קיבוץ סער עתר כנגד הצבה כפויה של עמודי חשמל בשטחו
חברת החשמל פנתה לקיבוץ סער בבקשה שיאפשר לה להציב במקרקעיו 3 עמודי מתח גבוה האמורים להתחבר לתחנת החשמל נהריה. הקיבוץ לא נעתר לבקשה.
מינהל החשמל שבמשרד האנרגיה והתשתיותעשה שימוש בסמכותו לפי חוק החשמל והתיר לחברת החשמל להיכנס למקרקעין לצורך ביצוע עבודות ההתקנה תחילה ואחזקת המתקנים אחר כך. הוא נימק את החלטתו בכך שמדובר בעבודות הנחוצות לשם פיתוח מערכת החשמל באזור.
לטענת הקיבוץ, חברת חשמל, בניסיון לחסוך בעלויות הטמנת הקו, ניצלה חלון זמן טרם יוכרזו מקרקעיו כמקרקעין המיועדים לבניה ומבקשת להקים את קו המתח באופן עילי כמקובל במקרקעין חקלאיים. לטענתו, ייעוד המקרקעין בהם מבוקש לבצע את העבודות אכן חקלאי ברם מדובר בייעוד העומד להשתנות. לדבריו, המקרקעין הועברו משטח בשיפוט המועצה האזורית מטה אשר לשטח שיפוט עירית נהריה במסגרת הסכם לשינוי ייעוד ולפיתוח האזור שאושר ע"י שר הפנים, וכןעפ"י התחייבות מתכנן המחוז הייעוד ישתנה לשטח עירוני-מסחרי.
עוד נטען, כי מתיחת הכבל העילי יפגע באפשרות למקסם את הפוטנציאל הגלום בשטח בו עובר תוואי הכבל, פוטנציאל שבא לידי ביטוי בתכנית המתאר נהריה.
על כן, דורש הקיבוץ כי תבוצעהטמנה של הקווים.
דיון והכרעה
ביהמ"ש פתח בכך שהנטל הרובץ לפתחו של המערער הרוצה לתקוף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית הוא נטל כבד. לדבריו, חזקת התקינות, מתחם הסבירות הרחב וההכרה בכך שיש לאפשר לרשויות המנהליות לפעול ולתפקד ללא התערבות כל עוד פעולותיהן מצויות באותו מתחם מקשות מאד על מי שמבקש לתקוף החלטות ופעולות אלה.
באשר לטענה בדבר ההסכם באישור שר הפנים, קבע ביהמ"ש כי הקיבוץ לא הוכיח את אישורו בפועל של הסכם העברת השטחים ע"י שר הפנים, וגם אם אושר, שר הפנים נעדר סמכות להתערב בהחלטות המנהל ובסמכויות התכנון על פי חוק החשמל.
באותו אופן קיבל ביהמ"ש את טענת המדינה בדבר אי הוכחת המלצות מינהל התכנון, כאשר לא רק שלא הונחה תשתית ראייתית לטענה אלא אף הוצגה ע"י מינהל החשמל ראיה על מתן הסכמת מתכנן מחוז צפון לתכנית העבודה של חברת החשמל.
בעניין ההסתמכות על תכנית המתאר, ציין ביהמ"ש כי אמנם תכנית המתאר נהריה קובעת כי רשת חשמל חדשה תוטמן, אך התכנית עדיין חסרת כל מעמד סטטוטורי והיא לכל היותר תכנית המשקפת משאת לב ותו לא.אין שום ראיה כי תכנית המתאר יוצאת לדרך וכי בקרוב תופקד, ומשכך הבהיר ביהמ"ש כי ההחלטה לתת את ההרשאה סבירה אם בוחנים אותה לאור המצב התכנוני הקיים כיום.
עוד ציין ביהמ"ש כי לא הובאו ראיות לכך שמתיחת הכבל ישמיט את הבסיס מתחת לאפשרות לפתח את הקרקע (אם כי יש להניח שהדבר ייצור מגבלות תכנון) ואין ראיות היכולות לכמת את ההפסד התיאורטי שהיה נגרם כתוצאה ממגבלות התכנון ולהעמידו במבחן מול עלויות ההטמנה הגבוהות.
אשר על כן פסק ביהמ"ש שלא הוכח כי נפל פגם במתן ההרשאה. ביהמ"ש קבע כי די בכך שנבחרה חלופה סבירה, ואין לביהמ"ש סמכות להתערב בהחלטה רק משום שהחלופה איננה החלופה הטובה ביותר עבור מי מהצדדים.
ביהמ"ש דחה את הערעור, ללא צו להוצאות.
ניתן ב- י"ז אדר ב תשע"ד, 19 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.
