תושבי נהורה גידלו סוסים בשטחי המגורים ביישוב וגרמו מטרדים רבים לשכניהם

המועצה האזורית לכיש הגישה תביעה בבקשה לצו מניעה בגין מטרד אשר נגרם על ידי דב ואורית סמולאנצקי, אשר הקימו אורווה בחצר ביתם הפרטי ביישוב נהורה, ובה הם מגדלים סוסים.

בתביעתה, טוענת המועצה, כי סמולאנצקי מחזיקים סוסים בתוך מבנה שבחצר ביתם המשמש כאורווה, וזאת, חרף העובדה, כי הבית מצוי בתוך יישוב קהילתי, באזור שלא נועד לחקלאות, אלא למגורים בלבד. בכך, טוענת המועצה, הם מפירים חובה חקוקה, שכן אחזקת האורווה נעשית בניגוד לתוכנית המתאר של היישוב, לפיה בכל אזורי המגורים תהיה מותרת בניית בתי מגורים חד משפחתיים ומקלטים. עוד טוענת המועצה, כי סמולאנצקי יוצרים מפגע חמור, ובכך מפירים את חוק העזר העירוני של המועצה.

לדברי המועצה, כשנה וחצי לפני הגשת התביעה החלו להגיע תלונות מתושבי היישוב לתברואן של המועצה, ובהם נטען, כי האורווה והסוסים גורמים לריע רע באזור נרחב של היישוב, זבובים ומזיקים שונים מציפים את היישוב, ושפכים ונוזלים זורמים מחוץ לשטחם של סמולאנצקי לעבר השטח הציבורי, כאשר בנוסף לכל זאת, יוצאים סמולאנסקי עם הסוסים לרכיבה בשטחי היישוב באזורים של הולכי רגל, ובכך גורמים להפרעה וסיכון לעוברים ושבים.

לבסוף טענה המועצה, כי פנתה מספר פעמים לסמולאנצקי בדרישה לפינוי האורווה והסוסים, אך הם השיבו, כי אין בכוונתם לעשות זאת.

מנגד, טוענים סמולאנצקי, כי החלו לגדל סוסים לפני כ-8 שנים, ובמשך כל התקופה לא הייתה תלונה מצד מי משכניהם, מה גם שהסוסים מוחזקים באורווה סגורה ואינם יכולים לצאת ממנה ללא סיוע אדם. בנוסף, טענו סמולאנצקי, כי מדובר ביישוב המצוי באזור חקלאי, כך שמקור הריח הרע והזבובים הוא בזיבול באזור, והכחישו שמהאורווה נוזלים שפכים לשטחים ציבוריים.

מעבר לכך, טענו סמולאצנקי, כי יש לדחות את התביעה על הסף, ונימקו זאת, בין היתר, בטענות של היעדר יריבות בינם לבין המועצה, שיהוי של 8 שנים בהגשת התביעה, ועוד.

בפתח דבריו התייחס בית המשפט לטענותיהם של סמולאנצקי בנוגע לדחיית התביעה על הסף, וקבע, כי אמנם אין ספק שהמועצה, כמועצה, לא נפגעת מהריחות ומגידול הסוסים אלא השכנים תושבי נהורה, אך למעשה, מאחר וכל אדם ההולך בדרך הציבורית של המועצה נפגע מהריחות, לפיכך נפגע רכוש המועצה, וממילא גם נפגעת המועצה. גם לגבי שאלת הרשלנות, קבע בית המשפט, כי אם תושב נוהג באופן רשלני אשר גורם נזק לשטח הציבורי אשר באחריות הרשות הציבורית, היא רשאית לפעול למניעת התרחשות הנזק.

בכל הנוגע לשיהוי, סבר בית המשפט, כי אמנם יכולה המועצה לטעון שהיא פעלה בגין תלונות של תושבים אשר לא רצו לפעול באופן עצמאי, והתגברות התלונות על התופעה עלולה להביא רשות לפעול גם באיחור, אך עדיין יש בהשתהותה של המועצה טעם לפגם. יחד עם זאת, אין מדובר בפגם היכול להביא למחיקת התובענה על הסף או דחיית תביעה מוצדקת לגופה.

מכאן עבר בית המשפט לבחון את עילות התביעה לגופן - למעשה סמולאנצקי מודים, כי הם מחזיקים במקום אורווה בה הם מגדלים סוסים ללא היתר, וכי הסוסים יוצרים בעיית ריח וזבובים, אך לטענתם הריח הרע קיים בסביבת היישוב במקרה מקרה לאור מיקומו בסמוך למושבים שלהם שטחים חקלאיים מזובלים ובריכות חימצון, ועל בעיית הזבובים הם מתגברים. לאור זאת, מוטל הנטל על סמולאנצקי להראות, כי למרות הפעילות החריגה והמלכלכלת, הם מצליחים למנוע נזק לסביבה.

מסקנתו של בית המשפט היתה, כי סמולאנצקי לא עמדו בנטל זה, מה עוד שמדובר במחלוקת עובדתית בין סמולאנצקי לבין עובדי ציבור, בה יש להעדיף את עדות עובדי הציבור, שכן יש להם נקודת מבט אוביייקטיבית, ועל פני הדברים, אין להם אינטרס לכיוון כזה או אחר. לפיכך, נתקבלו הטענות העובדתיות של המועצה.

באשר לעוולות עצמן –  לגבי המעבר עם הסוסים בשטח הציבורי, בית המשפט סבר, כי לא הוכחה סכנה אמיתית ברכיבה איטית וזהירה בשטחי היישוב עד להגעה לשטח פתוח, ולא הוכח שלא מתקיים פיקוח נאות על הסוסים בהקשר הבטיחותי, לפיכך טענת המועצה בהקשר זה נדחית.

יחד עם זאת, בית המשפט סבר, כי יתר עילות התביעה הוכחו, שכן הסוסים יוצרים מטרד ציבורי, הן בלכלוך הגולש למדרכה הציבורית, הן בהפצת ריחות והבאת זבובים, ותופעה זו, פוגעת בשימוש היעיל, הנעים והחופשי בשטחים הציבוריים הקרובים לחצרם של סמולאנצקי.

לאור כל האמור לעיל, נתן בית המשפט צו לסלק את האורווה והסוסים בשטח המועצה, וכן נאסר על סמולאנצקי באופן קבוע להחזיק בשטחם סוס או כל חיית משק אחרת, או לעשות פעולה שאינה מותרת על פי דיני התכנון והבניה, אשר יכולה לגרום לכל נזק או לכל זיהום סביבתי. בשים לב לשיהוי הרב בהגשת התביעה, ניתנה לסמולאנצקי ארכה ממשית של מספר חודשים, וכן לא ניתן כנגדם צו להוצאות.