שניים מתושבי מושב חמד הורשעו בבניית גדר ללא היתר שכן בניית גדר טעונה היתר בנייה

כנגד שניים מתושבי מושב חמד, הוגש כתב אישום המייחס להם בנייה ללא היתר של גדר בגובה של 1.80 מטר, מסביב למגרש שלהם במושב. הנאשמים הודו בעובדות המתוארות בכתב האישום, אך טענו להגנתם מספר טענות:

ראשית, כי העבודות נשוא כתב האישום אינן טעונות היתר בניה על פי חוק התכנון והבנייה, ולכל היותר הם היו צריכים לקבל היתר בניה לעבודה מצומצמת, כאמור בתקנות התכנון והבניה (היתר לעבודה מצומצמת). ובכל מקרה, מדובר בזוטי דברים.

שנית, שהגדר נעשתה על מנת למנוע פלישה למגרש, שכן הם נאלצו להתמודד עם פולש אשר חדר לשטח המגרש ועשה שימוש שלא כדין בקניינם, ולפיכך, עומדת להם ההגנת בית מגורים, בית עסק ומשק חקלאי מגודר, על פי סעיף 34י1 לחוק העונשין.

ושלישית, כי מאחר ומדובר במושב דתי, והם חדלו מלנהל אורח חיים דתי, הם ניסו להעביר את הזכויות במגרש לצד שלישי, אך האגודה מערימה עליהם קשיים, כאמצעי לחץ, על מנת שהם יימכרו את המגרש לאחד מילדיהם של חברי האגודה במחיר מוזל. ולאור כל זאת, עומדת להם הטענה של "הגנה מן הצדק".

ראשית בחן בית המשפט, האם קיים צורך בקבלת היתר לבניית גדר, ומסקנתו הייתה, כי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה קובע במפורש שבנייתה של גדר צריכה אישור. כמו כן, תקנות התכנון והבניה (היתר לעבודה מצומצמת) מתייחסות רק לגדר עד גובה של 1.50 מטר, ובכל מקרה, גם התקנות אינן נותנות פטור למי שמבצע "עבודה מצומצמת", אלא יש חובה לבקש היתר כפי שמופיע בסעיפי התקנות השונים. לאור קביעות אלה, ממילא יש לדחות את הטענה בדבר זוטי דברים.

לגבי הסייגים לאחריות פלילית של הגנת בית מגורים והגנה מן הצדק, קבע בית המשפט, כי הנאשמים לא הוכיחו טענותיהם אלה ולא הביאו בדל ראיה בעניינים אלו, כך שיש לדחות שתי טענות אלה. למעלה מן הצורך, ציין בית המשפט, כי ספק אם היה בקבלת טענותיהם העובדתיות של הנאשמים כדי לשנות הכרעה זו.

לאור כל האמור, הרשיע בית המשפט את הנאשמים בעבירות נשוא כתב האישום. טיעונים לעונש נקבעו להמשך.