תביעה לתשלום מיסי אגודה וחובות עבר
בפני עו"ד
ב ע נ י ן : עפגין גיורא
ממתישבי אמנון ישוב קהילתי
כ
ד.נ. חבל כורזים-12392 המערער
ו ב ע נ י ן: מתישבי אמנון ישוב קהילתי
כ
ד.נ. חבל כורזים-12392
המשיב
ה ח ל ט ה
1. בחודש יוני 2003 הגישה המשיבה תביעה נגד המשיב לתשלום חוב על סך -.5,445 ₪ עבור מיסי אגודה וחובות עבר.
2. בכתב ההגנה בפני הבורר טען המערער כי מדובר בחוב ישן של האגודה החקלאית ואשר החשבון היה צריך להתאפס מאחר והוא חבר אך ורק באגודה הקהילתית להתיישבות.
3. הובהר כי מדובר בבוררות שלישית בה מנסה המשיבה לגבות את חובות המערער.
4. פסק הבורר:
בתאריך 20.10.04 קבע הבורר כי על הנתבע (המערער דנן) לשלם את החוב לאגודה בסך -.5,445 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.7.03.
הבורר קבע כי טענות הקיזוז של הנתבע לא הוכחו. כן דחה את טענת חוסר היריבות וקבע כי לאגודה החקלאית היתה זכות להמחות את חובה לאגודה הקהילתית, היא המשיבה דנן, וזאת על פי סעיף 1 לחוק המחאת חיובים התשכ"ט-1969.
5. על פסק הבורר הוגש ערעור ע"י הנתבע ביום 29.11.05.
(א) הסכום שהועבר לכרטיס האגודה הקהילתית בינואר 1998, עמד על סך -.3,881 ₪. הסכום האמור כלל ריבית בסך של -.1,200 ₪. זו ריבית לא חוקית או לפחות לא סבירה.
(ב) בבוררות לא נרשם פרוטוקול וזאת בניגוד לאמור בסעיף 9(א) לתקנות האגודות השיתופיות בוררות בסכסוכים: "עדותו של עד או של צד לסכסוך תיגבה בכתב ותרשם ביד הבורר או מי שהוא הורה".
(ג) לא ברור על מה הסתמך הבורר כשקבע כי התביעה הוכחה.
(ד) לא נרשמו טענות המערער בדבר אי-תקינות פעילות וועד האגודה.
(ה) המערער לא דרש קיזוז אלא להפחית לו סכומים שכבר שילם.
(ו) התקנון וההסכם לא קבעו מה שיעור המס המוניציפאלי החברים צריכים לקבוע כמה מס מוניציפאלי הם ישלמו, ולא היתה החלטה בהסכמה של החברים על כך.
(ז) על הבורר לפעול על פי פקודת האגודות השיתופיות והתקנות שעל פיה ולא לקבל החלטות על פי חוק המחאת חיובים, שהוא מתחום החקיקה האזרחית.
(ח) המערער מפנה לסעיפים 36-38 לפקודה וטוען כי הבורר פסק בניגוד להם.
(ט) אין לחייב את המערער בהפרשי ריבית והצמדה ממתן הפסק ועד היום, מכיוון שחלף זמן רב ש"לא באשמתו", אלא משום עיכוב תשלום שכ"ט בורר לבורר ע"י האגודה.
7. טענות המשיבה בערעור:
(א) התגובה אינה בתחום המשפטי, כי מזכיר המשיבה אינו משפטן. התגובה היא לעובדות בלבד.
(ב) 140 חברים הגיעו כולם להסדרים עם האגודה, מלבד המערער.
(ג) אין לקבל את כל נסיונות ההתחמקות של החבר, החוב קיים תקופה ארוכה ועל החבר לשלמו.
(ד) זהו סבב שלישי של בוררות אשר עולה למשיבה כסף רב.
(ה) המערער ביקש מהמזכיר להגיע להסדר, בתנאי שתקוזז מחצית מהחוב. הנהלת האגודה לא הסכימה לכך ומכאן הערעור.
(ו) המשיבה מסכימה שהחבר ישלם את חובו ללא הפרשי הצמדה וריבית בתנאי שיהיה בכך משום סיום הפרשה והחוב ישולם מיידית.
(ז) המערער מתחמק מתשלום חובו שנים ארוכות וזאת למרות שהנהלת האגודה החקלאית ולאחר מכן הקהילתית שרתה ומשרתת אותו נאמנה בכל השנים ומטפלת בעניניו.
(ח) חובו של המערער נובע מיתרת חוב של האגודה החקלאית אשר שרתה אותו נאמנה. בכל אותה תקופה היה המערער מועמד לאגודה הקהילתית כמו גם מועמדים רבים אחרים, והכל מוגדר בהסכם אשר נחתם בין המשיבה לחברים ב-1994, (להלן: "הסכם מועמדות").
בשנת 1998 הוקמה האגודה הקהילתית, אז הוחלט בין האגודות להעביר את יתרות החברים מכרטיס החו"ז של האגודה החקלאית לאגודה הקהילתית בה הם התקבלו באותה עת כחברים.
(ט) הנ"ל חתם בזמנו על "הסכם מועמדות" כמו כל מועמד אחר. על פי ההסכם, מועמד לאגודה קהילתית ישלם מיסים מוניציפאליים בלבד. האגודה החקלאית תיגבה את המיסים. "הסכם המועמדות" מגבש את היחסים שנוצרו בין הצדדים.
(י) מדי שנה המאזן מאושר באסיפה הכללית. גם מאזן השנה שחלפה וגם תקציב השנה שלאחר מכן. קיימת גם הפרדה בין סוגי המיסים הנגבים. על כן יש לומר כי האסיפה הכללית אישרה את התקציב הנדון בתיק זה.
(יא) מדובר בחוב ישן. מן הראוי לסיים הליכים אלה.
8. לאחר שעיינתי במסמכים בתיק הבורר, בערעור ובתגובה לערעור ובתגובת המערער למסמכי האגודה בערעור וכן שמעתי את המערער בדיון בפני בתאריך 31.5.05, (נציג המשיבה לא נכח בדיון, שלח אישור רפואי על העדרות וכן את טענותיו בערעור בכתב) הנני קובעת כדלקמן:
9. דיון והחלטה
מתברר כי הסכסוך הנדון עבר מספר גלגולים ולא הסתיים עד היום. יש בפנינו שלושה תיקי בוררות:
האחד: לפני כעשור, בשנת 1997 תיק בוררות 2794/376/97 הבורר לפידות. התיק בוטל ביום 5.3.98.
השני: בשנת 2002 תיק בוררות 3363/215/02 במחשב נרשם כי הצדדים הגיעו לפשרה והתיק בוטל.
(א) המסקנה המשפטית היא כי אין בפנינו "מעשה בית דין" מאחר ואין פסק בורר בשני התיקים, על כן פתוחה הדרך למשיבה לפתוח תיק בוררות במטרה לגבות את החוב.
(ב) מתוך הסכם הפשרה אשר הועבר למשרד הרשם ע"י שני הצדדים (להלן: "הסכם הפשרה 2002"). עולה כי הצדדים הסכימו כדלקמן: המערער ישלם סך של -.6,000 ₪ עבור יתרת חוב מיסים ומים, בפריסה לששה תשלומים. כמו כן הוסכם לעניין קזוז סך -.1,200 ₪ עבור ריבית לאותה תקופה, מתוך סכום החוב.
כמו כן נקבע כי המערער יעלה את טענותיו בכתב בנושא אי חוקיות גביית הכספים, למשיבה.
(ג) המערער טוען שהמשיבה הפרה ההסכם בכך שלא ענתה ל"השגותיו" ולכן החליט להפר את ההסכם במודע ובאופן חד צדדי ולהפסיק לשלם למשיבה את החוב.
(ד) המשיבה טוענת כי ההפרה העיקרית היא מטעם המערער אשר היה עליו לעמוד בתשלומים. עניינו או טענותיו היו מתבררות כפי שנרשם בהסכם, כנראה בבית המשפט או בבוררות זו. לא נרשמה בהסכם אופציה של הפסקת התשלומים.
הואיל וההסכם הופר ע"י המערער, פשיטא שאין חובה על המשיבה להפחית את החוב בגין ריבית, בסך -.1,200 ₪, כפי שמבקש המערער.
10. מהתיק והעדויות עולה כי המערער הפר את "הסכם הפשרה 2002" בכך שלא עמד בכל התשלומים. אין חולק כי מתוך -.6,000 ₪ בהסכם הפשרה, שילם המערער -.2,500 ₪ בלבד וזאת על פי הודאתו בסעיף 2.4 לכתב ההגנה.
הואיל ולא קיבל תשובות להשגותיו – החליט המערער להפסיק ולשלם את חובו על פי ההסכם.
יש לבדוק מה הכיל "הסכם פשרה 2002" לא נאמר שם שהמערער יוכל להפסיק את התשלומים על פי רצונו; אחרת לא היה מתחייב לשלם -.6,000 ₪. המסקנה היא כי המערער הפר את ההסכם.
11. כתוצאה מכך ערכה המשיבה את דף החשבון שלה וחייבה אותו בסכום אשר חוייב בו ע"י הבורר בסך -.5,445 ₪.
12. אני מקבלת את קביעת הבורר כי זה חוב המערער למשיבה.
השופט זוסמן קבע בספרו כי:
"קביעה עובדתית שנקבעה בערכאה ראשונה לא תתבטל על נקלה בדרגת הערעור, אפילו היתה היא פוסקת אחרת לו שמעה בעצמה את העדים. כל עוד יש לקביעת עובדה שכזאת יסוד ושורש בחומר הראיות דעתו של השופט אשר ראה ושמע את העדים היא הקובעת"2.
המערער לא הצביע על טעות עובדתית בפסק הבורר, לכן אני קובעת כי הבורר ביסס את פסק דינו על ממצאים עובדתיים מוצקים.
שנית, ערכאת ערעור אינה מתערבת בקביעת מהימנות עדים אשר נשמעו בערכאה ראשונה.
המערער "שריין" את עצמו בכך שהכניס להסכם פיסקה בדבר טענות "אי-חוקיות" על עצם קיום החוב.
הבורר בדק את טענות המערער ולא קיבל אותן.
14. האגודה הוכיחה את חוב המערער באופן הבא:
(א) תקנות אג"ש בקורת וניהול חשבונות קובעת בתקנה 1א כדלקמן:
"פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה ישמשו ראיה לכאורה לנכונות הרשום בהם ובלבד שהרישומים בוקרו על ידי ברית הפיקוח או רואה החשבון של האגודה, לפי העניין; הטוען שהרשום אינו נכון, לרבות חבר האגודה – עליו הראיה".
אני מקבלת את קביעת הבורר כי המערער לא הסיר את נטל הראיה, על כן החוב הרשום מהווה ראיה לכאורה לאמיתותו.
(ב) הסכם שנחתם בין הצדדים (להלן: "הסכם מועמדות").
המערער חתם על הסכם מועמדות "...הואיל וצד ב' (עפגין גיורא) פנו
ובסעיף 8 נאמר:
"צד ב' יהיו מחויבים כלפי
(ג) מאזנים ותקציבים:
המשיבה הוכיחה כי היא מגישה מאזנים ותקציבים לאשור האסיפה הכללית מדי שנה בשנה, אשר על כן אין לומר שהמאזן על פיו נקבע החוב, התקבל שלא כדין.
15. (א) למערער אין הסבר מדוע הוא אינו משלם את החוב למשיבה.
נכון שמדובר בחוב לאגודה חקלאית – אשר הועבר לטובת האגודה הקהילתית החדשה אשר הוקמה באותה עת, וזאת על פי החלטת ועד ההנהלה של שתי האגודות ואף באשור אסיפה כללית.
יש לראות באישור התקציב ע"י כלל החברים, כאישור אסיפה הכללית.
(ב) המערער היה מעדיף שחובו לאגודה החקלאית ימחק ויפתח דף חדש באגודה הקהילתית החדשה.
עמדתו זו מנוגדת להחלטות אותן קיבלו הנהלות שתי האגודות, כפי שהובהר לעיל.
(ג) כאשר חבר אינו משלם מיסים, יש בכך הכבדה על שאר חברי האגודה המשלמים מיסים כדבר שבשיגרה, על כן יש כאן עשיית עושר שלא במשפט מצד המערער; כפי שקבע הבורר בפסק הבורר.
(ד) בכתב ההגנה סעיף 2.2.4 מודה המערער כי שילם -.2,500 ₪ על חשבון החוב והואיל ולא קיבל תשובות להשגותיו, החליט להפסיק לשלם על פי ההסכם שעליו חתם.
16. אני קובעת כי המערער אינו נוהג בתום לב בהתנהלותו מול האגודה. במשך יותר מעשור שנים הוא קיבל שרותים מהאגודות, תחילה מהאגודה החקלאית, כאשר היה מועמד לקהילתית בלבד עפ"י "הסכם המועמדות" ולאחר מכן מהאגודה הקהילתית, בה המערער חבר ובכל זאת הוא מתמהמה בתשלום החוב באופן שאינו מתקבל על הדעת וכן אינו משלם לאגודה הקהילתית את התשלומים כסידרם.
בשנים 2002, 2003 היה עיכוב רב בתשלומים לאגודה זו, על כן החליטה המשיבה להגיש תביעות בוררות נגד החברים לתשלום חובם. באותו מועד התקיימו דיוני בוררות נגד מספר חברים. חברים אלה סיימו לשלם את חובם.
באותה עת לאחר שנפתח תיק הבוררות השני נחתם בין הצדדים דנן "הסכם הפשרה 2002" האמור. על המערער היה לסיים את תשלום חובו עפ"י ההסכם.
17. כאשר בורר ממונה על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות, מדובר בבוררות סטטוטורית והבורר חייב לפעול על פי הדין המהותי.
ראה ספרו של חיים נועם מהדורת 2004 בעמוד 456,457.
על פי הוראות סעיף 13(א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), התשל"ב-1972 סייג המחוקק וקבע רק "הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי משפט".
לא נקבעה כל הוראה הפוטרת את הבורר מהדין המהותי, כפי שקיימת בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.
מכיוון שהמחוקק לא מצא לנכון לציין במפורש שהבורר אינו קשור בדין המהותי יש להבין מכך שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין המהותי. אין הוא יכול להתעלם מהוראות שנקבעו בחוקים השונים הנוגעים לעניין שבו הוא דן.
כך נפסק בפסק דין אכרי בנימינה נ. לאומי פיין;
וכן בתיק בוררות 1039/104/01 דמתי נ. אחיהוד שם נפסק:
"הבוררות על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות היא בוררות סטטוטורית. בבוררות כזו הבורר כפוף לדין המהותי".
וכן ראה תיק בוררות 302/507/02 יאיר מוסקוביץ נ. מענית.
18. המסקנה היא כי טענתו של המערער כי הבורר טעה כאשר התבסס בין השאר, בפסק הבורר, על חוק המחאת חיובים, שלא כדין, אינה מתקבלת.
19. המערער מפנה לסעיפים 36-38 לפקודה, וטוען שלא היתה הסכמת רשם לכך שהאגודה החקלאית הילוותה כספים כביכול לאגודה הקהילתית בעת הקמתה של האחרונה כפי שמורים הסעיפים האמורים. איני מקבלת טענה זו. בהמשך הסעיף שם נאמר:
"... ובתנאי שאגודה רשומה רשאית להשתמש בשרותה של אגודה רשומה אחרת כסוכנה לגביית שטרות ולצרכי עסק אחרים..."
20. לטענת המערער בעיקרי הטעון שלו כי גביית מיסים מוניציפאליים תהיה רק בסמכות המועצה האזורית והועד המקומי, יש להבהיר כדלקמן:
(א) כיום יש הפרדה מוחלטת. ועד מקומי, במידה וקיים, גובה את המיסים המוניציפאליים.
(ב) בתקופה הרלוונטית לערעור זה, היינו שנים 1994-1998 האגודה החקלאית גבתה את המיסים המוניציפאליים עבור המועצה האיזורית כצינור, כשם שגבתה את כל התשלומים האחרים מאת החבר עבור שאר הגורמים.
(ג) קראתי את טענותיו של המערער כי האגודה החקלאית לא היתה יכולה לגבות מיסים מוניציפאליים.
מדובר בתקופה בה נושא זה לא היה ברור, התנהלו דיונים בין משרד הרשם למשרד היועץ המשפטי לממשלה, כולל חוות הדעת של היועץ המשפטי אליה מתכוון המערער. אין לכך כל רלוונטיות לענייננו.
באותו מועד לא היתה קיימת הפרדה מוחלטת בגביית המסים.
(ד) לא ניתן לקבל את טענת המערער בפתיח לסעיף ג' לעיל. שהרי כאן המערער חתם במפורש על "הסכם מועמדות", על פיו הוא ישלם את כל המיסים המוניציפאליים דרך האגודה החקלאית. המערער הפר במודע הסכם זה.
החבר חתם על הסכם המועמדות ואין הוא יכול להתכחש לו משפטית כעת.
הובהר כי מאז שנת 2000 נערך תקציב נפרד, התקציב המוניציפאלי מאושר בנפרד וכן נערכת גבייה נפרדת של המסים המוניציפאליים.
(ה) מכאן גולש המערער לאחריות הרשם בנושא העברת מיסים מוניציפאליים וכו' – אין מקום לדון כאן בנושאים אלה.
אין הנדון דומה לראיה. מקרה כפר רות אותו מצטט המערער, אינו דומה למקרה שבפנינו.
המערער ביתרת הפתיחה של שנת 1998 חייב לאגודה החקלאית -.3,881 ₪, כפי שרשום בכרטיס החו"ז שלו.
חוב זה עבר לאגודה הקהילתית מאז היווסדה ב-1998. עליו לשלם את החוב אשר הומחה לאגודה הקהילתית.
21. המערער ידע שהוא חב חוב לאגודה. המערער הסכים בכתב לתשלום החוב. המערער הפר את הסכמתו בכך שלא סיים לשלם את חובו.
22. אין ויכוח חשבונאי בין הצדדים בשאלת גובה החוב. בפשרה סוכם על תשלום מסויים. יש להפחית את מה שהתקבל ולהמשיך לשלם את יתרת החוב.
המערער הפר את "הסכם הפשרה 2002".
האם רשאי המערער לדרוש שלא לשלם ריבית למרות שלא עמד בהסדר? התשובה בהכרח שלילית.
יש לזכור, מדובר בריבית שנצברה במהלך השנים 1994-1998, ארבע שנים – המשיבה זכאית לדרוש ריבית עבור תקופה זו.
23. לא ברור לי ההקשר וההשוואות שעורך המערער לעניין מזכיר האגודה. על פי העדויות, כל החברים, 140 במספר, סגרו חובותיהם הישנים ורק המערער מסרב לעשות כן.
24. המערער בעצמו מודה בכתבי טענותיו, כי בשלב מסויים החליט לשלם לאגודה החקלאית רק את הסכום שהוא על פי הבנתו חושב שמגיע לה עבור מיסים מוניציפאליים ממנו, וכך נוצר הפרש בכרטיס החו"ז, במהלך השנים, לחובת המערער.
הכיצד באגודה, רשאי חבר מלומד (עפ"י 35 עמודי כתב ההגנה), להחליט לעשות דין לעצמו ולשלם למועצה מיסים על פי שיקול דעתו?
25. מכתבי הטענות עולה כי שני הצדדים מודיעים בלשון רפה בסיכומיהם, כי הם רק מבקשים לסגור את החוב ולסיים את התיק.
26. המשיבה מוכנה לבוא לקראת המערער בכך שישלם את החוב ללא הפרשי הצמדה וריבית.
27. בדקתי את המספרים והחשבונות שהציג המערער על פני עשרות עמודים בעיקרי הטיעון שלו ולא מצאתי בהם ממש.
28. כדבר שבשגרה בעת הגשת ערעור ניתנת אפשרות תגובה למשיבה.
כאן המשיבה הגיבה בכתב לאור העדרותה מהדיון בערעור.
המערער ניצל את האפשרות להגיב, והרחיב חזית באופן שאינו מתקבל על הדעת. אין אני מקיימת דיון בנושאים הכלולים בהרחבת חזית זו.
29. כל התלונות בנושא בדק בית אצל המשיבה אין מקומן בבוררות זו ואין אני דנה בהן במסגרת ערעור זה.
30. לא מצאתי מקום שלא לחייב את המערער בהוצאות הבוררות בסך -.250 ₪.
31. סוף דבר:
אני מאשרת את פסק הבורר.
המערער לא ישלם הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן הפסק ועד החלטה זו.
המערער ישלם למשיבה סך -.5,445 ₪ עבור החוב הישן. התשלום ייעשה תוך 10 ימים מקבלת החלטה זו. במידה והסכום לא ישולם, ישא הסכום בהפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
32. לאור העובדה שמדובר בבוררות שלישית אותה נאלצת האגודה לקיים הואיל והמערער מסרב לשלם והחוב קיים כעשר שנים – אין אני מוצאת מקום לבטל את הריבית אשר נקבעה למערער בתוך חוב העבר. אין הצדקה להפחית את הריבית מהחוב למי שגורר את המשיבה לדיונים ללא סוף. צד שמבקש להפחית ריבית, מן הראוי שיראה קורטוב של רצון טוב לעניין תשלום חובו.
33. המערער ישא בהוצאות הערעור וישלם למשיבה סך -.1,000 ₪.
34. החלטה זו תועבר בדואר רשום לצדדים.
ירושלים: ז' בתשרי התשס"ו
10 באוקטובר 2005
