תביעה לפינוי דרך שנחסמה על ידי נתנאל מדאר
בפני עו"ד לאה רוזנטל-פוגל בוררות 1599/349/97
עוזר רשם האגודות השיתופיות
ב ע נ י ן : נתנאל מדאר
רחוב מנשה כפרה 43א', רחובות
ע"י ב"כ עו"ד גזית כפיר
רחוב ז'בוטינסקי 6, רמלה
המערער
ו ב ע נ י ן : אגודת מים לכורמי סידון גזר
אגודה שיתופית חקלאית בע''מ
ע"י ב"כ עו"ד נועם עופר
בית אבגד, ז'בוטינסקי 5, רמת-גן52520-
המשיבה
1. ביום 16.12.97 מונה מר עזרא ניסני כבורר בין "אגודת מים לכורמי סידן-גזר אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "האגודה"), ובין מר מדאר נתנאל – חבר האגודה (להלן: "החבר").
2. תמצית התביעה: החבר עשה דין לעצמו בכך שנטע שורת גפנים וסגר דרך בין שתי חלקות כרמים. הדרך היתה קיימת 30 שנה.
ועוד, ביום 5.1.78 התקבלה החלטה באסיפה כללית כדלקמן:
"החברים יטעו את מטעיהם לפי קו נטיעה המוסכם על ידי האגוד:
בדרך ראשית גפן – 2 מטר מצד גבול הדרך.
בדרך בין כרמים גפן – 3 מטר ממרכז הדרך."
תמצית ההגנה:
א. החלטת האסיפה האמורה אינה חתומה בחותמת אגודה על כן אינה מסמך רשמי ומחייב;
ב. מטרת האגודה לפעול בענייני מים – אשר על כן אין היא רשאית לכפות על חברים כיצד לטעת את הכרם.
3. ביום 4.5.98 קיבל הבורר את התביעה ופסק כי על החבר להשיב המצב לקדמותו.
א. היתה קיימת דרך באורך 100 מטר וברוחב 6 מטר. מחצית מדרך זו שייכת לחבר בהיותה חלק מ"הקרקע החקלאית שלו". שמדובר בקרקע חקלאית אין הוראה במקום כלשהו הקובעת כי במקום צריכה לעבור דרך ציבורית או דרך פנימית והקרקע לא עברה שינוי ייעוד הרי שהחבר "החזיר עטרה ליושנה" ונטע על קרקע שלו.
ב. חוזר על הטענה כי האגודה רשאית לעסוק אך ורק בענייני אספקת מים ותו לא.
ג. פסק הבורר הוא אולטרא וירס – משום שבנושא מקרקעין הסמכות היא לבית משפט השלום ולא בסמכות בורר.
ד. מבקש לבטל פסק הבורר ולדחות את תביעת האגודה להשיב המצב לקדמותו.
5. ביום 30.6.98 התקבלה תגובת האגודה לערעור, כדלקמן:
א. התקנון הוא הסכם מחייב בין הצדדים;
ב. פרוטוקול אסיפה כללית אינו מצריך חותמת על פי חלק ה' סעיף 1 י"ג לתקנון;
ג. חלק א' סעיף 3 ז' לתקנון קובע כי "האגודה רשאית לעסוק בכל עסק אחר שהאסיפה הכללית תמצא אותו מועיל לחברים".
על פי האמור לעיל וכן על פי סעיף ה' האגודה פעלה והחליטה כפי שהחליטה.
ד. חלק ו' לתקנון מדבר על יישוב סכסוכים – המורה כי לרשם יש סמכות למנות בורר - מכוח סעיף זה פנתה האגודה לרשם.
ה. מבוקש לדחות הערעור ולחייב החבר בהוצאות.
6. כפי העולה מתקנון האגודה חלק ו', רשאית האגודה לפנות בתביעה למנוי בורר לרשם האגודות השיתופיות על פי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות.
משמע: לרשם היתה סמכות למנות בורר, ופסק הבורר הוא תקף וכדין.
נוסח לפני התקון: נוסח לאחר התקון:
חלק א': חלק א':
2. המטרות: 2. המטרות:
אין "לעשות את כל הנחוץ
לשם ארגון פעילות
שיתופית לטובת החברים"
8. כמו כן שונה התקנון פעם נוספת והשינוי אושר בתאריך 25.11.94. שם נקבע לסעיף המטרות:
"לעסוק באספקת מים להשקאה לשתיה ובחקלאות ובכל מטרה אחרת לצורכי ולרווחת החברים."
העולה מהאמור בסעיפם 6, 7 ו8- הוא כי האגודה פעלה כדין ועל פי האמור בתקנונה.
9. חבר אגודה מחוייב לכל החלטות האגודה שהתקבלו כדין ובהתאם לתקנות.
10. ההחלטה מיום 5.1.78 נוגעת לכלל חברי האגודה וקובעת את גבול נטיעות הגפנים.
11. נטען ולא נסתר – כי היתה קיימת דרך עפר אשר שימשה את חברי האגודה מאז היווסדה של האגודה בשנת 1960 כדרך למעבר רכב או טרקטור.
דרך זו אף מסומנת במפה שהוגשה ע"י המערער.
המערער בכתב הערעור מודה כי הייתה דרך ברוחב 6 מטרם ובאורך 100 מטרים וכי הוא נטע גפן ברוחב 3 מטר.
האגודה טוענת כי מדובר בדרך עפר המשמשת גבול בין שתי חלקות כמקובל בין כל חברי האגודה ודרך זו הינה אחת מדרכים רבות המשמשות את כל חברי האגודה מזה שנים. על פי חוק המקרקעין תשכ"ט 1969 רכשו החברים זיקת הנאה בדרך זו.
12. לאחרונה הגדיל המערער לעשות ונטע עוד שורת גפנים אשר חסמה כליל גם את הדרך ברוחב שלושה מטרים שנשארה פתוחה בעבר.
13. קביעת קו הנטיעות ע"י האגודה הוא עניין שבסמכותה. נושא זה מתאים להיות נדון בבוררות הואיל ומדובר ב"עסקי אגודה" ומדובר בעניינים פנימיים של האגודה.
1. עו"ד חיים נועם בספרו "אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה" 2000, קובע:
"סעיף 52(1) הגביל את זכותה של האגודה לקבוע בתקנותיה כי בירור סכסוך יופנה לבורר (בין בורר עפ"י חוק הבוררות ובין בורר עפ"י סעיף 52(2)) בכך שהסכסוך יהיה נוגע ל"עסקי האגודה". לשון אחרת רק סכסוך הנוגע ל"עסקי האגודה" ניתן לבררו באמצעות בורר.
ההלכה שנקבעה על ידי בתי המשפט היא "שעניינים פנימיים" הינם בבחינת "סכסוך הנוגע לעסקי האגודה" וניתן להביאם להכרעה בפני בורר ואילו "עניינים קונסטיטוציוניים" רק ביהמ"ש מוסמך לדון בהם".
2. לעניין זה נקבע בבג"צ 183/82 נוה אטיב כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ. רשם האגודות השיתופיות, פד"י לז(1) עמ' 164, כי עסקי האגודה הם כל מה שנקבע בתקנונה כמטרות, נושאים בהם היא עוסקת כנושאים פנימיים שלה, בעוד, שעניינים חוקתיים הוגדרו כאלה הנוגעים לחוקיות ההחלטות ותקנות האגודה.
3. קביעות אלו חזרו במספר פסקי דין של בית המשפט העליון.
בע"א 234/81 ירמה נ. מזרע קיבוץ השומר הצעיר להתיישבות שיתופית בע"מ פד"י לו (4) עמ' 113, שם נאמר, בין היתר, כי סכסוך יוגדר כחוקתי כאשר הסכסוך עצמו עניינו חוקתי, וזאת להבדיל מסכסוך פנימי המעורר אינצדנדטלית שאלה חוקתית. במקרה דנן, אף אם השאלה בעניין המקרקעין היה מעורר שאלה חוקתית (טענה המוכחשת ומופרכת) הרי שמהות הסכסוך היא פנימית חוזית וככזו דינה להידון בפני כב' הבורר.
4. כמו כן ראה החלטת השופטת איילה פרוקצי'ה בה.פ. (ירושלים) 284/98 וכן בש"א 1211/98 בתיק בית מאיר נגד אוריאל וניקולא רחמני, שם התעוררה הבעיה היכן יעבור גבול החלקה של המשיבים – אשר פנו בהמרצת פתיחה לבית המשפט ואילו האגודה הגישה בקשה לעיכוב הליכים לצורך העברת הסוגיות שבמחלוקת להכרעת בורר בהתאם לסעיף בוררות בתקנון האגודה.
השופטת מנתחת לעומק את הסוגיה ומגיעה למסקנות הבאות:
א. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט יעדיף תמיד את קיום שטר הבוררין על פני סיכולו.
ב. בהקשר לאגודות – המחוקק עצמו הניח תשתית ליצירת מנגנון בוררות במערכת זו באמצעות סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות.
ג. המגמות הנ"ל מכוונות למתן פירוש רחב למושג "סכסוך בעסקי אגודה" המבקש להרחיב את תחולת התפרשותו של סעיף הבוררות.
ד. קו ההפרדה שנמתח בין עניינים פנימיים לעניינים חוקיתיים בסופו של דבר קנתה לה האבחנה האמורה שביתה בהלכה הפסוקה.
כאמור, בתיק הנדון שם מדובר היה בסכסוך גבולות פנימי בין המשיבים לבין האגודה. ניתן להסיק למקרה הנדון בפנינו – נושא של סכסוך גבולות פנימי בין החבר לאגודה הרי הוא עניין פנימי וככזה מקומו הנכון להידון בבוררות.
14. איני מקבלת את טענת המערער – כי היה צורך לבצע "שינוי ייעוד בקרקע". זוהי משבצת האגודה, על כן רשאית האגודה לקבוע כלליים באסיפה – כיצד יתבצע המעבר בין החלקות.
כאשר כל החברים פועלים על פי הכללים – אין זה נכון שחבר אחד יסטה מכך או יעשה דין לעצמו.
15. בדיון בפני טען המערער:
(א) כי לחלקות החברים הסמוכות לחלקתו – ניתן לעבור בדרך אחרת.
(ב) כי מעבר הטרקטור פוגם בטיב הענבים מזן מיוחד שהוא מגדל ואשר מיועדים ליצוא. המפה שהוגשה ע"י ב"כ המערער היא ממחלקת המיפוי של משרד השכון ואשר מתארת את המצב בשטח.
(ג) הוגש פסק בורר יעקב לפידות מיו 25.4.96 תיק מספר 1559/5/96 – בו דחה בורר מטעם הרשם את תביעת האגודה לעניין החבר חיים תמם.
(ד) הקרקע היא זכות קניינית של החבר – הרי שגם ההחלטה בעניין דרכי מעבר בין החלקות נוגעת לעניין החקלאי – ומאפשרת עבוד של כלל החברים – ולא התחשבות ספציפית נפרדת של כל חבר וחבר.
(ה) המערער טען כי יש עוד מספר חברים שלא השאירו דרך של 6 מטר רוחב – אלא העבירו גדר בין השטחים שלהם.
16. תגובת מנהל האגודה היא כי במקום בו אין הפרעה – יכול היה חבר לטעת עד לגדר ממש, ואולם במקומות אחרים כל החברים השאירו דרך מעבר בין החלקות או "בעלי שתי חלקות סמוכות הסכימו ביניהם מה לעשות". ראה פרוטוקול מיום 7.5.00 עמוד 4.
מר קורץ נתן חזר על טעוניו בעקרי הטעון. אין מדובר בבעלות בקרקע של חבר. הקרקע היא בבעלות המנהל. ההחלטה מ1978- עוסקת בהגדרת קו הנטיעות של כל חברי האגודה – אשר מחוייבים לפעול על פיה.
כמו כן הוגשו:
2. הסכם פשרה בנושא זהה, אשר קיבל תוקף של פסק דין – בעניין חסימת דרך ופתיחתה מחדש מ1979-.
17. ביום 7.5.2000 איפשרתי לצדדים לנהל משא ומתן לנסות ולהגיע לפשרה תוך 30 יום.
18. ביום 3.7.2000 הודיעני עו"ד נועם עופר כי הוא מייצג האגודה ובקש לקבוע דיון נוסף.
19. נקבע דיון נוסף אשר נדחה מספר פעמים מסיבות שונות.
דיון כאמור התקיים בפני ביום 14.8.2000.
20. ב"כ האגודה טוען:
(א) לעניין הסמכות - התקנון מפנה לבוררות רשם, על פי תקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) התשל"ב1972-, על-כן אין מקום להפניה לאוטולנגי המתייחסת לבוררות על פי חוק הבוררות.
(ב) אולם ככאן גם שם אין רלוונטיות מאחר ולא מדובר בפגיעה IN REM בזכות בעלות בקרקע אלא בשמוש בקרקע. אין לפגוע בזכות השמוש בקרקע, היינו בזכות המעבר, של חברי האגודה.
(ג) בנוסף טוען ב"כ האגודה לשהוי. לטענתו עשרות שנים נהג המערער ככל חבר אחר והשאיר דרך – על פי הוראות האגודה. ורק בשנים האחרונות חסם המערער את המעבר. אם חשב שההוראה מ1978- יש בה פגם – היה עליו להתריע על כך ומשלא התריע – אין לקבל תלונתו היום. במילים אחרות: משנהג המערער על פי ההחלטה משך 18 שנה הוא מושתק/מנוע מלטעון נגדה היום.
(ד) נושא קביעת השמוש ותחימת תחום הגידול נכללו במסגרת מטרות וסמכויות האגודה. מפנה לפס"ד עין ורד ע.א. 341/87 פד"י מ"ד(2) 286.
(ה) מדובר בנושא עקרוני. האגודה נוהגת בדרך האמורה מימים ימימה ואם יש מספר חריגים – האגודה תפעל למצות עימם את הדין.
לאחר מכן, הוסיף המערער עוד שורת גפנים אחת אשר גרמה לחסימת המעבר ורק אז הוגש מכתב התלונה של הגב' חנה לרר – מכאן שאין לומר שהאגודה עינה צרה במערער משום שעד שלא נחסמה הדרך באופן טוטאלי, לא היתה פניה לפתיחת הדרך.
תגובת המערער: זו אדמתי, אני תוחם אותה, ולשכנים לא נגרם כל נזק.
21. לאחר שעברתי על פסק הבורר כל המסמכים והראיות שהוגשו במהלך הבוררות והערעור, ולאחר שמעתי את הצדדים בשתי ישיבות, ובחנתי את המפה אני מחליטה לקבל את תביעת האגודה.
הנימוקים להחלטה זו הובאו בסעיפים 6-14 לעיל.
22. בפני המערער קיימות שתי אלטרנטיבות:
(א) לזמן ולקיים אסיפה כללית על מנת לשנות בה את ההחלטה מ1978-.
(ב) לשכנע את שכנתו הגב' חנה לרר לבטל התלונה על פגיעה בזיקת ההנאה שלה לצורך מעבר לחלקתה.
23. אשר על כן המערער יפנה את הדרך אשר חסם (השורה האחרונה והחסימה הקודמת) מיד עם תום עונת הגידולים הנוכחית.
24. המערער ישלם למשיבה סך 1,500 ש"ח הוצאות ערעור זה.
המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים בדאר רשום.
25 במרץ 2000
עוזר רשם האגודות השיתופיות
