תביעה להכרה בילדי משווק של חברת תנובה כבעלי מניות בתנובה

החלטה

העובדות לעיקר העניין:

המבקשים 1,2 ו-3 הינם ילדיו של יוסף מנשס ז"ל (להלן: "המנוח") ויורשיו החוקיים. בחייו עסק המנוח כבעל רפת ויצרן חלב ועד לפטירתו (ביום 18.9.89) היה חבר במושב חניאל - מושב עובדים (המשיבה 3).

עד לחודש יוני 1987 שיווק המנוח את תוצרת החלב שייצר, למשיבות 1 ו-2 באמצעות משיבה 3. החל מחודש יוני 1987 שיווק ישירות את החלב למשיבות אלו תחת מספר יצרן אישי שלו.

המבקש 1 עסק במשלוח יד כאביו המנוח, ואף המשיך בדרכיו כאשר ייצר את החלב ושיווקו למשיבות 1 ו-2 תחת מספר היצרן של אביו, ואילו מחודש נובמבר 1990 קיבל לידיו מספר יצרן אישי, עד לשלהי שנת 2001 שבו חדל המבקש לעסוק כיצרן חלב. כמו כן המבקש 1 הינו חבר במשיבה 3 נוכח היותו "בן ממשיך". 

תובענה זו באה מטעם המבקשים ומתייחסת לתקופה שבין חודש יוני 1987 עת החל המנוח בשיווק תוצרת החלב במישרין למשיבות 1 ו-2, ועד לסוף שנת 2001 בו פסק המבקש 1 מלעסוק בייצור ושיווק חלב.

המבקשים תובעים בבקשה זו כדלהלן:

להצהיר שהמבקשים הינם בעלי מניות במשיבות 1 ו-2 לכל דבר ועניין ולהורות על תיקון פנקס בעלי מניות במשיבות ע"י הוספתם כחברים.

להצהיר שהמבקשים זכאים עם מכירת המניות המשיבות לקבל את מלא שווי מניותיהם. לקבוע את הסכום לו הם זכאים ולהורות למשיבות לשלם.

להצהיר שהעותרים זכאים לקבל מאת המשיבות את כל הדיווידנדים שהמשיבות שילמו בעבר לחבריהם.

ליתן צו מניעה ואפילו זמני, לפיו תמנענה המשיבות להעביר לצד ג' כלשהו בכלל, ולמשיבה 3 בפרט, כל תמורה הנובעת מהמניות השייכות למבקשים.

להורות למשיבות 1 ו-2 ליתן למבקשים כל מסמך רלוונטי היכול לשפוך אור על נשוא בקשה זו.

להצהיר שהמבקשים הינם בעלי זכויות כספיות במשיבות.

להצהיר שהעברת המניות השייכות למבקשים למאן דהוא, אם נעשתה בעבר או שתיעשה בעתיד הרי היא שלא כדין.

היה אם יקבע הרשם שהמשיבות 1 ו-2 העבירו כדין את זכויות המניות של המבקשים אל משיבה מס' 3 אזי לחילופין דורשים המבקשים להצהיר שהמניות שהועברו הן קניינם הבלעדי של המבקשים ולא יעמדו לחלוקה בין כל חברי המשיבה מס' 3.

טיעוני הצדדים כקליפת אגוז:  

לטענת המבקשים מבלי להיכנס כיצד כונה הניכוי או איזה שם פורמאלי ניתן לו ע"י המשיבות 1 ו-2, סוף כל סוף, המשיבות הפחיתו או ניכו מידי חודש מחודשו סכומים שונים מהתמורה, הרי שלמעשה ניכויים אלה הינם בגין מניות המשיבות, תוך היותם תשלומים בפועל בגין מניות המשיבות.

זאת ועוד, טוענים המבקשים לזכות קניינית במשיבות ואין לפגוע בזכות זו אלא במידה מצומצמת ביותר; המבקשים טוענים ליצירת מצג שווא בפניהם, על ידי המשיבות 1 ו-2 בכך שהינם חברים תוך כך שכביכול נוכה להם באופן קבוע סכומים עבור רכישת מניות במשיבות; המבקשים מצביעים על הפרת חובת תום הלב ע"י המשיבות בגין מעשיהם המתוארים בבקשה זו, כמו גם על עשיית עושר ולא במשפט והתעשרות שלא כדין.

המשיבות 1 ו-2 הגיבו לבקשה זו שאין לראות כלל במבקשים כחברים בתנובה מתוך שלל סיבות: ראשית, אודות המבקש 1 מעולם לא נוכה לו אף סכום בגין מניות ואף המבקשים לא טוענים זאת. שנית, המבקשים אינם כשירים להיות חברים בתנובה אף אם כל מה שאמרו בכתב התביעה נכון. הם מעולם לא הגישו בקשה להתקבל לחברות בתנובה,לא נתקבלו מעולם לחברות בתנובה ואף לא נהגו בהם כך. שלישית, הלכה למעשה בין המבקשות 2 ו-3 למשיבות, לא נתקיים מעולם שום סוג של קשר והמבקשים אף אינם טוענים שהתקיים קשר שכזה, אלא כל זיקתן מכוח ירושה ומכיוון והמנוח עצמו לא היה חבר בתנובה, כך שלא הייתה  כל אפשרות להעביר בירושה את החברות. היחיד מבין המבקשים שהיה לו זיקה לתנובה הוא המבקש 1 וכל קשריו התמצו בכך שנהג לשווק תוצרת חקלאית לתנובה, ברם לפי קביעתו של הרשם אין בשיווק תוצרת חקלאית כשלעצמו להוות כאינדיקציה לחברות. רביעית והחשוב מכל, המבקשים כמו גם המנוח הינם יחידים ולפיכך אינם יכולים להיות חברים בתנובה או להחזיק במניותיה.

משיבות 1 ו-2 מסכימות לכך כי המשיב 3 (המושב) הינו חבר בתנובה ואכן בגין שיווק התוצרת שלו ושל חברי המושב לתנובה, נזקפו לזכותו מניות ואף קיבל את תמורתם.

כמו כן, משיבות 1 ו-2 טוענות להתיישנות ולשיהוי כבד מצד המבקשים כאשר זמן רב עבר מעת שחדל המבקש 1 לפעול באמצעות תנובה. המבקשים דוחים את טענת ההתיישנות בשל כך כי מרוץ ההתיישנות מחל עת נולדה עילת התובענה כמתחייב בחוק ועילה זו נולדה ביום 4.06.07 שבו גילו המשיבות את דעתן שאין למבקשים כל זכויות.

המשיב 3 הגיב לעתירה זו בדומה לתשובתן של המשיבות 1 ו-2 והראה גם הוא כי אין אפשרות לאף אחד מן המבקשים ובכללם המנוח בעצמו להיות כחבר בתנובה. העובדה שהמנוח ומבקש 1 שיווקו תוצרתם לידי תנובה ע"י מספר יצרן אישי, הרי הוא כדבר טכני ופרוצדוראלי שאין בו להכיר במבקשים כחברים בתנובה.

דיון והחלטה:

אודה ואומר כי קיצרתי רבות בהבאת טיעוני הצדדים כולם כאחד, מכיוון והדברים שהובאו בחלקן מיותרים ובחלקם כבר נידונו רבות בפסיקה בכלל ובהחלטות בפרט.

מהותה של הבקשה אמנם מהולה בבקשות רבות אולם כולן כאחת נגזרות מעניין יחיד והוא, הכרה בחברות של המבקשים בתנובה. משכך דין הבקשה להידחות.

חרף כך שבתביעה הנידונה אודות הכרה בחברות בין אגודה למאן דהוא, על פי הדין דבר שבשיגרה הוא שמתמנה חוקר, נראה כי במקרה הקונקרטי הדבר מיותר. מינוי חוקר בא לבדוק את הטענות העובדתיות שבין הצדדים אך בתביעה זו אין ולו מחלוקת עובדתית אחת. סלע המחלוקת בין הצדדים אינה קשורה לעובדות אלא לפרשנות, קרי, האם להעניק לעובדות אלו סטטוס של חברות, משכך אין טעם למנות את החוקר.

המבקשים, ובכללם אף המנוח, אינם יכולים להיות חברים בתנובה בשל הוראה מפורשת בתקנון תנובה כי אך ורק תאגידים יכולים להתקבל לחברות. בפרק ב' לתקנון תנובה נקבע מפורשות "תאגיד ורק תאגיד יוכל להתקבל ולהיות חבר בתנובה", משכך אין דרך להכיר בחברותם של המבקשים שהינם מוגדרים משפטית כיחידים .

אף אם כביכול אורה על תיקון פנקס החברים בתנובה, דבר שאינו בסמכותי לאור התקנון, הרי שלכה למעשה אין בכך להעניק למבקשים כל זכות במשיבות מכיוון והזכויות הינן על פי תקנון האגודה (תנובה) ולא בסמכותי. תקנה 6(ד) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) קובעת:

"היה אדם לחבר באגודה מכוח תיקון פנקס החברים על-פי הוראות תקנה זו, אין בתיקון הפנקס כשלעצמו בכדי להעניק לו זכויות או להטיל עליו חובות כחבר האגודה אלא על-פי תקנותיה וההחלטות שנתקבלו כדין על ידי רשויותיה המוסמכות."

צא ולמד, בעת שתקנון תנובה קובע מפורשות שיחידים לא יתקבלו לחברות, הרי שהחלטתי על תיקון פנקס החברים אינה אפשרית בהיותה עומדת בסתירה מוחלטת לתקנון, דבר המנוגד לדין.

במאמר מוסגר אציין כי מן ההיבט של קבלה לחברות בתנובה ע"י התנהגות, בכך שלטענת המבקשים תנובה ניכתה להם סכומים המהווים קבלה לחברות, הרי שגם בזה לא יכולים המבקשים להשליך יהבם, מכיוון ובתקנון תנובה נקבע מפורשות כי אין קבלה בדרך של התנהגות אלא רק באמצעות האסיפה הכללית, ולית מאן דפליג שהמבקש 1, כמו גם המנוח בעצמו, לא התקבלו לחברות באמצעות האסיפה הכללית.

לעניין טענותיהם של המבקשים אודות הניכוי החודשי שבוצע להם, אין בסמכותי לדון בכך, שהרי המבקשים אינם חברים. כך שאם עומדים המבקשים על כך שניכוי זה היה מנוגד לדין, הרי שתביעה נגד המשיבות 1 ו-2 צריכה להתנהל ככל תביעה כספית בבית המשפט ולא במסגרת זו. אין הרשם דן במחלוקת שבין אגודה שיתופית לאדם שאינו חבר בה.

לעניין תביעתם וטענותיהם של המבקשים כלפי המשיב 3, במידה ויתברר למבקשים כי מניות שנוכו מחשבונם, הגיעו מתנובה לידי המושב בעצמו, ייתכן ואז תהיה למבקשים עילת תביעה בנושא נגד המשיב 3, אך בוודאי לא בהליך זה שמטרתו הייתה לקבוע את חברותם של המבקשים אצל המשיבות בלבד.

בנסיבות המתוארות אין צו להוצאות.