תביעת מושב פעמי תש''ז להכרה כחבר מן המניין בתנובה
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק בוררות 74/209/02
בעניין: ''פעמי תש''ז'' מושב העובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ
ע"י עו"ד אייל סודאי
מרח' קרליבך 7, תל-אביב
-המערערת-
(להלן:"פעמי תש"ז")
נגד
1. ''תנובה'' מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע''מ
2. תעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית
שתיהן ע"י עו"ד עוזי מור ואח'
מרח' איתמר בן אב"י 4, תל- אביב -המשיבות-
(להלן:"תנובה")
החלטה
החלטה על פי סעיף 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973
****************************************************************
הרקע
ביום 08.03.01 מונה ד"ר עו"ד דורון דינאי כחוקר לבדיקת סוגיית חברותה של המערערת ב"תנובה".
בתאריך 25.11.01 המליץ עו"ד דינאי לקבוע כי המערערת חברה בתנובה.
בתאריך 12.12.02 החלטתי לאור עמדת הצדדים קבעתי כי פעמי תש"ז חברה ב"תנובה" מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ובתעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ.
בתאריך 08.01.03 ביקש ב"כ פעמי תש"ז לקבוע כי הוצאתה מחברות הייתה שלא כדין מלכתחילה, על כל המשתמע מכך.
עיקר נימוקי המערערת:
המלצותיו וקביעותיו של החוקר ניתנו לאחר מעבר על כל המסמכים, הראיות והטענות שהוצגו לו. מסקנת החוקר היתה כי פעמי תש"ז חברה אצל המשיבות. החלטה זו ניתנה מן הדין ולא מן הצדק.
לא היה מקום להוציא את פעמי תש"ז מפנקס החברים, עת היא נכנסה להליכי פירוק ואין מקום שלא להשיבה לחברות משנת 1993, עת בוטלו הליכי פירוקה.
גם אם פקעה חברותו של המושב, הרי שניתנה סמכות לרשם האגודות בסעיף 31(ג) לפקודת האגודות השיתופיות, להורות על המשך החברות גם אם זו פקעה עקב צו הפירוק.
טענותיה של תנובה לפיהן יש לראות את תקנה 17(א) לתקנון ותקנה 5(א)(2) כמתייחסות לסיטואציה אחת נדחו על-ידי החוקר.
פרשנותו של סעיף 17 לתקנון תנובה מחייבת את המסקנה כי חברות בתנובה פוקעת רק כאשר הגוף המשפטי החבר, חדל להתקיים. תימוכין לטענה זו ניתן למצוא בהתייחסותה של תנובה לממצאי החקירה ובספרו של חיים נועם-אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה ע"מ 71 מהדורת 1998.
אימוץ סעיף 5(א)(1) לתקנות החברות לתקנון תנובה והפיכתו לסעיף 17 ובה בעת זניחת סעיף 5(א)(2) לתקנות, מלמדת על כוונת תנובה שלא לכלול תקנה זו בתקנונה וכן להקנות הסדר שלילי. גם אם מדובר בהתייחסות לסיטואציות נפרדות הרי שסעיף 17 לתקנון גובר על הוראות סעיף 5(א)(2).
אגודה שיתופית חדלה להתקיים כמוסד מאוגד עם ביטול רישומה ע"י רשם האגודות השיתופיות מה שלא ארע בענייננו. סיווגה של פעמי תש"ז כמושב עובדים מחיל עליה באופן מוחלט את חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב-1992 שעל פיו צו הפירוק, שניתן ובעטיו הופסקה חברותו של המושב בתנובה, בטל על כל המשתמע מכך.
דרישת רשם האגודות מהמושב לערוך דוחות מאזניים לאחר ביטולו של הפירוק ופעילותה דה-פקטו של פעמי תש"ז לאחר 1993 מוכיחים כי האגודה לא חדלה להתקיים ואותו הגוף המשפטי ממשיך לפעול תחת אותה אישיות משפטית.
לחילופין, בסמכות הרשם להורות על המשכיות החברות של תאגיד גם כאשר חברותו פקעה.
עיקר נימוקי המשיבות:
על-פי תקנה 6(ד) לתקנות החברות קובעת כי התיקון לכשעצמו אין בו בכדי להטיל חובות או זכויות על האגודה, אלא על-פי תקנות והחלטות שנתקבלו כדין על-ידי רשויותיה המוסמכות. אין בתיקון הפנקס לכשעצמו בכדי להעניק לחבר זכויות בתקופה בה לא היה חבר.
טיעון זה חל בין אם הוא לטובת החבר ובין אם הוא לחובת החבר.
לאחר שעברתי על כל החומר הנני קובע כדלקמן:
טענתם המרכזית הראשונה של המערערת נוגעת ליחס שבין תקנות האגודות השיתופיות(חברות) לתקנות האגודה. על-פי לשון תקנון תנובה בסעיף 17 "חברותו של חבר באגודה פוקעת במקרים הבאים: א. במקרה שהוא חדל להתקיים כתאגיד;ב. במקרה של יציאתו מהאגודה;ג. במקרה של הוצאתו מהאגודה." בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 בסעיף 5(א): "חברותו של חבר באגודה תפקע במקרים אלה:…(2) עם הכרזת החבר כפושט רגל, ואם הוא תאגיד- עם מתן צו לפירוקו, זולת אם התיר הרשם את המשך החברות.." (הדגשה שלי א.ז) בסעיף 5(ב) נכתב:" אם קיים בתקנות האגודה סייג המגביל את העילות להוצאת חבר מהאגודה, לא תפקע חברות אלא בהתאם לסייגים האמורים בתקנות". מעיון בתקנות האגודה עולה כי לא קיים סייג מפורש המגביל את העילות להוצאת חברים מהאגודה, ולפיכך יחולו גם העילות להוצאה הקבועות בתקנות האגודות. נשאלת השאלה האם סעיף א' לתקנון הקובע הוצאה מהאגודה במקרה שהתאגיד חדל מלהתקיים כתאגיד הוא מחמיר ומוסיף על ס"ק (2) לתקנות האגודות הקובע הוצאה עם מתן צו לפירוק. במקרה בו מדובר בסיטואציות זהות כאשר התקנון מחמיר, הרי שנראה את התקנון כמי שמציב סייג. לעניין זה ראה ע"א 219/80 בית חלקיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' אפרתי, פ"ד לו (2) 15. במקרה של בית חלקיה דובר מפורשות על רוב בהצבעה כאשר בתקנון הופיע דרישה לרוב מחמיר יותר. בענייננו מדובר בסיטואציות משפטיות שונות. פרשנות כי מדובר בסיטואציה זהה יוצרת בעייה בהבנת התקנות, שכן בסעיף קטן (1) החברות פוקעת עם ביטול הרישום. לכאורה זו הדרישה המחמירה ביותר, אלא שעל-פי התקנה מדובר בדרישה חלופית. לפיכך על-פי הבנתי,יש צורך בסייג מפורש בכדי שהתקנון יגבור על התקנות או בסיטואציה זהה.
לגבי ביטול צו הפירוק בחוק ,על-פי בא-כוחם של פעמי תש"ז בעל תחולה רטרואקטיבית, הרי שעל-פי החוק עצמו יש צורך בהוראות הרשם בכדי להחזיר את המצב לקדמותו. החוקר עצמו התייחס לעניין זה בבהירות ואף ציין פסק משקם ת"ח 4/10 משקי הדרום אגודה שיתופית מרכזית לחקלאות בע"מ נ' המפרק- אריה חיימסון עו"ד, תק-גל 93(3) 2, בו נקבע כי צו הפירוק שניתן ע"י הרשם בטל מיום שנכנסה לתוקפה ההוראה האמורה בסעיף 31 (ג), עם ביטול הפירוק האגודה חוזרת לתפקד באמצעות האורגנים שלה. אורגני המושב והאסיפה הכללית לא פעלו בכדי לשוב ולהרשם בספר החברים של תנובה והוראות בנידון לא ניתנו על-ידי הרשם. נשאלת השאלה האם נכון מן הצדק שהרשם יתן הוראות אלו עם תחולה רטרואקטיבית. כיום לאחר מעשה גלוי וידוע לכל כי רבים הזכויות על החובות החלים על בעלי מניה בתנובה. נשאלת השאלה האם היתה פונה פעמי תש"ז באותה תביעה באם מצבה של תנובה היה בכי רע והאם תנובה עצמה היתה פונה בדרישה לחייב את פעמי תש"ז בחובות הנוגעים לחברי תנובה. התשובה לענין זה, לגבי פעמי תש"ז, נראית לי כברורה, ולאחר שתנובה מחקה את פעמי תש"ז מספר החברים סביר להניח כי לא היתה פונה לפעמי תש"ז בתביעה כלשהי (ואם כן תביעתה היתה נדחית על הסף) ולפיכך אין מקום להורות על החזרתה של המערערת לחברות כאילו מעולם לא עזבה.
זמן רב עבר מהתאריך בו נכנס לתוקף חוק ההסדרים במגזר החקלאי עד לתחילת הליך זה ובתקופה זו לא גילתה פעמי תש"ז את דעתה כי ברצונה לשוב לחברות בתנובה.
בתאריך 29.10.00 פנתה פעמי תש"ז אל משרד הרשם בבקשה לשוב ולהיות חברה בתנובה.
לאור כל האמור לעיל הנני מחליט לקבוע את התאריך 29.10.00 כתאריך בו שבה פעמי תש"ז לחברות בתנובה על כל המשתמע מכך, כולל חלוקת דיבידנדים.
ניתן היום 05.03.03 אורי זליגמן,עו"ד
בהעדר הצדדים רשם האגודות השיתופיות
המזכירות תעביר החלטתי לצדדים
