחשב את ערך הזכאות לדמי עזיבה לפי דמי עזיבה להם זכאי כל חבר במועד השיוך בפועל ולא להקפיא את מועד הזכאות ליום הקובע, אולם זאת לא נעשה כאן. כמו כן, סבורים החברים, כי החישוב נעשה על בסיס ההנחה כי כל שנת וותק תזכה את החבר בסך של 5,783 ₪ ולא בסכומים משתנים כפי שקבוע בכללי דמי העזיבה, ובדרך זו, טוענים החברים, מתעשר הקיבוץ על גבם.

מנגד, טוען הקיבוץ, כי כל החלטות הקיבוץ התקבלו על פי דין על פי תקנון הקיבוץ ואושרו על ידי כל הגורמים המוסמכים.

דיון והכרעה

 ראשית, קובע ביהמ"ש, כי דין התביעה להידחות ולו רק עקב השיהוי הרב שהמתינו החברים בהגשתה, שהרי ההחלטות אושרו ע"י הרשם כבר בשנת 2002.

לגופם של דברים, סבור ביהמ"ש, כי החלטה של האסיפה, הקובעת יום קובע לשינוי, ומותנית בשינוי תקנון ואישור הסדר מפורט בעתיד, אינה סותרת את תקנון הקיבוץ כפי שהיה באותה עת ואינה סותרת את הגדרת הקיבוץ כקיבוץ שיתופי. ביהמ"ש מדגיש, כי קביעת יום קובע הכרחית בכדי להבטיח וודאות ויציבות ולמנוע מחלוקות עתידיות. וכי כל עוד לא יתמלאו התנאים – אין החלטה זו משנה את הזכויות המשפטיות של החברים.

בנוסף, סבור ביהמ"ש, כי קיבוץ מתחדש אינו בהכרח קיבוץ הכולל בתקנונו אפשרות של שיוך דירות, אלא קיבוץ יסווג כמתחדש במידה ויקבע בתקנונו שכר דיפרנציאלי, שיוך דירות או שיוך נכסים יצרניים.

כמו כן, מציין ביהמ"ש, כי יישום החלטת השיוך היה מותנה בשינוי התקנון ויישום תכנית השיוך החל רק לאחר תיקון התקנון. בנוסף, מדגיש ביהמ"ש, החברים הופנו למינהל וחתמו על חוזי חכירה לדירות ששויכו להם, רק לאחר השלמת השינויים בתקנון, ולכן ברי, כי אפילו נפל פגם כלשהו בהחלטה המקבעת ובהחלטות שבאו בעקבותיה, הרי פגמים אלו אינם מצדיקים חזרה לאחור וביטול פעולות שכבר נעשו לשיוך דירות לחברים. לפיכך, פוסק ביהמ"ש, כי אין לבטל את ההחלטה על שיוך הדירות או כל החלטה אחרת שהתקבלה לפני שנת 2008.

בהמשך, עוסק ביהמ"ש בתהליך ההתחשבנות בין חברי הקיבוץ, ומציין, כי משוואת הזכאות מורכבת משווי הנכסים שמועברים מהקיבוץ לחברים מחד ומסך שנות הוותק של החברים נכון ליום הקובע מאידך. מטרת משוואה זו לשמור על השוויון בין החברים, ועל החברים להסביר מדוע נפגעים זכויותיהם. בית המשפט מדגיש, כי דרך זו, המחשבת ערך זכאות ליום הקובע, מבטיחה את זכויותיהם של כל מי שהיה חבר ביום הקובע ומונעת פגיעה ביורשיהם של מי שהלכו לעולמם בין מועד קבלת ההחלטה המקבעת למועד שיוך הדירות בפועל.

לפיכך, קובע ביהמ"ש, כי כל טענות החברים בדבר הקפאת זכותם לדמי עזיבה או בדבר חישוב מוטעה של דמי העזיבה כלל אינה רלבנטית לחישוב ערך הזכאות לצורך שיוך הדירות, שהרי זכותו של כל חבר לדמי עזיבה לא נפגעה בצורה כלשהי בדרך החישוב האמורה, וצבירת דמי העזיבה נמשכת על פי כללי דמי העזיבה עד המועד שבו יהיה כל חבר זכאי לדמי עזיבה.

לבסוף, מציין ביהמ"ש, כי גם טענת החברים כי תשלום ערכם השמאי של הנכסים לקיבוץ יביא להתעשרות הקיבוץ אינה נכונה, שהרי הקיבוץ מקבל רק את שווים של הנכסים שהועברו לחברים, ומרגע שהנכס משויך לחבר נגרע שוויו של הנכס מסך נכסי הקיבוץ.

ביהמ"ש דוחה את תביעת חברי הקיבוץ, ומחייבם לשלם הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.

ניתן ב- כ"ז כסלו תשע"ג, 11 דצמבר 2012