תביעת לשון הרע כנגד מבקרת הרשות המקומית – על גבולות החסינות

עובד בעיריית שדרות תבע את מבקרת העירייה ואת העירייה בגין מכתב שהוציאה המבקרת ובו, לטענתו, עברה על חוק איסור לשון הרע.

הרקע

מבקרת עיריית שדרות הוציאה מכתב אשר הופנה אל ראש העיר ואל היועץ המשפטי של העירייה על רקע זימונו של העובד לשימוע והשעייתו מתפקידו. העובד טען כי במסגרת המכתב חרגה המבקרת מתפקידה, ופרסמה עליו לשון הרע בכוונה לעזור לערייה במאבק נגדו באופן שגרם לו נזק ופגע בשמו הטוב. לטענתו המסמך איננו בגדר דוח ביקורת משאינו נערך בהתאם לכללי עריכת דוחות כאלו.

תחילה הגיש העובד את תביעתו כנגד המבקרת, אך זו טענה לחסינות עובדת ציבור. המשיב הסכים לדחיית התביעה כנגדה והגיש את התביעה כנגד העירייה.

העובד טען, בין השאר, כי המכתב הוגש בחוסר תום לב וללא בדיקת נכונות הדברים, וכי הוא הוכתב לה על ידי גורמים ברשויות ופורסם מסיבות שאינן ראויות.

העירייה טענה, מנגד, לקיום הגנות לפי ס"ק 13(9) לחוק איסור לשון הרע, לפיו פרסום שנעשה על פי דין, על פי הוראה של רשות מוסמכת או על פי היתר של רשות כזו, הינו מותר. לפיכך ככל והמכתב הוצג על ידי המבקרת, בסמכות ובמסגרת תפקידה, אין אפשרות לטעון ביחס אליו כי מדובר בלשון הרע. עוד ציינה העירייה כי סעיף זה פורש בהרחבה כך שהוא מספק הגנה מוחלטת, גם מקום שהפרסום אינו אמת. לבסוף, טענה העירייה, כי עומדת למבקרת הגנת תום הלב. בנוסף, אין במכתב משום פרסום, שכן הוא נשלח רק אל שני גורמים אשר היו מעורים בהליך ובטענות כנגד העובד זה מכבר.

דיון והכרעה                                                                                                   

הלכה היא כי חסינות מוקנית לבעל תפקיד ביחס לכל התבטאות בעלת זיקה ממשית לתפקידו, ואין בוחנים מהו המניע ללשון הרע או אם היא נאמרה ברשלנות או במזיד. נקבע כי תכלית החסינות היא הגנה על עובד הציבור ועל תפקידו, כך שלא יחשוש מקיום הליכים נגדו בשל פעולותיו במהלך תפקידו, והיא המצדיקה את תחולת ההגנה. כך, אף העובד בעצמו הכיר בכך שהפרסום נעשה במסגרת תפקידה של המבקרת.

ביהמ"ש פסק כי המבקרת אכן פעלה במסגרת תפקידה כהוראת החוק, שכן, אחד מתפקידי מבקר עירייה הינו "לבדוק את פעולות עובדי העירייה".

לעניין חוסר תום הלב, ביהמ"ש קיבל את טענת המבקרת לכך שגיבשה את נוסח המכתב בעצמה, וזאת לאור המסמכים שהציגה, מסמכים אשר לאורם לא ניתן לראות במבקרת כחותמת "חתימת גומי" או כי תוכן המכתב הוכתב לה על ידי ראש העיר.

לאור זאת נקבע כי המכתב הוצא על ידי המבקרת במסגרת תפקידה ועל כן חוסה עליה ההגנה שס"ק 13(9) לחוק.

סיכום

העתירה התקבלה, תוך שנקבע כי העובד יישא בהוצאות העירייה בשתי הערכאות בסך של 20,000 ₪.

ניתן ביום: ט"ז טבת תשפ"א, 31 בדצמבר 2020.