תביעתה של קלודין סטיבון, שעבדה בישוב אשלים בזמן פירוקו ולאחריו, לתשלום פיצויי פיטורים

בפני רשם האגודות השיתופיות                                       תיק מס' 57-002392-9

בעניין:               פקודת האגודות השיתופיות, 1933                                               "הפקודה"

ובעניין:  תקנות האגודות השיתופיות (פירוק), התשמ"ד-1984       "התקנות"

ובעניין:  אשלים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (בפירוק)               "האגודה"

                        עו''ד נמרוד טפר                        

רחוב קרליבך 10, ת.ד. 20572, תל אביב, 67132

טלפון: 03-5623322 ; פקס: 03-5623323

"המפרק"

- נ ג ד -

הגב' קלודין סיטבון

ד.נ. חלוצה, אשלים 85512

ע"י ב"כ עוה"ד איתי הס

בית האומות, דרך חברון 101, ירושלים, 93384

טלפון: 02-6722345 ; פקס: 02-6732008

                                                                                                                       "המבקשת"

החלטה

עסקינן בבקשה להורות למפרק לשלם למבקשת סך של 26,774 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ושכ"ט עו"ד, נוכח העסקתה של המבקשת כמזכירת הישוב אשלים עובר לפירוק ובמהלכו.

עיקרי העובדות שלעניין:

ביום 28.11.2005 הוריתי על פירוק האגודה, כמפרק מונה עו"ד אפריים היים (להלן: המפרק הראשון) ובתאריך 06.06.2007 הוחלף המפרק ומונה עו"ד נמרוד טפר כמפרק האגודה.

המבקשת הועסקה במשך כעשר שנים ע"י האגודה כמזכירת היישוב אשלים מיום 1.08.96, ועד שהוציא לה הועד הממונה לאגודה מכתב פיטורין ביום 9.2.2005, על הפסקת היחסים בינה לבין האגודה כעובד ומעביד בתאריך 30.04.2005.

בישיבת הועד הממונה מיום 10.04.2005 הוחלט לאשר למבקשת תשלום פיצויי פיטורין, תשלום עבור חודש הסתגלות ותשלום בגין פדיון ימי חופשה שנצברו לזכותה. לאחר ערעור המבקשת, החליט הועד בישיבתו מיום 22.01.2005 לאשר לה תשלום דמי הסתגלות עבור חודש נוסף.

בפועל המשיכה המבקשת להיות מועסקת ע"י הוועד הממונה, עד ליום 30.10.2005. המבקשת קיבלה את הסכומים אשר אושרו לה על ידי הועד הממונה, במשכורת לחודש נובמבר 2005.

עיקר טיעוני המבקשת בקליפת אגוז:

בסמוך לאחר מינויו של המפרק הקודם לתפקידו, ביקש הוא לאור היכרותה את הנפשות הפועלות ועם כלל המידע והפרטים הדרושים לניהול ענייני האגודה, להעסיק את המבקשת באותו תפקיד בו שימשה במסגרת העסקתה ע"י האגודה, כך שבפועל הועסקה המבקשת ע"י המפרק מיום 2.1.2006.

 המפרק הראשון העסיק את המבקשת במשרה מלאה, אך לאור סירובה להמשיך ולעבוד במסגרת חצי משרה, הודיע לה המפרק על סיום יחסי העבודה ביום 30.11.2006.

תלוש השכר האחרון אותו קיבלה המבקשת הינו לחודש נובמבר 2006, כאשר תלוש זה כלל את כל התשלומים להם הייתה המבקשת זכאית נוכח סיום יחסי העבודה. אלא שמסכומים אלו קיזז המפרק הראשון סך של 26,774 ₪ שהנו הסכום שקיבלה המבקשת בעת שפוטרה מתפקידה כמזכירת הישוב.

המבקשת טוענת כי קיזוז זה בוצע שלא כדין וכי על קופת הפירוק לשאת בהם, מכיוון ומכתב הפיטורין שקבלה מן הועד הממונה סיימו את יחסי העבודה בינה לבין האגודה, והעסקתה ע"י המפרק הראשון דינה כהעסקה על ידי מעביד אחר שאין בינו לבין האגודה מאומה. כאסמכתא לכך מפנה ב"כ המבקשת לרע"א 5222/05 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' הכונס הרשמי ואח' (טרם פורסם); עב(נצ) 2560/04 אלי שילוני נ' ספנדקס ישראל בע"מ – בפירוק (טרם פורסם); ח. הרדוף, זכויות עובדים בחילופי מעבידים בפירוק חברה ובכינוס נכסים (תשמ"ח) 53-54.

כן טוענת המבקשת כי השכר המגיע לה עבור עבודתה אצל המפרק הינו בגדר הוצאות פירוק ועל כן יש לשלמו לפני תשלום דיבידנד כלשהוא לנושי האגודה. לעניין זה מפנה ב"כ המבקשת, לבע"א 9555/02 זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, פ"ד נט(1) 538, בעמ' 549.

עיקר טיעוני המפרק בקצירת האומר:

המבקש מציין תחילה כי בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המבקשת לא הובאה הטענה כי הינה זכאית לסכומים שבבקשתה עקב ההבטחה שניתנה לה על ידי הועד הממונה, וכעת טענותיה מתבססות אך ורק על פעולתו של המפרק הראשון שקיזז לה סכומים שלא בצדק. על כן לטענת המפרק די בזניחת טענותיה של המבקשת מצידה בכדי לדחות הטענות לעניין דמי ההסתגלות.

מעבר לכך, לטענת המפרק אין יסוד לבקשה זו מכיוון והמבקשת הייתה חייבת כספים לאגודה ויתרת החוב האמורה קוזזה מן המגיע לה מהאגודה, כאשר קיזוז זה נעשה כדין.

טוען המפרק כי בהתאם להחלטת הועד הממונה הייתה צפויה המבקשת לסיים את העסקתה באגודה בסוף חודש אפריל 2005, ועל רקע זה ביקשה המבקשת שני חודשי הסתגלות, אך בפועל המשיכה המבקשת להיות מועסקת באגודה הרבה מעבר לזמן זה ועד לחודש נובמבר 2006.

המפרק טוען כי העובדה שהמבקשת הועסקה עד לתאריך זה, מביאה למסקנה כי אכן קיבלה תקופת הסתגלות בפועל הרבה מעבר למה שהובטח לה על ידי הועד הממונה. לטענת המפרק לא בכדי ציין המפרק הראשון כי קיימת חפיפה בין דחיית מועד הפסקת המשכורת לבין הבקשה למענק הסתגלות ודי בכך בכדי לדחות את טענות המבקשת אשר יש בהן משום לקבל תקופת הסתגלות כפולה.

לטענת המפרק היקף המשכורת של המבקשת עמד אותה עת על 6,000 ₪ נטו, ובפועל הסכומים שהגיעו לידה באפריל 2005 הגיעו עד לסכום של 31,000 ₪ העולים לאין שיעור על סכומן של שתי המשכורות.

אין ממש בטענת המבקשת כאילו המפרק הראשון לא יכול היה לקזז את חובה לאגודה, מכיוון ונוצרה הדדיות בין תקופת העסקתה של המבקשת באגודה, לבין תקופת העסקתה של המבקשת על ידי המפרק היוצא מכח הסכמת הצדדים מפורשות לדחות את גמר החשבון למועד סיום העסקת המבקשת. מכח הסכמה זאת בוטל תלוש השכר לחודש נובמבר 2005, אשר כלל גמר חשבון. במקום תלוש זה, הופק תלוש שכר חלופי; נשמרו  תנאי השכר והעסקת המבקשת וגמר החשבון נדחה למועד סיום העסקה, כפי שבוצע בפועל.

כן טוען המפרק כי טענות המבקשת בגין מענק הסתגלות שהובטחו לה על ידי הועד הממונה, לאחר הגשת בקשת הפירוק ובטרם ניתן צו הפירוק הינן לכל היותר טענות לקיומו של חוב עבר בהליכי הפירוק ואינו בגדר הוצאות פירוק.

דיון והחלטה:

לעניין טענתה של המבקשת כי המפרק הראשון היה מנוע מלקזז לה חובות עבר, דין טענה זו להידחות, ודוק: טענה זו מתבססת בעיקר, שלא לומר בלבד, על כך כי לטענת המבקשת, לא קיימת הדדיות בין העסקתה של המבקשת על ידי האגודה לבין העסקתה ע"י המפרק הראשון. טענה זו בטעות יסודה, הן עובדתית והן משפטית, כפי שציין המפרק בתגובתו. באשר לאירועים שהתרחשו בין המבקשת והמפרק הראשון, שניהם כאחד סיכמו ביניהם, נמנו וגמרו, כי עריכת ההתחשבנות בין הצדדים תידחה עד לסיום העסקתה ע"י המפרק הראשון בנובמבר 2006. זאת ועוד, המבקשת העדיפה כי העסקתה ע"י המפרק הראשון תוכר כרצף להעסקתה ע"י האוגדה, מכיוון והמשך רצף זה יש בו בכדי להביא להגדלת הפיצויים בסופו של יום.  אין זה הוגן מצד המבקשת, כי עת הבחינה שהמפרק קיזז לה סכומים בגין חוב קודם, צועקת היא לאחר מעשה על ניתוק מוחלט בין התקופות האמורות.

האירועים העובדתיים משליכים באופן ישיר אל המסגרת המשפטית לעניין ההדדיות שבין התקופות. ההסכמה שנוצרה בין הצדדים, היא אבן היסוד ליצור ולהקים הדדיות בין האגודה למפרק הראשון. על כן תמוה כיצד חרף הסכמתה של המבקשת, עומדת היא כעת ותוקפת היא עצמה את המסגרת העובדתית והנורמטיבית שהותוו על ידה ובהסכמתה.

זאת ועוד, דעתי היא כדעת המפרק לעניין מניעותה של המבקשת לטעון כנגד ההדדיות שבין התקופות אף מטעם תורת ההשתק (estoppel), ויוסבר:  תורת ההשתק לצד עיקרון ההסתמכות, שעוברת כחוט השני בנושאים משפטיים רבים, נועדה למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה על-ידי הדין, וזאת על-ידי השתקתם של המתדיינים, מלטעון בבית המשפט טענות משפטיות ועובדתיות אפילו והן נכונות כשלעצמן. בשנים האחרונות התפתחה בפסיקה תורת ההשתק השיפוטי או המניעה השיפוטית, לפיה מנוע בעל דין מהעלאת טענות מסוימות במסגרת הליך שיפוטי, כאשר העלה טענות אחרות או פעל אחרת בנוגע לאותה סוגיה. יפים לענייננו דבריה של השופטת פרוקצ'יה ברע"א 3640/03 יקירה דקל נ' שוקי (יהושע) דקל ([פורסם בנבו], ניתן ביום 16.12.07), בעמ' 11 לפסק דינה בו ציינה:

"דוקטרינת ההשתק השיפוטי מקורה בדיני היושר האנגליים, ומשמעותה היא – חסימת בעל דין מהעלאת טענות מסוימות בהליך שיפוטי, אפילו מוצדקות הן לגופן, בשל התנהגותו בהקשר לסוגיה הנדונה שדבק בה פגם....ההשתק כלפי בעל דין נובע ממקורות ערכיים שונים - עקרון תקנת הציבור, האיסור על שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ותורת תום הלב... תכליתו של ההשתק השיפוטי למנוע פגיעה לא ראויה בבעל הדין שכנגד, למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאימון הציבור במערכת המשפט, ולמנוע ניצול לרעה של בתי המשפט....דוקטרינת ההשתק השיפוטי מהווה אחת השלוחות של דיני ההשתק המסורתיים. היא מציבה מחסום דיוני בפני בעל דין מלטעון טענה דיונית, שאפילו נכונה היא, יש בה דופי של חוסר תום לב דיוני. תורה זו משתלבת בעקרון תום הלב אשר חדר לכל תחומי המשפט - המהותי והדיוני כאחד."

ובהמשך:

"תורת ההשתק השיפוטי, המתבססת על דרישת תום הלב הדיוני, אינה בהכרח חופפת בכל תנאיה לתורת ההשתק הכללית. כך, למשל, עקרון ההשתק המסורתי מחייב כתנאי לחלותו את קיומם של הסתמכות ושינוי מצב לרעה של בעל הדין שכנגד.... לעומת זאת, דוקטרינת ההשתק השיפוטי מכוונת מבטה לא רק אל עבר מערכת היחסים בין בעלי הדין, אלא גם לעבר האינטרס הכללי של המערכת השיפוטית, המייצגת את עניינו של הציבור כולו. מטעם זה, לצורך השתק שיפוטי לא נדרש בהכרח קיומם של הסתמכות ושינוי מצב לרעה של צד להתדיינות, אף כי התרחשותם של תנאים אלה עשויה לחזק את המסקנה בדבר קיומו של חוסר תום לב דיוני בהתנהגות בעל הדין האחר, העשוי להצדיק החלת השתק שיפוטי על טענה המועלית על ידו."

לאור דברים אלו, במקרה שלפניי מחייב האינטרס של המערכת השיפוטית, כמו גם כללי הצדק, שלא לאפשר למבקשת להעלות טענות בנוגע לרצף או לאי רצף, ביחס לתקופת העסקתה על ידי האגודה ולאחר מכן על ידי המפרק הראשון, נוכח התנהגותה של המבקשת ביחסים שנרקמו בינה לבין המפרק הראשון, בהיותה יוצרת מצג של הסכמה להדדיות זאת.

בטרם סיום לעניין זה, אציין בשולי הדברים, כי אלמלא הייתה נדחית טענתה של המבקשת לעניין הרצף, או אז בשביל ליישם התחשבנות בבקשתה של המבקשת, יהיה על המפרק לערוך התחשבנות מחדש, השונה מההתחשבנות שנעשתה עד כה. במצב הנוכחי כל תלושי השכר שהופקו למבקשת ע"י המפרק הראשון, נתבססו על העובדה כי ישנה הדדיות בין תקופת העסקתה אצל המפרק הראשון לתקופת העסקתה ע"י האגודה. המפרק אף הצביע על כך שייתכן וכל תחשיב מחודש תעמיד את המבקשת במצב של קבלת כספים ביתר ולא בחסר.

לא זו אף זו, במידה ואקבל את טענתה של המבקשת, ואראה באגודה ובמפרק הראשון כשני מעסיקים נפרדים, עדיין תעמוד למפרק הנוכחי בתפקידו כמפרק האגודה, הזכות לדרוש מן המבקשת את הסכומים שהגיעו לידה ע"י האגודה, בטרם החלה להיות מועסקת באמצעות המפרק הראשון. המבקשת אינה יכולה לאחוז החבל משני קצותיו, במידה והיא רואה את האגודה והמפרק הראשון כמעסיקים זהים, אזי פעל המפרק הראשון כדין, עת ניכה ממשכורתה לחודש נובמבר 2006 את כפל הסכומים שהגיעו לידה מאת האגודה. מאידך, אם המבקשת רואה במפרק הראשון כמעסיק נפרד וחדש, או אז, מתקבלת המסקנה מאליה כי המבקשת חבה לאגודה את הסך שקיבלה מאת האגודה ימים ספורים עובר לפירוקה. כך שבצדק קיזז המפרק את הסך האמור. משכך, לא מצאתי מקום לקבל את טענות המשיבה כמות שהן, נוכח היותן טענות וסתירותיהן בצידן. צא ולמד כי לבקשה זו אין נפקות כלכלית.

לעת נעילה אומר, כי לא אוכל להתעלם מחוסר תום הלב המהול בבקשה שהוגשה. המבקשת ידעה היטב כי עובר לפירוק האגודה, הועבר לחשבונה, סך המגיע עד כדי 40,000 ₪ מקופת האגודה. בהיותה מודעת למצב הכלכלי של האגודה ועתידה להיכנס להליכי פירוק, הבטיחה לעצמה המבקשת כי "על כל צרה שלא תבוא", מעות שלדעתה מגיעים לה, יונחו בכיסה. לאחר שהדברים התגלגלו, והמפרק הראשון ראה למיטב הבנתו ולתועלת ניהול הפירוק, להמשיך ולהעסיק את המבקשת, עומדת כעת הלה ודורשת כי נתעלם מן העובדה שסכומים רבים הגיעו לכיסה. בקשה זו נדמית כרצון של המבקשת להוציא כעת מהדלת, מה שכבר הוציאה דרך החלון. בכל טיעוניה של המבקשת לא הוסבר ולו בקורטוב של טעם, פשרם של הכספים שקיבלה מן האגודה בדין או שלא בדין. המבקשת חפצה כי יינתן לה סעד מן הדין, בו בעת שהינה מעלימה ומבקשת ממני אף להסתיר עין, מהאנדרלמוסיה ששרה בניהול האגודה ערב פירוקה.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את הבקשה.

בנסיבות המתוארות אין צו להוצאות.