שיוך אמצעי ייצור בקיבוץ לחברים

רקע כללי:

קיבוץ מענית (להלן:"מענית" או "הקיבוץ") כמו קיבוצים רבים אחרים, החליט על הליכי הפרטה של הקיבוץ ובתוך כך החליטו חברי הקיבוץ כבר בחודש ספטמבר 2002 לשייך את אמצעי הייצור בקיבוץ לחברים. תיקון תקנון הקיבוץ על מנת לאפשר ביצוע השיוך נעשה כבר בשנת 1999.

כמו כן החליטו חברי הקיבוץ בחודש אוגוסט 2004 על שיוך בתי החברים שבקיבוץ לחברי הקיבוץ, כשהמועד הקובע נקבע  לספטמבר 2002.

על החלטות אלו של חברי הקיבוץ ערערו מספר צאצאים של חברי קיבוץ שעזבו את הקיבוץ או נפטרו.

טענות התובעים:

1.     הוריהם, חברי הקיבוץ, שנפטרו או עזבו, זכאים, הם או יורשיהם, ליהנות מ"פירות ההפרטה".

2.        שארי החברים שנפטרו זכאים לתשלום דמי עזיבה.

3.     יורשי החברים העוזבים או החברים שנפטרו, זכאים לחלקם היחסי של הוריהם ברכוש המופרט, החל ממועד ההחלטה על ההפרטה.

4.      ולבסוף, מפתח חלוקת הרכוש שנקבע על ידי החלטת החברים מפלה לרעה חברי קיבוץ ותיקים ולכן יש לבטלו.

החלטות כב' השופט נ. ישעיה:

לעניין תשלום דמי עזיבה החליט השופט כי אין התובעים זכאים לקבלם. דמי עזיבה נועדו על מנת להקל על חבר קיבוץ, אשר מחליט לעזוב את הקיבוץ, להסתגל לחיים מחוץ לקיבוץ. כאשר מדובר באדם שנפטר, הרי שאין הוא נזקק לדמי העזיבה. על כן אין כל ממש התביעה לדמי עזיבה.

לעניין התביעה לתשלום בעבור חלקם היחסי של הוריהם ברכוש הקיבוץ, פוסק השופט כי "אין ביסוס עובדתי ואף לא משפטי" לטענה זו. יתרה מכך, על פי סעיף 125 לתקנון מענית, כאשר הקיבוץ מחליט על פירוקו, החברים אינם זכאים לקבל חלק מרכוש מענית (למעט דמי עזיבה ופריטי לבוש).

כל שנותר לשופט להחליט הינו, מהו המועד הקובע לתחילת ביצוע ההפרטה והשיוך? השופט קבע כי המועד הקובע הינו מועד שינוי התקנון על ידי חברי מענית, קרי חודש פברואר 1999.

על כן כל מי שהיה חבר בקיבוץ בפברואר 1999 והלאה, זכאי ליהנות מ"פירות ההפרטה" של הקיבוץ.

לעניין השימוש "במפתח חלוקת רכוש", השופט פסל את דרישותיהם של התובעים, בטענה כי המפתח נקבע על ידי רוב חברי הקיבוץ. כמו כן כבוד השופט לא מצא כל בסיס לטענת התובעים להפליה של החברים הותיקים ואין כל סיבה לפוסלו.

לסיכום בית המשפט דחה את כל התביעות של התובעים למעט התביעה לשינוי המועד הקובע לחלוקת הרכוש. בנסיבות העניין ולאור התוצאה נפסק כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן ביום 30.06.2008.