תלמיד ישיבה הגיע לבריכה של קיבוץ גבת. הוא נדחף על ידי אחד מחבריו לבריכה ונפגע. על מי חלה האחריות לנזק על התלמיד או על מפעיל הבריכה?

תלמיד ישיבה, הגיע ביום 5.8.07 בשעה 23:00 לערך לבריכת השחיה שמופעלת על ידי קיבוץ גבת. בסמוך לחצות כאשר הוא עמד על שפת הבריכה חמד אחד מחבריו לצון, דחף אותו אל תוך המים. התלמיד ניסה לייצב עצמו וכמעט הצליח אולם רגלו נתקלה במרצפת בולטת והוא נפל לתוך הבריכה. תוך כדי נפילתו נלכדה כף רגלו הימנית בסדק רחב שהיה פעור בחלק העליון של דופן הבריכה. סדק זה נמצא מעל פני מים, מעל תעלת הניקוז אליה גולשים המים העודפים על מנת שהבריכה לא תעלה על גדותיה. כתוצאה מהאירוע נגרם לתלמיד קרע של גיד אכילס והוא אושפז, עבר ניתוח וסבל מהפרעה וכאבים בקרסול רגל ימין.

התביעה הוגשה כנגד קיבוץ גבת, שבעלותה הבריכה, אף שהמפעיל שלה הוא מפעיל חיצוני וכנגד ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ, (להלן: "המבטחת"), שמבטחת את חבות הקיבוץ והמפעיל כלפי צדדים שלישיים.  המבטחת אינה כופרת בכיסוי הביטוחי לקיבוץ ולמפעיל והמחלוקת בין הצדדים היא באשר לנסיבות האירוע; לאחריות ולנזק.

התלמיד שלל את הטענה כי לפני שנדחף למים השתולל עם חבריו. הוא כתב בתצהיר כי עמד על המשטח שליד הבריכה ושוחח עם חברים 'רגוע וללא כל השתוללות'. אין זה נכון שסרב להישמע להוראות המציל. מטבעו הוא אינו נוהג להשתולל ואילו הייתה השתוללות באותו זמן לא היה נשאר לעמוד שם. בנוסף הוא עצמו העיר לכאלה שהשתוללו אך לא שמע קריאות ברמקול והרושם הכללי שלו היה כי המציל לא יכול לשלוט בכמות הרבה של מתרחצים ונראה לו לחוץ. התלמיד אישר כי הוא יודע את זהותו של מי שדחף אותו אך סבר שאינו אשם ולכן לא הגיש נגדו תביעה .

קיבוץ גבת והמבטחת הביאו לעדות את מפעיל הבריכה. לדבריו באותו לילה נפתחה הבריכה באופן מיוחד עבור תלמידי ישיבת מיר. הוא מתאר כי מספר תלמידים השתוללו ודחפו זה את זה על גדות הבריכה והמציל העיר להם וביקש מהם להפסיק אך הם התעלמו מכך. את הסדק שממנו נפגע התלמיד המפעיל הבריכה  לא פעל לתקן משום שהוא סבור כי הדבר אינו רלוונטי לבטחון הציבור. מתוך החקירה עלה בנוסף כי הופרו לכאורה הוראות התקנות המחייבות הימצאות מציל מוסמך מסוג 2 כאשר נוכחים במקום מעל 30 מתרחצים או שני מצילים מסוג 1. מפעיל הבריכה נשאל בנוסף מדוע מקום בו היה כזה חוסר סדר לא פעל להפסקת הדחיפות בדרך של סגירת הבריכה. הוא השיב כי אינו יכול לעשות כן בכל מקרה של נגיעה של ילד בילד לסגור את הפעילות וכי במקרה זה המציל פנה אל הרב והדבר מספיק. 

המציל סיפר כי חלק מהנערים השתוללו ודחפו זה את זה למים, הוא התריע בהם ואף שוחח עם רב הקבוצה וע"פ בקשתו גם הוא אמר להם להפסיק להשתולל. למרות זאת הם המשיכו ודחפו איש את רעהו למי הבריכה.

כמתואר לעיל ניתן לקבוע כי התלמיד אכן נפגע בעת שנדחף על ידי חבר לכיוון המים; איבד את שיווי המשקל; רגלו נכנסה לתוך תעלת הניקוז של מי הבריכה ואז בעת שנפל למים נפגע כתוצאה ממגע עם משהו חד. אופן התרחשות התאונה אף תואם את הפגיעה ברגל כפי שעולה מהתיעוד הרפואי.

המחלוקת העובדתית הרלבנטית בין הצדדים היא באשר למידת מעורבות התלמיד במה שהיה עובר לנפילתו. בעוד ש התלמיד מתאר כי עמד ללא כל קשר לדחיפות ולהתנהגות הפרועה של המתרחצים – המציל מסר כי התלמיד היה מעורב בעצמו בדחיפות ובהתפרעות והיה חלק בלתי נפרד ממנה. במחלוקת זו בין שתי הגרסאות בית המשפט העדיף את גרסת המציל על פני גרסת התלמיד שכן עוד בסמוך למקרה ציין המציל כי התלמיד היה מעורב בעצמו בדחיפות.

האחריות: התלמיד תמך את התביעה בחוות דעתו של המהנדס. על פי חוות הדעת תעלת הגלישה איננה מכוסה ברשת כנדרש על מנת למנוע חדירה של כף רגל אל תוך התעלה. המומחה מציין כי ניתן לעשות תעלות גלישה ללא רשת אך במקרה כזה על התעלה להיות שקועה בתוך דופן הבריכה. המיקום בו נלכדה כף רגלו של התלמיד בתעלה הוא מיקום שבו דופן התעלה שבור ויש פינות חדות של שברים בדופן התעלה שיכולות לגרום לפציעה. מסקנת המהנדס היא כי בריכת השחיה הייתה במצב פגום הנוגד את הדרישות בענף הבניה. אין בעניין זה תקנות רשמיות אך יש נוהג המקובל בכל העולם ולשיטתו אסור להשתמש בבריכה המצויה במצב שבו נמצאת הבריכה. בסיכומיו טען התלמיד כי הבריכה לא פעלה בהתאם להוראות תוספת תקנות התכנון והבניה המחייבות שלא יהיו פינות חדות או קצוות חדים בתעלת הגלישה העלולים לגרום לפציעה. בנוסף פעלה הבריכה שלא בהתאם לתקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה) מקום בו היה חוסר סדר כזה בבריכה, המציל שהיה - לא היה בעל הכשרה מספקת לכמות המתרחצים שהיו. פגם נוסף הוא הסיכון הנוצר מהותרת תעלת הניקוז חשופה באופן שמאפשר במצב של נפילה לתוך הבריכה התקלות בה ופגיעה. 

עמדת קיבוץ גבת והמבטחת היא הפוכה. הם סבורים כי התלמיד נפגע כתוצאה ממעשה מכוון שלו – הדחיפות וההשתוללות ההדדית עם חבריו. הם מפנים לכך שהנערים לרבות הקבוצה שעליה נמנה התלמיד הוזהרו ולמרות זאת שבו על מעשיהם.

במחלוקת בין הצדדים בית המשפט מצא כי יש להטיל על הבריכה אחריות לנזק שנגרם לתלמיד. כפי שעלה בעת התאונה ועוד לפני כן שרר חוסר סדר בבריכה והמציל היחידי שהיה באותו זמן לא הצליח להביא להפסקת ההתנהגות הפרועה מחוץ לבריכה. העמדת מציל אחד, לא מנוסה, להתמודד מול עומס כזה של מתרחצים אינה תואמת את המוטל על מי שמפעיל בריכה. אין חולק כי תעלת הניקוז הושארה חשופה ללא כיסוי או סגירה ובחלק ממנה הושארו פינות חדות. אף אם אין מוטלת על הבריכה החובה לדאוג לכיסוי התעלה עדיין השארתה פתוחה מחייבת זהירות מיוחדת מהימצאות חלקים חדים.

באשר לאשם התורם, קביעת האשם התורם נעשית תוך פניה למבחן האשמה המוסרית בין הצדדים. בקביעת קיומו של אשם תורם יש תחילה לבחון אם, בנסיבות הענין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר); ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. משנתקבלה גרסתו של המציל הרי שמאחר ו התלמיד עצמו היה שותף לחלק כזה או אחר של ההשתוללות נפל פגם גם בהתנהגותו ויש לייחס לו אשם תורם. את מידת האשם התורם יש לקבוע לפי מבחן האשמה המוסרית. בהתחשב באשם המוסרי שדבק בבריכה לעומת זה של התובע ובהתחשב בגילו של התלמיד בית המשפט סבור כי יש להעמיד את מידת האשם התורם על 25%.

חוות דעת המומחים: מטעם התלמיד הוגשה חוות דעת שמצא כי נותרה לו נכות בגובה של 14.5%. המומחה מטעם קיבוץ גבת והמבטחת קבע כי אין לתובע נכות. נוכח המחלוקת מונה מומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו כתב כי תפקודו של הגיד שנפגע תקין, אין סימני גרד או דלקת ולהערכתו לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורטופדי.

הנזק : התלמיד מתאר כי לאחר התאונה הגיע לבית החולים הדסה ועבר ניתוח. הוא אושפז בבית החולים והונחה להימצא במנוחה בבית משך ארבע שבועות. הוא טופל בפיזיותרפיה ונזקק למכשיר אורטודפי, מדרסים, וביקורים בחדר כושר. בעקבות התאונה הוא נזקק לטיפולים נפשיים ועבר למעלה מעשרים טיפולים פסיכולוגיים בעלות של 5,040 ₪. כמו כן הוא זקוק לנעלים מיוחדות. בסיכומיו ביקש התלמיד כי יפסק לו נזק לא ממוני שיבטא בין היתר לא רק את הפגיעה אלא את חומרת התנהגותה של הבריכה; החזר ההוצאות שהוציא לרבות עלות הטיפולים הנפשיים וההוצאות האחרות.

קיבוץ גבת והמבטחת סבורים כי אין לפסוק לתלמיד החזר של הוצאותיו החורגות מכל יחס סביר למה שאירע. בהיעדר חוות דעת רפואית בתחום הנפשי לא ניתן לקשור בין הטיפולים השונים שניתנו לתובע לבין התאונה ואין כל הצדקה להוצאות הרפואיות של עזרים בתחום האורטופדי.

לאחר בחינת טענות הצדדים, בית המשפט העמיד את גובה הנזק שנגרם לתלמיד בסכום של 28,000  ₪ וזאת בהתאם למרכיבים הבאים:

נזק לא ממוני – בהתחשב במהות הפגיעה, תקופת האשפוז וההחלמה סכום של 18,000 ₪ נכון להיום.

עזרה והוצאות -  החזר על מרבית ההוצאות שהוציא גם אם אינן מגובות בחוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטריה. הערכה של עלות עזרת בני המשפחה וההוצאות בסכום של 10,000 ₪.

סיכום  הפיצויים לתלמיד בסכום של 21,000 ₪. לסכום זה יתווסף שכר טרחת עורך דין בסך 4,872 ₪.  בתוספת הוצאות המשפט.

ניתן היום,  י"ג ניסן תשע"א, 17 אפריל 2011, בהעדר הצדדים. 

לאתר הבית של קיבוץ גבת