תביעת מושב אשבול להכרה כחבר מן המניין בתנובה
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק בוררות 74/210/02
בעניין: ''אשבול'' מושב העובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ
ע"י עו"ד מרדכי צוקר
מרח' הגדוד העברי 10, אשקלון
-המערערת-
(להלן:"אשבול")
נגד
1. תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע''מ
2. תעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית
שתיהן ע"י עו"ד עוזי מור ואח'
מרח' איתמר בן אב"י 4, תל אביב -המשיבות-
(להלן:"תנובה")
החלטה
החלטה על פי סעיף 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973
****************************************************************
הרקע
ביום 08.03.01 מונה ד"ר עו"ד דורון דינאי כחוקר לבדיקת סוגיית חברותה של מושב אשבול ב"תנובה".
בתאריך 25.11.01 המליץ עו"ד דינאי לקבוע כי אשבול חברה בתנובה.
בתאריך 12.12.02 החלטתי לאור עמדת תנובה לקבוע כי מושב אשבול חבר ב"תנובה" מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ובתעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ.
בתאריך 05.02.03 ביקש ב"כ אשבול לקבוע כי הוצאתה מחברות הייתה שלא כדין מלכתחילה, על כל המשתמע מכך.
עיקר נימוקי המערערת:
מחוות דעתו של החוקר ומנוסח החלטתו של הרשם עולה כי מושב אשבול חברה אצל המשיבה ויש להחזיר למושב את מלוא זכויותיו ולבטל את מחיקתו.
לא היה מקום להוציא את מושב אשבול מפנקס החברים, עת היא נכנסה להליכי פירוק ואין מקום שלא להשיבה לחברות משנת 1993, עת בוטלו הליכי פירוקה.
גם אם פקעה חברותו של המושב, הרי שניתנה סמכות לרשם האגודות בסעיף 31(ג) לפקודת האגודות השיתופיות, להורות על המשך החברות גם אם זו פקעה עקב צו הפירוק.
מתקנה 5(ב) לתקנות החברות עולה כי הוראות תקנה 5 הינם דיספוזיטיביות וכי האגודה רשאית להוסיף בתקנותיה "סייג המגביל את העילות להוצאת חבר מהאגודה". סימוכין לעניין בספרו של עו"ד חיים נועם- אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה (ס' 30 עמ' 197-201).
תקנון תנובה הוא חוזה בינה לבין החברות בה ואין לקרוא לתוך התקנון דבר שאינו קיים בו ואינו תואם את כוונות הצדדים המתקשרים.
טענותיה של תנובה לפיהן יש לראות את תקנה 17(א) לתקנון ותקנה 5(א)(2) כמתייחסות לסיטואציה אחת נדחו על-ידי החוקר.
פרשנותו של סעיף 17 לתקנון תנובה מחייבת את המסקנה כי חברות בתנובה פוקעת רק כאשר הגוף המשפטי החבר, חדל להתקיים. על-פי סעיף 50 לפקודת האגודות השיתופיות הליך פירוקה של אגודה מסתיים עם ביטול הרישום . מאחר שמעולם לא הושלם הליך פירוקה של המערערת הרי שממילא לא פקעה חברותה של המשיבהעל-פי תקנה 17(א) לתקנון תנובה.
לשונו של סעיף 17 (א) לתקנון תנובה בהירה וחד משמעית. הסעיף אינו מבחין בין סיטואציות שונות שבהן חדל חבר להתקיים כתאגיד. טענת תנובה כי ההסדר לחדלות פרעון נקבע בתקנה 5(א)(2) לתקנות האגודות אינה נכונה שכן לא נאמר בסעיף "עם פירוקו מחמת חדלות פרעון" וחדלות פרעון אינה העילה היחידה לפירוקה של אגודה שיתופית. טענת תנובה כי יש לייחס משמעות לתיקון התקנון ב-2000 פועלת כנגדה שכן עצם הוספת הסעיף בנוגע לחדלות פרעון מעידה על כך שלא ניתן היה ללמוד סיבה זו מהתקנון הישן.
הסברה של תנובה כי ס"ק 2 לתקנות מדבר על חדלות פרעון להבדיל מחדלות קיום אינו נכון וזאת מכיוון שצו לפירוק יכול שיבוא גם מסיבות אחרות.
השוואתה של תנובה לפרשת נוימן אינה רלוונטית שכן שם דובר על חברים שמרצונם העתיקו את מגורם אל מחוץ מהמושב ואילו כאן האגודה נקלעה למצב קשה בשל הנהלה כושלת ואין כל צדק להעניש את כלל חברי האגודה.
לחילופין, בסמכות הרשם להורות על המשכיות החברות של תאגיד גם כאשר חברותו פקעה.
עיקר נימוקי המשיבות:
הוראות סעיף 17(א) לתקנון תנובה מכוונות לסיטואציה של הפסקת חברות בשל הפסקת קיום. הסיטואציה של הפסקת חברות בשל חדלות פרעון אינה מכוסה על-ידי התקנון. נושא חדלות פרעון מכוסה על-ידי תקנה 5(א)(2) לתקנות האגודות השיתופיות, התשל"ג-1973.
בשונה מהוצאת חבר מהאגודה, במקרה של פקיעה אין צורך בהחלטה של האגודה.
על-פי תקנה 6(ד) לתקנות החברות קובעת כי התיקון לכשעצמו אין בו בכדי להטיל חובות או זכויות על האגודה, אלא על-פי תקנות והחלטות שנתקבלו כדין על-ידי רשויותיה המוסמכות. אין בתיקון הפנקס לכשעצמו בכדי להעניק לחבר זכויות בתקופה בה לא היה חבר.
טיעון זה חל בין אם הוא לטובת החבר ובין אם הוא לחובת החבר.
לאחר שעברתי על כל החומר הנני קובע כדלקמן:
טענתם המרכזית הראשונה של המערערת נוגעת ליחס שבין תקנות האגודות השיתופיות(חברות) לתקנות האגודה. על-פי לשון תקנון תנובה בסעיף 17 "חברותו של חבר באגודה פוקעת במקרים הבאים: א. במקרה שהוא חדל להתקיים כתאגיד;ב. במקרה של יציאתו מהאגודה;ג. במקרה של הוצאתו מהאגודה." בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 בסעיף 5(א): "חברותו של חבר באגודה תפקע במקרים אלה:…(2) עם הכרזת החבר כפושט רגל, ואם הוא תאגיד- עם מתן צו לפירוקו, זולת אם התיר הרשם את המשך החברות.." בסעיף 5(ב) נכתב: " אם קיים בתקנות האגודה סייג המגביל את העילות להוצאת חבר מהאגודה, לא תפקע חברות אלא בהתאם לסייגים האמורים בתקנות". מעיון בתקנות האגודה עולה כי לא קיים סייג מפורש המגביל את העילות להוצאת חברים מהאגודה, ולפיכך יחולו גם העילות להוצאה הקבועות בתקנות האגודות. נשאלת השאלה האם סעיף א' לתקנון הקובע הוצאה מהאגודה במקרה שהתאגיד חדל מלהתקיים כתאגיד הוא מחמיר ומוסיף על ס"ק (2) לתקנות האגודות הקובע הוצאה עם מתן צו לפירוק. במקרה בו מדובר בסיטואציות זהות כאשר התקנון מחמיר, הרי שנראה את התקנון כמי שמציב סייג. לעניין זה ראה ע"א 219/80 בית חלקיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' אפרתי, פ"ד לו (2) 15. במקרה של בית חלקיה דובר מפורשות על רוב בהצבעה כאשר בתקנון הופיע דרישה לרוב מחמיר יותר. בענייננו מדובר בסיטואציות משפטיות שונות. פרשנות כי מדובר בסיטואציה זהה יוצרת בעייה בהבנת התקנות, שכן בסעיף קטן (1) החברות פוקעת עם ביטול הרישום. לכאורה זו הדרישה המחמירה ביותר, אלא שעל-פי התקנה מדובר בדרישה חלופית. לפיכך על-פי הבנתי,יש צורך בסייג מפורש בכדי שהתקנון יגבור על התקנות או בסיטואציה זהה.
לחוקר, למערערים ולמשיבה הסבר שונה מדוע מדובר בסיטואציה זהה או שונה. על-פי פשט הדברים ועדיפותם של התקנות על התקנון היינו מצפים למצוא סייג ברור.
זמן רב עבר מהתאריך בו ניתן צו הפירוק ולאחר מכן נכנס לתוקף חוק ההסדרים במגזר החקלאי. עד לתחילת הליך זה ובתקופה זו לא גילתה מושב אשבול את דעתה כי ברצונה לשוב לחברות בתנובה, על כל המשתמע מכך.
בתאריך 29.10.00 פנתה מושב אשבול אל משרד הרשם בבקשה לשוב ולהיות חברה בתנובה.
לאור כל האמור לעיל הנני מחליט לקבוע את התאריך 29.10.00 כתאריך בו שבה מושב אשבול לחברות בתנובה על כל המשתמע מכך, כולל חלוקת דיבידנדים לתקופה.
ניתן היום 17.03.03 אורי זליגמן,עו"ד
בהעדר הצדדים המזכירות רשם האגודות השיתופיות
תעביר החלטתי לצדדים
