תביעה להחזר תקציב סוכנות
בפני עו"ד לאה רוזנטל תיק 1039/104/01
עוזר רשם האגודות השיתופיות
ב ע נ י ן : דמתי סעדיה
מושב אחיהוד
ד.נ. משגב20145-
המערער
ו ב ע נ י ן : אחיהוד מושב עובדים בע''מ
ע"י ב"כ עו"ד דפנה שני בן שושן
מרחוב בן עמי 53/1 עכו24522-
המשיבה
ה ח ל ט ה
1. המערער הוא חבר חקלאי באגודה המשיבה שנים רבות.
2. בתביעה שהוגשה בתאריך 18.3.01 תבע התובע החזר תקציב סוכנות אשר הועבר לאגודה לצורך חלוקה לחברים בשנת 1981 (להלן: "חלוקת תקציב סוכנות").
3. המשיבה טענה כי על נושא חלוקת תקציב הסוכנות חל חוק ההתיישנות. כמו כן טענה המשיבה כי תקציב הסוכנות הועבר למערער בכרטיס החשבון שלו באגודה.
4. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כדלקמן:
"1. התובע דמתי סעדיה בעל משק 53 באחיהוד.
2. התובע סובל משיעמום ולכן מטריד את מזכירות הישוב בתלונות שווא ובתביעות סרק.
3. לעניין טענותיו של התובע על כספים המגעים לו מהסוכנות למרות שאין יסוד לטענה כי מדובר מלפני 21 שנה וחל על זה חוק התיישנות, רצ"ב טופס כרטיס החבר שבו מופיע ב30.10.80 העברת פדיון מהסוכנות בסך 10,000.- ש"ח מסומן כנספח א'.
4. לעניין טענותיו על צ'קים שחזרו גם כאן מדובר בצ'קים משנת 90 והתובע ניצל את האמון שנתנו בו כשהבטיח להחזיר את הצ'קים שחזרו למרות שקיבל במקומם צ'קים אחרים והוא אף חתום שקיבל אותם. רצ"ב הצ'קים שקיבל במקום הצ'קים שחזרו מסומן כנספח ב'.
5. התובע הפסיד בשני בוררויות בועדה המשפטית בתנועת המושבים ועדיין לא שילם את המגיע ממנו, ולכן הוא לא פונה אליהם בתביעה הנ"ל אלא דרך רשם האגודות.
רצ"ב מכתב מהועדה המשפטית המסומן כנספח ג', המדבר בעד עצמו.
אי לכך אבקש לדחות את התביעה על הסף ולחייב את התובע בהוצאות".
5. (א) ביום 30.4.01 הגיעו הצדדים להסדר דיוני ביניהם. הבורר נתן להסדר
זה תוקף של פסק בורר.
(ב) על פי הסמכות הנתונה לי בסעיף 52(4)(ב) לפקודת האגודות השיתופיות אפשרתי לצדדים להעביר אלי ראיות ומסמכים נוספים.
6. עקרי טענות המערער בערעור:
(א) לא קיבל מהמשיבה סך של 10,000.- ש"ח אשר הועבר ע"י הסוכנות לחלוקה לחברים בשנת 1981.
(ב) שני שקים שקיבל מהמשיבה בשנת 1990 לא נפרעו. המשיבה חייבת לו את הסך של 5,000.- ש"ח עבור שני השיקים.
(ג) לא קיבל כסף עבור שווק חלב.
בשנת 1990 הבורר פסק כי מגיע לו כסף והמשיבה לא שילמה.
(ד) בוצעה הפקעת קרקע מחלקת מטע זיתים של המערער. היה עליו לקבל מהמשיבה פיצוי כספי והוא לא קיבל אותו. ב1997- פסק בורר כי עליו לקבל שטח חלופי לזה שהופקע וכן פיצוי בסך של 3,888.- ש"ח עבור כל עונה שלא עיבד.
(ה) טוען בנושא תשלום להרחבה ותשלום לבן ממשיך אשר שילם למשיבה.
7. עקרי טענות המשיבה בערעור:
(א) יש לדחות את הערעור על הסף. זאת משום שהמערער עושה שימוש לרעה בהליכי משפט.
אין עילה לערעור. הערעור אינו ערוך נכון וכן אין פסק בורר עליו ניתן לערער. ההחלטה בבוררות התקבלה בהסכמת הצדדים, על כן הסכמת המערער מונעת ממנו מלהגיש ערעור.
(ב) המשיבה טוענת כי הערעור טורדני וקנטרני ומהווה חלק משיטה בה נוקט המערער מזה שנים רבות וגורר את המשיבה להתדיינויות אין ספור בפני ערכאות משפטיות.
(ג) חוק ההתיישנות 1958 חל במקרה דנן.
לא ניתן לטעון היום בשנת 2001 כי לא הועברה "חלוקת תקציב סוכנות" בשנת 1981.
(ד) למרות טענת ההתיישנות לגוף העניין צרפה המשיבה טופס כרטיס חבר מתאריך 30.10.80 על פיו זוכה כרטיס החבר בהעברת פדיון מהסוכנות בסך 10,000.- ש"ח.
(ה) כנגד השקים אשר לא נפרעו עבור שווק חלב בשנת 1990 קיבל המערער שני שקים אחרים – מספריהם 2545 מתאריך 10.8.90 מ2549- מתאריך 13.8.90. כל שיק על סך 2,500.- ש"ח. השקים נפרעו.
על כן אין המשיבה חייבת למערער דבר. יתרה מכך המערער ניצל את האמון בו, לא החזיר למשיבה את השקים אשר לא נפרעו, וכעת הוא תובע את אותו תשלום בשנית.
(ו) בעניין שווק החלב, המשיבה טוענת כי אכן היה פסק בורר בתיק בוררות 1039/263/90 בו נקבע כי על המשיבה לשלם למערער סך 18,478.- ש"ח.
על פסק בורר זה הוגש ערעור. בערעור פסק רשם האגודות השיתופיות כי הוא מקבל את הערעור ומבטל את פסק הבורר. המשיבה מצרפת את החלטת הרשם בערעור. על כן טוענת המשיבה כי לאור ההחלטה בערעור אין היא חבה למערער כלל.
כמו כן, יש להוקיע את המערער על כי העלים עובדה מהותית זו בערעור דנן ופעל בחוסר תם לב.
(ז) לנושא פיצוי בגין הפקעת קרקע ממטע זיתים טוענת המשיבה כי פסק הבוררות קבע כי המערער זכאי לפיצוי בסך של 3,888.- ש"ח לכל עונה עד לקבלת שטח חילופי.
המערער קיבל שטח חלופי בשנת 1999.
בנוסף לכך, המערער זכה במכרז בשטח של 300 דונם לעבוד חקלאי והיה עליו לשלם 22,000.- ש"ח למשיבה בתמורה לזכיה.
המערער שילם 7,000.- ש"ח במזומן והיתרה בסך 15,000.- ש"ח קוזזה כנגד 4 עונות. צורף אשור מזכירות המושב לעיסקה זו כנספח ה'.
(ח) בנושא תשלום להרחבה ולבן ממשיך טוענת המשיבה:
(1) מתנהל הליך משפטי בנושא בבית משפט השלום.
(2) מדובר בהרחבה. מנשה דמתי אינו חבר אגודה, על כן אין לרשם סמכות לדון בעניין.
(3) התביעה אינה ברורה והמערער אינו רשאי לתבוע בשם בניו.
לאחר שעברתי בעיון על כל כתבי הטענות והמסמכים ושמעתי את הצדדים אני קובעת כדלקמן:
1. אני מקבלת את טענת ההתיישנות של המשיבה.
הבוררות על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות היא בוררות סטטוטורית.
בבוררות כזו הבורר כפוף לדין המהותי על פי חוק ההתיישנות 1958.
על סעיפים 1 2 ו3- לתביעה דנן חל חוק ההתיישנות, התביעה התיישנה.
די בכך כדי לדחות את הערעור.
2. אף אילו לא הייתי קובעת כי התביעה התיישנה, הרי מאחר ותשובת המשיבה לטענות המערער מגובות במסמכים, על כן חובה עלי לקבלם.
(א) המשיבה צרפה את כרטיס החשבון של המערער אצל המשיבה, משנת 1980, ממנו עולה מפורשות כי המערער זוכה בסך 10,000.- ש"ח על פי ערך יום 30.10.80.
(ב) המשיבה צרפה את צילום שני השקים החליפים שנתנה למערער לתשלום במקום שני השקים אשר לא נפרעו במהלך 1990.
(ג) המשיבה צרפה את תיק בוררות מספר 1039/263/90 בו רשם האגודות השיתופיות קיבל את ערעור האגודה, דחה את פסק הבורר ופסק כי אין חוב של המשיבה למערער.
אני רואה בחומרה את חוסר תם הלב של המערער בכך שלא יידע את הח"מ על קיומו של הערעור והפיכת פסק הבורר על פיו.
האגודה אינה חייבת כסף למערער בתביעותיו בסעיף זה.
3. המערער לא סתר את המסמכים הכתובים אשר הגישה האגודה, ואף לא ערער בפניה כנגד הרשום בכרטיס החשבון שלו. ההיפך מכך, בסעיף 6 לתצהיר עדות ראשי של המערער מיום 27.6.01 אשר הוגש לתיק מצהיר המערער:
"אני מצהיר כי כרטיסי מתנהל כשורה על ידי האגודה".
4. חיים נועם בספרו "דיני אגודות שיתופיות" מהדורת שנת 2000 בע"מ 309, קובע כי פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה יכולים לשמש כראיה לכאורה לאמור בהם מכח תקנון האגודה. הוראה בתקנון הקובעת כי הספרים מחייבים את החברים יוצרת ראיה לכאורה בדבר נכונותם ומעבירה את נטל הראיה בתביעה מהאגודה לחבר.
5. כמו כן בתקנון האגודה בסעיף 2 לחלק ב': תנאי החברות מצהיר החבר:
"בקשה להתקבל כחבר:
כל המבקש להתקבל כחבר באגודה לרבות אלה שחתמו על בקשת רישום האגודה יגיש לאגודה התחייבות בכתב בנוסח הבא:
.…. כמו-כן הנני מסכים, כי הרשימות בספרי האגודה תחייבנה אותי בקשר עם כל עניין הנוגע לחובותי לאגודה או לתביעותי מהאגודה."
6. על פי תקנה 1א. לתקנות האגודות השיתופיות (ניכול ובקורת חשבונות) תשל"ה1975- קובעת:
"פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה ישמשו ראיה לכאורה לנכונות הרישום בהם, ובלבד שהרישומים בוקרו על ידי ברית הפיקוח או רואה החשבון של האגודה, לפי העניין: הטוען שהרישום אינו נכון, לרבות חבר האגודה – עליו הראיה."
החבר לא מחה על האמור בספרים ובערעור לא סתר את הוכחת המשיבה כי זוכה בסכום האמור.
7. לגוף העניין ענתה המשיבה על תביעות המערער. לנושא פיצוי עבור הפקעת מטע זיתים, הובהר הנושא החשבונאי בין הצדדים בתשובת המשיבה, אשר לא נסתרה ע"י המערער.
8. המשיבה העבירה אלי את דפי החשבון של המערער כפי שהורתי לה בדיון בפני. עותק מדפי החשבון יועבר למערער יחד עם החלטה זו.
9. יש לזכור כי בעשר השנים האחרונות תבע המערער את האגודה חדשות לבקרים. לכל דבר יש סוף. לא מצאתי ולו קצה של ממש בתביעות המערער.
10. (א) אני מקבלת את עמדת המשיבה כי על פי כרטיסי החבר השוטפים אין
היא חייבת כספים למערער כפי שהוכח לעיל וכן משום שהמערער עצמו הודה בכך בסעיף 6 לתצהיר עדות ראשית.
(ב) כמו כן אני מקבלת את תשובת המשיבה בשלושת הנושאים העיקריים שהעלה המערער בתביעתו:
(1) המשיבה העבירה הכסף מהסוכנות למערער.
(2) המשיבה פרעה שני שיקים חילופיים שניתנו למערער.
(3) שולם פיצוי בעניין הפקעת קרקע ממטע זיתים.
(ג) הנושאים הספציפיים בתגובות המשיבה גובו במסמכים ואני מקבלת אותם וקובעת כי המשיבה אינה חבה כספים למערער על פי התביעות שהועלו בדיון זה.
11. טענות המערער בנושא תשלום בהרחבה או תשלום לבן ממשיך נמצאים כעת בדיון בערכאה משפטית אחרת, על כן אין להעלות נושא זה בדיון בפני.
לרשם אין סמכות למנות בורר כשמדובר במי שאינו חבר אגודה.
12. אשר על כן אני דוחה את הערעור, ומחייבת את המערער בהוצאות משפט בסך 1,500.- ש"ח + מע"מ.
13. החלטה זו תועבר בדואר רשום לצדדים.
29 בספטמבר 2002
עוזר רשם האגודות השיתופיות
אחיהוד2
