רשם האגודות השיתופיות דחה השגה בדבר בקשה לשינוי תכנית הפרצלציה בקיבוץ גזר
בעניין: סו שקטר
ד.נ שמשון 99786
- נ ג ד -
משיב 1;
2. צביקה ורונית ברקוביץ
קיבוץ גזר
ד.נ שמשון 99786
משיבים 2;
בפני השגה על המלצת הבוררים אשר המליצו כי אין מקום להיעתר לפניית סו שקטר (להלן: "המשיגה") בדבר שינויים בתכנית הפרצלציה בקיבוץ גזר (להלן: "משיב 1" או "הקיבוץ"- לפי העניין).
רקע
בשנים האחרונות, חלו תמורות ניכרות בתנועה הקיבוצית, במסגרתן ננקטים מהלכים שונים לפירוק הקיבוצים והפיכתם ליישובים קהילתיים. במסגרת זו ננקטים הליכי שיוך נכסי הקיבוץ לחבריו. זאת, בהסתמך על החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל, אשר כותרתה "שינויים במבנה הארגוני והקצאת קרקע בקיבוצים". בהסתמך על ההחלטה החל הקיבוץ, בגיבוש הליך שיוך נכסים ובמסגרתו שיוך הדירות.
בתאריך 20/11/2002 נבחר באסיפה הכללית צוות שיוך דירות (להלן:"צוות שיוך דירות"), הצוות מנה חמישה חברים כאשר מתוכם נבחרה גב' רונית ברקוביץ (להלן:"משיבה 2") כמרכזת הצוות.
בתאריך 08/12/2006 התקבל בקיבוץ נוהל שיוך דירות (להלן: "נוהל שיוך דירות") שאר בא בעקבות אימוץ החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל.
בתאריך 25/03/2006 התקיימה האסיפה הכללית אשר בה הוצגה ואושרה מפה המתארת את מתחם המגורים המהווה בסיס לחלוקת שטחי המגורים למגרשי מגורים לחברים.
בתאריך 13/08/2007 נשלחה הצעת הקיבוץ לחברים בדבר מיקום מגרש המגורים לצרכי שיוך הדירות וגבולותיו, כדי לאפשר לכל חבר להביע את השגותיו או רצונו לגבי המגרש אשר שויך לו ולבסוף לאשר את ההצעה.
בנוהל שיוך הדירות, פרק ו' אימץ הקיבוץ פרוצדורה בדבר "יישום ההסדרים הפנימיים ומנגנונים לפתרון מחלוקות במסגרת הליך שיוך דירות" (להלן:"נוהלי הבירור והבוררות") בנוהל הבירור נקבע מנגנון תלת שלבי העומד לרשות החברים וכולל: 1) פנייה לצוות ליבון לשם בירור טכני ועובדתי של טענותיו. 2) העברת הפנייה לצוות ההידברות בניסיון להביא את המחלוקת לפתרון בהליך גישור. 3) התדיינות בפני צוות בוררים אשר מונה על ידי האסיפה הכללית ואושר על ידי מנהלת מחלקת בוררויות.
עם קבלת ההצעה בדבר שיוך דירתה, פנתה המשיגה לוועד והלינה על גודל מגרשה אשר לטענתה הוא קטן מהגודל הממוצע ביחס ליתר החברים בקיבוץ. כמו כן הוסיפה המשיגה בפנייתה והלינה על קיום ניגוד עניינים באשר למשיבה 2 אשר כיהנה כמרכזת צוות שיוך הדירות ו"קיבלה החלטות הנוגעות לה כבעלת נכס".
מרגע פניית המשיגה אל הוועד בעניין גודל המגרש החל הליך יישוב הסכסוך בהתאם לנוהל שיוך דירות, דהיינו על פי המנגנון התלת שלבי לפתרון סכסוכים ומכאן השגתה.
עיקר טענות המשיגה
לטענת המשיגה, היא מתגוררת מזה 32 שנה בקיבוץ ומזה 26 שנה בביתה הנוכחי.
בשנת 2002 כחלק מתהליך הפרטת הקיבוץ, נבחר וועד שיוך דירות, במטרה להקצות לחברי הקיבוץ מגרשים למגורים.
כמנהלת וועד שיוך דירות נבחרה משיבה 2, שכנתה של המשיגה, אשר מתגוררת בקיבוץ מזה כ- 17 שנה ושטחי הקרקע הסמוכים לבית משותפים.
לטענת המשיגה במסגרת הסמכות אשר ניתנה לוועד הנבחר בשנת 2002 לצורך שיוך דירות, הוא היה אמון על הדאגה לעקרונות התכנון כפי שנקבעו בתקנון השיוך: "כי תינתן לכל חבר קיבוץ האפשרות לגור בביתו באיכות חיים טובה ככל שניתן".
במסגרת תהליך שיוך הדירות התבקש כל חבר בקיבוץ לשלם "מס שיוך" בין השנים 2005-2007 וזה לצורך מימון התהליך.
בשנת 2007 עת פורסמו מפות שיוך הדירות, הופתעה המשיגה לגלות כי מגרשה קטן בצורה משמעותית ,כדבריה, מהגודל אשר הוצע לשאר חברי הקיבוץ.
טוענת המשיגה כי פנתה במכתב אל וועד שיוך הדירות וביקשה כי נושא הקצאת שטח מגרשה יועבר מידי הוועד לידי גורם חיצוני ניטראלי, זאת בשל ניגוד העניינים הקיים אצל משיבה 2 כמנהלת הוועד המקבלת החלטות אשר נוגעות ישירות לרכוש כבעלת מגרש.
עוד טוענת המשיגה כי עם פנייתה אל וועד שיוך הדירות לצורך יישוב הסכסוך, בעייתה הובאה בפני "צוות הידברות" בו ישבו מזכיר הקהילה ונציג נוסף מהוועד, לא התקיים דיון מהותי לגופו של עניין והנושא הועבר ל"צוות ליבון" ולא לבירור אצל גורם חיצוני ניטראלי כפי שביקשה.
לטענת המשיגה כי "צוות הליבון" העלה הצעה ל"שטח ירוק" על כן, הנושא הוחזר אל וועד שיוך הדירות אשר דן בנושא שלא בנוכחותה.
טוענת המשיגה כי הוצע לה ששטח מגרשה יורחב לכדי 400 מ"ר, אולם השטח הנוסף גובל בחלון הבית השכן וטוואי השטח הירוק נמצא בקצה מרוחק מביתה. עוד טוענת כי פנתה למועצת הקהילה והלינה על כך שאין היא יכולה ליהנות מהשטח הירוק וכי השטח הנוסף אינו יכול לשמשה הלכה למעשה, על כן ביקשה שנית להעביר את הטיפול לידי גורם חיצוני ניטראלי.
וכך לטענת המשיגה, קיבלה מועצת הקהילה החלטה להרחיב את השטח הירוק וכי צוות מטעם הקיבוץ יטפל בנושא. בהמשך היו מספר הניסיונות להגיע להסדר שיהיה מקובל על הצדדים, נעשה ניסיון לגישור, אולם בסופו של דבר הנושא נותר ללא פתרון והצדדים פנו לבוררות שהתקיימה בפני שלושה בוררים אשר נבחרו על ידי הוועד.
למשיגה ביקורת רבה על עבודת הבוררים, לטענתה שגו הבוררים כאשר התייחסו לנושא הנוף כנושא בלעדי ומכריע והתעלמו מנושאים אחרים. שגו בעת שהתייחסו לעמדת האדריכל בדבר השטח הציבורי כאל עמדת הקיבוץ. שגו בעת שנתנו משקל רב לפגיעה אשר תיגרם למשיבים 2 באם יערכו שינויים בחלוקת הקרקע ולא נתנו משקל דומה לפגיעה במשיגה. שגו בעת שאימצו את תוואי החלוקה הראשונית אשר נעשתה על ידי הוועד בראשות משיבה 2 כנקודת התייחסות שאליה מעריכים כל שינוי שהרי מלכתחילה חלוקה זו הינה שגויה.
לטענת המשיגה היה על הבוררים להיכנס בנעלי הוועד ולערוך חלוקה של הקרקע מבראשית וללא כל התייחסות לנעשה בעבר.
טוענת המשיגה כי שגו הבוררים עת קיבלו את העמדה כי הקצאת מגרשה עומד ב"מגבלות המינימום". לטענתה המגרש שקיבלה הינו המגרש הקטן ביותר אשר הוקצה לחבר הקיבוץ וכי מגרשה של משיבה 2 הינו 500 מ"ר והוא למעשה המגרש עם ההקצאה המקסימאלית האפשרית.
עוד מוסיפה המשיגה וטוענת כי בפסק הבוררים לא היה מקום להעלאת אפשרות עזיבתה את ביתה לצורך קבלת מגרש אחר בתחומי הקיבוץ, שכן היא מתגוררת מזה 32 שנה בביתה. ומנגד המשיגה מלינה על כי לא הועלתה הצעה דומה למשיבה 2.
עוד טוענת המשיגה כי שגו הבוררים בקביעתם שלא תהיה חסימת הנוף ממרפסת ביתה, שכן השטח הפתוח רחוק מביתה ולמעשה אינו מגן על מבט לנוף הפתוח, בנוסף לכך תכנית הבנייה של משיבה 2 עלולה לחסום את המבט אל הנוף. משיבה 2 גם הרימה את הקרקע ב-30 ס"מ ולפיכך, מתאפשר גידור השטח בגובה של 1.50 מ"ר דבר אשר יחסום את הנוף הפתוח.
טוענת המשיגה כי שגו הבוררים בנימוקם כי תכנית הפרצלציה כבר אושרה בקיבוץ ובעת שהתייחסו לצורך בהגשת תכנית הפרצלציה לוועדת התכנון והבניה כאל "טובת הכלל", לטענתה "טובת הכלל" כמשמעותה בפסק הבורר היא להימנע משינויים בתכנית אשר יעכבו את הגשתה, אלא שחלפו 10 חודשים מפסק הבוררות עד להגשתה בסופו של דבר.
לטענת המשיגה כל תהליך שיוך המגרשים נעשה בניגוד עניינים ומלכתחילה היה על משיבה 2 למשוך את ידה ולהימנע מכל חלוקה הנוגעת למגרשה ולמגרש המשיגה, שכן בתפקידה הייתה פעילה בהליך הנוגע לשיוך הדירות, אפשרה לחלק את המגרשים באופן מפלה כאשר היא קיבלה מגרש בגודל כ- 500 מ"ר ואילו המשיגה קיבלה כ-370 מ"ר. משיבה 2 לקחה חלק פעיל גם לאחר שהחל הסכסוך.
עוד טוענת המשיגה כי לקיבוץ אין וועדת ביקורת פעילה ולכן בהליך שיוך הדירות היא למעשה הייתה "שבויה" בהליכים אשר נקבעו על ידי הקיבוץ וכי היה עליה להתנהל בסכסוך בהתאם לתוואי שנקבע על ידי הקיבוץ, בכך בעצם נמנע ממנה להגיע לפתרון צודק.
על כן מבקשת המשיגה לבטל את פסק הבוררים ולבחון את נושא חלוקת המגרשים מבראשית.
עיקר טענות משיב 1
טוען הקיבוץ כי יש לדחות את ההשגה משום שאין היא מגלה כל טעם להתערבות בפסק הבוררים.
לטענת הקיבוץ בגלל היות משיבה 2 צד קשור לחלוקת המגרש, היא לא הייתה זו שעסקה או אף החליטה בענייני מגרשה של המשיגה, אלא שורה של גורמים בלתי תלויים כגון: צוות הליבון הפנימי, צוות הידברות, צוות גישור, צוות הבוררים ועוד.
לטענת הקיבוץ התקיים הליך גישור חיצוני עם המגשרים יוסי חלבי ונעמה נור, הליך גישור אשר כשל.
לטענת הקיבוץ הוקם צוות פנימי בראשות יו"ר הקיבוץ ומנהל הקהילה. צוות שעשה כל שביכולתו להגיע להסכמה והוחלט לאמץ תוואי חדש בהתאם לדרישות המשיגה.
הקיבוץ טוען כי לאחר שכל הצעות הפשרה שהוצעו למשיגה על ידי הקיבוץ ועל ידי המגשרים ולמרות כל המאמצים אשר נעשו למען המשיגה היא לא הייתה מרוצה ודרשה את כינוס צוות הבוררים.
לטענת הקיבוץ כי עצם הצורך בהתעסקות כה רבה בענייני המשיגה יש בה כדי לקבוע כי אין מקום להעלות טענות בדבר ניגוד אינטרסים. הושקעו מאמצים רבים למציאת פשרה בענייני המשיבה ,בין השאר, התיר הקיבוץ את מעורבות נציגי התנועה הקיבוצית אשר נפגשו עם מנהל הקהילה לשם כך, הקיבוץ אפשר למשיגה לקיים פגישות עם מגוון אישים וגורמים בקיבוץ, כינס את מועצת הקהילה בעבורה וכ"ו, הכול במטרה להגיע להסדר אשר יהיה לשביעות רצון המשיגה.
טענות המשיגה בדבר "ניגוד אינטרסים" ו"תכנית שנולדה בחטא" כלפי משיבה 2 וכלפי מגוון בעלי תפקידים אשר ניסו לסייע בסכסוך, הנן טענות הראויות לגינוי באשר הן אינן מבוססות ואינן אלא רכילות, השמצות ולשון הרע ואין בהם טעמים משפטיים ואו מהותיים המצדיקים דיון בערעור, אלא מתחייב ליתן לפסק הבוררים תוקף של פסק דין.
לטענת הקיבוץ כי הלכו לקראת המשיגה ככל שניתן בניסיון למצוא פשרה הולמת, אולם בדיעבד הסתבר כי כל הסדר שהוצע וגובש ואף קיבל את הסכמת משיבים 2 הפך להיות בסיס לדרישות נוספות ואין סופיות.
טוען הקיבוץ כי משהתברר כי לא ניתן היה להגיע לפשרה הועבר הנושא לבוררים ביוזמת המשיגה על מנת להגיע לפתרון שיהיה מקובל על הצדדים.
טוען הקיבוץ כי אין מקום להתערב בפסק הבוררים כאשר לא מתגלה ולו למראית עין חשש לקיומו של הליך לא תקין או טעות גסה על פני פסק הבוררים, אלא יש לדאוג למתן תוקף של פסק דין כיון שתכלית פסק הבוררים הוא להביא לכלל סיום פרשה זו.
לטענת הקיבוץ אין ולא הוצג כל טיעון היוצר בסיס כלשהוא המצדיק לתקן את פסק הבוררים או להחזירו אליהם.
לאור הדברים אשר נאמרו לעיל וכן בדברי המשיגה עולה התמונה כי לא מדובר ב"משחק מכור", אלא ראוי לשבח את כל העוסקים בתהליך שיוך הדירות בקיבוץ.
לאור כל זאת טוען הקיבוץ כי אין מקום לדון בערעור ואם יערך יש לדחותו.
עיקר טענות משיבים 2
תקנון שיוך דירות עבר ברוב גדול באסיפה הכללית ועל סמך תקנון זה פעל צוות שיוך הדירות וכל בעלי המקצוע האחרים.
בכל הנוגע לסכסוך בין הקיבוץ לבין המשיגה, הקיבוץ פעל על פי "המנגנון לפתרון מחלוקות" במסגרת הליך השיוך: בשלב הליבון הפנימי- פגישה עם צוות שיוך הדירות לקבלת הסברים והבהרות. בישיבות אלה נגה משיבה 2 להיות נוכחת, פרט לישיבות עם המשיגה כאשר בישיבות אלה השתתפו מרקוס בן אליאס, מזכיר ומנהל הקהילה, ואפי שיק, שניהם חברי צוות שיוך הדירות. שלב ההידברות- זהו השלב בו נעשה ניסיון לישב את הסכסוך על ידי הידברות. בועדת ההידברות כיהנו מנהל הקהילה, מרקוס בן אליאס, משיבה 2 כמרכזת צוות שיוך הדירות, ונציג ציבור, לי סיגל, שהוא גם חבר מנהלת הקיבוץ. הוועדה הייתה רשאית להסתייע באנשי מקצוע כגון: אדריכל הפרויקט או מגשר חיצוני. גם בישיבות אלה נהגה משיבה 2 להשתתף מלבד הישיבות הנוגעות לעניין המשיגה בהן כיהן במקום משיבה 2 חגי דביר, האדריכל וחבר צוות שיוך הדירות, ובשלב מאוחר יותר אלון שפיצר יו"ר הקיבוץ. השלב האחרון הוא ועדת בוררים חיצונית- צוות הבוררים נבחר על ידי האסיפה הכללית ואושר על ידי מנהלת מחלקת בוררויות.
משיבה 2 טוענת כי מרגע חלוקת מפות השיוך לחברים החלה המשיגה לכתוב מכתבים ולערב כל גוף אפשרי בכל הקשור לסכסוך. במכתביה היא הביעה את אי שביעות רצונה תוך הכפשת כל הגורמים העוסקים במלאכת השיוך, כל זאת במטרה להשיג את מטרתה.
חלוקת השטח נעשתה על ידי האדריכל, ערן מבל, אשר לא ידע כלל היכן גרים החברים ובכלל זה חברי צוות שיוך הדירות.
המשיגה ציינה לא פעם כי ביתה "בנוי בטעות מול בית השכן שלא בהתאם לתכנון השטח", וכי "השטח הוא במיקום בעייתי" וכי "המיקום "הבעייתי" של ביתי הוא מבחינת הגיאוגרפיה של השכונה היה ידוע תמיד"
הפתרון אשר הוצע למשיגה לאחר מיצוי התהליכים האפשריים על פי תקנון שיוך דירות הוא הסכמת משיבים 2 לשינוי קווי הבניין וקווי המגרש. משיבים 2 לא הסכימו להזזות נוספות כפי שדרשה המשיגה.
משיגים 2 סיממו להגדיל את ביתם ובזה מיצו את זכויות הבנייה שלהם תוך התחייבות בפני הבוררים שלא לבנות באזור הגובל במגרשה של המשיגה כך שהמרחב הפתוח לא ישתנה.
משיבים 2 טוענים כי בכל הקשור למעבר לכביש ולזיתים, משולש השטח הפתוח הציבורי אשר הוסף על ידי האדריכל מאפשר מעבר זה. ואילו למשיבים 2, בניגוד למשיגה, אין גישה ואין שביל לכביש ממגרשם.
טוענים משיבים 2 כי לטענות המשיגה בדבר איזון גודל המגרש וערך נדלני, אין לכך כל קשר למגרשם, שכן בטענותיה מציינת המשיגה לא אחת את דבר המיקום הבעייתי של המגרש שלה ומשכך, הקטנת המגרש של משיבים 2 לא תגרום להגדלת מגרש המשיגה.
lawdata - דטהחוקטוענים משיבים 2 כי בקיבוץ יש 22 מגרשים בגודל של כ-500 מ"ר מתוכם 6 מגרשים לא מאוישים וכי הוצע למשיגה לעבור לאחד מהם, ולטענתם היא בדקה מספר אפשרויות למעבר אך לבסוף החליטה להשאר בביתה.
משיבים 2 טוענים עוד כי אין לבטל את פסק הבוררות. לטענתם המשיגה אינה מצביעה על אי תקינות התהליך אלא, רק לאחר שהסתיים שלא כרצונה החלה לטעון שלא היה תקין.
דיון והחלטה
שיוך הדירות בקיבוץ היה כרוך בהליך תכנוני ארוך וממושך הכולל ,בין היתר, את חלוקת שטח המגורים בקיבוץ למגרשים תקניים. לכל בית אב בקיבוץ משויך מגרש אחד כאשר שטח המגרש וגודלו נגזרו מתנאי תכנית המתאר.
המשיגה טענה כי מגרשה קטן בצורה משמעותית מהגודל אשר הוצע לשאר חברי הקיבוץ. מסעיף 5 לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), תשס"ו- 2005, אנו למדים כי ככלל, זכויות החבר לצורך שיוך הדירה יחושבו לפי הוותק של החבר בקיבוץ, דהיינו על חשבון דמי עזיבה אשר יקוזזו ממחיר הדירה:
" הקיבוץ ישייך דירות לחבריו על חשבון דמי העזיבה המגיעים לחבר, בהתאם להסדרים שיקבע הקיבוץ בתקנונו ובהתאם לדין כפי שיהיה מזמן לזמן".
על פי עקרונות ההתחשבנות, אשר נקבעו בחוברת "שיוך הדירות וקליטת בנים וחברים חדשים" נקבע:
"....ההתחשבנות תבוצע כל דרך של קיזוז דמי העזיבה המגיעים לחבר משווי יחידת הדיור שתשויך לו...."
ובפרק ד' סעיף 3 אשר דן בקביעת הסכום להתחשבנות נקבע :
"לאחר גיבוש שוויו של בית המגורים ושווי זכויות החבר יקוזזו אלו זה מזה, והיתרה תקרא להלן "הסכום להתחשבנות".
חישוב דמי העזיבה יחושבו בהתאם לזכויות החבר הבודד ויקוזזו ממחיר הדירה תוך מתן משקל לוותק של החבר בקיבוץ, דהיינו החישוב הינו לפי הוותק של שני בני הזוג החברים בכל בית אב. המשיגה בהיותה חברה בקיבוץ אמנם קיבלה מגרש קטן יחסית לשאר חברי הקיבוץ, זה בהתאם זכויותיה, לצורך שיוך הדירה, אשר חושבו בהתאם לזכויות של חבר בודד ולא בהתאם לזכויות של משפחה.
כדי להגיע לפתרון אשר יהיה מקובל על ידי הצדדים, הקיבוץ הלך לקראתה בעניין גודל המגרש, שכן נעשו שינויים בתכניות על ידי האדריכל להבטחת שמירת נוף פתוח ממרפסת ביתה, ומגרשה הוגדל לכדי 400 מ"ר בקירוב. משלא הייתה מרוצה הוצע לה מגרש חלופי גדול יותר, אולם גם להצעה זו המשיגה סירבה. הקיבוץ מצידו טוען כי "עוד קודם להצעות הבוררים, הוצעו למשיגה מספר הצעות קונקרטיות וביניהן לעבור למגרש מספר 5 הסמוך למגרשה.. שהוא גדול יותר ובו מעבר חופשי לכביש ונוף של 180מעלות לנוף ולמטע הזיתים..."
למרות כל מאמצי הקיבוץ להגיע לפתרון שיהיה מקובל על הצדדים, דחתה המשיגה את כל הפתרונות האלטרנטיביים אשר הוצעו לה, ופנתה בבקשה לכנס את צוות הבוררים אשר נתנו את החלטתם ביום 31/08/08.
פסק הבוררות
מוסד הבוררות הוקם על רקע מדיניות משפטית המבקשת לעודד קיומו של מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט, מאפשר לצדדים להיזקק להליך מהיר ויעיל לפתרון המחלוקת ביניהם, ובכך הוא עונה גם לאינטרס פרטי חשוב של הצדדים לסכסוך. כך דברי כבוד השופט י' דנציגר ברע"א 2798/09 משה מצליח נ' י. רוטשטיין מערכות מידע (1986) בע"מ:
"..מהותו של מוסד הבוררות היא בהיותו מנגנון חילופי להכרעות בסכסוכים השואב את עיקר כוחו מרצונם של הצדדים, כאשר קיומם של הליכי בוררות מגשימים רצון זה ואת האוטונומיה הפרטית של הצדדים..."
הליך הבוררות ליישוב המחלוקת בין המשיגה לקיבוץ התקיים בהתאם לבקשת המשיגה במכתבה מיום 26/07/2008:
"לאחר שתהליך הגישור בעניין תיקון המגרש שהוצע לי לא הצליח אני מבקשת לפנות לבוררות בעניין ולבקש מהקיבוץ לשנות את החלוקה של המגרשים באזור של ביתי כך שאוכל להמשיך להתגורר בבית באיכות חיים טובה ובשמירה על ערך נדלני מקסימאלי".
בנוהל שיוך הדירות נקבע כי הליך הבוררות יתקיים לפני שלושה בוררים, וכך התקיימה הבוררות. בטרם נתנו החלטתם, הבוררים מצאו לנכון לבקר במקום יחד עם הצדדים בליווי האדריכל, עורך התכנית, כדי להתרשם בעצמם, כדי לראות את השטח נשוא המחלוקת וכדי ללמוד את הנושא מקרוב, וכפי העולה מפסק הבוררים, הישיבה התקיימה בנוכחות הצדדים.
עם קבלת פסק הבוררות הגישה המשיגה את ערעורה על החלטת הבוררים,ובין היתר, בקשתה למינוי בוררים חדשים. לא מקובלת עלי הבקשה כי יש להורות על מינוי בוררים חדשים. בנוהל שיוך דירות פרק ו' נקבעו המנגנונים לפתרון המחלוקות במסגרת הליך שיוך הדירות. זאת ועוד, אישור צוות הבוררים לצרכי שיוך הדירות וזהות הבוררים התקבלה בהחלטת האסיפה הכללית ביום 16/04/2009.
בהיות המשיגה חברת הקיבוץ, חזקה עליה כי הייתה מודעת לנוהל שיוך הדירות המכיל את שמות צוות הבוררים וקרוב לודאי שנטלה חלק בהליך אישורו באסיפה הכללית. משלא מחתה כנגד נוהל שיוך הדירות הרי שהכפיפה את עצמה למרותו וקיבלה על עצמה את כל הוראותיו לרבות צוות הבוררים.
בקשת המשיגה למינוי בוררים חדשים אינה במקומה, שכן משמעה ביטול פסק הבוררות אשר ניתן ביום 31/08/2008. התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות מתוך מגמה לתת תוקף לפסק ולא לבטלו. לעניין זה יפים דברי כבוד השופט מ. שמגר בע"א 785/82 איתמר גרסטל נ' מבני כפר חפץ בע"מ:
"...ביטולו של פסק של בורר הוא סנקציה חמורה, שההצדקה לנקיטתה חייבת לעלות מן החומר באופן ברור וחד-משמעי. זאת ועוד, הפגם האמור צריך לנבוע מאופן ניהול הבוררות.......בבואו לנקוט את הצעד המפליג של ביטול הפסק, על בית המשפט לבדוק, באיזו מידה יש לראות דווקא בבורר את האחראי למחדל..."
ודברי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 3595/03 תמר אברהם נ' אביעזר מושב עובדים:
"...כלל הוא כי בבחינת בקשות רשות ערעור הנוגעות לביטול או אישור פסקי בוררות לא תינתן רשות על דרך השגרה, והיא תישמר רק למקרים מיוחדים בהם עולה שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין.."
המשיגה טענה כי הבוררים התייחסו לבעיית הנוף הנשקף מביתה כאל הנושא המרכזי, בלעדי ומכריע בפסק הבוררות. ב"סיכום פגישה בנושא פארצלציה לפי פנייתה של סו שקטר קיבוץ גזר" מיום 19/03/2008 נרשם בין היתר:
"... סו מעוניינת להישאר ביחסי שכנות תקינים, ע"פ המפה נראה שסו קיבלה מגרש קטן יותר משכניה, ובנוסף קיימת מדרכה משותפת העוברת בתוך השטח המיועד לה. על זה היא מוכנה להבליג בתנאי שיישאר מרחב אוירי ושדה ראיה פתוח בחזית ביתה לכיוון שטח מטע הזיתם.."
במכתבה מיום 26/07/2008 אשר כותרתו "פניה לבוררות" מציינת המשיגה בין היתר:
"...אני בעלת כמעט 31 שנה ותק בגזר, וגרה בביתי עכשיו 25 שנה, השקעתי בו הרבה וברצוני להמשיך ולגור בו, צוות שיוך דירות הציע לי מגרש קטן ביחס לשכני ולשאר חברי הקיבוץ, מגרש בצורה מוזרה שלא מאפשרת בניה או הרחבה, מגרש ללא גישה לכביש, מגרש סגור לנוף מטע הזיתים שעד היום היה פתוח לי ושמהווה את היתרון הגדול ביותר של הבית."
ראה הקיבוץ כי לאור החשיבות הרבה שרואה המשיגה בנוף הנשקף מביתה כפי שבא לידי ביטוי לעיל, ולאור החשיבות הגדולה שרואה המשיגה להמשך המגורים בביתה הנוכחי, והתרשם הקיבוץ מהקשר החזק שלה אל סביבת ביתה, נעתר הקיבוץ ופעל להכנסת השינויים הנדרשים בתוכניות לשם שמירה על מבט לנוף מדירתה הנוכחית. כך במכתב האדריכל מיום 31/07/2008 אל הקיבוץ:
"...השארת שטח ציבורי פתוח, באחריות האגודה, בתווך שבין המבנה במגרש 4 לשטח הפתוח וקביעת מרווחי בניה משמעותיים (50 ס"מ) הן במגרש 3 והן במגרש 5 מבטיחים שמירת המבט הפתוח לנוף.."
כך בפסק הבוררות, סעיף 11 נקבע "..כי אין מקום להורות על שינוי בתכנית בעניין מגרשים 3,4 ו-5." ובין היתר מהנימוקים:
11.1 "במסגרת עקרונות התכנון כפי שנקבעו בהסדרי שיוך הדירות אשר אושרו ע"י הקיבוץ - לא נקבעה הנחייה שיש לשמור על מבט לנוף הפתוח. כפי שגם ראינו בתוכנית ובשטח לגבי מגרשים רבים אחרים, וכפי שהסביר האדריכל, לא נשמר בהכרח מבט לנוף מכל מגרש ומגרש.
11.2 שטחי המגרשים, הן המגרש המיועד לסו, והן המגרש המיועד לצביקה ורונית, עומדים במגבלות המינימום והמקסימום לפי החלטת הקיבוץ. כן נשמרות דרכי גישה למגרש של סו"
11.3 הוברר כי השיקול העיקרי של סו הינו שמירת המבט לנוף מביתה הקיים, ולא שטח המגרש, וכי אם היה לה חשוב יותר שטח המגרש, הייתה יכולה לקבל לצורך שיוך מגרש ששטחו גדול יותר.
אנו התרשמנו מהחשיבות הגדולה שרואה סו להמשך מגוריה בביתה הקיים, לקשר החזק שלה אל הבית ואל סביבתו, ומרצונה העז והכן לשמר את מצב הדברים הקיים לגביו, לרבות מבט אל הנוף הנשקף ממרפסת ביתה."
פסק הבוררים התייחס לטענות המשיגה תוך שימת דגש על שמירת נוף פתוח כפי שביקשה המשיגה.
המשיגה רואה את ביתה כמרכז החיים ואני רואה לנכון לכבד את החלטתה בהגנה על בית מגוריה. אין צורך להכביר במילים באשר לחשיבות המכרעת אשר יש לבית המגורים.
מנגד, פעל הקיבוץ לאיזון האינטרסים בין דרישות המשיגה לבין כלל החברים בקיבוץ. מוסדות הקיבוץ פעלו ללא הרף בעניינה, בסובלנות רבה מתוך מטרה למצוא פשרה ראויה, אולם המשיגה בחרה שלא לקבל את הצעות לפתרון הסכסוך, אשר הובאו בפניה. אפילו כאשר הוצע לה לקבל בית מגורים הניצב על מגרש של כ-500 מטר, אשר למעשה הצעה זו הייתה פותרת את בעיית גודל המגרש כפי שנטען על ידה בהשגה, אולם למרבה הצער המשיגה לא נעתרה להצעה זו.
במסגרת השגתה מתארת המשיגה תיאור מפורט על התהליכים אשר התרחשו בטרם תהליך הבוררות. כך מתארת המשיגה כיצד הוגדל שטח מגרשה מ-370 מ"ר ל-400 מ"ר בנוסף להקצאת שטח ירוק ועוד תיאורים נוספים. מעצם התיאור ניתן ללמוד כי הקיבוץ הלך לקראתה והשקיע מאמצים רבים להגיע להסכמה.
בנוסף לכך צירפה המשיגה מכתב מיום 25.12.2007 מאת רונית אל אלון (נספח 6) בו נכתב:
"...אנחנו מקבלים את השינוי, בבקשה להבהיר לסו שאנחנו מוותרים על חלק מהמגרש לטובתה..."
עוד צירפה המשיגה פרוטוקול מיום 21.02.2008 (נספח 10) בו נכתב בסעיף 2 להחלטות:
"בקשה של סו בנושא שיוך דירות:
סו מבקשת לאפשר המשך מגורים בבית הקיים עם נוף פתוח.
החלטה: הנהלת קהילה מקבלת את בקשתה של סו וממליצה לצוות פעיל לטפל בנושא המגרש לפני שלב הגישור" (הדגשה שלי א.ז)
עוד צירפה פרוטוקול מיום 16.03.2008 (נספח 11) בו נכתב בסעיף 3 (ב) להחלטות:
"ב. הנהלת הקהילה תומכת בבקשתה של סו להגדיל את השטח הציבורי בין שלושת הבתים האמורים לכיוון הזיתים..."
למעשה, מכל הנאמר לעיל מציירת המשיגה בעצמה, תמונה המעידה כי נעשו מאמצים רבים מצד מוסדות הקיבוץ אשר עסקו בסכסוך מתוך מטרה למצוא פשרה ראויה, הוצעו למשיגה פתרונות אלטרנטיביים. התרשמתי כי בבסיס התנהגות הקיבוץ עמדה הכוונה הברורה לנסות ולהגיע להסדר, אולם המשיגה מצידה הדפה כל ניסיון מעין זה.
המשיגה גם ביקשה כי תינתן לה הבטחה לגישה לכביש מהמגרש, במסגרת נוהל שיוך הדירות נקבע בפרק העוסק בעקרונות התכנון, סעיף 9:
"גבולות מגרשים יותאמו לתשתיות ולשבילים קיימים ככל שניתן..."
מהחומר אשר הוצג בפניי, נעשו מאמצים רבים להשביע את רצונה. נוצרה התחושה, כי המשיגה מסרבת לקבל כל פתרון באשר הוא, כל זמן שהוא נוגד לעמדתה האישית.
למעשה דין ההשגה להידחות ולו מן הטעם שהליך זה הינו השגה על החלטת הבוררים ולמעשה הטענות שהועלו על ידי המשיגה הינן טענות עובדתיות. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט בשיבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים. יפים לעניין זה דברי בית המשפט בע"א 640//85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל:
"לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת הממצאים העובדתיים. התערבות בממצאי עובדה תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון מקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם... בייחוד תמנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית משפט קמא לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות, אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין..."
זאת ועוד, אלא שבמקרה דנן אנו עוסקים בהשגה על החלטת הבוררים, שניתנה במסגרת הליך בוררות, כאשר גם בהקשר זה נתן בית משפט את דעתו בעניין היקף ההתערבות של ערכאת הערעור ברע"א 1639/07 כוכבי נ' איבגי:
"לא אחת נקבע כי מהותו של מוסד הבוררות היא בהיותו מנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, אשר מושתת על רצון הצדדים. מאפיינים אלה מצדיקים ריסון שיפוטי בהתערבותם של בתי המשפט בפסקי בוררות בכלל ובהתערבותו של בית משפט זה בהחלטותיהן של הערכאות הדיוניות בענייני בוררות בפרט."
המשיגה לא הראתה טעם לכך שיש לסטות מקביעות אלו ולא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים. לאור עיקרון סופיות הדיון והאינטרס הציבורי, זאת בנוסף לעובדה כי יש לאפשר למוסדות הקיבוץ לסיים את מלאכתם משכך, לא מצאתי לנכון להתערב בפסיקת הבוררים.
ניגוד עניינים
לא מצאתי כל ממש בטענת כי משיבה 2 אשר ישבה בתפקידה כמרכזת צוות שיוך הדירות וקיבלה החלטות בניגוד העניינים משום היותה בעלת מגרש הסמוך למגרש המשיגה. חלוקת השטח נעשתה על ידי האדריכל ועל פי עקרונות התכנון שבתקנון שיוך הדירות.
לטענה כי היה על משיבה 2 למשוך את ידה ולהימנע מכל חלוקה הנוגעת למגרשה ולמגרש המשיגה, התרשמתי כי משיבה 2 נמנעה מלקחת חלק ומלהשתתף בדיונים ובהחלטות הנוגעים למגרשה ולמגרש המשיגה.
התרשמתי כי משיבים 2 שיתפו פעולה עם הקיבוץ במטרה לסיים את הסכסוך, על כך יעידו ההתחייבויות בדבר הימנעות מבניה באזור הגובל עם המשיגה, כדי לא להסתיר את הנוף, כולל התחייבות שלא לשתול שיחים בגבול בין שני המגרשים. והסכמה להזזת קו המגרש למיקום אשר נקבע על ידי האדריכל לצורך קביעת השטח הציבורי הפתוח מול בית המשיגה.
לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את ההשגה ומותיר את פסק הבוררים על כנו.
אין צו להוצאות.
ניתן ביום 6.12.2009
