תביעה לתשלום חובות לאגודה
בפני עו"ד לאה רוזנטל תיק 2624/15/02
עוזר רשם האגודות השיתופיות
ב ע נ י ן : שמעון רווה
ת.ד. 91
טל אל ישוב קהילתי כפרי
אגודה שיתופית בע"מ
ד.נ. אשרת 25167
המערער
ו ב ע נ י ן : טל אל ישוב קהילתי כפרי
אגודה שיתופית בע''מ
ד.נ. אשרת 25167
המשיבה
ה ח ל ט ה
1. מהמסמכים הנמצאים בתיק עולה כי המערער פנה באופן קבוע לאגודה בבקשה להסדיר החובות ולא נענה.
הצדדים אינם חלוקים ביניהם בנקודות הבאות:
(א) מתחילת התיישבותו בטל-אל שנת 1992 ועד 1994 שילם המערער את חובותיו כסדרם:
(ב) משנת 1997 ואילך שילם המערער וממשיך לשלם את חובותיו כסדרם:
המסים המוניציפאליים למועצה;
דמי חבר ומים לאגודה;
זאת על פי חלוקה שנעשתה ממילא ע"י האגודה בשנת 1997 הקובעת את דרך התשלום לכלל החברים.
(ג) כמו כן אין חולק כי מר יצחק גולדמן, אשר היה האיש מספר 1 והכל יכול באגודה בתקופה שבין השנים 1992 – 1998, הינה תקופה אשר שרר בה איש סדר רב, גולדמן פעל על פי הבנתו ולכל חבר הבטיח כרצונו. תקופה זו נקראת "תקופת גולדמן".
הרלוונטיות של "תקופת גולדמן" לעניננו היא, באשר המערער טוען כי היתה לו הבטחה בע"פ וכן מסמכים בכתב. כמו כן הודאות עדים, בטון ועמנואל קורן, אשר דיברו עם גולדמן וזה אישר כי הובטח לו שעבור אותם שנים קשות בהן אשתו היתה חולה ובהן לא עבד הוא לא צריך לשלם ריבית.
המערער טוען כי "גולדמן" גרס כל ניירותיו בשנת 1998 עת הודח מתפקידו, וזאת עפ"י עדות המזכירה מרים.
(ד) אין חולק כי קיים נוהג באגודה של גביית ריבית בסך 2% לחודש עקב פיגור בתשלום. נציגי האגודה טוענים כי נוהג זה החל בתחילת שנות ה90- עם הקמת היישוב ואושר בהחלטת אסיפה לפני כשנתיים. כמו כן נטען כי כל תושב המפגר בתשלום, משלם 2%, ומשלא נפעל כך, ניתן למפגר בתשלום פרס.
(ה) הצדדים מסכימים כי סלע המחלוקת היחיד ביניהם הוא בשאלה האם לשאלת תשלום מיסים לשנים 1994 – 1997 – יש לחייב את המערער גם בריבית הנהוגה באגודה, או שמא יש לשחררו מתשלום ריבית.
2. כאמור מעיון במסמכים בתיק עולה הרושם כי המערער דאג כל הזמן להיות מעודכן בעניין חובו לאגודה וביקש פעמים אין ספור להגיע לפתרון החוב במהלך שנים רבות אלא: "לא היה לו פרטנר לעריכת חשבון". הבעיה היא שגם כיום , כאשר נציגי הועד יושבים לערוך התחשבנות הם מודים כי אין להם מידע עובדתי לעניין התקופה הנדונה עקב היותה "תקופת גולדמן".
בהתנהגות זו יש לראות יתרון מצד המערער, שכן אין לומר שפעל כדרכם של סרבני תשלום אשר ממתינים בשלווה עד לקבלת תביעה לתשלום החוב מהאגודה, אלא פעל לצורך הסדרת חובו.
3. אני מאמינה למערער כי סבר שאין עליו לשלם ריבית לאותה תקופה, וזאת לאור המסמכים שהציג.
4. תביעות האגודה
בשנת 1998 הופנתה תביעה ראשונה לבוררות. האגודה תבעה סך 13,295.- ש"ח מהמערער. בתיק זה ניתן פסק בורר עו"ד אברהם אלימלך, ביום 17.12.98. המערער דנן ערער על פסק הבורר. משרד הרשם שלח הודעה על הערעור ובקשה לתגובה לאגודה ואולם עקב חוסר מעקב או התחלפות ועדים נותר הערעור ללא מענה מטעם האגודה.
התוצאה היא שפסק הבורר לא אושר (עקב הגשת ערעור) וכן הערעור לא נדון ולמערער לא היה יומו בבית המשפט (עקב חוסר תגובה מטעם האגודה) אשר על כן פסק בורר זה אינו תקף כיום והוא בטל מעיקרו.
5. ביום 29.2.01 שלח ב"כ המשיבה הודעה למערער כי הוא חייב למשיבה סך של 24,113.- ש"ח וכי עליו לשלם החוב תוך 7 ימים.
בפני הסכימו נציגי המשיבה כי הסכום כולו מורכב מריבית בלבד, ומדובר בסכום גבוה עקב השנים הרבות שעברו.
כמו כן הסכימו נציגי המשיבה כי הם מבקשים מהבורר ומעוזר הרשם לקבל החלטה האם על המערער לשלם ריבית או לא.
6. גירסת המערער:
(א) גירסת המערער מתוארת במכתבו לבורר ומשתרעת על ששה עמודים. המערער מפרט באופן סכמטי ומסודר כיצד נקלע לחוב, כיצד שולם החוב במלואו למועצה ביוני 1997, כיצד סולק חוב המשיבה ליוני 1997, וכיצד המשיך לבוא בדברים עם חברי הועד הבאים בתור במשך השנים – אקרמן ואז ביטון ואז עמנואל קורן ואז בוגנים והכל במטרה אחת לקבל אישור כי חובו סולק.
כל אחד מנושאי התפקידים האמורים לעיל דחו את המערער וגלגלו את הכדור להחלטת הועד הבא.
עד שלבסוף מכהנים נציגי הועד דהיום, והם החליטו לעשות מעשה ולתבוע את הריבית עבור השנים 1994 ועד מחצית 1997 2% לחודש סך של 24,113.- ש"ח
(ב) במסמך מיום 28.6.99 המופנה אל מזכירות היישוב (מסומן ת8/ בבוררות) מתייחס המערער להתחשבנות מדוייקת.
בתחילה הוא מסביר כי גולדמן הבטיח לו בע"פ, גם במכתב (אשר נגרס אח"כ ע"י גולדמן עצמו) וגם באמצעות העדים ביטון ועמנואל קורן – כי בזמנו בעת סלוק התשלום ב1997- הוצעה לו הצעת פשרה, אשר לאחר מכן המזכירות חזרה בה מההצעה.
לטענתו הובטח לו ע"י המזכיר הקודם (גולדמן) כי הריבית תוקפא והוא לא יחוייב בה, עקב מחלות אשתו (על-כן מגיע לו פטור מסויים עפ"י החוק).
המערער ביצע בעת הכניסה לטל-אל פנוי של סלעים אשר חסמו דרך בעלות של 3,200.- ש"ח. סכום זה קוזז אח"כ מהחוב למשיבה.
(ג) (1) ביוני 1997 סולק החוב המוניציפאלי למועצה בסך 8,200- ש"ח.
(2) ביוני 1997 סולק החוב לאגודה:
החוב לכל התקופה: 4,624.- ש"ח
זכוי מהמועצה שהועבר לאגודה 1,115.- ש"ח
שולם ע"י המערער 500.- ש"ח
זכוי בגין הוצאת סלוק סלעים 3,200.- ש"ח
4,815.- ש"ח
מכאן שלא נשאר חוב לאגודה.
(ד) מכאן ולהבא מגובה המערער בעשרות פניות ואסמכתאות לקבל אשור על כך כי סילק חובו לאגודה, ונותר ללא תגובה.
7. הריבית
האגודה טוענת כי על פי נוהג היא גבתה ריבית פיגורים של 2% לחודש.
החלטת אסיפה בנושא התקבלה לפני כשנתיים. באם לא תושת ריבית כזו על החייבים הרי שהם יקבלו פרס.
המטרה העיקרית שהאגודה לא תקרוס.
אסיפה ריבונית להחליט על גובה הריבית אותה היא רוצה להטיל על חבר חייב. ואולם כאמור, בפני לא הוצג כל מסמך אסיפה כללית המאשר גביית ריבית בסך 2% לחודש.
בדרך כלל החלטת אסיפה כזו תחייב את החברים. ריבית של 2% לחודש היא ריבית גבוהה ביותר, ואשר לאדם רגיל קשה לעמוד בה.
יש מקרים מיוחדים, כמו המקרה דנן, בו במהלך שנים האמין החבר כי חובו סולק וכי לא תחול עליו הריבית ועשה כל שלאל ידו על-מנת להגיע לחקר האמת.
אני מקבלת את גירסת המערער, אשר הוכחה בפני במידת האפשר, כי נקבע בכתב ובעל-פה שלא תושת עליו ריבית לתקופת החוב הנדונה.
8. אני מבטלת את פסק הבורר יעקב לפידות מיום 14.3.02, על פיו חוייב המערער לשלם 30,279.- ש"ח.
9. המשמעות היא כי המערער אינו חייב כסף לאגודה.
10. החלטה זו תועבר בדואר רשום לצדדים.
ירושלים: כ"ז בתמוז התשס"ב לאה רוזנטל, עו"ד
7 ביולי 2002
מנהלת מחלקת הבוררויות
