תביעת פיצויים נגד מועצה אזורית חוף אשקלון והמתנ"ס עקב נפילה בבריכה

לטענת גלית, המועצה אחראית לנזקיה, בהפרת חובותיה כבעלת השליטה והפיקוח בבריכה, לדאוג למשטחים נקיים ופנויים ממכשולים.

לטענת המועצה האזורית אשקלון, היא מסרה את הפעלת הבריכה למתנ"ס, ולכן אין היא אחראית לנזקים שנגרמו כתוצאה מניהול רשלני.

המתנ"ס טען בכתב ההגנה, כי האחריות לתחזוקת הבריכה היא של המועצה, וכי הבריכה ומשטחי הדשא היו מתוחזקים היטב ונקיים מכל מכשול. לחילופין, מדובר במעידה טבעית שהיא חלק מסיכוני החיים הרגילים, ואינה נושאת אשם. עוד טען המתנ"ס, כי הנחה את הקבלן (צד ד') כהן לכיסוח מלא של הדשא בתדירות גבוהה.

הצדדים חלוקים בשתי שאלות עיקריות, הראשונה, הגורם האחראי לתפעול הבריכה, והשניה, נסיבות התאונה. האם העברת אחריות ניהול הבריכה למתנ"ס מורידה את האחריות מהמועצה לחלוטין ? בסיטואציות דומות בפסיקה, כאשר מעבירים אחריות במקרקעין לצד ג', הוא זה שאחראי בנזיקין בתנאי וזאת נעשה באופן אחראי והועבר למפעיל שכשיר להפעיל את הנכס, כפי שקרה כאן.

במועד התאונה הבריכה היתה בבעלות המועצה האזורית והופעלה על ידי המתנ"ס, באמצעות מנהלה מעיין דרורי.גלית מכלוף והמתנ"ס טוענים כי לא היתה כל הפרדה בין עובדי המועצה לעובדי המתנ"ס אשר טיפלו בתפעול הבריכה. המועצה ועובדיה נותרו מעורבים באופן פעיל בניהול הבריכה, ואף היוו את הגורם המפקח על מנהל הבריכה.

בית המשפט מסכים עם גלית וצדדי ג'. מהראיות עולה, כי אין מדובר בהעברה מוחלטת של הניהול והשליטה, הכרוכה בהסתלקות של המועצה מהתפקיד אשר נותרה בעלת השליטה בניהול הבריכה, הן ברמת העובדים בשטח, שחלקם היו עובדיה, והן ברמת הפיקוח, שעה שהעובדים, ובכלל זאת מנהל הבריכה, ראו עצמם כפופים לאחראים מטעם המועצה. כמו כן, לא הוצג כל הסכם בין המועצה למתנ"ס בנוגע להעברת סמכויות התפעול לידי המתנ"ס אפילו בע"פ. גם העד היחיד לגבי הסכם שכזה לא היה בקיא בפרטיו. בנוסף לגינון, אשר טופל בלעדית על ידי המועצה מול הגנן, הוכח כי דרורי מנהל הבריכה היה כפוף ישירות למר אשר פפר ז"ל, מנהל הספורט במועצה, שהיה אחראי גם על הבריכה.

בית המשפט קובע כי היה בבריכה שביל מרצפות שהוביל לחלון המשרד, והוא הוסר על ידי עובדי הבריכה מיד לאחר התאונה. בשלב הראשון השביל הוסר על מנת למנוע תאונות נוספות, ולא מטעמים של שיבוש הליכי חקירה. עם זאת, היה על הנוגעים בדבר להבין כי לצורך חקירת נסיבות התאונה, יש להשאיר לפחות תיעוד של השביל. הם לא עשו כן, והגדילו לעשות, ובבית המשפט אף הכחישו את עצם קיומו. בנסיבות אלה נקבע כי מי מעובדי הבריכה, שהינם עובדים של המתנ"ס ושל המועצה, ובכל מקרה כפופים למועצה מקצועית, הזיקו לראיה.

לאחר שקבעתי כי מי מעובדי הבריכה הוריד את השביל, אין מנוס מהמסקנה כי מעיין דרורי נושא אף הוא באחריות, הן לקיומו של השביל, כמנהל הבריכה, והן לפגיעה בראיה, לאחר שהשביל הוסר ללא תיעוד הולם. לפיכך, אף הוא יחוייב באחריות לאירוע.

המסקנה מכל האמור לעיל, כי אין מדובר במצב בו העבירה המועצה את ניהול הבריכה לידיו של גורם זר, והוציאה אותו מידיה. היא נותרה גורם משמעותי בניהול הבריכה, הן במישור המעשי, והן במישור הניהול והפקוח, באופן שניתן לומר כי מדובר בניהול משותף. מכאן, שככל שתחויב המועצה, יהא החיוב ביחד ולחוד עם המתנ"ס.

התביעה מתקבלת. המועצה האזורית וצדדי ג' אחראים ביחד ולחוד לנזקיה של גלית, ככל שיוכחו.

חלוקת האחריות בין המועצה לצדדי ג' היא 50% למועצה ו-50% לצדדי ג', ואלה יחלקו באחריות שווה בשווה (המתנ"ס ודרורי).

התביעות נגד צדדי ד' ו-ה' (הקבלן) נדחות כאמור לעיל. המתנ"ס ישא בהוצאותיהן בסך 15,000 כ"א.

לאתר מועצה אזורית חוף אשקלון