בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 74/269/04 ''בית יהושע'' מושב של העובד הציוני נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע''מ ו-תעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית חקלאית בע''מ
 

      בעניין:   "בית יהושע" מושב של העובד הציוני

                   להתיישבות שיתופית בע"מ

          ע"י ב"כ עוה"ד משה זינגל ו/או אילנה זינגל

          ו/או עופר זינגל ו/או יעקב בוטניק

          ו/או ענבר זינגל ו/או קונסטנטין זערור

          מככר יצחק רבין 9, תל אביב

          טלפון: 03-5243381;  פקס: 03-5243387

       המשיג;

 - נ ג ד -

                 1. תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת

                    חקלאית בישראל בע"מ

                2. תעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית

                   חקלאית בע"מ                             

                   שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד עוזי מור ו/או שי תמר

                   משרד עו"ד ליפא מאיר ושות'

                   רח' איתמר בו אב"י 4, תל אביב 64736

                   טלפון: 03-6070600;  פקס: 03-6070666

המשיבים;

 החלטה

 בפני השגה על המלצת החוקר עו"ד דורון דינאי (להלן: "החוקר") אשר מונה על פי סעיף' 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה"). החוקר הגיש את ממצאי חקירתו ביום 24/07/2002 על פיהם ההמלצה שלא להכיר "בית יהושע" מושב של העובד הציוני להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "המשיג" או "המושב" - לפי העניין) כחבר ב"תנובה" מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (להלן: "המשיבה" או "תנובה"- לפי העניין).

 דיון והחלטה

בתאריך 20/05/1954 התקבל המושב כחבר בתנובה, אגודה שיתופית, העוסקת בשיווק תוצרת חקלאית ונרשם בפנקס החברים של האגודה.

 בשל העובדה כי המושב הפסיק את שיווק התוצרת החקלאית באמצעות תנובה ובשל העדר מילוי התחייבויותיו כלפיה הודיעה תנובה למושב בתאריך 04/07/1978 כי מזכירות תנובה החליטה להמליץ בפני ההנהלה על הפסקת חברות המושב בתנובה, וזאת על פי סעיף 19(ה) ו-(ו) לתקנון תנובה.

 בישיבת הנהלת תנובה מיום 09/08/1978 הוחלט לקבל את המלצת המזכירות ולהפסיק את חברות המושב בתנובה.

 בתאריך 18/09/1978 הודיעה תנובה למושב כי הוחלט על הפסקת חברותו אצלה בשל הפרות חוזרות ונשנות של השיווק המאורגן. המושב העדיף למכור התוצרת החקלאית שלא באמצעות תנובה, ככל הנראה מטעמים של תועלת כלכלית, בניגוד להוראות תקנון תנובה, למרות שידע על החשיבות הרבה שרואה תנובה בשמירת עקרון השיווק המאורגן.

המושב טוען כי לא קיבל הודעה על ביטול חברותו בתנובה. טענה זו לוותה בתצהירים של מספר חברי ועד המושב, אשר כיהנו בשנת 1978, בהם טענו כי בתקופת כהונתם כחברי ועד לא התקבלה במושב כל הודעה על ביטול חברות המושב בתנובה.

 בנוסף לכך, הציג המושב לפני החוקר את הדוחות הכספיים לשנת 1997 בהם הופיע סך 177 ₪ תחת הכותרת "השקעות בהון של אגודות שיתופיות", ואת אישור ברית פיקוח לפיו בניירות העבודה לדוחות הכספיים של המושב לשנת עבודה שהסתיימה ביום 31/12/1997 רשומה השקעה במניות תנובה בסך 0.66 ₪ תחת הכותרת "השקעות בהון אגודות שיתופיות-מרכז תנובה", וכן 0.82 ₪ תחת הכותרת "השקעות בהון אגודות שיתופיות-קרן תנובה אכספורט".

 המושב גם הציג לפני החוקר 2 תעודות מניה אשר הונפקו על שמו ביום 30.09.1974 וביום 30.09.1975, האחת מתייחסת ל-15 מניות בסך 10 ל"י כל אחת, והתעודה השנייה מתייחסת למניה אחת בסך 10 ל"י.

 אין לי ספק כי בשנת 1975 החזיק המשיג במניות תנובה. אילו קיימות בידי המחזיק תעודות מניה אשר טרם נפדו, פתוחה לפניו הדרך להגיש תביעה  בערכאה המתאימה.

 המושב טען לפגמים אשר נפלו בדיון בהנהלת תנובה שכן לא התקיים דיון ענייני בהמלצת המזכירות להפסקת חברות המושב בתנובה ולא ניתנה זכות השימוע.

 אין חולק כי המושב היה חבר בתנובה וחברות הופסקה בשנת 1978. המושב עצמו לא טען שהמשיך לשווק את התוצרת החקלאית באמצעות תנובה לאחר הפסקת החברות. המושב גם לא טען כי לאחר מועד הפסקת החברות בתנובה נגבו ממנו סכומים כל שהם בגין מניות, או כי הוזמן להשתתף באסיפה הכללית. למעשה, לאחר הפסקת החברות לא התקיימו סממנים כלשהם של חברות בתנובה, המושב חדל להיות מוזמן לאסיפות הכלליות ואף לא דרש להיות בין המוזמנים, למרות שידע על אסיפות אלה מעצם היותו חבר בתנובה בעבר.

 הואיל ואני רואה כי התנהגות המושב לאורך השנים הייתה נעדרת לחלוטין יחסי חברות, לא יכול המושב לומר כי הוא חבר בתנובה שעה שמהתנהגותו רבת השנים עולה תמונה הנראית כהיפוך גמור. המושב חדל לשווק תוצרת חקלאית לתנובה ותנובה חדלה לגבות מהמושב תשלום עבור המניות. 

 זאת ועוד, טענות המושב נוגעות להתרחשויות עובדתיות אשר אירעו לפני עשרות שנים ולמצב המשפטי אשר שרר באותה עת במערכת היחסים שבין תנובה לבין חבריה, מאחר ומדובר באירועים מלפני שנים רבות, קיים קושי רב בבדיקתם. כעת, בחלוף זמן רב כאשר במהלכו "ישן" המושב על זכויותיו, מבקש המושב להסתמך על אותם אירועים ואותן טענות משפטיות, אשר המועד להעלותם חלף זה מכבר.

 אילו רציתי לדון בטענות המשיג, הרי שחלים לגביהן שיהוי והתיישנות. השגה זו הוגשה לאחר חלוף זמן רב, ולא נעשה כל ניסיון להסביר את פשר השיהוי הממושך. למעשה המושב ישב בחיבוק ידיים, בחר לכבוש את טענותיו ולא עשה פעולה כל שהיא במשך שנים רבות. המושב ידע במשך שנים רבות כי אין הוא חבר בתנובה, שהרי לא הוזמן לאסיפות הכלליות, לא הביע את מחאתו על כך ולא התנהג כחבר. האם מתקבל על הדעת כי המושב היה מהסס ליזום פעולה משפטית למימוש זכותו? לדעתי יש בכך משום רמז, אם לא הודאה של ממש.

 האינטרסים אשר לשמם קיימים דיני ההתיישנות רלוונטיים גם למקרה זה, ולמעשה, שיהוי זה יכול ללמד כי המשיג ויתר על הזכות אשר עמדה לו. במצב דברים זה די בשיהוי כדי לדחות את ההשגה. כך דברי כב' הנשיא מ' שמגר בבג"ץ 501/85 דב חייט ואח' נ' שר הפנים:

 "שיהוי כה ניכר, שאין לו הצדקה עניינית, יש בו כדי לשלול בסיס ממשי מן העתירה.

 נכונותו של בית המשפט הגבוה לצדק להיעתר לפנייתו של עותר מושפעת, בכל מקרה ובכל עת, מן הקביעה בשאלה, מהי המידה שבה יש צורך לתת את הסעד למען הצדק, ושיהוי משמעותי, שהוא חסר הצדקה, מטה את כפות המאזניים לרעת העותר."

 דברי כב' השופט י'. מלץ בע"א 341/87 זלמן הרשוביץ נ' עין ורד מושב עובדים:

"והמערער המשיך בשתיקתו, שתיקה שהתבטאה לא רק באי-פנייה לבית המשפט אלא גם באי-נקיטת צעד כלשהו בין כותלי המושב והאגודה המשיבה."

 בע"א 84/64 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן בית-משפט אמר:

"הימנעות מנקיטת צעדים או פעולות, אשר הדבר היה מחוייב המציאות תוך ידיעת מצב הדברים, עשויה להתפרש כהודאה שבשתיקה או כקבלת הדין המונעת מהצד הנוגע בדבר לטעון כעבור זמן את ההיפך מזה".

 דברי כב' השופט א' גולדנברג בבג"ץ 4077/92 הניה אבישר  ו-15 אח' נ' שר הפנים:

"וסבורים אנו, כי בנסיבותיו של מקרה זה השתהו העותרים מעבר לזמן הסביר עד שהגישו את עתירתם.

ו..דיני השיהוי אין עניינם חוסר תום לב סובייקטיבי של העותר."

 אכן, התקופה הארוכה שבה "ישן" המושב על זכויותיו יש בה כדי להכשיל את ההשגה. שיהוי זה הינו משמעותי ומהותי ויש בו, כשלעצמו, להביא לדחיית הבקשה.

 איני יכול לקבל את הטענה כי בר"מ 2374/06 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' חצב-מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, דומה לעניין כאן, שכן החלטת בית המשפט:

 "....לפיה יבוטל פסק דינו של בית המשפט קמא..."

  למעשה, משמעות ביטול פסק הדין על ידי בית המשפט העליון היא כאילו מעולם לא ניתן פסק הדין ולפיכך אין לראות בו כתקדים. 

 לעניות דעתי כדאיות השגה זו לתיקון פנקס החברים נבעה בעיקר לאחר מכירת תנובה לקרן איפקס וחברת מבטח שמיר. בעקבות המכירה מצבה של תנובה השתפר מאד, רק משהתחוור למושב שיתכן שלחברות בתנובה יהיה ערך כלכלי לא מבוטל, נזכר המושב להעלות תביעות וטענות שהתיישנו זה מכבר. למעשה, לראשונה ניתן היה לקבל ערך כספי עבור החברות בתנובה, כי עד לשלב זה פדיון המניות בתנובה היה בערכים נומינליים.

 לאור כל האמור לעיל ולאור חומר הראיות שהוצג בפני הנני דוחה את ההשגה.

 אין צו להוצאות למעט הוצאות החקירה לחוקר אשר הנני מטילם על המשיג.

 ניתן היום ‏‏‏‏‏ט' שבט, תש"ע ‏‏24.01.2010