תביעת הוריה של הדס גל להכרתה כחברת קיבוץ החותרים
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 456/48/04
בעניין: קיבוץ החותרים – בהסדר נושים
ע"י ב"כ עוה"ד רון רוגין ו/או ישעיהו שטראוס
משדרות פל-ים 2, חלונות הסיטי (בנין ברוש)
חיפה 33095
טל': 04-8650698/9; פקס: 04-8650706;
המערער
ובעניין : הגב' הדס גל – באמצעות אפוטרופוסיה נעמי ומירון גל
ע"י ב"כ עוה"ד גל פלג
ת.ד 3252
חיפה 31032
טל': 04-8515131; פקס: 04-8515132;
המשיבים
ה ח ל ט ה:
ביום 21.02.03 פנו המשיבים, הוריה של הדס גל, אל מר יהונתן קרתי, מרכז פיקוח אזור צפון, בטרוניה כי ביתם אינה רשומה כחברה בקיבוץ החותרים (להלן – "הקיבוץ") בעוד שלטענתם הדבר אינו תקין. לפיכך, מבקשים הם כי תחקר סוגיית חברותה של ביתם, הדס גל (להלן – "הגב' גל").
עוזר הרשם, מר אילן רונן, מינה ביום 06.07.03 את מר קרתי (להלן – "החוקר") לחקור בסוגיה האמורה.
הקיבוץ השיג על המלצות החוקר, והשגה זו היא נשוא הליך זה.
רקע עובדתי
המשיבים הם חברי קיבוץ החותרים כ- 35 שנה. בשנת 1965 נולדה ביתם, הדס גל, כשהיא נכה בשיעור של 100%. תחילה, גדלה עם ילדי הקיבוץ כשעם התבגרותה, הועברה למסגרות מתאימות יותר למצבה המיוחד.
לימים, הגיעה מועד קבלתה של הגב' גל לחברות בקיבוץ, כמו גם שאר בני גילה, אך ההחלטה לקבלה כחברה כלל לא עלתה לדיון – בניגוד ליתר חבריה. במקום זאת, הובטח להוריה על ידי הקיבוץ כי תהיינה לה זכויות שוות ככל חבר קיבוץ אחר – פרט לזכות ההצבעה באסיפת החברים.
אכן, קיבלה הגב' גל תקציב ככלל החברים, עבדה בקיבוץ כמידת יכלתה ואף נבנתה לה יחידה עצמאית המחוברת לדירת הוריה המשמשים כאפוטרופוסים.
עם הזמן, הקיבוץ פתח בהליכי הפרטה והופרט כולו, אך תמיכת הקיבוץ בהדס לא פסקה. בהמשך לשינויים אותם עבר הקיבוץ, החל הוא גם בהליך שיוך דירות. כחלק מהליך שיוך הדירות נדרש הקיבוץ להעביר למנהל מקרקעי ישראל רשימה המכילה שמותיהם של חברי הקיבוץ שהם בלבד יהיו זכאים לדירות כאמור, עובר ליום הקובע.
פנייה של המשיבים לקיבוץ בעניין, נענתה בתשובה כי כעת מאוחר מידי לערוך שינויים כלשהם ברשימה האמורה, אך הקיבוץ יעשה ככל העולה בידיו לעזור לגב' גל ובוודאי לא יתנער מאחריותו כלפיה.
המשיבים ראו לנכון לפנות אל מוסד רשם האגודות השיתופיות בבקשה כי יפעיל סמכויותיו לחקור בעניין, ואכן, ביום 21.02.03 מונה חוקר – כאמור.
מסקנות החוקר
הגב' גל אכן נולדה בקיבוץ החותרים כנכדה ראשונה בקיבוץ כשהיא נכה בשיעור של 100%. היא חונכה במסגרת הרגילה של הקיבוץ עד גיל מסוים וכיום מתפקדת בקיבוץ בהתאם למגבלותיה.
עם תום לימודיה הייתה מועמדת לחברות כשאר בני גילה אך נושא חברותה מעולם לא עמד להצבעה. במקום זאת ניתנה הבטחה על ידי הקיבוץ כי למעט זכות הצבעה – זכויותיה הן כשאר חברי הקיבוץ כולם, ואכן כך היה;
בישיבת וועד ההנהלה מיום 07.04.02 הוחלט להביא את נושא חברותה של הגב' גל להצבעה באסיפה הכללית של חברי הקיבוץ, אך הדבר לא נעשה.
עקב כך, נמשכת תקופת מועמדותה של גב' גל שנים רבות. שלא כמו שאר בני גילה, כמו גם מגבלותיה – נמנע הקיבוץ מאכיפת החלטת וועד ההנהלה ונושא חברותה מעולם לא הובא להצבעה באסיפה הכללית. לדבר קשר ישיר למצבה הפיסי.
למרות זאת, לאורך כל השנים, הכיר הקיבוץ במגבלותיה של גב' גל ונהג בה כחברה לכל דבר ועניין תוך דאגה לכל צרכיה המיוחדים.
סעיפים 13 ו- 27 לתקנון הקיבוץ מגבילים את אורך תקופת המועמדות לחברות בקיבוץ לפרק זמן של עד שנתיים.
לאור כל האמור לעיל, המליץ החוקר להכיר בגב' גל כחברת קיבוץ מן המניין ולדאוג לעיגון זכויותיה במסמכים מתאימים למען יובטח עתידה.
טענות הקיבוץ
טוען הקיבוץ כי ככלל מקובלות עליו מסקנות החוקר. עם זאת, ישנה נקודה אחת בדוח החוקר, ממנה מסתייג הקיבוץ נחרצות: ההמלצה להכיר בגב' גל כחברת קיבוץ על דרך הכרזה תוך התערבות באוטונומיה של רשויות הקיבוץ.
הסיבות לכך הן כדלקמן:
המלצת החוקר לוקה בחסר משום שאינה קובעת נקודת זמן אשר ממנה תחשב גב' גל לחברת קיבוץ.
הכרזה כאמור עלולה להיות בעלת השלכות מרחיקות לכת לקיבוץ לאור תוצאתה האופרטיבית: קבלה אוטומטית של חברים אשר תקופת מועמדותם על פי התקנון – חלפה.
הכרזה זו אינה לטובתה של גב' גל שכן היא מטילה עליה, החל מהיום שייקבע כיום קבלתה לחברות, תשלום כספים לקרן לעזרה הדדית אשר בכל מקרה לא נופל מעשירית משכר המינימום כקבוע בחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.
לטענת הקיבוץ, קביעה כי עם חלוף תקופת המועמדות מתקבל המועמד אוטומטית לחברות בקיבוץ תביא לתוצאה הרסנית, שכן היא מרוקנת מתוכן את העקרונות עליהם מושתתת החברה הקיבוצית, ביניהם הסכמות הדדיות בקבלת החלטות. הדבר אף מעוגן פסיקה.
עוד טוען הקיבוץ כי מאחר שהתקנון אליו כפופים חברי הקיבוץ כמוהו – כחוזה, עקרון חופש החוזים מהווה אחת מאבני היסוד בדינים החלים עליו, והתערבות כאמור הינה הפרה בוטה של חופש זה.
כמו כן, היא גורמת להפליה בין חברי קיבוץ בעלי סטאטוס וותק זהים לחלוטין לאלה של הגב' גל.
מסכם ב"כ הקיבוץ בהנחה כי עד חודש פברואר 2004 יהיה באמתחת הקיבוץ תקנון מתוקן המבטיח מחויבות פורמאלית כלפי תלויים. כמו כן, מוכן הקיבוץ לנהל משא ומתן תכליתי עם המשיבים בעניין חוזה ישיר לגיבוי ההתחייבויות בפועל, אך משא ומתן זה לא עלה.
לחליפין מתחייב הקיבוץ להביא את נושא חברותה של גב' גל להצבעה באסיפה – בהקדם.
בהתאם לאמור, מבקש הקיבוץ כי לא תתקבלנה המלצותיו של החוקר להפוך את גב' גל לחברה מן המניין, לאור העובדה כי נושא זה לא הובא להצבעה בפני האסיפה הכללית שהיא האורגן המוסמך להחלטת החלטות דוגמת זו, ולאור השלכותיה האפשריות של החלטה כאמור.
טענות המשיבים
לטענת המשיבים, הקיבוץ נהג בגב' גל, הלכה למעשה, כחברת קיבוץ לכל דבר, למרות שעניין חברותה מעולם לא עמד להצבעה בפני אסיפת החברים וזאת במשך יותר מ- 20 שנה.
גב' גל מבצעת את מטלותיה כחברה מן המניין בהתאם למגבלותיה לאורך כל זמן זה: עובדת בקיבוץ, משלמת מיסים, הכנסתה מביטוח לאומי מועברת לקיבוץ וכדומה.
טוענים המשיבים, כי התנהגות הקיבוץ הינה פסולה ונוגדת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זאת, לאור העובדה כי הסיבה לכך שגב' גל אינה חברה מן המניין כיתר בני גילה נעוצה במצבה הפיסי, היינו, נכותה ומגבלותיה.
זוהי הפליה שאין לתת לה זכות קיום, ועקרון השוויון הגלום בחוק יסוד זה גובר אף על העיקרון כי לקיבוץ החופש להחליט מי יתקבל כחבר בו.
עוד טוענים המשיבים, כי אין כל ביסוס או תשתית ראייתית לטענת הקיבוץ כי החלטה בהתאם להמלצות החוקר הינה הרסנית כלפיו בטווח הרחוק. אין לראות בנימוק זה כמצדיק את המצב הקיים.
כמו כן, אין ביסוס לטענת הקיבוץ לפיה הכרה בגב' גל כחברה – כמוה פגיעה בחופש החוזים לאור העובדה כי הקיבוץ עצמו הפר הוראה מהוראות התקנון אשר הוא הוא החוזה המחייב בין הקיבוץ לחבריו, כמו גם למועמדים לחברות.
טענה נוספת אותה מעלים המשיבים היא כי אין די בהתחייבות חוזית או התחייבות הנובעת מתקנון הקיבוץ כלפי הגב' גל, לאור העובדה כי אלו כפופים ליכולת הקיבוץ לקיימן כמו גם לשינויים עתידיים, וזאת, כאשר במצבו הכלכלי של הקיבוץ לא ניתן להבטיח התחייבויות אלה.
לאור זאת, מבקשים המשיבים כי יאשר הרשם את המלצות החוקר וינהג לפיהן – היינו – תוכר הגב' גל כחברת קיבוץ, וזאת למן המועד בו התקבלו יתר בני גילה לחברות בקיבוץ.
לאחר שקראתי בעיון את החומר שלפני, החלטתי היא כדלקמן:
אפתח תחילה בנקודה עליה מסכימים הצדדים ואשר לגביה אין מחלוקת: אין להשאיר את מצבה של גב' גל על כנו - כפי שהוא היום. הן הקיבוץ והן המשיבים מסכימים כי יש לעגן זכויותיה בצורה פורמאלית ומסודרת מכפי הנוהג כיום. השאלה היא, אפוא, מהי הדרך הנכונה לעשות זאת.
על מנת לענות על שאלה זו, יש להבין מה הסטאטוס של גב' גל כיום.
העובדות הרלוואנטיות לעניין מצבה הנוכחי של הגב' גל:
הגב' גל נולדה בקיבוץ, כשמלידתה נכותה עומדת על 100%. למרות זאת, עובדת היא בקיבוץ ככל החברים, לפי מידת יכלתה, משלמת מיסים ככולם, וחבה היא בחובות זהות לכל חבר אחר בקיבוץ.
בהגיעה לגיל המתאים נעשתה מועמדת לחברות בקיבוץ, כשאר בני גילה. בזמן ששאלת חברותם של חבריה הועמדה להצבעה באסיפת החברים – לא זכתה היא ליחס דומה, ולעולם לא הועלתה שאלת חברותה להצבעה בפני האסיפה, בניגוד לאמור בתקנון הקיבוץ ובניגוד מוחלט להחלטת וועד ההנהלה.
פורמאלית – נהג הקיבוץ בגב' גל בחוסר שוויוניות בהשוואה ליתר בני מחזורה, בעוד שמבחינה מעשית, נהג הקיבוץ בגב' גל כחברה מן המניין תוך הבטחה כי כך יהיה גם בעתיד, למעט זכות ההצבעה.
רצונם של המשיבים כי יובטחו זכויותיה של ביתם, גב' גל, וכי הדרך המעשית תהא גם זו הפורמאלית - מתקבלת על דעתם של שני הצדדים. כאמור, השאלה היחידה היא באיזה אופן ייעשו הדברים.
אדון בטענות העולות;
הפרת חוזה
תקנון הקיבוץ הוא מסמך היסוד של הקיבוץ. הגישה המקובלת היא כי תקנון האגודה הוא חוזה בין האגודה לחבריה. בפסיקה לא נעשתה הבחנה בין אגודה שהיא קיבוץ, מושב, אגודה חקלאית וכיוצא באלה. משמע: תקנון הקיבוץ הוא החוזה המחייב בין הקיבוץ לחבריו. קביעה זו מעוגנת היטב בפסיקה, בין השאר, בע"א 516/78 דורית גליל ואח' נ' אמנון גליל ואח' פ"ד לג(2) 324, 330-331.
"החלטתו של בית- המשפט המחוזי כי היחסים בין הקיבוץ לבין המערערים היו יחסים חוזיים שתנאיהם מצאו ביטויים המפורט והמפורש בתקנון, בדין יסודה. הקיבוץ הוא אמנם מסגרת ממוסדת ומאורגנת, אשר קבעה אמות מידה מיוחדות בכל הנוגע ליחסים בין חבר קיבוץ לרעהו ובכל הנוגע ליחסים בין הכלל לבין כל פרט שהוא ממרכיביו, אך הבסיס הרעיוני האמור להתקשרות בין חברי הקיבוץ, אשר השיתוף והשוויון הם מעיקריו, אין בו כדי לשנות מן המהות המשפטית של היחסים בין המסגרת המאורגנת לבין כל פרט שהוא חבר בה: היחס בין חבר הקיבוץ לקיבוץ הוא יחס של חבר אגודה שיתופית אל האגודה (ע"א 209/65, הסנה נ' רייף, ("הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נגר גולדה רייף, ו-5 אח', פ"ד כ(2) 393, בעמ' 400)), והמהות הערכית של היחסים החברתיים והרעיוניים אין בה כדי לשנות מן המהות המשפטית הפורמאלית של הזיקה בין הפרט לתאגיד."
(לעניין זה ראה ע"א 627/61 גלברג נ' תל עדשים, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ פ"ד יז 1281, ע"א 556/69 "ניר" נ' ביטן, פ"ד כד(2) 710, ע"א 524/88 פרי העמק ואח' נ' שדה יעקב ואח' פ"ד מה(4) 529, ע"א 1795/93 קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ נ' יוסף יעקב פ"ד נא(5) 433 ועוד).
כך גם קובעת אוטולנגי בספרה (אגודות שיתופיות – דין ונוהל, עמ' 167-170) ומחזק זאת אף נועם בספרו (אגודות שיתופיות – הלכות ופסיקה, עמ' 207-210).
משמעות הדבר היא כי אי עמידה בסעיף מסעיפי התקנון – כמוה – הפרת חוזה.
כאמור, סעיף 13 לתקנון הקיבוץ קובע:
"תקופת המועמדות תהיה שנה אחת, אלא אם כן החליט הקיבוץ, בין בזמן ההחלטה בדבר קבלת המבקש כמועמד ובין תוך תקופת המועמדות, על תקופה קצרה יותר או תקופה ארוכה יותר, אך, בכפוף להוראות סעיף 27, לא יותר משנתיים (להלן – תקופת המועמדות)."
סעיף 27 לתקנון מוסיף:
"האסיפה הכללית רשאית להחליט בדבר קבלת המועמד כחבר או דחיית קבלתו כחבר וביטול מועמדותו, או בדבר הארכת מועמדותו לתקופה נוספת, בתנאי שתקופת המועמדות הכוללת לא תעלה על שנתיים אלא אם קיימות סיבות מיוחדות לכך ורק בהסכמת המועמד".
מסעיפים אלה עולה, כי תקופת המועמדות הכוללת יכולה להיות, לכל היותר, תקופה בת שנתיים אלא במקרים יוצאי דופן ובכפוף להסכמת המועמד.
במקרה זה, לא די בכך כי הסכמת גב' גל או מי מאפוטרופוסיה לא ניתנה לעולם, ההפך הוא הנכון: הוריה של גב' גל עוררו את שאלת חברותה של ביתם ונענו על ידי הקיבוץ כי למרות שביתם אינה חברה מן המניין – ינהגו בה כחברה (למעט זכות ההצבעה).
כאמור, נוהג זה מנוגד לתקנון הקיבוץ, וכמוהו – הפרת חוזה.
הפליה לרעה
כפי שטען ובצדק ב"כ המשיבים, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מגן, בין השאר, מפני הפלייתו של אדם לרעה מכל סיבה שהיא.
הפליה מהי?
"הפליה היא, בראש ובראשונה, שוני בין שווים, כלומר התייחסות שונה לאנשים או לגופים שווים זה לזה. כיוון שאין שניים שהם ממש שווים, לכל עניין ודבר, הכוונה היא לשווים מבחינה משפטית, כלומר שווים לצורך העניין הנדון. מבחינה זאת, התייחסות שונה אל שווים נובעת בדרך-כלל מהתחשבות בשיקול זר, להבדיל משיקול ענייני, משמע שיקול שמבחינה משפטית אסור לשקול אותו במסגרת העניין הנדון."
בג"צ 7691/95 חבר כנסת גדעון שגיא נ' ממשלת ישראל פ"ד נב(5) 577.
התנאים לקבלת חברים באגודה, אינם מוסדרים בפקודה או בתקנות האגודות השיתופיות. כפי שנאמר בע"א 84/64 בית חנניה בע"מ נ' פרידמן, פ"ד יח(3) 20:
"... פקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו על פיה, אינן קובעות בעצמן תנאים לקבלת חברים, התקנות רק מורות, שעל כל אגודה לקבוע בתקנונה את תנאי התקבלותם של חברים ואת שיטת בחירתם. משנעשתה הבחירה על פי התקנון, הרי שנתמלאו כל דרישות החוק בקשר לכך"
גם המושג "מועמד לחברות" אינו מוסדר בפקודה או בתקנותיה. מושג זה – מקורו בתקנון האגודה בלבד, כאמור בסעיפים 13 ו- 27 הנ"ל לתקנון.
לגופו של עניין, ניתן לומר כי אכן גב' גל הופלתה לרעה בהתייחס לשאר בני גילה בכך שנושא חברותה אפילו לא הובא בפני אסיפת החברים, בניגוד לדרך בו נהג הקיבוץ עם שאר בני גילה ובניגוד גמור לכל האמור בתקנון הקיבוץ.
כמו כן, התקנון מגדיר מיהו "מועמד לחברות" ודרך התנהגותו של הקיבוץ, במישור הפורמאלי, לא רק שהייתה נגועה בשיקולים זרים ובהפליה, אלא גם נוגדת היא את התקנון בצורה ברורה, כשמצב זה נמשך למעלה מ- 20 שנה.
במישור המעשי, בתקופת המועמדות אין למועמד זכויות כשל חבר אגודה, אך לגב' גל היו זכויות מקבילות כמעט לגמרי לחבר מן המניין, למעט זכות ההצבעה.
מכאן, כי גם הקיבוץ לא ראה בגב' גל "מועמדת" כפי שמגדיר התקנון. גם בקיבוץ עצמו ראוה כקרובה יותר לסטאטוס של "חבר" מאשר לסטאטוס של "מועמד" לאור המצג והתנאים להם זכתה.
נסיבות מיוחדות להכרה בחבר
סעיף 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 קובע:
"2א. נסיבות מיוחדות להכרה בחבר (תיקון: תשל"ה)
נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה. "
בתקנון הקיבוץ לא קיימת הוראה מפורשת לפיה אין לראות באדם "שנהג או שנהגו בו" חבר קיבוץ. מכאן, כי הוראת התקנה היא שמכתיבה את נורמות ההתנהגות.
בת"א (באר-שבע) 7199/99 בנימיני בנימין נ' אגודת תלמי בילו, תק-מח 2000(2), 9446, נאמר על ידי בית המשפט כי:
"הוראת תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות מאפשרת לראות אדם כחבר האגודה במקרה בו "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין...", לפיו ניתן לראות אדם כזה כחבר האגודה גם אם לא התקבל כחבר האגודה בדרך הקבועה בתקנות האגודה.
הוראה זאת יכולה לשמש כלי להגמשת התנאים המאפשרים קבלת אדם כחבר האגודה או להימנעות מהפסקת חברות באגודה, גם במקרים בהם מתקיימים התנאים הרגילים שיכולים לגרום להפסקת חברות באגודה על-פי תקנות האגודה.
מאידך גיסא, גם הוראה זאת אינה יכולה לרוקן את תנאי החברות מתוכן, ויש לצקת לתוכה תוכן ממשי ביחס לשאלה אם מדובר במקרה בו "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה".
לדידי, התוכן הממשי אותו יש לצקת לתקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 מורכב הן מהמקרה האמור לגופו, והן מהתקופה שלארכה נהגו באדם ונהג הוא עצמו – כחבר.
במקרה דנן, כפי שכבר ציינתי, עמדה הגב' גל בכל התחייבויות חבר קיבוץ שמן המניין: עבדה בקיבוץ כפי יכלתה ובהתאם למגבלותיה, משלמת היא מיסים לקיבוץ, מקבלת תקציב ככל חבר אחר, כספי ביטוח לאומי המגיעים לה בשל נכותה מופקדים בקיבוץ, נבנתה לה יחידת דיור המותאמת לצרכיה, והחשוב מכל: הודאת הקיבוץ כי מחויב הוא למצבה של גב' גל - למרות מצבו הכלכלי. לעניין התקופה בה נהג הקיבוץ ונהגה גב' גל כחברה – כבר נאמר כי אורכה עומד על למעלה מ- 20 שנה.
אמת, לא ניתנה לגב' גל זכות הצבעה באסיפת החברים, אך נראה כי במאזן בין אותם סממנים המעידים על כך כי גב' גל ראתה עצמה חברה וכך גם הקיבוץ – לבין העובדה כי לא ניתנה לה זכות הצבעה באסיפות החברים, גוברים אלה הראשונים, כמו גם התקופה הארוכה בה נמשך מצג זה.
יש לציין גם את העובדה כי פניותיהם של המשיבים בדבר הכרה בביתם כחברת קיבוץ זכו ליחס חיובי מצד הקיבוץ: הן בכך כי הובטחה הדאגה לכל צרכיה של גב' גל גם אם אינה חברת קיבוץ באופן פורמאלי, והן בשל כך כי גם כעת נכונותו של הקיבוץ להביא נושא חברותה של גב' גל להצבעה - שרירה ועומדת, כמו גם רצונו של הקיבוץ לדאוג לגב' גל בהבטחת עתידה הן על ידי שינוי תקנון מתאים והן על ידי חוזה אישי שיגבה זאת.
מכל האמור עולה כי הקיבוץ נהג שלא כשורה בכל הקשור להליך קבלתה של גב' גל לחברות הן בכך כי הפר את הוראת תקנונו והן בכך כי הפלה את הגב' גל לרעה ביחס לשאר בני מחזורה.
כמו כן, לאור תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973, יש לראות בגב' גל חברה מן המניין לאור התנהגותה, התנהגות הקיבוץ אליה והרגשת המחויבות ההדדית בינן הצדדים.
אין זאת אומרת כי מעתה תהיה קבלה אוטומטית של כל מועמד לחברות למן המועד בו נסתיימה תקופת חברותו. יש לבחון כל מקרה לגופו בעת מילוי סעיף זה בתוכן.
אני מקבל המלצותיו של החוקר וקובע כי:
הגב' גל תוכר כחברת קיבוץ מן המניין.
הקיבוץ ישנה רישומיו בהתאם.
תחילת חברותה תהא למן היום בו נתקבלו יתר בני מחזורה כחברים בקיבוץ – על כל המשתמע מכך.
אין צו להוצאות.
בהעדר, המזכירות תעביר רשם האגודות השיתופיות
החלטתי לצדדים.
