קיבוץ תל יוסף חויב לשלם פיצויים בגין הפרת חוזה עבודה, על אף שתקופת העבודה טרם החלה
מנהלת חשבונות התקבלה לעבודה בקיבוץ תל יוסף ועל כן הודיעה על התפטרותה מעבודתה אצל מעסיקתה הקודמת. אך עוד בטרם תחילת העבודה המיועדת בקיבוץ, הודיע הקיבוץ למנהלת החשבונות כי הוא כבר אינו מעוניין להעסיק אותה. לפיכך, חזרה בה מנהלת החשבונות מהתפטרותה מעבודתה הקודמת, והמשיכה לעבוד בה - עד פיטוריה מספר חודשים מאוחר יותר.
בתביעה זו, עותרת מנהלת החשבונות לחייב את הקיבוץ לשלם לה פיצוי בסך כולל של 440,000 ₪. סך של 200,000 ₪ כפיצוי בשל נזקים בלתי ממוניים: עגמת נפש, פגיעה במוניטין והוצאת לשון הרע, ויתרת הסכום מורכב מהסכום עבור השכר אשר לטענתה הייתה משתכרת בקיבוץ אם הייתה מתחילה את עבודתה שם וממשיכה בה במשך 16 חודשים.
מנגד, הקיבוץ טען כי הוא אינו חייב לשלם למנהלת החשבונות מאומה, באשר לא נגרם לה נזק כלשהו. כמו כן הכחיש הקיבוץ כי הוציא דיבה רעה על מנהלת החשבונות, ואף הכחיש את קיומו של קשר כלשהו בין ההתקשרות הבלתי ממומשת שבין הצדדים לבין פיטורי מנהלת החשבונות שנעשו מאוחר יותר.
דיון והכרעה
ביהמ"ש הבהיר כי העובדה שבין הצדדים נכרת חוזה עבודה, אינה מספיקה לכשעצמה בכדי ללמד שאי מימושו היה כרוך בפגמים בהתנהגות הקיבוץ. ויחד עם זאת, מן הנסיבות עולה כי התנהגות הקיבוץ אינה מתיישבת עם תום הלב הנדרש בקיום חוזה עבודה, גם כאשר מדובר בחוזה עבודה שרק נכרת, מבלי שתקופת העבודה החלה.
ביהמ"ש ציין כי ייתכנו מקרים בהם ניתן לקבוע שעניינים אשר התרחשו בין מועד כריתת חוזה העבודה לבין המועד שבו העבודה אמורה הייתה להתחיל עשויים להצדיק את החלטת המעביד המיועד שלא להעסיק את העובד. אולם, נוכח העובדה כי נציג הקיבוץ היה בקשר עם המפקח על רוה"ח, שאף הכיר את מנהלת החשבונות והתרשם מעבודתה לאורך השנים, היה נכון אם הקיבוץ היה מברר את עמדת המפקח עוד בטרם התקבלה ההחלטה האם לקבלה לעבודה אם לאו. יתרה מכך, לאחר שהסתבר בדיעבד כי הקיבוץ אכן נתן משקל מכריע לעמדת המפקח, פגם חמור יותר נעוף בהתנהלות הקיבוץ אשר לא בחן לעומק את עמדתו לאחר שזו הובאה לידיעתו.
יחד עם זאת, ביהמ"ש קבע כי עצם המחדל של הקיבוץ לקיים את החוזה שנכרת בינו לבין מנהלת החשבונות אינו יכול להיחשב כלשון הרע על התובעת. מה עוד שהקיבוץ כלל לא פרסם את הסיבה לכך שמנהלת החשבונות לא החלה בעבודה אצלו.
לפיכך, ביהמ"ש פסק כי על הקיבוץ לשלם למנהלת החשבונות פיצויים בגין הפרת חוזה העבודה. אולם, מכיוון והיא המשיכה בעבודתה אצל מעסיקה הקודם, יש להעמיד את גובה פיצוי בהתאם להפרשי השכר בין המשכורות, שעומד על 1,500 ₪ למשך 16 חודשים.
כמו כן, לאור הנסיבות קבע ביהמ"ש כי יש למנהלת החשבונות פיצויים בגין עוגמת נפש, מכיוון ונכזבה ציפייתה לעבוד בתנאים טובים יותר, ומאחר והפרת ההסכם מצד הקיבוץ אילצה אותה להמשיך ולעבוד באווירה בלתי נוחה אצל מעסיקתה הקודמת.
ביהמ"ש קיבל את תביעתה של מנהלת החשבונות וקבע כי נפלו פגמים בהתנהגותו של הקיבוץ שעה שהפר את חוזה העובדה שנחתם עימה.
על- כן, נפסקו למנהלת החשבונות פיצויים בסך 24,000 ₪ עבור הפסד השתכרות, ו21,000 ₪ בגין עוגמת הנפש.
לא ניתן צו להוצאות.
ניתן ביום ט"ו באדר תשע"ד, 17 במרץ 2014, בהעדר הצדדים.
