תיק מס' 102/301/02 מנחם אנבר נ' כפר אז''ר מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ

 

בפני רשם האגודות השיתופיות                                       תיק מס' 102/301/02

 

בעניין:                           מנחם אנבר

 

ע"י ב"כ עו"ד נדב ויסמן

מדרך אבא הלל סילבר 16

רמת גן 52506

טל' 03-6103100; פקס' 03-6103111

 

                                                                                               

המבקש

 

 

ובעניין :                 כפר אז''ר מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ, אגודה שיתופית מספר 57-000102-4

 

                                    כפר אז"ר 55905

                                    טל' 03-5350435; פקס' 03-5356395

 

                                               

                                                                                                המשיבה

 

 

 

ה ח ל ט ה:

 

א.   רקע

המבקש, חבר כפר אז"ר מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן – האגודה או המושב).

בשנת 1963 קנה המבקש נחלה בכפר אז"ר. למוכרי הנחלה עמדו חובות כספיים לאגודה שלא עלה בידם לשלמם. בעת הקנייה הוסכם כי ישלם המבקש למוכרים את ערך הנחלה בניכוי חובם לאגודה, ואת ההפרש (ערך החוב) יעביר המבקש לאגודה. כמו כן, הוסכם כי למוכרים תינתן הרשות להתגורר בדירה שבנחלה באופן בלעדי ועד סוף ימיהם מבלי שלמבקש תהיה הזכות למסור באופן כלשהו את הדירה או חלק ממנה לאחר ומבלי שתופרע זכות המוכרים בדרך כלשהי אחרת.

 

באותה השנה אושרה החלטת ועד המושב באסיפה הכללית לקבל את המבקש כחבר אגודה בעל זכויות לגבי הנחלה שרכש ולגבי הרכוש המשותף – בהתאמה.

 

המבקש לא התגורר בכפר אז"ר למן היום הראשון שרכש את הנחלה. מרכז חייו נבנה בתל אביב וכך גם מקום מגוריו.

 

מצב דברים זה נותר ללא שינוי גם לאחר שמוכרי הנחלה הלכו לעולמם במהלך שנות השמונים. הנחלה הושכרה והמבקש המשיך להתגורר בביתו שבתל אביב.

 

המבקש נמנה עם קבוצת חברים באגודה, שבעניינם הוגשה בקשה למחיקתם מפנקס החברים של האגודה. לטענת המבקשים את המחיקה, נתקיימו בחברים אלו אותן עילות להפסקת חברותם באגודה הקבועות בסעיף 6(ג) לתקנון האגודה: הם אינם מתגוררים עוד במושב או שאין בכוונתם להתגורר בו.

 

בתאריך 20.3.2003 נקבע בהחלטה מספר 102/302/03 על ידי לעניין מעמדו של המבקש כי:

 

"(א) מהממצאים שלעיל עולה כי זיקתו של מר אנבר לאגודה מסתכמת בארגון פועלים לעיבוד הפרדס שבנחלה, וכן בקיום חובותיו האלמנטאריים של חבר – השתתפות באסיפות הכלליות ותשלום המיסים. בנסיבות אלה אני סבור כי בשלב זה אין לראות במר אנבר כמי ש"בכוונתו להתיישב במקום" כלשון סעיף 6(ג) לתקנון האגודה ולאור כל אלו הנני קובע כי חברותו באגודה נפסקה.

 

(ב)       יחד עם זאת, נוכח העובדה שמר אנבר התקבל ככל הנראה לחברות מבלי שנדרש להתגורר במקום, שעה שמצב דברים זה היה ידוע ומוחוור לאגודה, ונוכח העובדה כי מר אנבר דואג לעיבוד הפרדס שבנחלתו, אני קובע כי אם יעתיק מר אנבר את מקום מגוריו לכפר אז"ר בתוך שנה ממועד החלטתי, יתקבל מיידית לחברות באגודה."

 

בתאריך 08.07.2003 נתקבלה פנייתו של המבקש בעניין החלטתי הנ"ל, ובה נטען כי לא הייתה לו כל ידיעה על הדיון שתוצאתו היא ההחלטה האמורה, וכיוון שכך, לא ניתנה לו ההזדמנות לטעון בפני בעניינו, דבר המהווה פגיעה קשה היורדת לשורש ההליך והיכולה להביא לבטלות ההחלטה.

טענה זו שואבת כוחה מתקנה 6(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), המתנה הפסקת חברות מכוח תיקון פנקס חברים גם בזכות טיעון שתינתן לצדדים, ולטענת המבקש נשללה זכות זו ממנו.

 

בתאריך 07.08.2003 נמסרה הודעה לב"כ המבקש כי אכן טיעוניו מחייבים שקילה וכי עד להחלטה בנדון לא תימנה תקופת השנה במצוינת בהחלטתי מיום 20.03.2003.

 

בתאריך 19.02.2004 התקיים בפני דיון בו ניתנה למבקש זכות הטיעון.

 

 

ב.  עיקר טענות המבקש

מסקנתו של החוקר שמונה ע"י הרשם בעניין בקשת מחיקת חברים מפנקס החברים של האגודה הייתה כי חברותו בעינה עומדת, אין למחקו מפנקס החברים וזאת למרות שאינו מתגורר במושב ולא התגורר בו מעולם.

מהסכם הרכישה של הנחלה יצאה נשכרת גם האגודה שכן המבקש שילם לאגודה את חובם של מוכרי הנחלה.

הוסכם בפני ועד האגודה כי המבקש יתיר למוכרי הנחלה לגור בדירה שרכש מהם עד סוף ימיהם, כך שידוע היה לכל כי לא יוכל הוא לגור בנחלה שרכש לפרק זמן שלא היה ידוע מראש.

בתאריך 18.8.1963 אושרה חברותו של המבקש באגודה בניגוד לתנאי תקנון האגודה.

לאורך כל הדרך ולמרות האמור בתקנון, הייתה ידיעה וגיבוי של האגודה לכך שהמבקש לא יגור בנחלתו כפועל יוצא מההסכם האמור ובכל זאת ראוהו כשאר החברים.

כתוצאה מהסכמה זו, השתקע המבקש בתל אביב ובנה את חייו שם. בפועל, נמנעו ממנו מגורים בנחלה שקנה במשך כ- 20 שנים.

בשנות ה- 80 נפטרו מוכרי הנחלה ובכל זאת המבקש לא עבר להתגורר בנחלתו שבמושב. נוכח קיומו של נוהג באגודה, לפיו חלק מחברי האגודה לא התגוררו במושב וזאת בניגוד לאמור בתקנון אך נותרו חברים בה, מנועה האגודה או אדם אחר כעת מלטעון כי המבקש אינו חבר בה, מה גם שהמבקש, כתוצאה מנוהג זה, שינה מצבו לרעה.

חלפו 40 שנה מאז קניית הנחלה ומאז שהמבקש חבר אגודה אך אינו מתגורר במושב. חלה התיישנות על הטענה כי אינו חבר אגודה.

המבקש העסיק עובדים בתקופות הקטיף ומעבד הוא את המשק בכל עונות השנה באופן אישי, משלם מיסים לאגודה, משתתף באסיפות כלליות, אך היה מנוע מלגור במושב. אין לטעון כי "עקר מגוריו" מהמושב שכן עקירה ממקום אינה "אי מגורים" במקום (דברי השופט חשין בבג"צ 6627/98).

לא ניתן להחיל פסיקה כבג"צ 6627/98 באופן מיידי על אדם שהתקבל לחברות לפני יותר מ- 40 שנה, כשכעת גילו מעל 70 וזאת כחלק מדיני ההשתק. אין להשוות בין אדם שהתקבל כחבר בשנת 1963 לאדם שהתקבל לחברות בשנת 1995 לעניין זה ויש צורך בהוראות מעבר המבדילות בין שני מקרים כגון אלה.

 

ג. טענות האגודה:

האגודה נמנעה מלהביא דעתה בנושא והשאירה אותו לשיקול דעתי.

 

ד.  לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני הנני קובע כדלקמן:

 

אין חולק על העובדה כי בשנת 1963, בעת עסקת המכר שעניינה העברת הבעלות על הנחלה האמורה, נחתם הסכם בידיעת האגודה לפיו הקונה, שהוא המבקש, מתחייב להתיר למוכרים להמשיך ולהתגורר בנחלה עד סוף ימיהם. כתוצאה מכך נבצר ממנו לגור בעצמו בנחלה שקנה בכפר אז"ר וזאת עד לפטירתם בשנות ה- 80.

 

אין מחלוקת כי למרות סעיף 6(ג) לתקנון האגודה, אושרה באסיפה הכללית, בתאריך 18.8.1963, החלטת ועד המושב לקבל את המבקש כחבר באגודה.

 

עניינו של המבקש נבדל מהמקרים האחרים בהם החזיק אדם בסטאטוס של "חבר אגודה" על אף שאינו מתגורר בכפר אז"ר, בכך שבעניינו נחתם הסכם מפורש שהוראותיו נגדו את תקנון האגודה. האגודה יצאה נשכרת כלכלית מן ההסכם באופן שנחתם. עם זאת, גם לאחר שנתפנתה הנחלה למגורים, עדיין בחר המבקש להשכיר ביתו שבנחלה ולא להעתיק מגוריו למושב.

 

לעניין טענת המניעות מחמת שיהוי או השתק כבר נאמר על ידי בהחלטתי מיום 20.03.2003 כי לאור העובדה שהייתה הסתמכות מצד המבקש ולאור כך שעברו שנים רבות בהן ראו את המבקש כחבר וגם מי שלא היה צד להסכם האמור יכול היה לדעת על תוכנו, יש ליתן משקל מסוים לשיהוי זה ובגינו ניתנה למבקש שנה לשנות מקום מגוריו לכפר אז"ר כשבעשותו כן יתקבל לחברות באגודה באופן מיידי.

 

תקנה 5 (א)(3) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) קובעת כי חברות אדם תפקע:

                        "(3) אם חדלו בו הסגולות הדרושות לחברות לפי תקנות האגודה..."

 

סעיף 6(ג) לתקנון האגודה קובע כי חברות אדם נפסקת :

"בעוקרו את מושבו מהמושב או כשאין במחשבתו להתיישב בו"

 

כבוד השופט חשין בבג"צ 6627/98 קבע כי הוראת סעיף 6(ג) לתקנון האגודה עוסקת בשני עניינים שונים: האחד עוסק במי שהיה תושב המושב אך עקר ממנו, והשני עוסק במי שנתקבל לחברות באגודה אך לעולם לא עבר להתגורר במושב ואף אין בכוונתו לעשות כן. ענייננו במקרה השני; המבקש לעולם לא התגורר במושב כפר אז"ר ואף כעת אין בכוונתו לשנות מקום מגוריו.

 

על פי דוח החוקר, מעורבותו של המבקש בכפר אז"ר מסתכמת בתשלום המיסים, בהשתתפות באסיפות הכלליות של האגודה וכן בהעסקת עובדים בעונת הקטיף בפרדס שבנחלה. כמו כן, המבקש אינו פעיל במשתלה הקיימת בנחלה וחבר אגודה אחר מגדל תבלינים בנחלתו של המשיב בהסכמתו וללא תמורה. למבקש אין קשרים חברתיים בכפר, הוא אינו מבקר בו בתדירות גבוהה וכן מקום עבודתו מחוץ למושב. כאמור, אין בכוונת המבקש, מטעמים שונים, להעתיק מגוריו למושב ומרכז חייו נמצא בתל אביב – מקום מגוריו.

 

בבג"צ 6627/98 נקבע:

 

"מושב עובדים אינו בית משותף שהדיירים בו יכולים שיהיו זרים זה לזה. מושב עובדים אף אינו מקום מגורים גרידא לאנשים עובדים. המושג מושב עובדים משמיע – אמור הוא להשמיע – אורח חיים, קשר אישי, שיתוף ועזרת גומלין בין אדם לאדם. מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית אינו אך מסגרת פורמאלית והתאגדות להתיישבות; חברות במושב מצביעה על בחירה בדרך חיים משותפת ."

 

לאור האמור לעיל לא ניתן לומר כי זהו טיב הקשר בין המבקש לבין המושב ותושביו; המבקש אינו מקיים את תכלית האגודה כמושב עובדים, הן מבחינת תנאיה הבסיסיים והן מבחינת שאר הסממנים שיכולים היו להעיד על זיקה שאין לנתקה בין המבקש לכפר אז"ר. לפיכך, לא יהיה זה נכון כי אדם החסר בזיקה ובקשר הייחודי הנדרש למושב ככפר אז"ר על פי מהותו ותכליתו יהא שותף להחלטות המשפיעות על המתגוררים במושב ועל אורחות חייהם.

 

במאמר מוסגר אוסיף כי מסכים אני עם מסקנת החוקר לפיה לא ניתן לראות מצב דברים זה, בו חברי אגודה משלמים את דמי החבר ויכולים להיבחר למוסדות האגודה על אף שאינם מתגוררים במושב, כנוהג שהשתרש עד כדי ביטול סעיף 6(ג) לתקנון האגודה.

 

לאור האמור לעיל, הנני קובע כי לא ניתן לראות את המבקש כחבר אגודה. אולם, בהתחשב בגילו ובמצבו של המבקש התרשמתי כי יידרש לו פרק זמן ארוך יותר ממה שהקצבתי בהחלטתי מיום 20.03.03, לפיכך הנני קובע כי יינתנו למבקש חמש שנים בהן יוכל להכשיר נחלתו על כל המשתמע מכך, להעתקת מקום מגוריו למושב. בעשותו כן -  יתקבל כחבר באגודה מיידית, וזאת לאור העובדה כי חלפו כ- 40 שנה מאז רכישת הנחלה ומקבלת המבקש כחבר האגודה דבר שנעשה בזמנו בניגוד לקבוע בתקנון האגודה, ולאור העובדה כי יש בבקשה למחיקת המבקש מפנקס החברים קורטוב של חוסר תום לב וזאת -  גם מצידו של מי שאינו צד להסכם אך יכול היה לדעת על קיומו.

בשולי החלטתי אציין כי אין בהחלטתי זו משום קביעה כלשהי לעניין זכויותיו הקנייניות של המבקש באגודה וברכושה.

 

אין צו להוצאות.

 

 

ירושלים היום  12.05.2004                                                 אורי זליגמן, עו"ד

בהעדר, המזכירות תעביר                                               רשם האגודות השיתופיות

החלטתי לצדדים.