תביעת לשון הרע של חבר ועדת ביקורת במושב קדש נפתלי כנגד עוזר רשם האגודות השיתופיות לשעבר נתקבלה בחלקה

עו"ד אליעזר סגל, חבר ועדת ביקורת באגודה שיתופית קדש נפתלי, מבקש לחייב את אברהם שלומי, ששימש עד סוף 2008 כעוזר רשם האגודות השיתופיות, בסך של 150,000 שקלים חדשים בגין הוצאת לשון הרע במספר הזדמנויות. יצויין, כי בין השניים התנהל הליך קודם בנוגע להוצאת לשון הרע, ובמרץ 2007 ניתן בו פס"ד שחייב את אברהם לפצות את אליעזר בסך של 30,000 שקלים חדשים.

בכתב התביעה, פירט אליעזר פרסומים שונים, שלטענתו מהווים לשון הרע:

א.      הפרסום הראשון - מכתב שכתב אברהם במסגרת תפקידו ב-2003, כתשובה לפנייה של אליעזר לרשם, בו הוא האשים את אליעזר שהוא "מטריד את עובדי הציבור ביישוב".

ב.      הפרסום השני - תלונה שהגיש אברהם כנגד אליעזר ללשכת עו"ד, שלטענת אליעזר הייתה קנטרנית ושקרית.

ג.       הפרסום השלישי - שבמהלך דיון בבית משפט השלום בקריות, פנה אברהם לאנשי המשמר בטענה כי אליעזר נושא אקדח, לאחר שטענתו זו כבר נתבררה בפני השופט, והדבר גרם לביזויו והשפלתו בפני השופט ואנשי המשמר.

ד.      הפרסום הרביעי - תלונה נוספת שהגיש אברהם כנגד אליעזר בלשכת עו"ד, בנוגע לאירוע האקדח, בה הוסיף וציין גם את "עברו האקדוחני" של אליעזר, והאשים אותו בהונאת בית משפט.

אברהם אינו מכחיש איזה מהפרסומים הללו, אולם לטענתו, אין בהם משום פרסום לשון הרע, אלא כל התביעה מקורה בסכסוך הממושך שבין הצדדים ובתחושת נרדפות של אליעזר. מעבר לכך, טען אברהם, כי לגבי כל אחד ואחד מהפרסומים עומדת לו הגנה של "אמת דברתי" והגנה של תום לב.

בית המשפט הקדים ואמר, כי מדובר בתביעה שנופחה מעל ומעבר לכל פרופורציה סבירה ביחס לפרסומים בהם מדובר, ואין כל ספק כי בדרך בה הוגשה, ביקש אליעזר להלך אימים על אברהם, אשר למרות שאינו משמש עוד בתפקידו כעוזר הרשם, הרי שהצדדים ממשיכים להתנגח במסגרת הליכים אחרים בהם מייצג אליעזר אדם אחר, המצוי במחלוקת עם אברהם. כשבנוסף, בית המשפט לא חסך את ביקורתו משני הצדדים, תוך שהוא מכנה אותם כאנשי ריב ומדנים, ומאשים אותם בניצול כישוריהם ומשרותיהם להתנגח זה בזה באופן אישי.

מכאן עבר בית המשפט לבחון את הטענות לגופן.

ניתוח במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: ראשית, יש לבחון את הביטוי באופן אובייקטיבי. שנית, יש לברר בהתאם לתכלית החוק אם מדובר בביטוי המטיל חבות בגינו. שלישית, האם עומדת לנתבע אחת מההגנות המצויות בחוק. ורביעית, הכרעה לגבי היקף הפיצויים.

בנוגע לפרסום הראשון – בית המשפט מצא כי אכן יש באמירה כי אליעזר מטריד את עובדי הציבור ביישוב משום הוצאת לשון הרע, שכן הבסיס לכתיבתה לא הוכח, וביחס לביטוי זה לא עומדות לאברהם ההגנות המצויות בחוק. יחד עם זאת, העובדה שאליעזר שמר את המכתב עד שתהיה "שעת כושר" יש בה כדי להשפיע על שיקול דעת בית המשפט בפסיקת הפיצוי הראוי.

בנוגע לפרסום השני – בית המשפט סבר, כי עומדת לאברהם הגנת סעיף 8(15) לחוק, לפיה עומדת הגנה במידה והפרסום היה בהגשת תלונה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע, והוסיף, כי לא הוכח שהתלונה הייתה בחוסר תום לב.

בנוגע לפרסום השלישי – בית המשפט סבר, כי גם כן עומדת לאברהם הגנת סעיף 8(15), שכן פנייתו לאנשי המשמר הייתה פנייה לגורם המוסמך לברר התלונה, ולא הוכח כי היה בה משום חוסר תום לב.

בנוגע לפרסום הרביעי – בית המשפט סבר, כי קביעתו של אברהם שאליעזר הונא את בית המשפט והערים עליו, וציינו את "עברו האקדוחני" של אליעזר, מהווים ללא כל ספק לשון הרע, שכן יש פה ייחוס של מעשים בעלי גוון פלילי. עוד הוסיף בית המשפט, כי לא עומדות במקרה זה ההגנות המצויות בחוק.

עתה עבר בית המשפט להכריע בשאלת גובה הפיצויים בעבור הפרסומים אשר נמצא כי יש בהם משום הוצאת לשון הרע, ואין לאברהם הגנה כנגדם. בתוך כך, התחשב בית המשפט בכך שמדובר בתביעה שהיא חלק מרצף של סכסוכים בין הצדדים, ובכך שמתוך התביעה הראשונית, נמצאה עוולת לשון הרע רק ביחס לשני פרסומים בלבד.

לאור זאת, פסק בית המשפט 8,000 שקלים חדשים פיצויים בגין הפרסום השני, ו-20,000 שקלים חדשים בגין הפרסום הרביעי.

התביעה נתקבלה באופן חלקי, ואברהם חויב בתשלום 28,000 שקלים חדשים פיצויים בגין לשון הרע שהוציא על אליעזר, ובנוסף, בתשלום הוצאות משפט בסך 4,000 שקלים חדשים.

ניתן ב- י"ב כסלו תשע"ב, 08 בדצמבר 2011, בהעדר הצדדים.