03-5629911
הצבת מצלמות בכניסה ליישובים לצורך שימוש כראייה משפטית
האם לצורך שימוש בצילום כראייה משפטית, בקרות אירוע, מוטלת חובה על הישובים אשר בתחום מועצה האזורית להתריע בפני הנכנסים והיוצאים מיישובי המועצה, כי מוצבת מצלמה המתעדת את מעשיהם?
העובדות הרלוונטיות
- בכניסה ליישובי מועצה אזורית הותקנו מצלמות מעקב לפיקוח ולמעקב חזותי ולעיתים אף קולי (להלן: "מצלמות מעקב"), אשר תפקידן לתעד את מעשיהם של הנכנסים והיוצאים, וזאת על מנת "לתפוס על החם" אנשים אשר מבצעים עבירות בניגוד לחוק בתחום יישובי המועצה.
- כיום, לא מוצבים שלטים המתריעים בפני הנכנסים והיוצאים, כי הינם מצולמים במצלמת המעקב, וכי צילום מעשיהם הנוגד את החוק, עלול לשמש ראייה נגדם בבית משפט. הצבת מצלמות המעקב ביישובי המועצה, מסייעת רבות ליישוב, בתפיסת אנשים אשר מבצעים עבירות שונות.
השאלות המשפטיות
- מהי תחולת דיני הפרטיות והגנת המידע על השימוש במצלמות מעקב, לרבות העקרונות לתנאים והשימוש בהן.
- האם, לצורך שימוש בצילום הוידיאו ו/או התמונות של מצלמות המעקב כראייה משפטית, מוטלת חובה על יישובי המועצה להציב שילוט, לפיו מותקנת מצלמת מעקב, כך שפלוני יידע שעבירה כלשהי מצידו עלולה להיקלט בעדשות המצלמה?
כללים ועקרונות מנחים
- לאור חשיבות סוגיית הנושא והשאלות המהותיות שהתעוררו בגינו, פורסם ביום כ"ו בחשוון התשע"א (3 בנובמבר 2010) נייר עמדה של משרד המשפטים, הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע תחת קולמוסו של עו"ד ניר גרסון, ממונה משפט וטכנולוגיה (להלן: "נייר העמדה").[1]
- סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות קובע: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו." לגבי רשויות המדינה נקבע בבג"ץ 8070/98 האגודה לזכויות האזרח נ' משרד הפנים ואח' שלא די בהסכמת הנפגע, שכן פגיעה בזכות לפרטיות, הקבועה בחוק היסוד, תהא מותרת רק "בחוק ההולם את ערכיה של מדינת-ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו" (להלן: "פסקת ההגבלה").
- בענייננו, ככל שהרשויות המקומיות או רשויות הקיבוץ, אינן נכללות בגדר רשות מרשויות השלטון או שלטון מקומי כי אם גורם פרטי, עדיין קיימים 2 היבטים אשר אנו נדרשים להתייחס אליהם. הראשון, כי יכול והמבחנים הקבועים בפסקת ההגבלה יחולו גם בנסיבות בהן הפוגע בפרטיות הוא גורם פרטי שאינו כפוף ישירות לחוק היסוד, זאת כאשר יש פערי כוחות בין הגורם הפרטי לבין נשוא המידע, אשר יש בהם להעיב על יכולתו של האחרון לתת הסכמה מדעת, חופשית ומרצון לפגיעה בפרטיותו (כגון בענייננו כאשר מחד אחד של המתרס ניצבת לה רשות הקיבוץ או היישוב ומצדו האחר של המתרס ניצב לו האזרח הפרטי). השני, כי ברוב המקרים לא ניתן לקבל הסכמה מכל מי שפרטיותו תיפגע בגלל המצלמה, ובוודאי שלא ניתן לקבל את הסכמתו המפורשת, כך שלכל היותר ניתן יהיה לייחס לו הסכמה מכללא לפגיעה בפרטיותו.[2]
- למען הסדר הטוב וככל שאנו מגיעים לידי מסקנה כי שימוש במצלמות מעקב במרחב הציבורי, ובמיוחד בידי הרשויות הציבוריות, חייב לעמוד בתנאי פסקת ההגבלה,[3] אזי על קבלת ההחלטה בדבר הצבת מצלמות מעקב לעבור מספר שלבים:
- שלב מקדמי - עריכת תסקיר ובו הצגה מפורטת של השלכות השימוש במצלמה על זכויות הציבור (כגון הציבור הדתי אשר יכול להפגע כתוצאה ששימוש במצלמה המופעלת ע"י תזוזה).
- שלב ראשון - הצבעה והגדרת התכלית שאותה מבקשים להשיג באמצעות מצלמות המעקב. בהתאם לנייר העמדה, מטרת הצבת המצלמות חייבת להיות מוגדרת באופן חד, ספציפי ומפורש ולאחר שנקבעה המטרה, אין להשתמש בצילומים למטרות זרות. הגדרת מטרה כללית ומעורפלת כגון "מניעת עבירות" או "ביטחון הציבור" לא תספיק, וראוי לציין את התכליות ברמת פירוט גבוהה יותר, תוך בחינה האם עובדתית פתרון הבעיה נוגע ומצריך הצבת מצלמות מעקב.[4] כזכור, תכלית הפגיעה חייבת להיות ראויה, ומשכך יש לבחון האם הגוף ממלא תפקיד שהוטל עליו בחוק – עניין שאינו דבר של מה בכך.
- שלב שני – בחינת מידתיות השימוש במצלמות המעקב לשם השגת המטרה הרצויה. במבחן זה עלינו לבחון את שלושת העניינים כדלהלן:
- ראשית, בחינה האם מצלמות המעקב הן בכלל האמצעי המתאים והיעיל להשגת המטרה הרצויה. לעניות דעתנו התשובה לכך הינה חיובית מן הטעמים אשר פרטנו לעיל.
- שנית, בחינה האם ניתן להשיג את המטרה הרצויה (כגון אבטחה) באמצעי הפוגע פחות בפרטיות. כאן אנו יכולים להיתקל בקושי. לדוגמה, כאשר ניתן להעדיף סיורי אבטחה או אבטחה באמצעים פיזיים על פני שימוש במצלמות מעקב.
- שלישית, בחינת התועלת שתיצמח כתוצאה מהפגיעה אל מול הפגיעה שתיגרם בגינה. קרי, התקנת מעקב, תהיה מידתית רק אם התועלת שתצמח ממנה תהיה שקולה לפגיעה בפרטיות שתיגרם בעטייה.[5] ראוי לציין בעניין זה, כי הצבת מצלמות מעקב במקומות בהם מצויים קטינים מחייבת זהירות יתרה, וכן הצבת מצלמת מעקב הצופה בנוסף לרשות הרבים אל תוך רשותו של היחיד - דומה שתיפסל.
- יודגש, כי לדעת משרד המשפטים[6] קבלת ההכרעה בדבר התקנת מצלמות מעקב במרחב הציבורי בידי רשות שלטונית – מחייבת גם קיום שימוע ציבורי פומבי או ככל שזה לא ניתן, היוועצות בבעלי העניין הנוגעים בדבר או העשויים להיות מושפעים מהתקנתן של המצלמות הספציפיות. כך לדוגמה בענייננו ראוי שתעשה אסיפת חברים או משעים ישיבה שתכלול יידוע של הציבור בדבר הצבת המצלמות. זאת בלי לגרוע מהחובה להתקין ולהציב שלטים כפי שיובהר בהמשכם של דברים.
- כמו כן, המלצת משרד המשפטים לרשויות הינה לחזור ולבחון האם הנסיבות שהצדיקו את הצבת המצלמות לכתחילה – עדיין עומדות בתוקפן, והאם המשך השימוש במצלמות עומד במבחן המידתיות.
- בין מכלול ההיבטים אותם עלינו לקחת בחשבון לצורך מידתיות הפעלת מצלמות המעקב ולצורך פגיעה פחותה ככל שניתן, בבאי מקום הצבת המצלמות, נמצא את ההיבטים הבאים[7]:
- מיקום התקנת המצלמות וזווית הצילום - יש להציב את המצלמה במקום ובזווית שתכסה במידת האפשר רק את השטחים הרלוונטיים ללא שטחים נוספים (ובפרט ללא שטחים פרטיים).[8]
- מס' המצלמות - התקנת מס' מצלמות מינימאלי להשגת המטרה המבוקשת.
- זמני הצילום – צמצום שעות פעילות המצלמות לזמנים בהם הצילום הוא רלוונטי למטרה המבוקשת (צילום בשעות בהן המקום אינו מאויש או ע"י מנגנון צילום המופעל בתזוזה).
- רזולוציית התמונה ואיכותה – ככל שתכלית הצבת המצלמה אינה מחייבת זיהוי פנים של אדם ספציפי, אזי איכות גבוהה של התמונה תהיה בלתי מידתית.
- פונקציות מיוחדות – שימוש בפונקציות מיוחדות של מצלמות המעקב בעלות השלכה על הפרטיות, תחייב תשומת לב מיוחדת ויישום קפדני של מידתיות הפגיעה הנובעת מהם.
- כאמור לעיל, החובה ליידע את הציבור על הצבת מצלמת מעקב, נובעת מן האיסור שבסעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות לפגוע בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו, וכדי לאזן בין הזכות לפרטיות לזכות הקניין (ובכלל זה זכותו של אדם להגן על קניינו), באמצעות שימוש במבחני מידתיות, סבירות ותום לב (מבחן סובייקטיבי שיבחן את תום הלב של מבצע פעולת הצילום).
- עמדת משרד המשפטים הינה כי יידוע הציבור מאפשר למעוניין בכך להימנע מהצילום, ובמקביל לייחס לאנשים המצולמים הסכמה מכללא לאיסוף המידע אודותם ולשימוש בו, בכפוף לסייגים האמורים להלן. בעניין זה מציין משרד המשפטים בנייר העמדה מס' המלצות כגון:
- הצגת שלטים בסמוך למקום בו המצלמה מתוקנת. היינו, בנוסף על הצבת שלט בקרבת המצלמה עצמה, יש להציב שלט גם בכניסה לאזור הכיסוי של המצלמה (דהיינו התקנת שלט הרחק מהמיקום הפיזי של המצלמה), בכדי להתריע לציבור בטרם כניסתו לאזור המצולם.[9]
- פרסום רשימה מרוכזת של מקומות התקנת מצלמות המעקב. פרסום באתר של הגורם האחראי, בצירוף פירוט המרחיב בעניין מטרות הצבת המצלמות, השימוש בצילומים, הגורמים להם עשויים הצילומים להימסר, משך הזמן בו ישמרו הצילומים ופרטי התקשרות לצורך מימוש זכות העיון בהקלטות לפי סעיף 13 לחוק הגנת הפרטיות.[10]
- הוראות בעניין שלט האזהרה. על השלט להיות קריא וברור מבחינת גודלו ועליו לכלול את הפרטים הבאים:
- ציור של מצלמה או סמל גרפי מקובל אחר שיבהיר בצורה חד משמעית שהאתר מצולם;
- שם הארגון האחראי על הצבת המצלמה;
- תיאור תמציתי של מטרת הצבת המצלמה (היינו, "בטיחות" או "מניעת עבירות";
- כתובת אתר אינטרנט בו מצויה רשימת המצלמות ומדיניות השימוש בהן (כאמור בסעיף 13.2 לעיל), או מספר טלפון וכתובת דוא"ל למענה על שאלות בנוגע לשימוש במצלמה.
- משך שמירת הצילומים- בעניין זה מבהיר משרד המשפטים[11], כי "אסור לשמור לשמור את הקלטות הצילומים למשך זמן ארוך יותר ממשך הזמן הנחוץ במישרין לצורך הגשמת מטרת התקנת המצלמה." משכך, על מפעיל המצלמה לבחון בכל התקנת מצלמה ומצלמה, מהי מטרת התקנת כל מצלמה ספציפית וכן את רגישות המידע הנקלט בעדשת מצלמה. עוד מומלץ כי תיעשה מחיקה מתוזמנת קבועה בפרק זמן קבוע ומוגדר מראש, ובכל מקרה דומה כי אין הצדק לשמור מידע למעלה משבוע, למעט במקרים מיוחדים של ביצוע חקירה רשמית, דאז יש למחוק את הצילומים מיד עם סיומה.
- בין השיקולים אותם יש לקחת בחשבון בקביעת משך זמן שמירת הצילומים, נמצאת הזכות של כל אדם לעיין במידע המוחזק אודותיו, זאת בהתאם לסעיף 13 לחוק הגנת הפרטיות.
- בשל קוצר היריעה, אופן מתן זכות העיון במידע המוחזק במאגר מידע לא יצוין במסמך זה, אולם יש לשים לב למס' עניינים בטרם היעתרות לבקשת עיון בצילומים:
- זיהוי מבקש העיון בצילומים – חייבת להיעשות ע"י תמונה.
- בקשת העיון במאגר המידע – חייבת להיות קונקרטית וספציפית ככל שניתן (תאריך, שעה והסבר מדוע מועדים הינם רלוונטיים).
- ככל שבפרק זמן המבוקש לעיון מופיעים גם דמויות אחרות – יש להקפיד למחוק מהסרט את הדמויות האחרות או לחילופין לטשטש אותה, או אם מדובר במצלמה שלא עולה בה חשש לפגיעה משמעותית בפרטיות – תתאפשר צפייה בהקלטה במשרדי מפעיל המצלמה ללא קבלת העתק מהצילום.
- בעניין אבטחת המידע, קובע סעיף 17 לחוק הגנת הפרטיות כי "בעל מאגר מידע, מחזיק במאגר מידע או מנהל מאגר מידע, כל אחד מהם אחראי לאבטחת המידע שבמאגר המידע." כאשר אבטחת מידע בעניינו משמע "הגנה על שלמות המידע, או הגנה על המידע מפני חשיפה, שימוש או העתקה, והכל ללא רשות כדין;"
- מן האמור נמצאנו למדים כי הגורמים האמונים על אבטחת המידע נדרשים לנקוט בכל האמצעים הדרושים לאבטח את המידע לפי דרישות כל דין ורגולציה עדכניים למועד השימוש,[12] ולכל הפחות לעמוד בסטנדרטים המפורטים בסעיף 3 לתקנות הגנת הפרטיות תנאי החזקת מידע ושמירתו וסדרי העברת מידע בין גופים ציבוריים, תשמ"ו-1986.
- על-פי משרד המשפטים אבטחת המידע במערכת מצלמות המעקב, המופעלת בידי גוף פרטי או ציבורי, תידרש לעמוד במבחנים הבאים:
- קיום הגנה פיזית ולוגית על המערכת;
- קביעת נהלים ברורים להקלטת הצילומים, לעיבודם ולהפצתם ולאבטחת המידע בהם;
- קביעת רשימת מורשי גישה, והטלות מגבלות על גישתם למידע;
- הקפדה בבחירת העובדים שיהיו בעלי גישה למידע, הדרכה נאותה שלהם בדבר נהלי אבטחת המידע ובדבר חובותיהם לפי הנהלים ולפי החוק, והחתמת העובדים על התחייבות לסודיות ולהימנע ממסירת תוכן הצילומים לגורמים בלתי מוסמכים;
- דרישה ממפעיל מערכת מצלמות, הנעזר בשירותי מיקור חוץ, לנקוט במשנה זהירות. להקפיד בבחירת קבלן אמין, לכלול הוראות בחוזה עמו הנוגעות לאבטחת המידע ולעמוד בהנחיות ובפרסומים כפי שיתפרסמו מעת לעת ברשות למשפט, טכנולוגיה ומידע.
- קיום מערכת ניטור שתאפשר תיעוד ובקרה של כל ניסיונות הגישה למערכת: מי נחשף למידע, לאיזה סוג של מידע ומתי;
- יישום אמצעים לשיפור הפרטיות כפי שצויינו לעיל (טשטוש אזורים חיצוניים לאזור הנדרש לצילום, מזעורו, הצפנתו וכו').
- כמו כן, כל הרשאה לפעולה ספציפית צריכה להיות מפורטת ומדויקת, ובפרט יש להקפיד כי הפעולות הרגישות ישארו בידי המפעיל המצלמה או במקרה של מיקור חוץ, המזמין. לדוגמה, כאשר מדובר בקיבוץ, אזי הגורם המתאים להחזקת ההרשאה בפעולות הרגישות הינו הרב"ש (רכז ביטחון שוטף).
סיכום ומסקנות
- טרם גובש הסדר ממצה ומקיף בסוגיית הצבת מצלמות מעקב, הפעלתן, אבטחתם והשימוש בצילומים הנקלטים בהן, אולם כפי שמצינו, יש בהצבת מצלמות מעקב ובשימוש בהם כדי פגיעה בפרטיות. לפיכך, לעניות דעתנו, בכדי שניתן יהיה לעשות שימוש במידע המצולם במצלמות יישובי המועצה, ובכדי לדחות טענות בגין פגיעה בפרטיות, יש לפעול בהתאם לאמור בחוות דעת זו ולבחון בנוסף מהי הרגולציה העדכנית החלה במועד השימוש במצלמות המעקב.
- מן הכלל אל הפרט - בענייננו, הצבת המצלמות ביישובי המועצה נועדו לשמור על החוק והוצבו לשם טובת וביטחון התושבים, אולם בד בבד עם מטרה חשובה זו, יש לבחון את מהות הפגיעה ולמצוא את נקודת האיזון בין בזכויות המתנגשות (הזכות להגנה על הפרטיות אל מול זכות הקניין וההגנה על הגוף). בחינה זו צריכה להיעשות כאמור באמצעות מבחני תום לב, מידתיות וסבירות, תוך הקפדה על הוראות הדין ובפרט פרסומי הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע המתפרסמים מעת לעת.
- במצב דברים זה, אנו סבורים כי לצורך שימוש בצילום בכלל וכראייה משפטית בפרט בקרות עבירה כלשהי, מבלי לגרוע מכל האמור בחוות דעת זו, יש צורך להציב שילוט בדבר הצבת מצלמות בכניסה וביציאה מיישובי המועצה וכן מקום הצבת המצלמות עצמן כפי שנאמר לעיל ולהקפיד על פרק הזמן המקסימלי של שמירת המידע האגור.
[1] ראו באתר משרד המשפטים בכתובת האינטרנט אשר נצפה ביום 12.6.2011, כדלהלן: http://www.justice.gov.il/MOJHeb/ILITA/HaganatHapratiyut/MeidaMerashamDB/cctvopinion.htm
[2] ראו שם, עמ' 6 סעיף 17.
[3] קרי, הסמכה מפורשת בחוק, לתכלית ראויה ועמידה במבחן המידתיות.
[4] ראו נייר העמדה ה"ש 1, עמ' 7. תכליות ברמת פירוט גבוהה הן כגון: צמצום עבירות ספציפיות הנוגעות למקום או אזור ספציפי, בצירוף איסוף נתונים ותיעוד של ביצוע העבירות, חומרתן, שכיחותן והיקפן.
[5] בנייר העמדה מובא כדוגמה אבחנה בין התקנת מצלמות מעקב לצורך מניעת עבירות פעוטות של ניקיון וסדר ציבורי – אשר הינה בלתי מידתית (הפגיעה החמורה בפרטיות באי המקום עולה על התועלת הציבורית משמירה על המתקנים והניקיון) לבין שימוש במצלמות למניעת אלימות חמורה (המביאה לתועלת ממשית לציבור).
[6] ראו שם, עמ' 9 סעיפים 29-27.
[7] ראו שם, עמ' 10-9.
[8] בעמ' 10 בנייר העמדה מוצע לשקול לשימוש בטכניקות הסוואה או ערבול של הצילומים העודפים, או הגבלת יכולת ההתמקדות בשטח הרחב מן הנדרש.
[9] בין המלצות משרד המשפטים ניתן למצוא, המלצה להצבת שלט על דלתות כניסה לבניינים או מתחמים מגודרים; שילוב הודעות קוליות על עצם הפעלת מצלמות מעקב במתחם במקומות בהן מופעלת מערכת כריזה; כמו כן, ישנה הדגשה וחובה רבתי להציב שלטי אזהרה כאשר קשה להבחין בקיום המצלמה.
[10] סעיף קטן א קובע כי "כל אדם זכאי לעיין בעצמו, או על ידי בא-כוחו שהרשהו בכתב או על ידי אפוטרופוסו, במידע שעליו המוחזק במאגר המידע."
[11] ראו שם, עמ' 12, סע' 39.
[12] ראו בעניין זה גם http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/B0220466-B58D-4585-B053-6808B7DA75C4/18194/tyutat_takanot_avtachat_meida_100112.pdf