שני עובדי המועצה האזורית הואשמו בהתעללות בבעלי חיים: הרעלת כלב ומניעת אוכל ומים מחתולים במשך 3 ימים.

פרשה זו החלה בתחקיר שנעשה עבור תכנית הטלויזיה "כלבוטק", וסופה הגשת כתב אישום נגד ע.פ ו-מ.ל. בעוולה של  "התעללות בבעלי חיים".  

האירוע הראשון התרחש ב 11.2005. מחלקת התברואה של המועצה האזורית מטה בנימין, ערכה מבצע להמתת כלבים משוטטים, על דרך הרעלתם, בישוב עפרה. במסגרת מבצע ההרעלה, הניח  מ.ל., פתיונות המכילים רעל, במספר נקודות על הציר ההיקפי של הישוב. על פי נהלים קבועים, היה עליו להניח את הפתיונות בכל יום בשעות הערב ולשוב ולאסוף את הפתיונות בבוקר היום שלמחרת. אלא שבגמר מבצע ההרעלה, הפקיר מ.ל. בשטח,11 פיתיונות מורעלים, ובבכך הביא למותו של כלב שהיה בבעלותו הפרטית של אברהם ויינר.

האירוע השני, אירע ב 02.2006. ע.פ. ו-מ.ל., במסגרת תפקידם, יצאו למבצע לכידה של חתולי רחוב בישוב טלמון. במסגרת המבצע נלכדו 12 חתולים, ואלה הוכנסו ל-10 כלובים, שהונחו זה על גבי זה, ושוכנו בכלוביהם במכלאה של המועצה, בישוב עפרה. במשך שלוש יממות, שבהן הוחזקו החתולים בכלובים במבנה המכלאה, נמנעו נאשמים ע.פ. ו-מ.ל. מלספק להם מזון ושתייה, ובכך עברו עבירת התעללות בבעלי חיים. כמו כן, בהנחת הכלובים זה על גבי זה, במשך זמן כה רב, באופן שאינו מונע מעבר הפרשות מכלוב אחד למשנהו, עברו גם על איסור עינוי בעל חיים והתאכזרות אליו.

ע.פ. ו מ.ל. הגישו אסופה של מכתבי המלצה והערכה, כראיה לאופיים הטוב, לטבעם הנוח ולתרומתם לחברה. מן המכתבים, מצטיירת דמותם של ע.פ. ומ.ל. כאנשים  חרוצים ומקצועיים, נוחים לבריות, מסורים  למלאכתם ולציבור התושבים שאותם הם משרתים.

מן התסקירים שהגיש שירות המבחן עולה: ש ע.פ.(בן 48, נשוי ואב לחמישה ילדים) ו מ.ל. (בן 45, נשוי ואב לשבעה ילדים) הם אנשים נורמטיביים ושומר חוק, שמעשה העבירה מהווה חריגה משגרת חייהם. הם מכירים  באחריותם למעשה העבירה ומביעים  חרטה על ביצועה.

שירות המבחן המליץ לבטל את הרשעתם, ולהשית עליהם עונשים פחותים. מסגרת תפקידם  מחייבת  אותם בנשיאת נשק. וקיים חשש, כי הרשעתם בדין תפגע בזכאותם לשאת נשק, ובמצב כזה הם עשויים להיות מפוטרים מעבודתם ולאבד את פרנסתם. בהתחשב בכך שעברם נקי מהרשעות קודמות, מומלץ להטיל עליהם צו שירות לתועלת הציבור.

מ.י. פיקוח על צומח וחי סבור, כי יש להחמיר עם הנאשמים. היות והמעשים שהם ביצעו חמורים מאד. ענישה שאינה מרתיעה דיה תשלח מסר שגוי לציבור ולפקחי תברואה לפיו במקרים מן הסוג הזה אין בית המשפט נכון להגן על חייהם ועל רווחתם של בעלי החיים. לכן יש להטיל עונש מאסר בפועל, אם כי אפשרי כי המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות. בנוסף, יש להטיל אף עונש מאסר על תנאי, קנס גבוה והתחייבות כספית שלא לשוב על מעשים שבהם הורשעו.

בא כוחם של ע.פ. ו מ.ל, סבור כי המעשים שבהם הורשעו אינם מצויים, מבחינת חומרתם, במדרג הגבוה של עבירות מסוג זה.  המעשים, חמורים ככל שהם, נעשו מתוך פזיזות ורשלנות, וחלילה לא מתוך רצון להרע לבעלי החיים. עובדה זו צריכה לבוא לידי ביטוי בקביעת העונש. הודגש כי עברם של שני נקי מפלילים, ויש להעריך, במידה גבוהה של וודאות, כי המעשים לא יישנו. הוא ביקש להיעתר להמלצת שירות המבחן ולבטל את הרשעתם, ובמקביל להשית עליהם צו שירות למען ציבור על פי התכנית שהוכנה אצל שירות המבחן. ניתן יהיה לאזן בין המלצת שירות המבחן לחומרת העבירות על דרך הוספת רכיב עונשי של פיצוי שיועבר לאחת מהאגודות להגנה על בעלי חיים.

נאשם מ.ל. נשא דברים קצרים בשמו ובשמו של נאשם ע.פ., הביע צער וחרטה על המעשים וציין, כי מאז ביצועם הפיקו שניהם את הלקחים.

כב' הנשיאה  שולמית דותן

העונש הקבוע בצדן של העבירות שעניינן פגיעה בבעלי חיים הוא חמור. מאסר שלוש שנים. לפי דעת המחוקק, אין מדובר בעבירות פעוטות ערך, כי אם בעבירות חמורות שאין הדעת סובלת קיומן בחברה מתוקנת. בפסיקת בתי המשפט נכתב רבות על הטעם בהגנה על בעלי החיים. הלב נכמר והנפש נחרדת למראה מעשה התעללות או התאכזרות בבעל חיים, כשם שזה נכמר וזו נחרדת למראה כל פגיעה והתעללות בחלשים וחסרי הישע, אם זה ילד, זקן, נכה או כל בריה אחרת שהקדוש ברוך הוא עשאה במאמרו לנפש חיה בעולמנו. מניעת התעללות והתאכזרות לבעלי חיים אינה רק משום הצורך להגן על החיות, כי אם – ואולי אף בראש ובראשונה – להגן על האדם; שכן, מי שלבו נותנו להתעלל בבעלי חיים חסרי ישע, מרמז כי אין אלוהים בלבו, וסופו שנעשה קהה למצוקת הזולת ומתאכזר גם לבני אדם. מעשה הפגיעה וההתעללות בבעל חיים הוא מעשה חמור, המחייב ענישה מרתיעה והולמת.

יש להגיע לאיזון בין השיקולים – האינטרס הציבורי מזה אל מול נסיבותיהם המיוחדות של הנאשמים.

ביטול ההרשעה : הנאשמים  המנהלים אורח חיים נורמטיבי, ומתקבל הרושם כי השניים הפנימו את לקחי הפרשה וקלושים הסיכויים שהם ישובו לעבור על החוק. אולם, במשקל המצטבר של השיקולים ובאיזון ביניהם, נסיבות אלו לא גוברות על האינטרס הציבורי בהרשעה, אין כל הצדקה לביטול ההרשעה. אף לטענה כי הרשעתם בדין עלולה בעצם לשבור את מטה לחמם. לא הביאו תימוכין כלשהם.  בראייה הכוללת של כל השיקולים, באיזון חשיבותו של הערך המוגן ובחומרת העבירות ונסיבות ביצוען אל מול נסיבותיהם הפרטיות של הנאשמים, לא מצאתי עיגון לביטול ההרשעה.

גזירת העונש :  אין מחלוקת, כי הנאשמים לא פעלו במכוון ומתוך רצון להזיק לבעלי חיים, אלא נהגו מתוך פזיזות או אדישות. ואף המעשים המתוארים אינם מגיעים מבחינת חומרתם לשלב גבוה במדרג עבירות התעללות ופגיעה בבעלי חיים. יש גם להביא בחשבון, שעצם העמדתם לדין, וההרשעה עצמה, מהווים כתם על אישיותם ופוגעים במעמדם בחברה במידה רבה. חשובה גם העובדה שהנאשמים הכירו באחריותם למעשי העבירה והביעו חרטה כנה על ביצוע העבירות. אך לא יהיה מיותר לציין את צערו של אברהם ויינר, שכלבו הורעל למוות בעקבות מעשיו של נאשם מ.ל.

לאחר שהוחלט להותיר את ההרשעה על כנה. כדי לאזן בין אינטרס הציבור, לרבות שיקולי הגמול וההרתעה, לבין השיקולים האינדיבידואליים של הנאשמים. העונשים יהיו  בצורת שירות למען הציבור, בצד רכיבי ענישה נוספים של קנס ופיצוי.

לנאשם ע.פ.:     שירות למען הציבור בהיקף של 120 שעות וקנס בסך 1,000 ₪ .

לנאשם מ.ל.:     שירות למען הציבור בהיקף של 250 שעות, פיצוי למר אברהם ויינר בסך של 1,500 ₪, קנס בסך 2,500 ₪

זכות ערעור לפני בית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,  י"ד אייר תש"ע, 28 אפריל 2010.

אתר  של . מ.י.פיקוח על צומח וחי.

אתר הבית של מועצה איזורית מטה בנימין.

אתר הבית של אגודת צער בעלי חיים.

אתר הבית של הישוב עפרה.

אתר הבית של הישוב טלמון.