רשות מקומית תוכל להשתחרר מהסכם תקף בנסיבות חריגות בלבד

המועצה האזורית דרום השרון עתרה לביהמ"ש בבקשה להצהיר כי הסכם חילופי שטחים אשר נחתם בינה ובין עיריית יהוד תקף ומחייב את הצדדים, וכי עליהם לפעול לשם הוצאת ההסכם לפועל.

הרקע

בין מועצה אזורית דרום השרון ובין עיריית יהוד נחתם הסכם להעברת שטח מהמועצה ליהוד ולחלוקת ההכנסות שיתקבלו כתוצאה מפיתוחה הצפוי של הקרקע. בהסכם נקבע כי אישור ההסכם על ידי מליאות שני הצדדים וועדותיהן לתכנון ולבניה, וכן היענות שר הפנים, מהווים תנאי מתלה לקיומו של ההסכם. עוד נקבע, כי הצדדים יפעלו להוצאת ההסכם לפועל "בנפש חפצה ובמרץ".

לאחר אישור הסכם ע"י מליאות שני הצדדים ובעקבות בקשתם המשותפת למנכ"ל משרד הפנים, הוקמה ועדת חקירת גבולות לבחינת שינוי תחום השיפוט של עיריית יהוד. ואולם, לאחר כשנתיים הודיעה עיריית יהוד למועצה על ביטול ההסכם הואיל ולא התקיימו התנאים המתלים שנקבעו בו.

המועצה טענה כי עיריית יהוד חפצה להעביר את הקרקע לתחום שיפוטה באופן חד צדדי ומסכלת את התקיימות התנאי המתלה- קבלת אישורו של שר הפנים. כן טענה המועצה, כי הודעת הביטול של עיריית יהוד מהווה הפרה של ההסכם ושל חובת תום הלב וחובת ההגינות המוגברת החלה על רשות ציבורית.

מנגד, עיריית יהוד טענה כי משלא ניתן אישור שר הפנים, לא קיבל ההסכם תוקף מחייב ועל כן, לאור חלוף הזמן ההסכם אינו תקף עוד. עוד טענה, כי ההסכם בלתי חוקי ובטל מעיקרו בהיותו נוגד את הוראות סעיפים 9א ו-9ב לפקודת העיריות שעניינן חלוקת הכנסות בין רשויות מקומיות, ולפיכך החלטתה להודיע על ביטול ההסכם התקבלה כדין.

בנוסף, טענה עיריית יהוד כי בחלוף השנים מאז חתימת ההסכם, השתנו הנסיבות החיצוניות וכי יישום ההסכם צפוי להביאה לידי גרעון כלכלי, בהיקף של כ- 184,533,192 ₪, אשר בהכרח יביא לפגיעה ביציבותה הכלכלית ובעצמאותה וכי בהתאם ל"הלכת ההשתחררות" היא רשאית להשתחרר מההסכם בשל צורך ציבורי חיוני זה.

המועצה השיבה, כי הטענה בדבר היות ההסכם בלתי חוקי ופסול מבחינה ציבורית, משוללת כל יסוד ועומדת בניגוד מוחלט להוראות הדין ולמדיניות הרשמית של משרד הפנים, לפיה הסכמי חלוקת הכנסות בין רשויות היא הדרך האפקטיבית והמועדפת. עוד נטען, כי עיריית יהוד לא הציגה תשתית עובדתית מינימאלית לטענותיה בדבר הגרעון הצפוי לה כתוצאה מקיום ההסכם העומדות בסתירה גמורה לעמדה אותה הציגה בפני וועדת הגבולות, לפיה היא צפויה לרווחים. לבסוף, טענה המועצה כי ככל שקיום ההסכם יביא לגרעון כלכלי היה על עיריית יהוד להודיע על ביטול ההסכם כולו, ולא לבקש שיקויים אך בחלקו המזכה, שעה שהצדדים כבר פעלו לטובת העברת הקרקע לתחום השיפוט של עיריית יהוד.  

דיון והכרעה

ביהמ"ש דחה את טענת יהוד בנוגע לאי-חוקיות הסכם, בקובעו כי העובדה שההסכם מותנה בקיומו של תנאי מתלה אין משמעה כי צד לו רשאי להתנער מחיוביו בכל עת, קודם לקיומו של התנאי. ממילא אם אכן נגוע ההסכם באי חוקיות מובהקת כטענת עיריית יהוד, ידחה שר הפנים את הבקשה לאישור ההסכם, ולפיכך אין צורך בשעה זו לביהמ"ש להידרש לשאלה.

באשר לטענה כי ההסכם פקע עקב אי קיומו של התנאי המתלה, קרי אישור שר הפנים את ההסכם, קבע ביהמ"ש כי הצדדים לא קבעו בהסכם את פרק הזמן לקיום התנאי המתלה וכי עדת הגבולות לא סיימה את מלאכתה, ולכן, ממילא שר הפנים כלל אינו יכול לבחון את שאלת שינוי השטחים והעברת הקרקע לשטח השיפוט של עיריית יהוד.

באשר לטענה בנוגע ליכולתה של עיריית יהוד להשתחרר מן ההסכם בהתאם להלכת ההשתחררות, ציין ביהמ"ש כי ישנם מקרים חריגים בהם תיתכן הצדקה להשתחררותה של רשות ציבורית מהסכם בו התקשרה. אף שיקול תקציבי-כלכלי יוכל לבוא לידי ביטוי כהצדקה להשתחררות מהסכם אך במקרים חריגים מבחינת אופי הפגיעה באינטרס הציבורי והיקפה. ביהמ"ש קבע כי התשתית העובדתית שהובאה בפניו אינה מספקת בכדי לקבוע כי עניינה של עיריית יהוד עולה לכדי אותם מקרים חריגים ובודדים המצדיק השתחררות מהסכם וכי אישורו של שר הפנים לכשיתקבל יפיג את החשש מקריסתה הכלכלית של עיריית יהוד.

לבסוף, ציין ביהמ"ש כי ישנו טעם לפגם בהתנהלות עיריית יהוד אשר מחד הודיעה על ביטול ההסכם בטענות תקציביות, ומאידך חפצה לקבל לידיה את שטח הקרקע במלואו, כאשר, אם המדובר בנכס כה מכביד היה על עיריית יהוד להודיע לועדת הגבולות כי היא מוותרת על דרישתה לקבל את השטח לתחומה.

סיכום

נקבע כי ההסכם שנחתם בין הצדדים מחייב את עיריית יהוד וכי עליה לפעול לפי הוראות ההסכם ובפרט לפעול במרץ לשם הוצאת ההסכם לפועל. על עיריית יהוד הוטלו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

ניתן ביום: י' ניסן תשע"ו, 18 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.