קיבוץ שפיים חורק שיניים: יפצה את נדב אליהו בעבור שבירת שיניו בפארק המים שפיים

העובדות הרלוונטיות:

באוגוסט 2002 התארח נדב אליהו בפארק המים בקיבוץ שפיים, אשר מבוטח על ידי ביטוח חקלאי. נדב אליהו היה בן 13 בזמן האירוע.

טענות עורכי דינו של נדב אליהו בדבר האירועים שגרמו לפציעתו:

כאשר עמד בתור לאחת המגלשות, נדחף נדב אליהו על ידי מתארח אחר ונפל על פניו, כתוצאה מכך נשברו שתיים משיניו הקדמיות.

גרסתו של נדב אליהו חוזקה על ידי החובש שטיפל בו במקום ואשר כתב במסמך ביום האירוע כי נדב אליהו נדחף מאחור ושבר את שתי שיניו, המסמך נחתם והושמה עליו חותמת של פארק המים שפיים.

פארק המים התרשל בכך שלא דאג לכך שהמשלחים (אותם אחראים אשר דואגים לבטיחות הגולשים) ממלאים את תפקידם.

טענות קיבוץ שפיים:

נדב אליהו לא עמד בחובת ההוכחה המוטלת עליו וזאת כי מדובר בעדות יחידה מטעמו של בעל דין. 

יש סתירה בין האמור בתצהירו של נדב אליהו כי עמד על סף הכניסה למים לעומת עדותו כי עמד בתוך המים כשגובה המים עד לקרסוליו.

נדב אליהו לא ידע אם נדחף בעצמו או שהאבוב נדחף, ובנוסף בתצהיר טען כי הדחיפה הייתה קלה ואילו בעדות טען כי הדחיפה הייתה קשה.

הגולשים במקום ניצבים במקום כשידיהם מופנות לאחור לכיוון האבוב ולכן לא סביר כי נדב אליהו נדחף כפי שהוא טוען.

פסיקת בית המשפט:

השופט דראל העדיף לקבל את גרסתו של נדב אליהו במלואה.

על פארק המים מוטלות חובות זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המבקרים בו לדאוג לכך שהפעילות בו תיעשה בצורה בטוחה, מסודרת תוך העמדת פיקוח מתאים. על אחת כמה וכמה החובה מתגברת כאשר מדובר בילדים ונערים.

בהיעדרו של פיקוח אפקטיבי מצד המשלחים, נוצר לחץ של גולשים אשר גרם לדחיפתו של נדב אליהו ולנפילתו.

לסיכום, נמצא כי הפארק התרשל כלפי נדב אליהו והוא חב כלפיו.

באשר לאשם תורם, מדובר בילד שהיה בקרות האירוע בין 13 בלבד ולכן אין להטיל עליו אשם תורם בכלל.

הנזק:

נדב אליהו טען כי טופל מספר פעמים על ידי רופאי השיניים, וכן נעשו לו מספר כתרים, כתוצאה מכך סבל מכאבים עזים בכל אחד מהטיפולים והתקשה באכילת דברים קשים.

הפגיעה הגבילה את יכולת הנגינה בסקסופון, פעילות בה נהג נדב אליהו מאז גיל 9 והשתתף בתזמורת הנוער העירוני.

על כן נפסק כי קיבוץ שפיים יפצה את נדב אליהו בגין הנזק הלא ממוני בסך של 20,000 ₪, סכום זה כולל את הריבית מיום התאונה.

באשר לטיפולים שעבר נדב אליהו, נפסק כי קיבוץ שפיים יפצה אותו בסך של 13,800 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הטיפול. כן יפוצה נדב אליהו בעבור הוצאות נסיעה בסך של 2,000 ₪.

על הצורך בטיפולים עתידיים נפסק כי קיבוץ שפיים יפצה את נדב אליהו בסך של 26,000 ₪ וכן סך של 2,000 ₪ עבור ההוצאות שיוציא לנסיעות לטיפולים אלה במהלך השנים.

בעבור הפסדי זמן ועבודה של הוריו קיבוץ שפיים ישלם סך של 3,000 ₪.

בסה"כ נפסק כי קיבוץ שפיים ישלם לנדב אליהו סך של 66,800 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית שיחולו על הפיצוי בעבור טיפולי העבר (13,800 ₪).

כן יישאו קיבוץ שפיים וביטוח חקלאי בשכ"ט עורכי הדין בשיעור של 20% מהסכום המתקבל לאחר תוספת הפרשי ההצמדה והריבית בצירוף מס ערך מוסף.

קיבוץ שפיים וביטוח חקלאי יישאו אף בהוצאות שכ"ט המהנדס שהחווה דעתו על המקרה בסך של 1,000 ₪.

ניתן ביום 31.12.2008.