שומת ארנונה מאוחרת לא תיחשב כחיוב רטרואקטיבי פסול מאחר ודיווחיה הכוזבים של תושבת רהט הם שגרמו לכך
הרקע
בין סולטאנה אלעביד לבין מינהל הארנונה של עיריית רהט התנהלו מספר הליכים משפטיים העוסקים בחוב ארנונה של סולטאנה, במהלכם התאפשר זיהוי ודאי של בית מגוריה, ובעקבות זאת שלח מינהל הארנונה בשנת 2009 שומת ארנונה החל מ-2005.
השגתה של סולטאנה על שומה זו נדחתה על ידי מינהל הארנונה, והיא הגישה ערר לועדת הערר, כשפיה שלוש טענות חלופיות: ראשית, שהמחזיק בנכס לצורך דיני הארנונה הוא בעלה; שנית, שמדובר בחיוב רטרואקטיבי פסול; שלישית, שהיא מופלית ביחס למחזיקים אחרים במבנים בלתי חוקיים;
ועדת הערר קיבלה את הערעור, וקבעה כי לא ניתן לראות את סולטאנה כמחזיקה בנכס, הן משום שהוא נבנה על ידי בן זוגה קודם הנישואין ולא חויב בארנונה, והן משום שמינהל הארנונה ידעה את כתובתה של סולטאנה כבר בחודש אפריל 2006. עוד קבעה הועדה, כי דרישת החיוב שנשלחה ב-2009 כללה חיוב רטרואקטיבי משנת 2005, מבלי לפרט או לנמק מדוע החיוב רטרואקטיבי, ועל כן היא פסולה.
על החלטה זו מערער מינהל הארנונה בפני בית המשפט. לטענתו, אין בידי בני הזוג להצביע על זכות קניינית במגרש או על כל מקור חוקי אחר מכוחו הם מחזיקים במקרקעין, ומכיוון שלסולטאנה שליטה מלאה במבנה היא אינה יכולה לטעון שהיא איננה בגדר מחזיקה בנכס. מעבר לכך, טען מינהל הארנונה, שועדת הערר אינה מוסמכת לדון ולהכריע בטענה של חיוב רטרואקטיבי, מה גם שבמקרה זה תיקון השומה היא תולדה ישירה של דיווחיה הכוזבים של סולטאנה לעניין כתובת מגוריה.
דיון והכרעה
לגבי מחלוקתם של הצדדים בשאלת הגדרת המונח מחזיק, צידד בית המשפט בעמדת מינהל הארנונה, וקבע כי משום שהחזקה מתאפיינת ביכולת שליטה של אדם בנכס, יכולת לנצל את הנכס לצרכים שונים ובהתאמה גם להפיק הנאה מהשירותים שהרשות מעניקה לנכס, הארנונה מוטלת על המחזיק על פי מבחן הזיקה הקרובה ביותר לנכס, שמוכרע בהתאם לניתוח מהותי של בעלי הזיקה לנכס. ובמקרה שלפנינו, כך לפי בית המשפט, אין ספק שסולטאנה התגוררה בנכס נשוא המחלוקת, ועל כן יש לראותה כמחזיקה בנכס לעניין שומת הארנונה.
עוד הוסיף בית המשפט, כי ניסיונה של סולטאנה לטעון למחדל של מינהל הארנונה, הוא למעשה ניסיון להכשיר את חטאיה, שכן דיווחיה הכוזבים הם שאחראים לכך שהרשות לא ידעה על קיומו של הנכס במגרש ועל זהות בעליו.
לאור זאת, קבע בית המשפט, כי שגתה ועדת הערר שקבעה כי מדובר בחיוב רטרואקטיבי פסול.
סיכום
בית המשפט מצא כי ועדת הערר לא שקלה נכון את הנתונים שלפניה והגיעה למסקנה שגויה, ועל כן הוא ביטל את החלטתה וקבע כי סולטאנה תיחשב כמחזיקה בנכס לצורך חיוב הארנונה החל מאוגוסט 2005. לאור תוצאה זו, חויבה סולטאנה בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 שקלים חדשים.
ניתן ב- י"א כסלו תשע"ב, 07 בדצמבר 2011, במעמד הצדדים
