שימוש פסול במקלט לעת חירום

בפני רשם האגודות השיתופיות                           תיק מספר 2820/471/00

**************************                                 *********************

ב  ע  נ  י  ן  :                              ברבי יוסף

                                                אלי סיני אגודה שיתופית בע"מ

                                                ד.נ. חוף עזה 79702

                                                                                                - המערער -

                                                ''אלי סיני'' אג''ש להתיישבות שיתופית בע''מ

                                                                                                - המשיב -

החלטה על פי הוראות סעיף 52(4) לפקודת האגודות השיתופיות ותקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) התשל"ב 1972-

**************************************************************

א.         ביום 4.10.00 התקבלה בקשה למנוי בורר בסכסוך שבין אגודת אלי סיני לבין החבר ברבי יוסף מהות הבקשה לטענת התובע שימוש פסול שעושה האגודה במקלט השייך לבעלי בתים באלי סיני שאין בהם מקלט לעת חירום.

            לדברי התובע:

1.         האגודה משמשת במקלט שצריך לשמש לעת חירום-כספריה ציבורית גם אחרי פניות חוזרות אינה מפנה את המקלט, שכמובן אינו יכול לשמש ליעודו בזמן חירום.

האגודה השתמשה שלא כדין במקלט  והפרה את זכויות בעלי הבתים, שלהם שייך המקלט, לפיכך נתבע לחייב האגודה לשלם דמי שכירות של 1000 $ לחודש עבור השימוש במקלט שלא ברשות. וזאת עד לפינוי הספרייה מהמקלט בפועל. כמו כן נתבע לחייב את האגודה לשפץ על חשבונה את המקלט ולהכשירו לייעודו המקורי בפיקוח הג"א באר - שבע.         

ב.         ביום 26.10.00 מונה רו"ח בהט פנחס, כבורר בסכסוך.

ג.          ביום 20.3.2001, החליט הבורר בסכסוך הנדון וקבע כדלקמן:

            1.         לגבי סוגיית השימוש הדו-תכליתי במקלט

אגודת "אלי סיני" העבירה אלי אישורים מרכז הביטחון בישוב, ובמחלקת התגוננות אוכלוסיה בצה"ל, לפיהם מאשרים הגורמים הנ"ל, כי ניתן להשתמש במקלט לשימוש דו-תכליתי, ובלבד שיתקיימו בהתנאים לשימוש, כמפורט בחוק ההתגוננות האזרחית התשי"א 1951. רכז הביטחון בישוב, התחייב בכתב לדאוג לקיום התנאים ההכרחיים המאפשרים שימוש דו- תכליתי במקלט, מבלי לפגוע בביטחון הציבור כמפורט בחוק הנ"ל.

למרות האמור לעיל, אין הבורר רואה עצמו בר סמכא, לפסוק בסוגיה הנוגעת לביטחון הציבור בישוב, ולכן מומלץ לאגודה ולמר ברבי יוסף, לפנות לגורם בצה"ל האחראי לביטחון הישוב והאזור ולקבל פסיקתו בענין".

ב.         תביעת הפיצויים

מאחר והמקלט אינו רכוש פרטי של תושבי אלי סיני ומאחר והשימוש הנוסף בו, נעשה למטרה ציבורית, אין מקום לפסוק פיצויים כפי שהתבקש ע"י מר ברבי יוסף".

ד.         ביום 1.4.2001 הגיש המערער, כתב ערעור על החלטת הבורר, וטען כדלקמן:

הבורר קיים ישיבת בוררות אחת ובה הועלו טענות הצדדים. הבורר פנה לאגודת אלי סיני וקיבל מכתב מרכז הביטחון בישוב. העובדות המצוינות במכתב רכז הביטחון אינן נכונות כי בפועל ישנם בתוך החלל המרכזי 2 מדפים ולא מדף קטן כמצוין במכתב מדפים אלה  כאמור הם גבוהים מגובה אדם וארוכים ותופסים חלק גדול מחלל החדר דבר הנוגד את ההתניות של מחלקת הביטחון של המועצה האזורית חוף עזה מיום 28.11.00. 

2.         לא ניתנה  הזדמנות הוגנת להגיב, ולטעון טיעוניי בענין ולכן זאת עוד סיבה לערעור.

.   המערער טען כי הוא ומשפחתו שילמו כסף עבור המקלט בשנת 1988

יחד עם מספר משפחות, וכך נרשם גם בספרי החשבונות של האגודה

שאין בסיס ודעי לקביעתו של הבורר כי המקלט אינו רכוש פרטי של

המשפחות ששילמו כסף כדי לבנות המקלט.

4.         מאחר ולא כל תושבי הישוב שילמו כסף אלא רק חלק קטן מהם (כ25- משפחות) אין ספק כי המקלט איננו מקלט ציבורי רגיל, שכן ישנם מקלטים נוספים בישוב שאף אחד לא שילם עבורם  (מתושבי הישוב) והמשפחות האחרות משויכות לאותם מקלטים.

5.         חובת האגודה לפצות את מי ששילם במיטב כספו עבור המקלט  עבור השימוש במקלט בספריה שלא כדין, וזאת עד לפינוי הספרייה בפועל מהמקלט שנבנה מכספי חלק מ25- המשפחות המשויכות למקלט.

ה.         ביום 13.6.2001, התקבלה במשרד הרשם תגובת המשיבה לערעור, ובעיקרי דברים  טענה כדלקמן:

כידוע, על פי ההלכה הפסוקה צד להליך בוררות אשר סבור כי נפל פגם בהליך הבוררות אינו יכול ל"שבת על הגדר", ולהמתין עד לאחר מתן פסק הבוררות ורק לאחר שניתן הפסק לרעתו לקום ולטעון לפגם בהליך.

הבורר הגיע למסקנות אליהן הגיע, לא רק על סמך מכתב רכז הביטחון של הישוב כי אם גם על סמך אישור מחלקת התגוננות האוכלוסיה בצה"ל, אשר אישרה כי אכן ניתן להשתמש במקלט שימוש דו תכליתי.

נטל ההוכחה שהמקלט דנן אינו יכול לשמש בעת ובעונה אחת גם בספריה מוטל על המערער (ככל תובע בהליך אזרחי) ולכן מלכתחילה היה על התובע לתמוך את תביעתו בחוות מומחה כלשהו מטעמו ובה קביעה שהמקלט אסור לשימוש דו-תכליתי, משלא עשה המערער כך, אין הוא יכול להלין אלא על עצמו.

בפסק הבוררות עצמו, לא סתם הבורר את הגולל על טענתו של המערער לענין השימוש הדו-תכליתי במקלט והוא הופנה בענין זה לגורם בצה"ל האחראי לביטחון היישוב.

אין מקום להתערב בפסיקת הבורר לענין התובענה הכספית, וצדק הבורר  לענין זה במסקנתו כי המקלט אינו רכוש פרטי של תושבי היישוב, וכי השימוש בו נעשה למטרה ציבורית, ומשום כך אין מקום לפסוק פיצויים לחבר בישוב.

לענין דרכי מימון בניית המקלט אין לקבל בהליך של ערעור טענות עובדתיות שאינן מוצאות ביטוי בפסק הבוררות ו/או בתיק הבוררות.

אין ייסוד לטענות המערער, המערער בדומה ל18- משפחות נוספות שילם סכום זעום ביותר (כ400- ש"ח בלבד) כהשתתפות לבניית המקלט הציבורי, אך מרבית עלות הבנייה תוקצבה דרך האגודה ע"י גורמי חוץ כגון: המועצה המקומית והסוכנות יהודית. סכום ניכר נוסף גוייס ע"י האגודה בדרך של הלוואה מבנק לאומי אשר כל החברים באגדה נושאים בפרעונה, לרבות חברים אשר בנו מקלט משלהם ואינם משתמשים במקלט הציבורי.

יצויין עוד כי בתחזוקת המקלט ושיפוצו נושאים כל חברי האגודה האחרים אשר בנו מקלט משלהם בצמוד לביתם, מימנו עלות ההקמה בסכום הגדול פי 20 מזה בו נשא המערער בגין המקלט הציבורי.

ו.          ביום 7.8.2001, נערך דיון בפני בנוכחות הצדדים, בו כל צד טען את עיקרי טיעוניו וחזר על טענותיו שבפרסומו.

            לאחר שעברתי, על החומר שלפני ופרוטוקול הדיון בפני הנני מחליט  שאין מקום לקבל את הערעור הנני קובע כי האגודה השתמשה כדין במקלט שבבעלותה ודאגה לקבל את כל האישורים וההיתרים הנדרשים לצורך הפעלת הספריה במקלט האגודה והציגה אישורים של כל גורמי הבטחון האחראים על עשית שימוש שונה במקלט למטרות ציבוריות.  לפיכך הנני קובע שאין מניעה לעשות שימוש ציבורי נוסף כפוף לכל ההיתרים שהוצגו בפני הבורר. המערער לא הביא כל ראיות התומכות בגירסתו, מדובר בהליך אזרחי שבו על התובע להוכיח בפני הבורר כי השימוש במקלט חורג מאותם אישורים, ולפיכך אין כל בסיס לתביעות המערער.

            המערער לא הביא בפני הבורר ובפני כל ראיות התומכות בגירסתו, אלא רק טען טענות ללא כל בסיס ראיתי, בנסיבות אלו אינני יכול לקבל את גירסתו.

הנני דוחה את טענתו של המערער כי הינו זכאי לפיצויים עבור המקלט מיום הפיכתו לספריה ועד למועד בו תפונה הספרייה.

המערער לא הביא כל ראיות כי המקלט רשום על שמו, תשלום סמלי של 400-500 ש"ח, אינו מהווה כל ראיה, הסבריה של האגודה בנושא מקובלים עלי ולפיכך הנני קובע כי המערער אינו זכאי לקבל כל תמורה מאת האגודה עבור השימוש במקלט שנעשה לצורכי האגודה ולרווחת כל חבריה.

לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את הערעור ומאשר את פסק הבורר.

הנני מחייב את המערער בהוצאות המשיבה בערעור בסך של 1000 ש"ח כשהינם צמודים כחוק מיום החלטתי ועד לתשלום המלא בפועל למשיב.          

ניתן היום 13.8.2001                                                    אורי זליגמן, עו"ד

בהעדר הצדדים                                                      רשם האגודות השיתופיות

המזכירות תעביר                

החלטתי לצדדים.