שלומי תמיר טען שמגיעה לו הנחת נכה ושעיקלו לו מטלטלין חיוניים. המועצה טענה לחוב למועצה וששלומי בכלל לא דרש את מטלטליו. הצדדים הסמיכו את השופטת לפסוק במחלוקת על דרך הפשרה
טענות התובע:
תמיר שלומי (להלן: "שלומי") הינו אדם נכה משנת 1993, והוא מתגורר במושב עמקא המצוי באזור השיפוט של המועצה האזורית מטה אשר (להלן: "המועצה") משנת 1999. במהלך כל השנים ועד שנת 2007 קיבל שלומי הנחת ארנונה בשיעור של 80%. בשנים 2007 ו – 2008 פנה שלומי מספר פעמים למועצה בבקשה לקבלת ההנחה המגיעה לו. לטענתו, המועצה דחתה אותו בלך ושוב, כאשר נטען, ללא הסבר, כי לא מגיעה לו הנחה. בסופו של יום, אישרה המועצה את ההנחה. ביום 17.2.08 הגיעו לביתו של שלומי מעקלים (מטעמה של המועצה) ותפסו מטלטלין השייכים לו. למחרת היום, ניגש שלומי למשרדי המועצה בכדי להסדיר את החזרת המטלטלין, אך תמורת כך נדרש לשלם מלוא סכום החוב. שלומי טען כי בין המטלטלין היו מטלטלין חיוניים, אשר המועצה היתה מנועה לעקל, מכוח חוק ההוצל"פ. ביום 21.2.08 שילם שלומי סך של 4,342 ₪, כשסכום זה כולל סך של 2,400 ₪, בגין הוצאות גבייה והיתרה בגין החוב. גם לאחר תשלום הכספים לא הצליח שלומי לקבל את המטלטלין שנתפסו. שלומי מבקש לחייב את המועצה בסך של 2,450 ₪, החזר הוצאות הגבייה ששילם וסך הכל 30,000 ₪, בעד המטלטלין אשר נלקחו מביתו, ככל שאלה לא יושבו לידיו, וכן בגין הוצאות נסיעות ועוגמת נפש.
המועצה :
המועצה רשאית להעניק הנחה בארנונה, על פי תקנות הסדרים במשק המדינה. בהתאם לתקנות אלה נכה הזכאי לקצבה חודשית מלאה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, ודרגת אי כושר השתכרותו היא בשיעור של 75% ומעלה, זכאי להנחת ארנונה שאינה עולה על 80%. לשלומי נקבעה דרגת נכות זמנית בשיעור של 80% בין 10.97 - 10.98. לאחר אותו מועד נקבעה לו דרגת נכות צמיתה בשיעור 60%. שלומי הגיש בשנת 1999 בקשה לקבלת הנחת נכה מארנונה והוא המשיך לקבלה, עד לשנת 2004 ובכך הוא נהנה, למעשה, מהנחה שלא הגיעה לו שכן דרגת אי הכושר שלו, בשנים אלו, לא היתה בשיעור של 75% ומעלה. בשנת 2005 הגיע שלומי למשרדי המועצה כדי להסדיר מחדש את הנחת הנכה מארנונה, אך התברר כי הוא אינו זכאי להנחה זו, החל מיום שעבר להתגורר בתחום שיפוטה של המועצה. שלומי התעקש להמשיך וליהנות מהנחת נכה, אז הוסבר לו כי הוא יכול להגיש בקשה להנחה לפי מבחן ההכנסה, אשר מכוחה (וככל שיעמוד בתנאים שנקבעו בה) יכול ויהא זכאי להנחה עד 80% מהארנונה, וכך אכן היה בשנים 2005 ו- 2006. ביום 19.8.07 הגיש שלומי בקשה לקבלת הנחת הכנסה לשנת 2007, בה הצהיר כי הכנסתו החודשית מסתכמת בסך של 1,162 ש"ח. אך סירב לצרף לבקשה מסמכים תומכים ומכאן נדחתה בקשתו.
ללא קשר לאמור, שלומי לא שילם אגרת הביוב שהוטלה עליו וגם לא את יתרות הארנונה לאחר ההנחות שניתנו והוא צבר, עד יום 31.12.07, חוב בסך של 5,210 ₪. ביום 31.12.07 נשלח לשלומי מכתב דרישה לתשלום החוב וביום 15.1.08 הוציאה המועצה, בהתאם לסמכותה לפי פקודת העיריות, כתב הרשאה לעיקול מטלטלין. ביום 17.2.08 הגיעו מעקלים לביתו של התובע ועיקלו מקרן 43 אינטש טושיבה, טוסטר אובן חדש בקרטון ו- די. וי. די טושיבה (כפי העולה מדו"ח העיקול שצורף). לאחר ביצוע העיקול התקשרה נציגת המועצה לשלומי והודיעה לו כי אושרה לו הנחת הכנסה לשנת 2007, וכי אם הוא יגיע לשלם את החוב יוחזרו המטלטלין לידיו. אף הוסבר לו כי אם יופקדו המטלטלין במחסני ההוצל"פ ייאלץ לשלם עבורם דמי אחסנה. שלומי הודיע – כך נטען – כי אין לו צורך במטלטלין ואלה הופקדו במחסני ההוצל"פ ביום 13.3.08, ביום 21.2.08 שילם שלומי סך של 4,342 ש"ח, מתוכם סך של 2,448.5 דמי אכפיה של העיקול וסך של 1,894 ₪ עבור חוב אגרות ביוב וארנונה לאחר הפחתת הסכום המגיע לו בעקבות ההנחה שאושרה. המועצה טענה כי שלומי לא הגיש, במועד, תובענה להשבת המעוקלים, וביום 6.5.08 נמכרו מעוקלי שלומי במחיר של 1,500 ₪, מתוכם קיבלה המועצה סך של 807 ₪, בלבד. המועצה אף הדגישה כי התביעה התיישנה שכן בהתאם לפקודת העיריות, זכותו של אדם שנפגע מתפיסת טובין צריך להגיש תביעה נגד המועצה להחזרת הטובין או שווין, מוגבלת ל 14 ימים מיום תפיסת הטובין. כמו כן, חובו של שלומי למועצה, נכון ליום הגשת כתב ההגנה עומד ע"ס של 1,251.9 ₪.
הצדדים הסמיכו את כב' השופטת לובנה שלאעטה חלאילה לפסוק במחלוקת ביניהם על דרך הפשרה, בהתאם לסע' 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד – 1984, כאשר הסכום המקסימלי שיכול וייפסק יעמוד ע"ס של 6,000 ₪.
לאחר עיון בכל המסמכים שצורפו על הצדדים, ולאחר שקלול הטענות ולאחר שיקולים של דין, שיקולים של פשרה, ושיקולים של צדק החורגים מדלת אמותיו של המשפט המהותי, בית המשפט חייב את המועצה לשלם לתובע סכום כולל של 4,500 ₪. המועצה תשיב לשלומי אגרת ההליך בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.
ניתן היום, כ"ה אדר ב תשע"א, 31 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.
