שאלת חברות צור משה בתנובה
בפני רשם האגודות השיתופיות
תיק מספר 74/208/02
בעניין -
ע"י עו"ד ע. נועם ו/או י. ליכטנשטיין- ח. נועם ושות' עו"ד
רחוב ז'בוטינסקי 5 רמת גן 52520
טלפון: 03-7518401 פקס: 03-7517117
המבקשת
נ ג ד
תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת
ע"י ב"כ עו"ד
רחוב
טלפון: 03-6070600 פקס: 03-6070666
המשיבה
בפני בקשה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 10/08/03, בה אימצתי את דו"ח החקירה של דר' עו"ד דורון דינאי (להלן- "החוקר"), הקובע כי המשיבה איננה חברה אצל המשיבות וזאת לאור הממצאים שנקבעו בדו"ח החקירה.
רקע עובדתי-
ביום 08/03/01 מונה החוקר לבדיקת סוגיית חברותה של המבקשת אצל המשיבה.
ביום 01/01/02 המליץ החוקר לקבוע כי המבקשת אינה חברה אצל המשיבה.
על המלצה זו ערערה המבקשת וביום 10/08/03 החלטתי לאמץ את דו"ח החוקר וקבעתי כי המבקשת אינה חברה אצל המשיבה.
עיקר טענות המבקשת-
המבקשת הינה
חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים בין הצדדים, הייתה גביית חלק יחסי מסוים עבור "רכישת מניות" של המשיבה. כלומר, כל חבר אשר שיווק תוצרת חקלאית באמצעות המשיבה, השאיר בידיה חלק מסוים מתמורות השיווק.
כחלק ממיתוגה המסחרי של המשיבה בלי להפוך לחברה מסחרית עדיין, בשנת 1999 החליטה המשיבה כי היא נוקטת במהלך של "הפרטה". דהיינו, הפיכת המשיבה מאגודה שיתופית לחברה ציבורית ומתן ערך ריאלי למניותיה.
המבקשת נהגה לשווק את תוצרתה במשך שנים רבות למשיבה. התקשרות אשר חייבה את המבקשת להיות חברה אצל המשיבה. לשיטת המבקשת, מעולם לא הופסקה חברותה במשיבה.
סעיף 19 לתקנון המבקשת קובע מהן העילות להוצאת חבר מהאגודה כאשר ההליך עצמו מופיע בסעיף 20 לתקנון.
כמפורט בסעיף 20 לתקנון, נדרש לצורך הליך ההוצאה, הליך של כינוס ישיבת הנהלה, שמוסמכת להחליט על פקיעת חברותו של החבר, אולם למיטב ידיעת המשיבה מעולם לא כונסה ישיבה שכזו.
סעיף 18 לתקנון המשיבה הוא המסדיר את יציאת החבר מחברותו באגודה:
"תאגיד, שהינו חבר האגודה והרוצה לצאת ממנה, חייב להודיע לה על כך בכתב. נמסרה הודעה בכתב לאגודה כאמור- תפקע חברותו של תאגיד זה באגודה תוך שנתיים ממועד מסירת ההודעה, בתנאי שחברות זו לא תפקע כל זמן שהוא חייב כסף לאגודה".
כמפורט בסעיף, מותנית יציאת החבר מהאגודה במתן הודעה בכתב על רצונו לצאת ממנה. על אף האמור, סברה המשיבה כי בפדיון מניות תנובה יש כדי הליך יציאת החברות.
המבקשת סבורה כי כל עוד לא ניתנה הודעה בכתב לפיה ברצונה לצאת מן האגודה, חברותה טרם הופסקה. המבקשת סבורה כי ההודעה בכתב הינה דרישה למסמך מהותי שללא הודעה בכתב, אין הפסקת חברות.
לחלופין, גם אם תתקבל טענת המשיבה, כי בוצע פדיון, כי אז מדובר בפדיון חלקי. פדיון המניות בערכן הנקוב נעשה שלא בדרך מקובלת ולא בתום לב, תוך ניצול מצוקתה הכלכלית של המבקשת אותה עת.
לסיכום, גם אם התקבלה החלטה על ידי המשיבה על הפסקת חברות המבקשת, לא הושלם הליך ההוצאה מחברות וזאת לאור הסיבות המנויות לעיל.
עיקר טענות המשיבה-
המשיבה טענה, כי מדובר בבקשה לעיון מחדש בהחלטת הרשם, החלטה שניתנה לאחר שקוימה חקירה מקיפה וממצה בעניינה של המבקשת, לאחר שדו"ח החוקר וראיות הצדדים הוצגו בפני הרשם ולאחר שטענות שני הצדדים הועלו ונשמעו בפני הרשם הן בכתב והן בע"פ.
על יסוד טענות הצדדים ומכלול הראיות שהוצגו בפניו, דחה הרשם את טענות המבקשת וקבע כי המשיבה אינה חברה אצל המשיבה.
המבקשת לא ראתה לנכון לפתוח בהליכי ערעור על החלטת הרשם ובחלוף מועד הערעור, הפכה החלטת הרשם לחלוטה שלא ניתן לערער עליה עוד.
במסגרת הבקשה לעיון מחדש, לא מצאה המבקשת לנכון להציג כל עילה לקיום בחינה מחודשת של החלטת הרשם. המבקשת בחרה לשוב ולפרוס את טענותיה מחדש לגופו של עניין טענות שכבר הועלו על ידה במסגרת ההליך המקורי.
התנאים לעיון מחדש נקבעו על ידי בית המשפט העליון בין היתר, בע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל נגד יצחק צוניאשווילי תק-על 2004 (4) 2545:
"...בית המשפט מוסמך לשוב ולדון בהחלטה שנתן בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין במקרה בו השתנו הנסיבות באופן המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה, יחד עם זאת ההליך של "בקשה מחודשת" לא נועד לאפשר "מקצה שיפורים" בו מתקן המבקש את ליקויי הבקשה המקורית אותה הגיש". (ההדגשות של ב"כ המשיבה).
המבקשת לא התיימרה לטעון לשינוי כלשהו בנסיבות הרלוונטיות לעניינה והיא עצמה מציינת, כי הרשם כבר דחה את הטענות שהועלו על ידה כעת במסגרת הבקשה לעיון מחדש.
התנאים לעיון מחדש בהחלטה מנהלית, נדונו בבג"צ 5760/93 פלונית נגד וועדת התלונות על פי חוק הפסיכולוגים ואח' פ"ד נ (4) 194 בעמוד 202:
"השאלה היא באילו נסיבות רשאי גוף מנהלי ובמיוחד גוף מעין שיפוטי, לחזור בו מהחלטתו, כאשר יש בשינוי כדי להרע את מצבו של הפרט. עומדים כאן שני אינטרסים הסותרים זה את זה. מחד גיסא, קיים האינטרס של הפרט לשמור על הזכויות שהתגבשו בידו עקב החלטתה הקודמת של הרשות. זהו עיקרון הסופיות המגן על אינטרס לפיו יש לשים קץ להתדיינויות. מאידך גיסא עומד האינטרס הציבורי...ככלל החלטה צריכה להיות סופית.
... הכלל הוא אם כן, כי האזרח מוגן בפני דיון חוזר ונשנה בעניינו וככלל אין להרשות לרשות לשקול שנית את אותם נתונים בדיוק שהיא שקלה בהגיעה להחלטתה המקורית. החריג מופעל רק בהתקיים טעמים מיוחדים".
בענייננו פעל הרשם כנושא תפקיד מעין שיפוטי, שהאמור לעיל חל לגביו במשנה תוקף. המבקשת מצידה לא הצביעה ולו על שמץ של עילה לסטות מעקרון הסופיות.
בע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נגד מקורות פ"ד נד (2) 433 קבע בית המשפט:
באיזון בין אינטרס הציבור ואינטרס הפרט נקודת המוצא לעניין שינוי החלטה מנהלית היא, שהשינוי יותר במקרים "כבדי משקל" וכי נקודת מוצא זו מקבלת משנה תוקף שמדובר בשינוי החלטה בשל טעות בשיקול הדעת שנפלה בה. עם זאת כך נקבע, ישנם מקרים בהם קיימות נסיבות מיוחדות כגון טעות חמורה בשיקול הדעת שבהן יותר שינוי ההחלטה ותותר הפעלת שיקול הדעת מחדש.
בטרם תעשה הרשות שימוש בסמכותה לעיין מחדש בהחלטותיה, עליה לערוך תחילה איזון בין אינטרס הפרט לבין אינטרס הציבור. אך ורק בהתקיים "נסיבות מיוחדות" ובמקרים "כבדי משקל", עשוי אינטרס הציבור להכריע את אינטרס הפרט ולהותיר לרשות לשנות את החלטתה המקורית.
עיון מחדש, יגרור את המשיבה להתדיינות חוזרת ומיותרת במהלכה תתבררנה טענות שכבר נתבררו ונדחו. המבקשת לא הציגה כל שינוי בנסיבות העובדתיות הרלוונטיות מאז ניתנה החלטת הרשם מאז ועד היום ולא הצביעה על טעות בשיקול הדעת של הרשם בעת מתן החלטתו.
לאור כל האמור לעיל טענה המשיבה כי יש לדחות את טענות המבקשת בבקשה לעיון מחדש.
לאחר שקראתי את כל טענות הצדדים הנני קובע כדלקמן:
עיקר טענותיה של המבקשת כפי שעולה מבקשתה לעיון מחדש הוא, כי חברותה באגודת המשיבה הופסקה שלא כדין ועל כן זכאית היא לשוב ולהיכלל בפנקס החברים של המשיבה וכפועל יוצא מכך, זכאית היא לפדיון הוגן וריאלי של מניותיה באגודה.
מעיון בבקשת המבקשת עולה כי אותן טענות שטענה בבקשתה הועלו כבר בעבר, עת התקבל דו"ח החקירה שקבע כי המבקשת אינה חברה אצל המשיבה.
לא התרשמתי כי בבקשה לעיון מחדש הובאו טענות כבדות משקל או נסיבות חדשות, המצדיקות סטייה מעיקרון הסופיות מהחלטתי מיום 10/08/03.
המבקשת מעלה טענות קשות של ניצול והטעייה עקב מצבה הקשה בזמנו. אלא שטענה מסוג זה לא יכול שתשמע. לצדדים להליך ניתנה אפשרות שווה לטעון טענותיהם בפני החוקר טרם החלטתו, ובעת הגשת הערעור בפני טרם קבלת ההחלטה.
לאחר מתן ההחלטה, לא ניתן לפתוח את חזית ההתדיינות פעם נוספת לאחר כמעט 4 שנים. אין בטענותיה של המבקשת, כי אם ניסיון ברור לבצע מקצה שיפורים לטענות שכבר העלתה בעבר.
על החלטתי שניתנה, יכלה המבקשת לערער תוך 45 יום לערכאה המתאימה ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה.
אינני משמש כערכאת ערעור על החלטתי לאחר שזו ניתנה, ומשיצאה ההחלטה, אין בסמכותי לדון בה מחדש.
לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את כל טענות המבקשת בבקשתה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 10/08/03.
אורי זליגמן 54678313-/
ניתן היום 28/06/07 בהיעדר,
אורי זליגמן, עו"ד
