שניים רבים, אורוות או צימרים, מי נהנה ?

הרקע

בכתב האישום אשר הגישה המאשימה יוחסו לנאשמים עבירות של בניה ושימוש ללא היתר, לפי חוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 ותקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) תשכ"ז 1967.

צויין, כי במהלך חודש מרץ 2002 נתגלו בישוב בוסתן הגליל עבודות בניה של אורווה לסוסים בשטח של כ – 184 מ"ר ומחסן בשטח של כ – 70 מ"ר. כמו כן, הקימו הנאשמים שתי סככות לסוסים הכוללות משטחי בטון וקירוי איסכורית בשטח של כ – 30 מ"ר. העבירות שאוזכרו מהוות "שימוש חורג" במקרקעין.

לאור טענת התיישנות שהועלתה לעניין העבודות כמפורט בסעיף א1 לכתב האישום בעניין זה יש להתייחס רק לאישום בגין ביצוע עבירה של שימוש חורג באורוות ובמחסן.

טענות נאשם 1

 דני מירו (נאשם 1) לא הכחיש ואף אישר כי בנה אורווה וסככות לסוסים לאחר ששכר את המקום מדורון אפרתי (נאשם 2). למרות הודאה זו טוען הנאשם כי אין מקום להרשתו שכן הוא הכין את כל הדרוש לצורך הגשת בקשה לקבלת היתר, שילם היטלים ואגרות לרשויות שונות, מימן שירותי אדריכל ששכר הנאשם 2 אשר אמור היה להגיש את הבקשה להיתר כבעל הקרקע והיה סמוך ובטוח כי לאחר שהשלים את כל הטעון השלמה והפקיד את מלאכת קבלת ההיתר בידי הנאשם 2 אשר נטל על עצמו את המשימה להשגת ההיתר, הושלמה המלאכה וההיתר התקבל. הנאשם 2 לא עדכן אותו ולא דיווח לו שהבקשה להיתר לא התקבלה ובדיעבד התברר לו שלמרות שלא הייתה מניעה עניינית לקבלת היתר מבחינת המבנים אשר הקים הנאשם 1, לא אושרה הבקשה לנוכח פעולות בניה והקמת צימרים במקום ע"י הנאשם 2, ללא היתר. הנאשם טוען ששם מבטחו ב-נאשם 2 והוא במקום לאשר הקים צימרים. בנוסף, לטענת הנאשם 1 הקמת אורווה לסוסים איננה בגדר של "שימוש חורג" מתוכנית או מהיתר שכן ייעוד הקרקע על פי תוכנית תקפה הינו חקלאי והקמת אורווה לסוסים עונה על ייעוד זה.

טענות נאשם 2

הנאשם 2 מציין כי מלכתחילה נקבעו בהסכם השכירות שבינו לבין הנאשם 1 דמי שכירות בשיעור נמוך מאוד על דעת כן שהאורווה והמתקנים אשר יקים במקום הנאשם 1 על פי היתר כדין, יועברו לחזקתו ללא תמורה. הנאשם 1 הוא זה אשר היה אמור לדאוג לכך שיתקבל היתר כדין אם כי הנאשם 2 מאשר שנחלץ לסייע לו ככל שהתבקש. בסופו של דבר לא ניתן היתר לבנייה מכיוון שהנאשם 1 לא עמד בדרישות חוקיות. אדרבא הנאשם 2, כך לטענתו, לחץ כל העת על הנאשם 1 להסדיר את ההיתר. אלא שהנאשם 1 הערים קשיים כגון סירובו לאפשר למודד להיכנס לשטח לצורך ביצוע מדידות נחוצות.

הנאשם 2 טוען כי אף ניסה להסב את תשומת הלב לבניה הבלתי חוקית המתבצעת אלא שהמאשימה נמנעה מלנקוט בפעולות על מנת לעצור את פעולות הבניה באיבן. הנאשם 2 לא יזם הליך בביהמ"ש כנגד הנאשם 1 רק מכיוון שהיה כבול בהסכם בינו לבין הנאשם 1. אין בכך כדי להצדיק הגשת כתב אישום כנגדו כאשר כל חלקו בעבירה מסתכם בהיותו בעל המקרקעין וגם שבפועל הוא לא הפיק כל תועלת מפעולות הבניה הבלתי חוקית.

טענות המאשימה

אין חולק כי בוצעה בניה הטעונה היתר, ללא היתר וכי פעולות אלה בוצעו על ידי הנאשם 1 במקרקעין שבבעלות הנאשם 2, בידיעתו ובהסכמתו. אין לקבל את טענת הנאשם 1 כי הקמת הסככות לשימוש אורוות הסוסים איננה בגדר של "שימוש חורג" מן הטעם שמדובר בשימוש התואם את ייעודה החקלאי של הקרקע על פי תוכנית תקפה. הלכה פסוקה היא כי כל שימוש במחוברים שהוקמו ללא היתר כאשר הייתה חובה לקבל היתר, הינו בגדר של "שימוש חורג" אפילו תואם השימוש את ייעוד הקרקע על פי התוכנית. נאשם 2 הודיע על החריגות רק עקב הסכסוך שפרץ ביניהם.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים והנתונים המוצגים באתי לכלל מסקנה כי יש להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. הנאשם 1 מאשר ומודה, ואין בתקדימים שהביא, בהם הוא נסמך על שימוש חורג ממבנה שכן היה בהיתר לשמש לטובתו מכיוון שכל המבנה שלו נעשה ללא היתר מלכתחילה. נאשם 1 לא יכול גם להסתמך על הסכמתו של נאשם 2, גם אם לא היה מכחיש שהסכים, לטפל בהיתר מכיוון שיכל לברר את נושא זה מול הרשויות בעצמו. נאשם 1 איננו טוען כי הנאשם 2 הציג בפניו מצג כאילו התקבל היתר בניה. בפועל ניתן להסיק מחומר הראיות כי הנאשם 1 תכנן את פעולות הבניה מלכתחילה על סמך זאת שאת ההיתר ינסה לקבל לאחר מכן.

נדחית גם טענת הנאשם 1, אשר הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים לפיה יש להורות על ביטול כתב האישום מכיוון שנמנעת המאשימה מלהגיש כתב אישום נגד הנאשם 2 בגין הקמת צימרים ללא היתר, עבירה בנסיבות חמורות, ומאידך גיסא פועלת כנגדו על סמך תלונת הנאשם 2 ועל רקע סכסוך בין הנאשמים בנסיבות שאינן כה חמורות לשיטתו של הנאשם. אף את טענות הנאשם 2 יש לדחות. הנאשם 2 מודה כי ידע בזמן אמת שעל מקרקעין שבבעלותו בונה הנאשם 1 אורוות סוסים. מרחיק הנאשם 2 לכת וטוען כי כך מקובל, דהיינו לבנות ללא היתר ובמקביל לנסות ולהשיג היתר בניה. טענה כזו מוטב היה אלמלא נטענה. די בכך שהנאשם 2 ידע היטב בזמן אמת כי מבוצעת במקרקעין שבבעלותו פעולת בניה ללא היתר ונקט במדיניות של "שב ואל תעשה" על מנת להרשיעו בדין. הנאשם 2 צריך להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים על מנת לקבל הגנה: עליו להוכיח כי העבירה נעברה שלא בידיעתו ובנוסף לכך עליו להוכיח כי עם גילויה נקט בכל האמצעים שברשותו על מנת להפסיקה. הנאשם 2 כשל בשניהם. ההסבר שמספק הוא לחוסר היוזמה מצידו על מנת לעצור את פעולת הבניה בכך שהתחייב על פי ההסכם שבינו לבין הנאשם 1 לאפשר בניית אורוות סוסים, משמיט את הקרקע מתחת להגנת הנאשם בשני ההיבטים הנחוצים לצורך הקמת הגנה. לפיכך הורשעו 2 הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום י"ח שבט תש"ע, 02/02/2010 במעמד הנוכחים.

גזר דין

לגבי הנאשם 1 –  קנס כספי בסך 18,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתו והתחייבות כספית ע"ס 40,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה דומה למשך שנתיים. בנוסף, לנאשם 1 יפסיק את השימוש בחוות הסוסים בתוך 90 ימים ויהרוס את המבנים אשר הוקמו ללא היתר בתוך 6 חודשים מהיום, אלא אם כן יינתן היתר. הנאשם 1 גם ישלם אגרה בסך 6,210 ₪ בתוך 90 ימים .

לגבי הנאשם 2 –  קנס כספי בסך 7,800 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתו והתחייבות כספית ע"ס 15,000 ₪ להמנע מביצוע עבירה דומה למשך שנתיים.

ניתנה והודעה היום י"ח שבט תש"ע, 02/02/2010 במעמד הנוכחים.   

לאתר הבית של המועצה האזורית מטה אשר