תביעה לסילוק ידו של יואב בלשאי וכן תשלום שכר ראוי עבור עיבוד השטח שלא בבעלותו
פסק בורר
רקע כללי:
1. האגודה משמר איילון (להלן "האגודה") היא המחזיקה ובעלת הזכויות במקרקעי היישוב משמר איילון מכוח חוזה משבצת תלת צדדי בינה לבין ממ"י והסוכנות. הנתבע מר בלשאי רכש את משק מספר 38 ב-1975, הוא חבר אגודה בעל נחלה ובעל זכויות בר רשות בנחלה.
על פי אישור מינהל מקרקעי ישראל, תקן נחלה באגודה הנדונה הנו 30 דונם.
2 בבית משפט השלום ברמלה, התנהלה תביעה בת.א. 2208/80, בין הסוכנות והנתבע. בין הצדדים נחתם הסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ב-1982 (להלן: "הסדר הפשרה").
בהסדר הפשרה נקבע כי על הנתבע לסלק את ידו משטח של 7 דונם המסומן במפת הסדר הפשרה בצבע כחול וכי הנתבע ימשיך להחזיק בשטח של 4.6 דונם, המסומן במפת הסדר הפשרה בצבע אדום.
מפת הסדר הפשרה מצורפת לפסק-זה ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו.
מפאת חשיבותו אצטט את סעיף 1 להסדר הפשרה, אשר קובע כדלקמן:
"... הנתבע יפנה את כל השטח המסומן בנספח א' בצבע כחול (39) והמהווח חלק בלתי נפרד מהסכם זה וימסור את החזקה בשטח לידי התובעת 30 יום לאחר:
(א) אישור סופי של המפה גז/22, שתכלול את האמור בהסכם פשרה זה, ע"י כל הגורמים המוסמכים.
(ב) סלוק סופי של פצוי כספי עבור אפרסמון לכל המחוברים לקרקע בחלקה 39 כמסומן ננספח א'."
3. האגודה הגישה בתאריך 3.2.00 תביעה לסלוק יד של הנתבע מהשטח המסומן בכחול, וכן לתשלום שכר ראוי עבור עיבוד השטח שלא ברשות במהלך 15 השנים האחרונות.
4. כבורר מונה עו"ד ישעיהו גבור.
הבורר שמע את הצדדים מספר שנים בישיבות בוררות רבות.
ב"כ הנתבע הגישה מספר בקשות לפסילת הבורר.
5. החלטה ראשונה בבקשה לפסילת בורר של הנתבע, נתתי בתאריך .17.6.01
החלטתי השניה ניתנה בבקשה שניה של הנתבע לפסילת הבורר בסופו של יום, לאור הסכמת הצדדים, החלטתי בתאריך 3.3.04 לקבל על עצמי את תפקיד הבוררת בתיק.. כך קבעתי באותה החלטה:
"4. דיון והחלטה
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים וקראתי בעיון את סכומי ב"כ הצדדים בערעור על החלטת הבורר שלא לפסול עצמו והתגובה לערעור זה;
ומאחר והבוררות נמשכת ארבע שנים, היינו מעל ומעבר לזמן סביר לנהול בוררות בנושא הנדון;
ומבלי להטיל ספק או דופי ביושרו והגינותו של הבורר או במי מהצדדים או באי כוחם;
ובעקבות הצעת המשיבה (התובעת) בעת הדיון, ובתקווה כי גם המערער (הנתבע) מסכים להצעה שכן יש בכך משום קבלת הערעור;
5. הנני מחליטה להשתמש בסמכות המוקנית לי בהתאם לקבוע בהוראות סעיף 52 (2)(ד')(אא) ו52-(3) לפקודת האגודות השיתופיות וליישב את הסכסוך בעצמי.
6. א. הנני קובעת את הדיון בפני ליום 18.4.04 שעה 10.00.
בתאריך זה יישמע המודד בחקירה נגדית ובמידת האפשר גם חוזרת.
הזמנה תישלח למודד ולב"כ הצדדים ע"י הח"מ.
ב. לאחר מכן ייחקר התובע על תצהירו והנתבע על תצהירו.
7. תיק הבוררות כולו יועבר למשרד הרשם ע"י הבורר.
8. התיק יישמע מהשלב בו הפסיק הבורר את הדיון.
9. אין צו להוצאות בהשגה זו.
10. החלטה זו תועבר לב"כ הצדדים ולבורר בדואר רשום."
6. שמעתי את הצדדים ועדים מטעמם בחקירות ובחקירות נגדיות על תצהיריהם, בתאריך 18.4.04 ובתאריך 5.5.04.
כמו כן ערכתי ביקורים במקום בתאריכים 9.6.04 ו-10.6.04.
טענות התובעת:
1. הנתבע מעבד 42 דונם כאשר תקן נחלה באגודה הוא 30 דונם.
2. אין לקבל את טענת האפליה של הנתבע.
3. במפה שצורפה להסכם הפשרה מצויינים במפורש גודלן של החלקות מהם אמור הנתבע לסלק את ידו (צבע כחול – 7 דונם) והחלקה בה אמור הנתבע להמשיך ולהחזיק (צבע אדום בגודל 4.6 דונם) המסקנה המתבקשת היא שלא יכולה להיות מחלוקת לגבי שטח החלקה אותה הסכים הנתבע לקבל ולגבי שטח החלקה אותה הסכים הנתבע להשיב לאגודה.
הנתבע אשר חתם על הסכם הפשרה ממשיך להחזיק עד היום בשתי החלקות, הכחולה והאדומה.
4. בנוסף הנתבע הגדיל לעשות ופלש, לאחר הסכם הפשרה, לשטחים נוספים של האגודה (מסביב לחלקה בצבע האדום, בכל הכוונים, וזאת עפ"י מפת שקד (מספר 4).
5. בנובמבר 1994 אושרה לרישום תוכנית מש"מ 121. על פי תוכנית זו מעבד הנתבע בשטח האדום, חלקה בגודל 10 דונם היינו כ-200 מ"ר יותר מאשר השטח שנקבע במפת הסדר הפשרה.
6. הנתבע ובאת כוחו מודים בפרוטוקול כי עליהם לפנות את השטח הכחול בגודל 7 דונם.
7. על הנתבע לשלם שכר ראוי לאגודה עבור 15 שנים של עבוד השטח הכחול.
8. מבוקש להורות לנתבע לסלק את ידו לאלתר מהשטח בגודל 7 דונם, המסומן במפה בכחול ושייך לנחלה 39.
9. לטענת הנתבע כי החלק הראשון של הסכם הפשרה לא קויים במלואו, טוענת האגודה: השטח המסומן באדום, לא היה מלכתחילה חלק ממשבצת האגודה ואולם במפת גז 22/1, נרשם השטח כחלק מחלקה א של הנתבע.
היינו: בעקבות יישום הסכם הפשרה הוכנסה החלקה האדומה למשבצת והיא נכללת היום בתוכנית גז 22/1 כחלקה א של הנתבע.
מכתב מהסוכנות מנובמבר 1987 מאשר כי התוכניות תוקנו ע"י הסוכנות וקיים רישום של החלקה האדומה על שם הנתבע.
העד שקד בחקירתו בתאריך 29.1.03 קבע כי תוכנית המש"מ 121 היא הקובעת והיא זו החלה היום על מושב משמר איילון.
מכאן כי התובעת מילאה את חלקה בהסדר הפשרה כאשר רשמה את החלקה הנוספת המופיעה בחלק א' של הסדר הפשרה והצבועה בצבע אדום, כחלק מנחלתו של הנתבע.
10. ביולי 2001, פנתה הסוכנות לנתבע ודרשה ממנו ליישם את הסכם הפשרה ולפנות את השטח הכחול לאלתר.
לטענתו בדבר קבלת פיצוי עבור האפרסמון ענתה הסוכנות כי מאחר והנתבע החזיק שנים רבות גם בשטח הכחול וגם פלש מעבר לשטח האדום המוסכם, אין בסיס לטענתו בדבר פיצוי כספי.
מכאן כי גם התנאי השני של הסכם הפשרה בוצע.
מבוקש לזכור כי האגודה לא היתה צד להליך המשפטי ולהסכם ע"כ אין היא מחוייבת עפ"י ההסכם.
11. אין להסתמך על מפת אלאלוף (מסומנת 9) אשר הוגשה מטעם הנתבע.
(א) משום שאלאלוף לא נחקר;
(ב) משום שהעד שקד העיד שהקווים סוטים באופן משמעותי מהמפות שהוא מדד ורשם.
(ג) אלאלוף לא מדד את המצב הקיים בשטח.
12. אין להסתמך על מפת מרקוביץ (מסומנת 6)
(א) הנתבע לא זימן אותו לעדות.
(ב) המפה היא מ-1987 והמודד שקד לא יודע לומר מי הזמין את המפה. מבוקש להתעלם ממנה.
13. מפת שקד – שנערכה לבקשת הנתבע (מסומנת 5)
אין להסתמך עליה משום שעפ"י עדות שקד, הוא קבע שם סימון לגבול
14. אין לקבל את טענת האפליה של הנתבע משום שעל פי עדות יו"ר הועד מר שטדלר, הנתבע מחזיק כדלקמן: 10 דונם עפ"י מש"מ 121 וכן 7 דונם מסומן בכחול במפת הסכם הפשרה. 4.7 דונם צמוד לבית הנתבע. 15 דונם שטח חלקה ב וכן 5.5 דונם חלק בפרדס המשותף ובכרם. סה"כ מחזיק הנתבע כ-42 דונם, כאשר תקן נחלה במושב משמר איילון הוא 30 דונם.
מבוקש לדחות טענת האפליה משום שהנתבע בעצמו מחזיק שטחי אגודה רבים מעבר לתקן, במשך שנים רבות וזאת ללא אשור וללא תשלום.
15. הנתבע לא יכול היה, בעת רכישת הנחלה, לרכוש יותר שטח מאשר היה למוכר הנחלה, ממנו רכש אותה. הנתבע לא צרף את חוזה המכר עם המוכר אלטמן משנת 1975.
מבוקש להתעלם ממסמך מיום 27.1.76, אשר ניתן לנתבע ע"י גיסו עזרא בר-לב החתום על המסמך ואשר היה חבר ועד באותה עת. האגודה מציגה פרוטוקול מורשי חתימה, מיום 1.6.75, על פיו נקבע כי רק חתימת שניים מתוך שלושת חברי הועד תחייב את האגודה. במקרה דנן, רק חבר ועד אחד, אשר הוא גיסו של הנתבע, חתם עליו, אשר על כן אין תוקף למסמך האמור, עליו מסתמך הנתבע כמקור לזכותו להחזקת שטחים מעבר לתקן.
16. התובעת טוענת כי לנתבע היה אינטרס מובהק למשוך את הליכי הבוררות במשך שנים, כפי שעשה בפועל.
הנתבע הרוויח מכך שהמשיך להחזיק במשך שנים בחלקות אותן עליו לפנות, הן החלקה הכחולה והן סביב לחלקה האדומה. בתקופה זו, כאמור, לא שילם דמי שימוש ראויים לנתבעת.
17. לסכום מבקשת התובעת: פינוי מיידי ולאלתר של החלקה בכחול, 7 דונם. ופנוי פלישות מעבר למסומן במש"מ 121 (צבוע אדום). וכן לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות הבוררות ושכ"ט עו"ד.
טענות הנתבע:
1. יש טעם לפגם בכך שעוזר הרשם היא שמינתה את הבורר י. גבור ולא הרשם בעצמו, כפי שנאמר בפקודה.
2. יש טעם לפגם בכך שעוזר הרשם שומעת את התיק כבוררת מאחר ולא שמעה את הראיות בתחילת הדיונים.
3. אין לבורר סמכות מאחר ולא מדובר ב"עסקי אגודה".
הנמוק: התעוררו כאן שאלות משפטיות בעלות השלכה כללית.
מדובר בשאלה חוקתית הנוגעת להפליה וכן לזכויות יסוד חוקתיות. כמו הזכות לקנין והזכות להליך הוגן.
4. הואיל ומדובר בחוזה משולש, האגודה כפופה להסכם הפשרה שנחתם בין הנתבע לסוכנות.
5. כל השטחים המעובדים ע"י הנתבע מצויים בתוך השטח לו זכאי הנתבע בהתאם להסכם הפשרה בת.א. 2208/80 האמור.
6. על פי זיכרון דברים שצרף הנתבע, הוא רכש בית מגורים ישן + חדש, שתי חלקות עיבוד, 38א ו-38ב וכן חלקה לעיבוד בעל, מכסות לייצור חלב וביצים וכן זכויות נוספות ממשפחת אלטמן: עיבוד חלקות 39א ו-39ב אשר עובדו ע"י אלטמן ועל כן קמו לו זכויות מלאות בחלקות אלה.
7. הואיל וחברים אחרים אינם משלמים "שכר ראוי לאגודה" עבור עיבוד שטחים אשר חורגים משטחם, כך אין לבקש שכר ראוי מהנתבע.
8. בכתב התביעה המתוקן התבקש הבורר להורות לנתבע לסלק ידו "מאת כל השטח אותו הוא מחזיק מעבר למה שנקבע בתכנית מש"מ 121 ומעבר לתקן נחלה אצל התובעת" – עפ"י מפה מס' 4 של המודד שקד.
הואיל ומדובר בחוזה משולש סוכנות
9. הנתבע כתב בכתב הגנתו כי כאשר הסוכנות תמלא את חלקה על פי פסק הדין, גם הנתבע ימלא את חלקו ויפנה 7 דונם. זו טענתו גם היום.
10. יש לדחות את התביעה נגדו משום שקיים מעשה בית דין.
(א) עפ"י מפת שקד (מספר 5) ניתן לראות כי כל השטחים המעובדים ע"י הנתבע מצויים בתוך השטח לו זכאי הנתבע בהתאם להסכם הפשרה בתיק אזרחי 2208/80 הנ"ל.
(ב) מתאור תהליך הרכישה ע"י הנתבע עולה כי יש התיישנות לגבי התביעה הנדונה כאן.
11. כל הליך הבוררות צריך להתבטל משום שלנתבע לא ניתנה הזדמנות נאותה להתגונן, וההליך כולו הוא בניגוד לכללי הצדק הטבעי.
12. הנתבע מפרט את השתלשלות הבוררות בפני הבורר עו"ד ישעיהו גבור. ב"כ הנתבע טוענת להתבטאות עויינת של הבורר כלפי הנתבע.
13. לנתבע יש זכות קניינית גם בחלקה 38 א ו-ב וגם בחלקה 39א ו-ב, היינו הוא ימשיך להחזיק שטח של שתי נחלות משום שהמוכר שלפניו עיבד אותן גם כן וכך הוא רכש את הנחלה.
14. טענות הנתבע בנושא העדויות והראיות בתיק.
(1) לעניין עדות המומחה, המודד מר שלו, המודד קבע כי יש חריגה בשטח של 759 מ"ר בצד הדרומי של מטע הזיתים.
הנתבע מביא דוגמאות לטענתו כי העד אינו אמין ואינו מומחה.
(2) כמו כן הוגשו תצהיר ראשי של מר שטדלר ומטעם הנתבע תצהיר ראשי של מר בלשאי.
15. דיון והחלטה:
לאחר שעיינתי במסמכי הבוררות, שמעתי חקירה וחקירה נגדית של הצדדים וביקרתי במקום פעמיים, הגעתי למסקנות הבאות:
ראשית לטענות המקדמיות של ב"כ הנתבע:
(א) לעוזר הרשם סמכות של רשם בכל הנוגע לסעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות, וזאת על פי צו שר העבודה מספטמבר 1997.
(ב) ענייני האגודה השוטפים נתונים לסמכות הוועד. גם חלוקת הקרקע והשימוש בה הם נושאים הניתנים לטיפולו של ועד האגודה.
אשר על כן מדובר ב"עסקי אגודה" הואיל ועל פי תקנון האגודה במקרה של סכסוך יופנה התיק לבוררות. אשר על כן תיק הבוררות נפתח בסמכות וכדין.
(ג) לחוסר סמכות הח"מ לדון בתיק כבוררת.
לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו ברע"א 5823/00:
"זניחת דרך דיונית רק משום שהמבקש סבור עתה כי "חשיפת אמת ומניעת עיוות דין" מחייבת זאת, איננה עניין של מה בכך. המונחים "חשיפת אמת" ו"מניעת עיוות דין" אינם קולבים עליהם ניתן לתלות נסיון חד צדדי לסגת מהסדר דיוני שנערך. יותר משהבקשה מבוססת על האינטרס ב"חשיפת האמת" כלשון המבקש, היא מלמדת עד כמה, לעיתים סוגיית האמת עקרונית בהשוואה לסוגיית הראות המשתנה. המבקש השקיף על הדרך הראויה לחפיפת האמת בצורה שונה בשלבים השונים של ההליך, שינוי זה בדרך הראייה של המבקש נעשה לאחר שהצדדים סיכמו ביניהם מהו הצובר הראייתי, שעל יסודו תוכרע המחלוקת. שינוי זה אינו עניין של מה בכך. ברגיל יש לכבד הסכמה דיונית כזו. אין לראות בה מכשול לגילוי האמת, והיא משרתת את האינטרס בדבר "סופיות הדיון" תוך כיבוד הצדדים ביחס לדרכי ניהולו של ההליך."
בענייננו – הצדדים הגיעו להסכמת דיונית שהתיק יובא בפני לדיון, כבוררת, להמשך שמיעת התיק. נתתי מס' החלטות בין היתר החלטה כי על הצדדים להגיש את עיקרי טענותיהם, סיכומים וכן תצהירים של עדי הצדדים לעדות ראשית. הדיונים התנהלו לאחר שהצדדים החליפו ביניהם מסמכים, הגישו את עיקרי טענותיהם ותצהירים לעדות הראשית וכן חשפו את ראיותיהם אשר על פיהם תוכרע המחלוקת, בסופו של דבר.
לבוא היום ולטעון בסכומים, כי הח"מ מנועה מלשמש כבוררת, אין בכך כל טעם. יש לכבד את ההליכים וההחלטות הדיוניות שהתנהלו וניתנו עד היום שמטרתם לשרת את האינטרס בדבר סופיות הדיון.
לפיכך, הנני דוחה את טענת ב"כ הנתבע בעניין סמכותי לשמש כבוררות.
16. לגוף העניין:
חבר הוא בר רשות בנחלה אותה הוא מחזיק במסגרת קרקע המשבצת של המושב. ראה הלכות בנדון בתיק בוררות:
לחבר אין זכות קניינית רשומה. החבר הוא בר-רשות של האגודה שאף היא ברת רשות של המינהל והסוכנות.
הזכות "המעין קניינית" של החבר הינה חזקה ביותר בחלקה א' בנחלה.
לראיה ראה החלטה 823 של מינהל מקרקעי ישראל.
"2. חלקה א' של נחלה תוחכר לבעל הנחלה בחוזה חכירה לדורות. חוזה החכירה, לרבות לפי סעיף 3 להלן, יהיה ל-4 תקופות מתחדשות של 49 שנים כל אחת.
3. יתר החלקות יוחכרו לאגודה בחוזה חכירה לדורות, תוך שמירת זכויותיהם של בעלי הנחלות במלואן."
זכות זו חזקה, אבל פחות, בחלקה ב' וזאת מאחר וניתן להמירה במקרה שהאגודה נדרשת דווקא לקרקע ספציפית זו. היינו ניתן לבצע "ניוד חלקות" כשמדובר בחלקה ב', ראה תיק בוררות
הזכות ה"מעין קניינית" חלשה יותר כשמדובר בחלקות ג' של חבר היינו בקרקע העודפת של המשבצת. ראה בוררות יורם עוזרי נ.
אין חולק כי בת.א. 2208/80 היה הסדר פשרה חתום ומוסכם בין הצדדים. על פי הסדר הפשרה, החלקה הצבועה באדום תרשם באגודה ובסוכנות כחלק מנחלתו של הנתבע ובמקביל יפנה הנתבע באופן מלא את החלקה הצבועה בכחול במפת הסדר הפשרה.
לטעמי היה על הצדדים לבצע במלואו את הסדר הפשרה אשר נחתם כבר ב-1982, לפני 24 שנה.
17. האגודה הוכיחה כי זכויות הנתבע בחלקה הצבועה אדום נרשמו על שמו וזאת בתוכנית המיתאר מש"מ 121 ובמפה גז 22/1 הקובעת מאז שנות השמונים של המאה הקודמת את חלוקת הקרקע במשבצת האגודה במינהל, בסוכנות ובאגודה.
אשור על כך נשלח לנתבע במסמך מיום 15.11.87 וכן מסמך משרד הפנים מיום 25.11.88.
אין אני מקבלת את טענת ההגנה העיקרית של הנתבע כי האגודה לא ביצעה את החלק הראשון של הסדר הפשרה.
החלקה האדומה נרשמה במפות הקובעות כחלק מחלקה א של הנתבע.
18. טענתו השניה של הנתבע היא כי עליו לקבל פיצוי בגין פגיעה בחלקת האפרסמונים שלו. אני דוחה את בקשת הנתבע לפיצוי כלשהוא מהאגודה.
(א) משום שלא הוכיח את דרישתו, ויתרה מכך;
(ב) משום שהנתבע לא יישם את הסדר הפשרה במהלך 24 שנה, אין הוא זכאי לפיצוי כל שהוא בגין חלקת האפרסמונים.
(ג) היה עליו למזער את הנזק. ראה ע"א 1530/02 מנורה
"עקרון הקטנת הנזק הוא עיקרון עתיק יומין שמקורו, כמו רוב דיני הפיצויים, במשפט האנגלי. עיקרון זה מצא את ביטויו המפורש בחקיקה הישראלית במסגרת סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, והוא אומץ גם בדיני הנזיקין תשכ"ה-1965 (ראו אורי ידין, חוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה] התשל"א-1970, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי, עמוד 118 ואילך). עיקרון זה קובע כי אין המפר ו/או המעוול חייב בפיצויים בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין."
בענייננו, נחתם הסדר פשרה. על הנתבע מוטלת חובה לנסות וליישם את הסדר הפשרה, היינו: להפסיק את עיבוד הקרקע ולא לתת לעצים לגדול בחלקה הכחולה, ובכך לבצע את עיקרון הקטנת הנזק. הנתבע לא רק שלא פעל כך, אלא שהמשיך לעבד את החלקה והתנגד לפינוי החלקה בכל שלב בו פנתה אליו האגודה או הסוכנות.
19. מנגד דורשת האגודה "שכר ראוי" עבור 15 שנות עיבוד שלא ברשות של החלקה הכחולה. ב"כ הנתבע טוענת כי גם חברים אחרים אינם משלמים "שכר ראוי" עבור עיבוד קרקע עודפת.
בשלב זה, אין אני מחייבת את הנתבע בתשלום עבור שכר ראוי, אלא אם כן הוא ימנע מלפעול כאמור בפסק בוררות זה להלן, בסעיף 21 ח'.
כמו כן, הנני פוטרת את האגודה מתשלום פיצוי עבור "חלקת אפרסמון".
20. (א) עובדתית, בביקור במקום פעמיים, שוכנעתי כי "בחלקה האדומה"
אשר רשומה כיום על שם הנתבע, פלש הנתבע בכל כוון אפשרי. לנתבע מטע של זיתים. הוא פלש 2 שורות נטועות בגבול המערבי לכיוון כביש רמלה-בית שמש, הוא פלש לכוון הוואדי מדרום וכן פלש בשורה או שתיים בגבול המזרחי ובכך הצר מאד את שביל הטרקטור אשר אמור להיות משותף לנתבע ולקרקעות החקלאי השכן ממזרח.
(ב) האגודה דורשת כי הנתבע "יסלק את ידו" מכל הפלישות האמורות, משום שמדובר בשטח של האגודה אשר הנתבע לא היה רשאי לפלוש אליו.
(ג) כאמור רואים בברור כי הנתבע "הרחיב ככל האפשר" את מטע הזיתים המשמש לפרנסתו.
שקלתי וחזרתי ושקלתי כיצד לפתור את בעיית הפלישה האמורה.
מצד אחד: קשה להורות לנתבע לעקור עצי זית, עליהם פרנסתו. וכמו כן נראה שהאגודה לא מתכוונת להשתמש בשטח ההרחבה האדום אליו פלש הנתבע וזאת משום שהפלישה יצרה מעין מסגרת צרה בצורת האות ח מסביב לחלקת הנתבע. המקום תחום ממילא בכביש, בואדי ובשביל ממזרח. אין לאן לפלוש יותר.
בחקירתו הסביר הנתבע כי נטע את הכרם במספר שלבים לפני 4,5 שנים. כל פעם נטע עוד. זה נוגד את דבריו כי צילום האויר קובע את כל הנטוע מקדמת דנא. "לא זוכר כמה שורות..."
מהצד השני: הואיל ומזה 24 שנה אין הנתבע מפנה את החלקה הכחולה, אותה התחייב לפנות בהסדר אשר קיבל תוקף של פסק-דין, הרי שאין לתת לנתבע פרס על דרך התנהלותו אל מול האגודה.
כמו כן, יש הפרעה יחסית וסכנה בכך שהמטע ממש צמוד לכביש ממערב, וממש צמוד לשכן ממזרח.
(ד) אני קובעת כי בשלב זה הנתבע לא יפנה את הפלישות ממערב, דרום ומזרח למטע הזית שלו.
מטע זה יוכל להישאר בגודל הקבוע דהיום כל זמן שהנתבע עצמו, באופן אישי, מעבד אותו, או אחראי לו.
(ה) הנתבע אינו רשאי להגדיל את מטע הזיתים הנטוע היום בשום זמן, בשום דרך ובשום כיוון.
(ו) היה והמטע ייעקר מסיבה כלשהיא בעתיד והמשק ינוהל ע"י בן ממשיך או ע"י רוכש חדש, תהיה האגודה זכאית לבצע מדידות, בתאום עם בר הרשות בנחלה באותה העת ולסמן במדוייק את גבולות החלקה האדומה כפי שנקבעו בהסדר הפשרה מ-1982.
החלטתי זו היא בעיקר לאור קיום החלטה 823 של המינהל בדבר רישום חלקות א' על שם החבר. אם לא תאמר כן תהיה אפליה בין השטח בחלקה א' של הנתבע לבין שטח חלקה א' של כלל החברים האחרים באגודה. ממילא, על פי המפה צורפו 4.6 דונם (באדום) לחלקה א' של הנתבע, על כן בעתיד תרצה האגודה לבצע רישום מדוייק, לא כולל שטח "הפלישה של הנתבע" אשר מצורף כעת לחלקה א' שלו ומאושר על ידי בפסק בוררות זה להמשך עיבוד על ידי הנתבע.
21. (א) עיקר העיקרים בתיק זה הוא דרישת האגודה כי הנתבע יפנה את
החלקה הצבועה בכחול לאלתר.
(ב) הנתבע מטעמים השמורים עמו בחר שלא לפנות את החלקה הצבועה בכחול בגודל 7 דונם, להלן "חלקת המריבה".
(ג) טוען הנתבע כי הוא "רכש את נחלתו" יחד עם החלקה הצבועה בכחול.
הנתבע לא הציג את הסכם הרכישה של הנחלה על פיו מכר לו המוכר אלטמן גם את החלק הצבוע בכחול. אשר על כן אין הוכחה כי "רכש" את החלקה הצבועה בכחול.
(ד) טוענת האגודה כי אין לקבל את המסמך החתום ע"י בר לב עזרא, גיסו של הנתבע, מאחר ואין מסמך זה מקיים את האמור בתקנון, כי כל מסמך של ועד האגודה ישא לפחות חתימה של 2 בעלי זכות חתימה. מאחר והמסמך נושא רק חתימה אחת, ומאחר ומדובר בגיסו של הנתבע, אני קובעת כי למסמך אין תוקף ואין הוא יכול לשמש כראיה ל"רכישה" לכאורה של החלקה הכחולה.
(ה) בנוסף אין לקבל את הטענה כי הואיל והמוכר אלטמן עיבד שטח בלתי מוגבל, גם הנתבע דנן רשאי לעבד שטח זה.
בעת העליה על הקרקע בקידמת דנן, היו שטחים רבים פנויים במשבצת האגודה ומספר מועט של נחלות, אשר על כן כל חקלאי עיבד אדמה כרצונו בין באישור האגודה ובין ברשות מכללא של ועד האגודה.
בשלב מאוחר יותר הסוכנות הוסיפה נחלות ובוצעה חלוקה של מקרקעי המשבצת.
הוכח כי תקן נחלה באגודה זו הינו 30 דונם על פי מסמך הסוכנות. כיום גבולות הנחלה ברורים ומוגדרים ולא יכול חבר לפלוש לקרקע מעבר לנחלתו. הוא רשאי לעבד חלקות של חברים אחרים על פי הסכם עימם. כמו כן רשאי הוא לעבד חלקות ג' בקרקע עודפת בתוך המשבצת (היינו ההפרש שבין סך כל האדמות לבין מספר הנחלות כפול 30 דונם) וזאת אך ורק באישור מלא ובתאום עם ועד האגודה.
הועד אכן מאפשר לחברים לעבד מעת לעת קרקע פנויה, על פי הרשאתו וכן זהות החבר המעבד משתנה מעת לעת, הכל על פי טובת כלל חברי האגודה.
הנתבע מצהיר בתצהירו כי הוא "מחזקי כדין" בשטח הכחול. לאור האמור לעיל הנני קובעת כי הנתבע אינו "מחזיק כדין" בשטח הכחול.
(ו) זכותו של ועד האגודה לחליט לעניין העיבוד והשמוש בקרקע העודפת. גם את שינוי הייעוד בקרקע עודפת מתכנן הועד ומביא את התוכנית לאשור האסיפה הכללית ואולם אין עסקינן בנושא זה בתיק שלפנינו.
במקרה דנן מתכוון הועד למסור את הקרקע למשק 39 של גוטמן, או למשק אחר. למחזיק אין עדיפות בקרקע עודפת וכמו כן התחייב בהסכם לפנותה וכבר קבעתי לעיל כי הוועד הוא המחליט מי יעבד קרקע עודפת, באיזה סוג של שמוש ולכמה זמן.
(ז) במקרה דנן – כבר בשנת 1980 פנתה הסוכנות בתביעה משפטית נגד הנתבע לסלק ידו מקרקע לא לו, מאחר והנתבע סרב להתפנות על פי בקשתה. כאמור נחתם הסדר פשרה בשנת 1982 על פיו היה על הנתבע לסלק ידו מקרקע לאלתר! עברו 18 שנה והנתבע טרם סילק ידו מהקרקע. אשר על כן הגישה האגודה בשנת 2000 תביעה זו לסילוק יד של הנתבע מהקרקע.
אני קובעת כי הנתבע יסלק את ידו מיידית מהקרקע, תוך 30 יום ממתן החלטה זו ולא ימשיך לעבד קרקע זו.
מן הראוי היה לקבוע פיצויים גבוהים לטובת האגודה לאור התנהלותו של הנתבע. ואולם על מנת לגרום לצדדים לפתוח דף חדש ביחסי אגודה חבר ולנסות לחיות בדרך של שלום, לאור מהותה של המסגרת הקואופטיבית המושבית, אין אני מחייבת את הנתבע בתשלום פיצויים, בכפוף לסעיף (ח) להלן.
(ח) לסיכום: על הנתבע לפנות את החלקה הכחולה עד ליום 30.5.06 כשהיא נקיה לחלוטין.
היה והנתבע לא יסלק ידו עד לתאריך זה, ישלם הנתבע לאגודה פיצוי בסך -.100,000 ₪ כ"שכר ראוי" עבור שמוש בקרקע, במשך שנים רבות, לאור התנהלותו כנגד האגודה וכן כהוצאות משפט לאור דיונים שהתנהלו במהלך 5 השנים האחרונות.
22. הנתבע לא הוכיח את טענת האפליה.
23. לטענת ההתיישנות : אין התיישנות. היתה תביעה אשר בסופה ניתן פסק-דין שלא בוצע. המשק נרכש ב-1975 הסוכנות תבעה ב-1980.
זוהי תביעה לאכיפת סילוק היד של הנתבע, אין כאן התיישנות. הנתבע לא ביצע את שהתחייב בפסק הדין.
24. לנושא המפות:
בתיק הוצגו מפות המסומנות 1-9 כפי שהוצגו בבוררות. הצדדים חלוקים בדעותיהם לגביהן. בסופו של יום הוסכם גם ע"י ב"כ הנתבע כי קובעת מפת שקד המעודכנת ומפת הסדר הפשרה מ-1982.
די לי במה שראיתי ושוכנעתי בביקורי במקום.
המפה גז 22/1 קובעת כי השטח האדום הוא חלק אינטגרלי מחלקה א של הנתבע. החלק הכחול השייך לנחלה 39, הוא ברור ומוגדר ועל הנתבע לסלק את ידו ממנו.
ב"כ האגודה הוכיח, בסיכומים, כי החלקה האדומה כן נכללת במשמ 121.
טענות נוספות של ב"כ הנתבע:
ב"כ הנתבע טוענת כי למרות הסדר הפשרה, אין רישום של החלקה האדומה, עובדה שלכל האורך נאמר כי חלקה 38 שהיא חלקת הנתבע, אינה כלולה במשמ 121.
ראה בסעיף 30 לסיכומי הנתבע:
"... במפת ההפקדה משמ 121 ... משק 38 מופיע במפה זו מסומן בקו מקווקו. על פי מקרא המפה, קו מקווקו מציג תבע מאושר, במקרה זה גז 22/1 ואולם ... הנתבע הגיש בזמנו התנגדות לגז 21 שהתקבלה ועל סמך התנגדות זו הסוכנות היתה אמורה לבצע את פסק הדין.
ועוד בסעיף 33 לסכומים:
"... הנתבע היה מוכן מזמן להחזיר את השטח באם הסדר הפשרה היה מיושב. כל זמן שלא יושב הסדר הפשרה, השטח הנ"ל נמצא בחזקתו כדין ועל כן הוא לא חייב בתשלום עליו."
ואילו בהמשך קובעת ב"כ הנתבע בסעיף 35 כי מרקוביץ הכין מפה. היה צריך לתקן את גז 22/1. התיקון לא בוצע מכאן שלא סומנו גבולות השטח על פי הסדר הפשרה, ומכאן שאין בסיס לדרישת התובעת שהנתבע ירד מהשטח הכחול.
המודד אלאלוף נשלח להכין מפה לאחר התיקונים בשנת 1996, הוכנה מפה על ידו והוגשה לאישור ועד האגודה, הואיל והועד סרב לאשר את המפה, הרי שהועד טירפד את ביצוע פסק הדין. ועוד... אין קשר בין אישור גז 22/1 ובין פסק הדין ועוד... התנגדות הנתבע התקבלה והדבר לא בא לידי ביטוי במפה המאושרת מכיוון שהסוכנות הפסיקה את ההליכים לביצוע חלקה בהסכם הפשרה.
ב"כ הנתבע מבקשת בסעיף 37 שלא לקבל את מכתב הסוכנות הקובע כי התוכניות תוקנו על ידי הסוכנות. שואלת בהיתממות: רגע, סליחה, מה תוקן?
ובכן, אני קובעת כי גז 22/1 תוקנה וצרפה שטח של 4.6 דונם לחלקה א' של נחלה 38, הקטע האדום וקובעת כי כיום השטח האדום הוא חלק מחלקה 38.
בסופו של דבר מסכימה גם ב"כ הנתבע לכך שהתכנית תוקנה, ואולם כעת היא מעלה טענה חדשה.
25. ראה סעיף 37 באמצע:
"... מה שכן ברור שגם אם התכניות תוקנו בהקשר כלשהוא הרי לא תוקן עניין הכללת כל הנטוע בשטח השייך למשק 38, על כן לא כל הנטוע נכלל בגז 22/1-22/3."
הנני קובעת כי יש להחיל את עיקרון סופיות הדיון.
המפה תוקנה. הכל נכלל. וכעת יש בעיה של נטוע. והרי הנתבע בעצמו אמר בחקירתו כי ב-4, 5 שנים אחרונות הוא נטע כל פעם מחדש, שלבים שלבים, הרי שכאילו מעצמן, הגבולות והשורות התרחבו... וכך גם נראה במפורש במקום.
אשר על כן נמצא כי אין בסיס לטענות ב"כ הנתבע. היא מנסה בכל דרך במהלך שנים רבות וארוכות להצדיק את המשך החזקת הנתבע בשטח הכחול שלא כדין, בכל תרוץ שהוא, דבר אשר גרם לנזק ולהוצאות מרובות לאגודה.
המפה ברורה, גבולות החלקה באדום ברורים, היא היתה בעבר מחוץ למשבצת וכיום היא שייכת לנתבע ולמשק 38.
26. אציין שתי עובדות העולות מהתיק:
(א) אין חולק כי הנתבע היה ועודנו חקלאי במובן האמיתי של המילה, בכל התקופה האמורה.
(ב) על פי התרשמותי האגודה התנהגה בסבלנות אין סופית כלפי הנתבע.
27. אשר על כן על הנתבע לסלק ידו מהחלקה הכחולה לאלתר ולא ישלם פיצויים כאמור בסעיף 21 (ח) לעיל.
28. הנתבע ישלם לתובעת סך -.3,000 ₪ כולל מע"מ הוצאות בוררות זו.
29. לצדדים זכות לערער לרשם האגודות השיתופיות תוך 10 ימים ממתן פסק בורר זה.
ירושלים: ב' באייר התשס"ו
30 באפריל 2005 בוררת יחידה
