תיק בוררות שנסגר ללא ידיעת המבקש ייפתח מחדש לאחר חמש שנים
בפני עו"ד דנה ביאלר
עוזרת רשם האגודות השיתופיות
ובעניין: כפר חסידים מושב עובדים דתי אגודה שיתופית חקלאית בע"מ
בפני בקשת המבקש להורות על פתיחתו של תיק בוררות שמספרו בכותרת החלטה זו, מן הטעם כי סגירתו נולדה בטעות אשר יש בה כדי לגרום לו נזקים בתביעה שכנגד אשר הוגשה על ידו במסגרת הליך הבוררות ואשר לא נתבררה.
העובדות הצריכות לעניין:
1. ביום 24/11/2005 התקבל במזכירות כתב תביעה מאת המשיב (להלן – "האגודה") אשר עניינו תביעה כספית על כ- 2,000 ₪ ותביעה לסעד הצהרתי כנגד המבקש, בצירוף בקשה למינוי בורר. כבורר מונה עו"ד משה גבע ביום 30/11/2005. בעקבות בקשת המבקש לפסול את עו"ד גבע (5/12/2006), ולאחר דיון שהתקיים בבקשה זו (23/1/2007), נקבע (17/4/2007) כי במקומו של עו"ד גבע ימונה עו"ד רון בן מיור (להלן - "הבורר").
2. מן החומר שבתיק עולה כי בפני כב' הבורר עמדה בקשה לסעד זמני בדמות צו מניעה, וכב' הבורר נעתר לבקשה זו (19/2/2008) לאחר קבלת עמדת הצד השני ולאחר שנערכו בעניין זה מספר דיונים. עוד עולה מן התיק כי כב' הבורר לא שלח את הכרעתו זו לצדדים והודיע להם כי הכרעתו תישלח להם בכפוף לתשלום שכרו. מאוחר למועד זה הגישה האגודה בקשה לפסילת כב' הבורר. כב' הבורר התמהמה עם מתן הכרעה בבקשת הפסילה בשל ששכר טרחתו לא שולם ואף הודיע על כך בהחלטה מיום 15/5/2008. ביום 11/6/2008 הגישה האגודה בקשה לרשם האגודות השיתופיות או מי מטעמו (להלן – "הרשם") להורות לכב' הבורר ליתן החלטה בבקשת הפסילה. הרשם קבע (29/12/2008) כי האגודה תשלם את שכרו של כב' הבורר וזה יכריע בבקשתה בתוך 7 ימים למן התשלום.
3. ביום 28/1/2009 הכריע כב' הבורר בבקשת הפסילה וקבע כי לא ימשיך לדון בתיק זה אלא אם יורה לו כך כב' הרשם או מי מטעמו.
4. ביום 18/2/2009 התקבלה במזכירות 'הודעת התובעת לרשם האגודות לאור החלטת עו"ד בן מיור לפסול עצמו מלשמש כבורר'. ההודעה מונה 6 סעיפים וכך נכתב בה:
"במהלך החודשים ולאחר שהתקבלו כספים בידי התובעת, קיזזה התובעת מתוך סכומים אלו את הסכומים שחב לה הנתבע.
בהתאם, ובמצב הדברים דהיום, הסכום בגינה הוגשה התביעה מלכתחילה קוזז... כך שכיום כתב התביעה שהוגש לרון בן מיור אינו רלוונטי.
במצב דברים זה, מתבקש הרשם להורות על סגירת התיק..."
ההחלטה ניתנה בשולי ההודעה בכתב יד – "כמבוקש היום 10/3/09". ביום 27/4/2009 הורה הרשם גם כן בתכתב יד על גבי החלטה קודמת שלו בתיק "התיק ימחק" ותיק הבוררות נסגר במזכירות עוד באותו היום.
5. כשנתיים מאוחר יותר, ביום 28/3/2011 התקבלה פנייה מאת המבקש אשר זו לשונה:
"בשנת 2005 הוגשה נגדי תביעה ע"י האגודה בתיק מקרקעין. התביעה הופסקה ע"י התובעת... וזאת לאחר שהאגודה ביקשה לפסול את הבורר עו"ד בן מיור. אני מבקש לדעת את מצב התיק נכון להיום".
התיק, אשר כבר הועבר לבית הגנזים הוזמן, ופנייה זו תויקה בתיק. משאין בתיק כל מידע באשר לתשובה שניתנה למבקש ניתן להניח כי הושב לו בעל-פה אם כי אין בפניי מידע המאמת זאת באופן חד משמעי. על כל פנים, התיק הושב לבית הגנזים.
6. יותר משנתיים וחצי נוספות חלפו עד אשר ביום 9/12/2013 התקבלה במזכירות פנייה נוספת מן המבקש. מפנייה זו עולות טענות באשר להתנהלות האגודה בהליך הבוררות והרקע שהביא לסגירת התיק (באופן המתיישב עם שאר החומר המצוי בתיק), תוך שהמבקש פונה בבקשה "להורות לתובעת, כפר-חסידים, להחזיר לי את הכספים שנלקחו ממני ונלקחים ממני ללא רשותי, בניגוד להחלטת הועד ומבלי לקבל פסיקת בורר" (סייפת הפנייה האמורה).
7. תיק הבוררות הוזמן שנית מבית הגנזים (29/12/2013), והושב לפונה ביום 1/1/2014 כי משהאגודה היא התובעת בתיק הבוררות והיא אשר ביקשה את סגירתו, בקשתה נענתה בהתאם לכל דין.
8. בחלוף כ- 5 חודשים נוספים התקבלה ביום 19/5/2014 פנייתו השלישית של המבקש, הפעם באמצעות בא-כוח. על פניו נראה כי ממנה נלמד לראשונה על כך כי לכב' הבורר הוגשה תביעה שכנגד על ידי המבקש - כנגד האגודה. המבקש בפנייתו זו הניח כי מידע זה לא היה בפני הרשם עת הורה על סגירתו של תיק בוררות זה, ולפיכך טען כי יש לבטל את ההחלטה על סגירתו עד להכרעה בתביעה שכנגד.
9. ביום 5/8/2014 נקבע כי פנייתו זו של המבקש תועבר לאגודה אשר תשיב לה, ולאחר מכן יתקיים דיון בטענות הצדדים. דיון התקיים ביום 30/9/2014.
טענות הצדדים בפניי:
10. לטענת המבקש, סגירתו של תיק הבוררות היא פעולה מינהלית אשר ניתן, וצריך במקרה זה, לבטלה. המבקש סבור כי בעת סגירת התיק ומחיקת התביעה העיקרית האמין הרשם כי לא נותרה עוד תביעה כלשהי לבירור כך שלמעשה אין כל מניעה להיענות לבקשת האגודה לסגור התיק ולמחוק את התביעה אשר הביאה לפתיחתו. חיזוק לכך יש בתשובה שניתנה לו ביום 1/1/2014 בה הוסבר כי האגודה היא התובעת, היא אשר ביקשה את סגירת התיק ובקשתה נענתה בהתאם לכל דין כאשר אין כל איזכור לתביעה שכנגד או לצו המניעה שנתן כב' הבורר.
11. מטענות המבקש עולה כי התביעה שכנגד אשר הוגשה הינה למעשה בקשה להצהיר כי האגודה פעלה שלא כדין עת ביטלה זכות שימוש בלתי הדירה בקרקע חקלאית בשטח בן 8 דונם, שהוקצה למבקש בדין וכפיצוי עבור גריעת שטח דומה משטחיו, וזאת עוד בשנת 1997. בתביעה העיקרית תבעה האגודה כספים אשר לטענתה חב לה המבקש, בגין דמי שימוש בחלקה זו על בסיס הביטול האמור, ומשנתגלו מקורות כספיים מהם קיזזה היא כספים אלה, ביקשה להימנע מקבלת פסק בוררות כנגדה ומחקה תביעתה.
12. נוכח זאת ונוכח העובדה כי כב' הבורר פסל עצמו מלדון בבוררות זו, סבור המבקש כי יש למנות בורר אחר במקומו של עו"ד בן מיור ולבטל את סגירת תיק הבוררות באופן שיתחדש הדיון בתביעה שכנגד שהוגשה על ידי המבקש.
13. מנגד, טוענת האגודה כי ההחלטה על סגירת התיק אינה מינהלית כלל ועיקר, כי אם שיפוטית ומהותית, ומש"המבקש איחר בשנים ארוכות את המועד לערער על החלטתה של עו"ד לאה רוזנטל בדרך הקבועה בחוק" (סעיף 4 לתשובת האגודה מיום 11/9/2014) הרי שיש לדחות על הסף את בקשתו לפתיחת תיק הבוררות כעת. אף לו היה נקבע כי מדובר בהחלטה מינהלית הרי שלטענת האגודה ביטולה בחלוף 5 שנים הינו בלתי סביר.
14. עוד מוסיפה האגודה וטוענת כי
"במסגרת ההליך בפני עו"ד בן מיור הגיש המבקש בקשה לצו מניעה זמני על אף שהוא היה נתבע וממילא הוא לא הגיש ולא יכול היה להגיש תביעה כנגד המשיבה.
במסגרת תגובתה לצו המניעה הזמני הבהירה המשיבה כי המבקש, כנתבע, אינו יכול להגיש במסגרת הליך הבוררות בקשה לצו מניעה וכי אף אם הוא היה מגיש כתב תביעה ממילא לא היתה לעו"ד בן מיור סמכות לדון בכתב התביעה"
15. רק לאחר עמדה זו הגיש המבקש כתב תביעה שכנגד והמבקשת הגישה בקשות לכב' הבורר בהן טענה כי כב' הבורר חסר סמכות לדון בתביעה שכנגד משני טעמים: האחד – המקור הנורמטיבי המאפשר תביעה שכנגד הוא תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן – "תקנות סדר הדין האזרחי") אשר לא חלות על הליכי בוררות; השני – כב' הבורר לא מונה לדון בתביעה שכנגד על ידי הרשם. חרף זאת נעתר כב' הבורר לבקשת צו המניעה של המבקש. מאוחר לכך התגלה לאגודה כי בין כב' הבורר למי אשר היה ב"כ המבקש באותה עת שררו יחסים חבריים ובעטיו של הגילוי הוגשה לכב' הבורר בקשה כי יפסול עצמו.
16. לאור דברים אלה מבקשת האגודה לדחות את בקשת המבקש על הסף כאמור ולחייבו בהוצאותיה לרבות שכר טרחת עו"ד.
דיון והכרעה:
17. מטענות הצדדים עולים שני עניינים אשר יש ליתן עליהם את הדעת על מנת להכריע בטענות הצדדים שבפניי;
הראשון – נוגע לדינה של תביעה שכנגד המוגשת בהליך בוררות; האם ניתן להגיש תביעה שכנגד בהליך בוררות? וככל שכן – האם נדרשת הרחבת סמכות פוזיטיבית של בורר על ידי הגוף הממנה לשם דיון בתביעה שכנגד?
השני – נוגע להליך סגירה של תיק בוררות אשר הוגש בו כתב תביעה שכנגד.
תביעה שכנגד בהליך בוררות
18. על מנת להשיב על שאלות אלה יש, לטעמי, לזכור את תכליתו של הליך הבוררות על מאפייניו. תכליתו של הליך הבוררות, הוא ליתן ביד צדדים לסכסוך דרך חלופית, אלטרנטיבה, לבירור הסכסוך ולהכרעה בו. מאפייניו של הליך הבוררות הוא יעילותו, מהירות קבלת הכרעה, והשליטה (היחסית) של הצדדים בהליך. זאת, כמובן, בהשוואה להליך שיפוטי המתנהל במערכת המשפט.
בוררות היא הכרעה בסכסוכים על דרך של שפיטה, שמרבית הסדריה נקבעים על יד הצדדים המסוכסכים לפי ראות עיניהן – למן מינוי הבורר, דרך קביעת הדין המהותי, סדרי הדין ודיני הראיות ועד קביעת המועד למתן הפסק.
ברם, בעוד שבמערכת השיפוטית ישנן דרישות רבות והוראות מפורטות באשר לשופט – השכלתו המשפטית, משכורתו, דרך ניהול המשפט ועוד – הנה פטורה הבוררות ומשוחררת מהן לחלוטין.
נשאלת השאלה: מפני מה הסכים המחוקק לסטייה כה גדולה מהעקרונות שהנחו אותו בקביעת ההוראות במערכת השיפוט של המדינה? שתי סיבות לדבר – האחת, כדי להקל על בתי המשפט; והשניה, כדי להקל על המתדיינים. הסיבה הראשונה מפורטת בהצעת חוק הבוררות...: על הבוררות להיות "אמצעי נוח, מהיר וחסכוני ליישוב סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט ולהקל על ידי כך את המעמסה שעל בתי המשפט". ... הסיבה השניה הוסברה ע"י השופט צ' ברנזון באחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון...
ניסוח אחר ניתן למצוא בדברי כבוד השופט מ' חשין:
"דומה כי מעטים יחלקו על כך שההתדיינות בבוררות נוחה מן ההתדיינות בבתי משפט, הן מבחינת זמני ההתדיינות (בוקר, אחרי הצהרים, ערב, לילה); הן מבחינת החשת ההליכים (בין השאר, בשים לב לעומס המוטל על בתי המשפט); הן מבחינת האפשרות לקביעת מקום ההתדיינות (בארץ, בחו"ל); הן מבחינת היעילות (שחרור מכללי הפרוצדורה והראיות); ועוד"."
פרופ' סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל, כרך א' 1-4 (מהדורה רביעית מיוחדת)
19. מכתב המינוי של כב' הבורר עולה כי הליך הבוררות דנן הוא הליך של בוררות סטטוטורית, הליך ייחודי מתחום דיני האגודות השיתופיות, אשר לו מסגרת נורמטיבית שונה מזו של חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – "חוק הבוררות"), אם כי קיימים קווי דמיון רבים ביניהם. משמעות אבחנה זו היא כי חוק הבוררות והתקנות שתוקנו מכוחו אינם חלים על ההליך, ובמקומם חלים פקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה") והתקנות שמכוחה – ובמקרה דנן – תקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972 (להלן – "תקנות הבוררות"). ראו לעניין ההבדלים בין שני הליכי הבוררות - ספרה של אוטולנגי לעיל, 205.
20. המקור הנורמטיבי הראשי של הליכי בוררות סטטוטורית הוא סעיף 52 לפקודה. לפי סעיף זה רשאית אגודה שיתופיות לקבוע בתקנונה סעיף יישוב סכסוכים על דרך של בוררות, כפי שקיים גם אצל האגודה המשיבה. כאשר קיים סעיף בוררות בתקנון אגודה המפנה לרשם, רשאי הוא למנות בורר להכריע בסכסוך ולצדדים ניתנת הזכות להשיג על פסק הבורר בתוך 10 ימים מקבלתו (סעיף 52(4) לפקודה). מעצם בנייתו של ההליך תחת הפקודה ניתן להבין כי יתרון נוסף המאפיין בוררות סטטוטורית הוא מומחיות הערכאה הדיונית – הבורר – אשר ממונה על ידי הרשם, ואשר לו ידע וניסיון בתחום דיני האגודות השיתופיות.
21. באופן זה, מקום שמתגלע סכסוך בין אגודה ובין חבר לדוגמא, מטרתו של סעיף הבוררות שבתקנון האגודה (כאשר קיים כזה כמובן) היא להביא להכרעה בסכסוך שבין הצדדים במהירות, ביעילות, במומחיות וכדומה. זאת, בשל היחסים המיוחדים הקיימים בין האגודה ובין החברים בה, אשר בין המאפיינים שלהם ניתן להצביע על יחסים מתמשכים (לעיתים על פני תקופה של חיים שלמים ואף מספר דורות), כמו גם על עובדת ההשפעה שיש לאגודה על חייו של כל חבר בה.
22. מכאן, שכאשר מתגלע סכסוך, ולאור היחסים המיוחדים האמורים, בין תכליות סעיף 52 לפקודה וסעיף הבוררות שבתקנון, היא גם הכרעה בסכסוך כולו, על גרורותיו, לרבות טענות קיזוז, ולטעמי – גם לרבות תביעה שכנגד.
23. אמנם, צודקת המשיבה, כי מקור הזכות להגיש תביעה שכנגד היא תקנות סדר הדין האזרחי אשר אינן חלות על הליכי בוררות, אך אין בכך כדי למנוע החלת חלק מהוראותיהן בהליך הבוררות. כך למשל, פעמים רבות עת מתקבל כתב מינוי אצל בורר, פונה הוא לצדדים תוך שהוא מורה להם להגיש כתב תביעה וכתב הגנה. כלום יש בכך כדי לאיין הוראה זו? לטעמי התשובה על כך שלילית.
24. חיזוק משמעותי למסקנה זו יש למצוא בתקנה 13 לתקנות הבוררות אשר זו לשונה:
"(א) הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו; הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט.
(ב) הבורר רשאי לתת פסק הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתתו, וכן רשאי הוא, באישור הרשם, לתת פסקי ביניים המכריעים בנושא הבוררות חלקים חלקים.
(ג) הבורר רשאי להורות בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך-דין, ובדבר שכר הבורר והוצאותיו, כולם או מקצתם, והוא רשאי להורות על הפקדת סכומים אלה או על מתן ערובה לתשלומם; הצדדים חייבים לשלם לבורר שכרו והוצאותיו חלק בחלק, זולת אם הבורר הורה הוראה אחרת."
25. מכאן, כי גם אם תקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות כלשונן, אך בורר מוצא כי יש בהוראותיהן או בחלקן כדי להוות דרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך, הרי שאין למנוע זאת. כך גם לעניין צווים הניתנים על ידי בורר (וזאת מבלי להתייחס להוצאתו לפועל של צו שניתן על ידי בורר).
26. לגופם של דברים, אני סבורה כי ככל שבורר סבור, בהתאם לבקשה שהוגשה בפניו, ובוודאי שלאחר קיום דיון ושמיעת עמדת הצד השני, שיש ליתן צו מניעה ויש לאפשר הגשתה של תביעה שכנגד, הרי שאין באי תחולתן של תקנות סדר הדין האזרחי כדי למנוע זאת. הדבר מצוי בגדר שיקול הדעת שניתן ביד הבורר, ואין בכך איזו חריגה מאיזו סמכות. זאת, גם אם לא נאמר באופן מפורש בדין כי בהליך בוררות ניתן להגיש תביעה שכנגד. יש לנקוט בפרשנות תכליתית המקיימת את הרציונל העומד מאחורי דיני הבוררות והמקיימת את יתרונותיו ומאפייניו תחת פרשנות דווקנית המאיינת אותם.
27. רק לשם הדיון, נבדוק את ההשלכות של פרשנות אחרת, זו המוצעת על ידי המשיבה; מה תהיינה ההשלכות של חסימת נתבע בהליך בוררות מלהגיש תביעה שכנגד? במקרה כזה, יצטרך הנתבע להגיש תביעה נפרדת. נוכח סעיף יישוב הסכסוכים אף היא תידון במסגרת הליך בוררות. ומה אם ימונה בתביעת הנתבע בורר אחר? ומה השלכות ההכרעה בהליך זה על ההליך שבו הוא נתבע? איך מיישבים בין שתי ההכרעות? ואם מתבקש מינוי אותו בורר – מה הועילו חכמים בתקנתם עת מנעו הגשת תביעה שכנגד לבורר אשר כבר מונה בין הצדדים ואשר ממילא לתביעה שכנגד קשר ישיר לתביעה העיקרית? ועוד שאלות רבות אחרות הממחישות היטב עד כמה פרשנות זו אינה מתיישבת עם התכליות של דיני הבוררות בכלל ועם בוררות סטטוטורית בפרט.
28. אין בפרשנות זו אלא להאריך את הימשכותם של ההליכים המתקיימים בין הצדדים ולאיין פעם נוספת את אחד היתרונות המובהקים של הליך הבוררות – יעילותו.
29. לפיכך דעתי היא כי ניתן להגיש תביעה שכנגד גם בהליך בוררות. דעה זו אף מתחזקת מקום בו הצדדים להליך הבוררות מיוצגים על ידי עו"ד, ואף הבורר עו"ד – כי אז כלים משפטיים אלה אינם זרים להם, וחזקה כי תכליות כלים אלה אף הן ברורות להן. כך הוא במקרה זה ויש לדחות את טענת המשיבה בעניין זה. יתרה על האמור, הפסיקה בענייני בוררות מזכירה פעמים רבות הגשת תביעה שכנגד תוך כדי הליך בוררות, ללא אמירה כי אין לאפשר זאת. הדעת סוברת כי מצב דברים זה מעיד על כך שאף בתי המשפט לא מצאו פגם בהגשת תביעה שכנגד בהליך בוררות.
30. נוכח הדברים הללו, אני סבורה כי תביעה שכנגד מהווה חלק בלתי נפרד מהליך בוררות שלם, אשר מטרתו המהותית היא להכריע בסכסוך כולו וזאת מבלי לחסום את דרכו של הנתבע מלהביא את המצב העובדתי והמשפטי כולו כפי שהוא מנקודת מבטו. זאת ביתר שאת מקום נוכח העובדה שתביעה שכנגד קשורה בטבורה בתביעה העיקרית ובטענות העולות ממנה, וכחיזוק לכך ראו דברי כב' הנשיא שמגר כתוארו אז, בע"א 532/86 המועצה לייצור ושיווק של פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע בע"מ ואח', פ"ד מג(1) 252, 256 (ההדגשות שלי ד.ב):
"הטענה בדבר העדר סכסוך איננה מקובלת עלי: הסכסוך שבין בעלי הדין, שהוסכם למוסרו לבוררות, אינו מתייחס לכל פריט כספי, בעומדו בגפו, אלא למכלול המחלוקות הכספיות שבין הצדדים, כביטויו בתביעות הכספיות ההדדיות המורכבות ממספר פריטי חשבון, לכל כיוון; ...ממכתבם של המשיבים מיום 10.10.85 נבע, למשל, כי הם חולקים על הדיוק שבתיאורו של המצב החשבוני לפי טענותיה של אגרקסקו (לרבות אי-הכללת הפירעונות וכדומה). אולם, עיקרו של דבר, כאשר צדדים מוסרים סכסוך כספי הדדי, באופן כוללני ומקיף, לידיו של בורר, אין משתמע מכך אוטומטית, כי יש מחלוקת על כל פרט ופרט. כן לא נובע ממסירת סכסוך לבוררות, כי ניתן לשלוף מתוך סך כל החשבונות כל פריט חשבוני, באופן נפרד, ולבחון אם יש עליו מחלוקת, כדי לטפל בו - אף ללא הסכמה הדדית - מחוץ לבוררות, בהליכים משפטיים נפרדים.
הסכסוך בו מדובר כאן, מתבטא, כאמור, במחלוקת על המכלול הכספי כפי שהצטבר, וכדי לכלול בבוררות פריט חשבוני זה או אחר, שנתגבש במערכת היחסים הכספית המתמשכת שבין הצדדים, אין צורך להצביע על קיומו של סכסוך ייחודי ונפרד לגבי כל אחד ואחד מן הפריטים החשבוניים. עריכת בירורים נפרדים לגבי כל פריט וכל חשבון או אף התדיינות נפרדת לגביהם - התדיינות, היכולה להתפתח בדרך הטבע מן הבירור הנפרד, הבא לפרק את הסך הכול לגורמים שכל אחד מהם יזכה לטיפול משפטי נפרד - מסכלת את אפשרות עריכתה של הבוררות או לפחות מייתרת אותה, וזו אינה מטרת סעיף 5(א) לחוק הבוררות, או משמעותו."
במקרה זה התביעה העיקרית היתה כספית, בגין דמי שימוש בשטח שעמד לרשות המבקש אך לטענת המשיבה שייך לה, בעוד שבתביעה שכנגד מועלות טענות כי רשות השימוש בשטח וגם הזכויות בו הוקצו זה מכבר למבקש ולפיכך התובעת אינה זכאית לדמי השימוש הנתבעים על ידה. אין ספק כי אלה טענות הראויות להידון כמקשה אחת בצורה של תביעה שכנגד, ככל שנתבעים גם סעדים הקשורים בסכסוך, ולא כתביעה עצמאית או נפרדת.
31. משלטעמי תביעה שכנגד מהווה חלק בלתי נפרד מהליך הבוררות, איני סבורה כי יש חובה לפנות לרשם אשר מינה את הבורר על מנת להרחיב את סמכויותיו לדון גם בתביעה שכנגד. אמנם, הסמכות לעשות כן מצויה ביד הרשם, אם כי איני רואה חובה לעשות זאת. נהפוך הוא; פנייה כאמור אף היא עשויה לפגום ביעילותו של הליך הבוררות, עת אינה מהותית בעיני. ככל שהרשם סבר בתביעה העיקרית שהוגשה לו על ידי התובע שבסמכותו למנות בורר, הרי אותו מקור נורמטיבי לסמכות זו מתקיים גם במצב ההפוך שבו הנתבע פונה בתביעה ובבקשה למינוי בורר. מה, אם כך, התועלת הצומחת מהקמת חובה לפנות לרשם לצורך הרחבת סמכות הבורר לדון גם בתביעה שכנגד? לא רק שאיני רואה בכך כל תועלת, אלא שהקמת חובה כזו טומנת בחובה חסרונות בלבד.
32. דין טענות המשיבה כי התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי המבקש לבורר היתה שלא בהתאם לדין - להידחות. גם טענותיה באשר לצורך בהרחבת כתב המינוי של הבורר לדון גם בתביעה שכנגד נדחות על ידי בזאת.
סגירה של תיק בוררות שהוגשה בו תביעה שכנגד
33. במקרה דנן אִפשר כב' הבורר למבקש הגשתה של תביעה שכנגד, ואף נעתר לבקשתו ליתן צו מניעה כנגד האגודה. במצב דברים זה עולה השאלה מה דינו של תיק הבוררות ככל שהתובע העיקרי אינו עומד על תביעתו ומוחק אותה. האם התביעה שכנגד נותרת תלויה או שמא מתייתרים הדיון וההכרעה גם בה?
34. במקרה זה איני רואה להחיל מסגרת נורמטיבית שונה מזו המוכרת לנו מתקנות סדר הדין האזרחי כאמור בתקנה 57, וביתר שאת עת הרציונל שהחילן בתביעות "רגילות" חל גם בתביעות המוכרעות במסגרת הליכי בוררות. על פי סדרי הדין הנהוגים בבתי משפט מקום בו הוגשה תביעה שכנגד, מותר לדון בה אף אם נמחקה התביעה העיקרית – כפי שקרה בענייננו.
35. לדידי ככל שתובע שכנגד עומד על תביעתו אין לסגור את תיק הבוררות עד להכרעה בתביעה שכנגד. מכאן יוצא, כי טרם סגירתו של תיק הבוררות היה על הרשם לכל הפחות לברר עם הנתבע – הוא התובע שכנגד – אם עומד הוא על תביעתו אם לאו.
36. לא כך נעשה בענייננו. וזאת מדוע? בנקודה זו אין לי אלא לקבל את גרסתו של המבקש באשר לידיעה החלקית אשר עמדה לנגד עיני הרשם או מי מטעמו עת החליט על סגירת התיק ומחיקת התביעה.
37. ההחלטה באשר לסגירת התיק ניתנה למעשה בכתב יד ובמילה אחת: "כמבוקש" (מיום 10/3/2009) על גבי מכתבו של ב"כ המשיבה לרשם. באופן דומה ניתנה גם ההחלטה על מחיקת התביעה, אשר היתה מאוחרת להחלטה על סגירת התיק (דבר אשר לכשעצמו מעורר תמיהה). אף היא ניתנה בכתב יד על גבי החלטה אחרת של הרשם מיום 29/12/2008 שם נרשם "התיק יימחק 27/4/09". אין מדבור בהחלטות מנומקות וסדורות אשר יכולות להוות מושא לערעור כפי שטוענת המשיבה. מבחינה צורנית נראה כי הרשם, באותו מועד התייחס להחלטות אלה כהחלטות מינהליות גרידא, אשר לא דורשות נימוק מוסדר.
38. לא זו אף זו: אין בתיק שבפניי כל מידע באשר להמצאתן של החלטות אלה לצדדים: אין אישורי דואר רשום (אשר בשל חלוף הזמן כמעט בלתי אפשר לנסות ולשחזרם) ואין אישורי שליחה באמצעות מכשיר פקס. לעומת זאת, יש בתיק שבפניי פנייה מאוחרת של המבקש (28/3/2011) הדורש לדעת "את מצב התיק נכון להיום". לאור סדרם הכרונולוגי של הדברים כפי שהתבצעו על ידי הרשם: סגירת התיק תחילה ביום 10/3/2009, ומחיקת התביעה ביום 27/4/2009, ולאור פנייתו זו של המבקש, אין לי כל בטחון כי החלטות הרשם על מחיקת התביעה וסגירת התיק היו בידיעתו של המבקש. משספק זה מוצא מקום בליבי, דעתי אינה נחה עם תוצאה אשר חוסמת את המבקש כעת מלברר את תביעתו.
39. לכך אוסיף כי פנייתו האמורה (28/3/2011) של המבקש נערכה באופן עצמאי ושלא באמצעות עו"ד, אין בפניי את התשובה שהושבה לו על ידי הרשם, וספק רב בליבי אם לאחר פנייתו זו של המבקש הבין את משמעות מחיקת התביעה וסגירת התיק על תביעתו שלו. זאת, בשעה שלכל אורך הדרך היתה האגודה מיוצגת והיה מי שיעמוד על זכויותיה. ספק זה אף מתחזק משמעותית לאור פנייתו השנייה של המבקש מיום 23/12/2013. בפנייה זו לא נזכרת "תביעה שכנגד" על ידי המבקש, אך אין לי אלא לשייך זאת שוב לעובדה כי פנה באופן עצמאי שלא באמצעות עו"ד, ויש לצפות, כפי שגם קרה בפנייתו השלישית מיום 19/5/2014 שלו היה פונה באמצעות עו"ד עובדת קיומה של תביעה שכנגד היתה עמדת לנגד עיני הרשם או מי מטעמו כבר אז – והדיון שהתקיים בפני היה מתקיים אף הוא כבר אז.
40. אמנם, נכון הוא כי אדם הבוחר שלא להיות מיוצג וכתוצאה מכך נפגעות זכויותיו אין לו להלין אלא על עצמו. אלא שכאן, מצאתי להתייחס לפניית האגודה לסגור את תיק הבוררות כפי שעמדה בפני הרשם. בפנייתה זו הסתפקה האגודה בהודעה קצרה כי הכספים שתבעה ואשר בגינם נפתח תיק הבוררות קוזזו על ידה מכספים אחרים שהמבקש זכאי לקבלם מן האגודה. לא הוזכרה התביעה שכנגד. אמנם, לפנייה זו צורפו נספחים המעידים על קיומה, אך הדבר הוצנע מעיני הרשם בפנייתה של האגודה. לטעמי, התנהלות זו אינה נקייה מקורטוב של חוסר תום לב. איני יכולה לומר בביטחון כי דבר היותה של תביעה שכנגד העומדת תלויה בפני כב' הבורר עמד לנגד עיני הרשם ובוודאי שתחושה זו רק מתחזקת מן התשובה שניתנה למבקש ביום 1/1/2014.
41. לאור האמור והספקות הרבים המפורטים לעיל הריני לקבוע כי עת נסגר תיק הבוררות במזכירות ונמחקה התביעה, לא היתה למבקש כל ידיעה על כך. הוגשה על ידו בהתאם לדין תביעה שכנגד לכב' הבורר ולפיכך היה על הרשם להימנע מסגירת תיק הבוררות ללא מתן הזדמנות נאותה למבקש להבהיר אם עומד הוא על תביעתו שכנגד. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא כי יש לבטל את סגירת תיק הבוררות.
42. באשר לסמכותי לעשות כן, בהתייחס לטענות הצדדים בכל הקשור לאופייה של סמכות זו, וכפועל יוצא מכך הדרך לבטלה, אומר רק זאת: נוכח אופיה הצורני של ההחלטה על סגירת תיק הבוררות; העדר ראיות לכך כי החלטה זו הומצאה למבקש בצירוף פנייתו המאוחרת המעידה כי לא היתה לו ידיעה על כך, אני קובעת כי החלטה זו דומה במהותה להחלטה על פתיחת תיק בוררות. משגם המשיבה מסכימה כי סמכות הרשם לפתיחת תיק הבוררות היא סמכות מינהלית והאופן שהרשם פעל במקרה זה בסגירתו של התיק דומה במאפייניו לפעולות הרשם בפתיחתו – הרי שכך יש לראות את החלטת הרשם במקרה דנן בקובעו כי תיק הבוררות יסגר.
43. את סמכותי עשות כן אסמוך, בין השאר, על פרק ג' לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 ועל סמכותו הטבועה של הרשם להורות כן.
44. טרם סיום, מצאתי לתהות באשר לתוצאה שהיתה מתקבלת ככל שטענות המבקש היו נדחות על ידי; כנגד המבקש הוגשה תביעה כספית על ידי האגודה בעניינה מונה בורר. למבקש, עמדו טענות כנגד התביעה והוא אף מצא לנכון להגיש תביעה שכנגד בהליך הבוררות. הדבר התאפשר לו על ידי כב' הבורר שמונה על ידי הרשם, ואף ניתן צו מניעה כנגד האגודה לטובתו של המבקש. האגודה מבקשת את פסילתו של כב' הבורר, ומשהבורר נעתר לבקשתה – מגישה בקשה לסגירת תיק הבוררות. הבקשה מתקבלת בלי כל ידיעה באשר לדבר הגשתה של תביעה שכנגד, אך ספק רב אם למבקש ידיעה על סגירת התיק. המבקש ממשיך ופונה לרשם בשאלות באשר לתיק הבוררות ובאשר לזכויותיו שמופרות על ידי האגודה (לטענתו) אך נענה כי התובעת ביקשה את סגירת תיק הבוררות והדבר נעשה כדין. רק לאחר תשובה זו של הרשם ניתן לייחס למבקש ידיעה באשר למשמעות סגירתו של התיק. בחלוף כ- 5 חודשים מן הידיעה מתקבלת פנייה נוספת מטעם המבקש, הפעם באמצעות עו"ד, המביאה בצורה סדורה וברורה את בקשותיו של המבקש.
למעשה ניתן לראות כי המבקש לא קפא על שמריו לאורך התקופה, לא זנח את טענותיו ואת רצונו כי טענותיו תתבררנה ותוכרענה. נראה לי כי במצב דברים זה קבלת טענות האגודה כי תיק הבוררות נסגר כדין וכי על החלטה זו היה על המבקש להגיש ערעור לבית המשפט המוסמך תביא לפגיעה משמעתית בזכויותיו הדיוניות והמהותיות של המבקש אולי עד כדי פגיעה בכללי הצדק הטבעי. זאת בשעה שהתשתית המשפטית למנוע פגיעה זו קיימת. משאלה הם פני הדברים, אין לטעמי ממש בטענת האגודה כי ביטול החלטת הסגירה יהא בלתי סביר, אף לאור הזמן הרב שחלף. אמצא חוטאת לתפקידי, אם לא אאפשר למבקש את בירור טענותיו לאשורן כפי שביקש לעשות עת הגיש תביעה שכנגד כדין, וזו לא נדונה.
45. מסקנתי היא, אפוא, כי יש לבטל את סגירתו של תיק הבוררות.
כב' הבורר פסל עצמו מלדון בסכסוך דנן. אמנם, פסילתו סוייגה בכך שאם הרשם או מטעמו יורה לו אחרת – יכבד את ההוראה. עם זאת, לאור פרק הזמן שחלף מהחלטתו של כב' הבורר לפסול עצמו, לאור העובדה כי היתה זו האגודה אשר ביקשה את פסלותו ולאור הרצון לשמור את אמונם של הצדדים בהליך הבוררות, מצאתי למנות בורר חליף אשר יכריע בתביעה שכנגד, ובכל המחלוקות העולות ממנה.
כבורר חליף ימונה עו"ד אסף רון, מטירת הכרמל, אתגר 1 - בית תבור, טל': 04-9542230.
המזכירות תעביר החלטתי זו לעו"ד רון ולצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, ד' כסלו תשע"ה דנה ביאלר, עו"ד
26 נובמבר 2014 עוזרת רשם האגודות השיתופיות
בירושלים, בהעדר הצדדים ומנהלת מחלקת הבוררויות
