שלמה זכה במכרז להפעלת חוף דוגית, וויתר על זכייתו לטובת מושב כנף, אולם לא יקבל מההסתדרות הציונית כ- 50,000$ שהובטחו לו
בשנת 1994 זכה שלמה גואטה במכרז שפרסמה המועצה האזורית גולן להפעלת חוף "דוגית" שבכנרת. בעקבות זכייתו, פנו לשלמה מושב כנף והמועצה האזורית גולן בכדי שיוותר על זכויותיו להפעלת החוף וישיבוֹ לחזקת בעל הזיכיון הקודם – מושב כנף. לאחר מו"מ שנוהל בין הצדדים, הסכימה ההסתדרות הציונית העולמית, על אף שלא היתה צד לעניין, לסייע להשבת הזכויות בחוף לידי המושב, וזאת בתמורה לסיוע בפיתוח תשתיות בחוף לבנון שבחזקתו של שלמה.
ההסתדרות ושלמה סיכמו כי במהלך השנים 1995-1996 תשקיע ההסתדרות בחוף לבנון כ- 100,000$, כאשר מחצית הסכום יושקע בשנת 1995, והמחצית השנייה בשנת 1996.
בשנת 1995 שולם לשלמה התשלום הראשון בסך 48,939$, אך התשלום השני לא שולם מעולם, ולכן הגיש שלמה לבית משפט השלום תביעה בסך חצי מליון ₪ עבור התשלום השני.
בין הצדדים התגלעה מחלוקת סביב פרשנות אחד הסעיפים בהסכם, לפיו מהות ההשקעה של ההסתדרות בחוף לבנון תתואם מראש. בעוד שלמה סבור כי תוכן הסעיף הוא פיקציה, וכי היה על ההסתדרות לשלם את הסכום המפורט בהסכם ללא כל תנאי, סבורה ההסתדרות כי הסעיף מתנה את עצם התשלום בקיומו של תיאום מראש בין הצדדים בעניין מהות ההשקעה ובביצוע השקעות אלה רק במהלך השנים 1995-1996.
בימ"ש קמא פסק, כי שלמה לא עמד בנטל להוכיח כי להסכם משמעות שונה מזו הנלמדת מקריאתו.
כמו כן, ייחס ביהמ"ש חשיבות רבה לעובדה כי המחצית הראשונה של הסכום שולמה על ידי ההסתדרות בשנת 1995, ובחן את השאלה האם מחצית זו שולמה בתיאום מראש בין הצדדים, או ללא כל תנאי, כפי שטוען שלמה, וגילה, כי אכן היה תשלום זה בתיאום מראש. עוד קבע ביהמ"ש, כי עדותו של שלמה הינה עדות יחידה של בעל דין, אשר לא נמצאה לה כל סיוע בעדויות או ראיות נוספות שיש בהן כדי לתמוך בגרסתו, כאשר מנגד עומדת גרסת ההסתדרות אשר נתמכה בראיות ובעדים מטעמה.
בעקבות פסיקה זו, מערער שלמה לבית המשפט המחוזי וטוען, כי קביעותיו של בית המשפט קמא מנוגדות לרוח ההסכם, לאמור בו ובניגוד לכוונת הצדדים, תוך התעלמות מהיגיון הדברים והשכל הישר.
מנגד, טוענת ההסתדרות, כי פסק דינו של בית משפט קמא נכון, מנומק היטב ומתבסס על ראיות ועדויות, תוך התרשמותו הישירה מהעדים אשר נשמעו בפניו. כמו כן, מדגישה ההסתדרות, כי ההלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, ובפרט עת המערער לא סיפק כל נימוק או הציג ראיה חדשה כלשהי, ולכן אין לביהמ"ש להתערב בהחלטת ביהמ"שקמא.
דיון והכרעה
ראשית, קובע ביהמ"ש, כי מקרה זה אינו מקרה חריג בו ערכאת הערעור תמצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים והמהימנים שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית, שהרי התערבות שכזו שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם, אולם זה לא מקרה דנן.
ביהמ"ש דנא מסביר את החלטת ביהמ"ש קמא, וסבור, כי כשלב ראשון, הוצגו בפני ביהמ"ש קמא 2 מכתבים, מהם נלמד כי בין הצדדים נעשה תיאום מסוים בטרם שילמה ההסתדרות את הסכום הראשון.
בשלב השני, ניתח בית משפט קמא את התנהגות הצדדים במהלך המחצית השנייה של התקופה, כלומר שנת 1996, ונמצא, כי התנהגותו של שלמה עת דרש את יתרת הסכום, מחזקת את גרסת ההסתדרות, שהרי שלמה פנה להסתדרות לאחר פגישה שקיימו הצדדים ובה טען כי הוא מעוניין להשקיע את הכסף בתשתיות פרטיות, כגון הנופשון אשר בחזקתו, ולא בשטח ציבורי אשר עלול לעבור בעתיד לחזקת גורם אחר.
כמו כן, ציין ביהמ"ש, כי תוכן הדברים שנאמרו בפגישה ב- 1996, וההצעה שהוצעה במהלכה - לנסות ולגבש נוסחה המקובלת על המועצה האזורית לפדיון ההשקעות של שלמה בטרם משקיעים השקעה כלשהי, מחזקת את גרסת ההסתדרות, לפיה ההשקעה בחוף תעשה בתיאום מראש בין הצדדים, שאם לא כך, לא היתה מתקיימת כלל פגישה ולא היו דין ודברים לעניין אפיקי ההשקעה והצורך באישורם, בטרם ביצוע התשלום.
בעקבות דברים אלו, קובע ביהמ"ש המחוזי, כי צדק ביהמ"ש קמא בהחלטתו לדחות את בקשתו של שלמה.
סיכום
ביהמ"ש דוחה את עתירתו של שלמה, ומשאיר את פסק דינו של ביהמ"ש קמא על כנו.
בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי שלמה ישלם הוצאות משפט בסך 30,000₪.
ניתן ב- י"ג אייר תשע"ג, 23 אפריל 2013.
