03-5629911
הרצאה - יישוב סכסוכים בקיבוץ
הועברה בחודש אוקטובר 2013
- יישוב סכסוכים באגודות שיתופיות
- סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות קובע את הדרך ליישב סכסוכים בין האגודה לבין חבריה ובין חברי האגודה לבין עצמם:
52.(1) רשאית אגודה רשומה לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין ע"י הרשם או באופן אחר; תביעה של אגודה רשומה לכל חוב או דרישת תשלום המגיעים לה מחבר, ממי שהיה חבר, או מן הממונה, או מן היורש או הנציג החוקי של חבר שמת, לרבות קנס שיוטל בהתאם לתקנות האגודה, בין שהודו ובין שלא הודו באותו החוב או באותה דרישת התשלום, הריהי סכסוך הנוגע לעסקי האגודה כמשמעותו בסעיף-קטן זה.
(2) אם קבעו תקנות האגודה שיש להביא בפני הרשם לשם הכרעה כל סכסוך או סוג או סוגים של סכסוכים בנוגע לעסקי האגודה אשר יתגלעו –
(א) בין חברים, מי שהיו חברים ואנשים התובעים באמצעות חברים, מי שהיו חברים וחברים שמתו, או
(ב) בין חבר, מי שהיה חבר או אדם התובע באמצעות חבר, מי שהיה חבר או חבר שמת, ובין האגודה, הועד שלה או כל פקיד או סוכן של האגודה, או
(ג) בין האגודה או הועד שלה ובין כל פקיד או מורשה של האגודה, או
(ד) בין האגודה ובין כל אגודה רשומה אחרת,
הרי משקיבל הרשם את הבקשה לישוב הסכסוך רשאי הוא –
(אא) ליישב את הסכסוך בעצמו, או
(בב) בכפוף לתקנות שתיקבענה, להעבירו לבורר או לבוררים.
(3) בכפוף לתקנות שתיקבענה, רשאי הרשם לקחת בחזרה מבורר כל בקשה ליישוב סכסוך שהוגשה עפ"י סעיף-קטן (2)(בב) ולטפל בה באופן שנקבע בסעיף-קטן הנ"ל.
(4) אם מסר הרשם איזה סכסוך לבורר או לבוררים כאמור בסעיף-קטן (2)(בב), רשאי הוא –
(א) לאשר את פסק הבוררים, או
(ב) אם על דעת עצמו או עפ"י בקשה שהוגשה לו ע"י אחד מבעלי הסכסוך תוך עשרה ימים מיום הפסק, לתקן את פסק הבוררים או להחזיר לבורר או לבוררים כל ענין הנזכר בפסק למען יחזרו ויעיינו בו.
(5) לכל החלטה הניתנת ע"י הרשם עפ"י סעיף-קטן (2)(אא) ולכל החלטה של הבורר או הבוררים עפ"י סעיף-קטן (2)(בב) שהרשם אישרה עפ"י סעיף-הקטן הקודם, יהא תוקף של פסק דין מטעם בית משפט מחוזי שאינו ניתן לערעור, וכן תוצא לפועל בדומה לכך.
- אם כן, קובע סעיף 52 (1), כי האגודה רשאית לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין ע"י הרשם או באופן אחר;
- וסעיף 52 (2) מוסיף, כי אם קבעו תקנות האגודה שיש להביא בפני הרשם לשם הכרעה כל סכסוך או סוג או סוגים של סכסוכים בנוגע לעסקי האגודה, הרשם רשאי ליישב הסכסוך בעצמו, או להעבירו לבורר.
- במרבית המקרים, רשם האגודות ממנה בורר לשם דיון בסכסוך המובא לפניו.
- פסק הניתן על ידי הבורר טעון את אישורו של הרשם, וכך ניתנת לצדדים האפשרות לערער על פסק הבורר בפני הרשם.
- לעומת זאת, הכרעתו של הרשם הינה סופית, ויש לה תוקף כאילו מדובר בפסק דין שניתן על ידי בית משפט מחוזי.
- למעשה, בידי האגודה להכריע בתקנון שלה, האם כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה יימסרו לרשם האגודות, או שמא רק חלק מהסכסוכים יימסרו אליו, ואפילו לקבוע כי הדבר ייקבע לפי דרישת התובע. אך אין באפשרותה להרחיב את היקף הבוררות שיכלול גם עניינים שהם מחוץ לעסקי האגודה.
- כך למשל קבע בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין נח נ' כהן, כי הבורר שנתמנה על ידי הרשם אינו מוסמך לדון בסכסוך בין חבר אגודה לבין מי שאינו חבר, בנושא הקשור להסכם ביניהם בדבר רכישת משק חקלאי, שכן זהו חוזה משפטי לכל דבר, ועל מנת שהבורר יוכל לדון בעניין, יש צורך בהסכמה מפורשת של הצדדים עצמם.
- אך מה בדיוק נכלל בתוך עסקי האגודה ומה לא? על מנת להכריע בשאלה זו, בוחן בית המשפט את השאלה - האם סלע המחלוקת הינה מחלוקת פנימית בין האגודה לחברים, ואז לבורר יכולה להיות סמכות להכריע בה, או שמא מדובר בעניינים חוקתיים שאינם ניתנים לבירור באמצעות בורר.
- מצאנו בהכרעות בתי המשפט דוגמאות לעניינים חוקתיים. כך למשל, תוקף הצבעה באסיפה כללית, כשרות הבחירות, טענות שהאגודה פעלה בניגוד לתקנון כשהחליטה להוציא חבר מאגודה, סכסוך בין יורשים לעיזבון בקשר לזכויות במשק, ועוד.
- וכן מצאנו דוגמאות לעניינים פנימיים, בהם לבורר יכולה להיות סמכות הכרעה. כך, תביעות חוב על ידי האגודה מחבר, מכירת קרקעות על ידי האגודה, חלוקת מכסת ביצים, סכסוך באשר לגובה דמי עזיבה מהאגודה, ועוד.
- המלצות הועדה הציבורית לעניין הקיבוצים ("ועדת בן רפאל")
12.
13.
14.
15.
16.
17.
18.
19.
20.
(1) יש להבטיח מנגנון הוגן, שוויוני ומתאים ליישוב סכסוכים, בו יוכל כל חבר וחבר להעלות את תביעותיו. הדבר נחוץ במיוחד בתקופה בה מתרחשים שינויים מרחיקי לכת בתחומים חלוקתיים.
(2) בפני כל חבר צריכה להיות פתוחה דרך הוגנת לבירור ויישוב סכסוכים שלא תיחסם בשום פנים ואופן על ידי הקיבוץ.
(3) המנגנון להבטחת השוויון בין החבר לבין הקיבוץ בעת בירור הסכסוך צריך לכלול את המרכיבים הבאים:
(א) מיצוי העניין בצורה שקופה וכדין במוסדות האגודה המוסמכים.
(ב) אם הקיבוץ מסרב לפנות לבוררות, על הקיבוץ להשתתף בהוצאות הייצוג המשפטי של החבר בבית המשפט, בהתאם לנסיבות העניין ויכולת החבר.
(ג) אם בבוררות בוחר הקיבוץ להיות מיוצג על ידי עורך דין, עליו לממן, בגובה סביר, גם ייצוג משפטי מתאים לחבר.
(4) אם החבר סבור כי הקיבוץ פועל בניגוד להוראות התקנון – עליו לפנות לרשם האגודות השיתופיות. הוועדה ממליצה כי בירור והכרעה בסוגיה האמורה, יתבצע על ידי רשם האגודות השיתופיות או מי מטעמו בצירוף שני נציגי ציבור שמונו על ידי רשם האגודות השיתופיות. נקבע כי הקיבוץ אכן פועל בניגוד להוראות התקנון ואינו ממלא אחר הוראותיו, רשאי החבר לקבל מהקיבוץ מימון מתאים, כאמור לעיל, לפנייה לערכאות שיפוטיות לשם אכיפת הוראות התקנון והוראות רשם האגודות השיתופיות.
- יישוב סכסוכים בקיבוץ
- ואכן, בעקבות דוח הועדה תוקנו בשנת 2005 תקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקיבוץ), האומרות כך:
בתוקף סמכותי לפי סעיף 65 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – הפקודה), אני מתקין תקנות אלה:
"בוררות" – לרבות הליך ליישוב סכסוך בפני הרשם בהתאם לסעיף 52 לפקודה;
"סכסוך" – סכסוך בין חבר לקיבוץ, בדבר יישום החלטת האסיפה הכללית לגביו ובכלל זה באחד מאלה:
(1) חלוקת תקציבי צריכה שונים לחברי הקיבוץ;
(2) ערבות הדדית בקיבוץ;
(3) שיוך דירות בקיבוץ;
(4) שיוך אמצעי ייצור בקיבוץ;
"תקנון" – תקנות הקיבוץ.
2. יישוב סכסוך בקיבוץ ימוצה תחילה, בכפוף לכל דין ולהוראות התקנון, במוסדות הקיבוץ המוסמכים לכך, בהליך ראוי והוגן.
3. נתגלע סכסוך בין חבר לבין הקיבוץ, והקיבוץ בחר להיות מיוצג בהליך הבוררות על ידי עורך דין או שסירב לקיים בוררות הקבועה בתקנונו, ישתתף הקיבוץ בהוצאות הייצוג המשפטי של החבר בבוררות או בבית המשפט, בשיעור הוצאות דומה להוצאות הקיבוץ ובשים לב למקורות הכספיים של החבר.
4. אין בהוראות תקנות אלה כדי למנוע מהבורר או מבית המשפט לחייב צד כלשהו בהוצאות ההליך.
5. נקבע בהליך ליישוב סכסוכים כי הקיבוץ הפר את תקנונו, והקיבוץ לא תיקן את ההפרה, יהיה הקיבוץ חייב לשאת בהוצאות הייצוג המשפטי של החבר, המבקש לאכוף את הוראות התקנון בענינו, בסכום סביר, בהתאם לנסיבות.
6. תחילתן של תקנות אלה שלושים ימים מיום פרסומן.
- מבט חטוף מלמדנו, כי בעניין זה מסקנות הועדה נתקבלו וניתקנו בתקנות.
- על פי דברי הרקע אשר הצגנו לעיל, מובן בהחלט מדוע תקנות אלו עוסקות אך ורק בסכסוכים בין חבר לקיבוץ בדבר יישום החלטות האסיפה הכללית לגבי אותו חבר, וכן מובן מדוע התקנות מחייבות את הקיבוץ להשתתף בהוצאות הייצוג המשפטי של החבר אשר מצוי בסכסוך עם הקיבוץ.
- בע"א 1773/06 שמואל אלף נ' קיבוץ איילת השחר, עסק בית המשפט בשאלת מימון ייצוגם המשפטי של חברי הקיבוץ ואמר כי:
"נושא מימון ייצוגם המשפטי של חברי קיבוץ, בין במסגרת הליכים כנגד הקיבוץ ובין בהליכים אחרים, לא הוסדר בצורה מפורשת בפקודה או בתקנות השונות קודם להתקנת התקנות החדשות, והוא הוכרע בפסיקה בהתאם לנסיבות הענין שנדונו, לעתים תוך התייחסות להוראות תקנון האגודה (ראו למשל: ענין כספי, בפסקה 119; ענין בקשיצקי, בפסקאות 58-60; ענין פועם, בפסקה 34). בכלל התקנות שהותקנו בשנת 2005, נכללות גם תקנות יישוב סכסוכים בקיבוץ, הקובעות כיום הוראות מפורשות בנושא זה, ככל שהדבר נוגע לסכסוך שהתגלע בין הקיבוץ לאחד מחבריו (תקנות 3-5; לדיון כללי ראו גם: נועם, בעמ' 551-553).
אין מקום להיזקק לניתוח עקרוני מקיף של סוגיית זכותו של חבר קיבוץ לקבל מהקיבוץ מימון של הוצאות משפט שנאלץ לשאת בהן, מן הטעם כי בנסיבות ענין זה נכון וראוי כי הקיבוץ ישתתף במימון הוצאות המשפט של המערער. זאת, לאור הפגמים שנפלו בהחלטות הקיבוץ; נוכח השאלות כבדות-המשקל שהתובענה והערעור העלו; ולאור תרומת הליך זה לבירור וליבון הסוגיה הרחבה הנוגעת לשינויים באורחות-החיים שהתרחשו בהתיישבות הקיבוצית כולה.
יש לחייב את הקיבוץ, אפוא, בהוצאות המערער בשתי הערכאות, אף שבסופו של יום, תביעתו וערעורו נדחים, והסעדים שנתבקשו על-ידו לא הוענקו".
- ובשנת 2008, בעניין זיגי שרמן נ' קיבוץ האון, נדרש גם רשם האגודות השיתופיות, עו"ד אורי זליגמן, לסוגיית מימון הוצאות המשפט על ידי הקיבוץ בהליכים אשר ניהלו חבריו נגדו. וכך הם דבריו:
"לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ הקיבוץ, לעניין אין תחולתן של תקנות אלו על הצדדים. התקנות מדברות בעד עצמן ומחייבות את הקיבוץ לשאת בהוצאות משפטיות של חבר, שעה שנתגלע סכסוך בין החבר לאגודה, והקיבוץ מיוצג על ידי עורך דין. התנאים הנדרשים מן התקנות, לחיובו של הקיבוץ, בהשתתפות ההוצאות, מתקיימים אחת לאחת במקרה דנן".
- סיכום
- לתקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקיבוץ), תחולה במקרים ספציפיים בלבד – של סכסוך בין החבר לקיבוץ בדבר יישום החלטת האסיפה הכללית לגבי אותו חבר.
- אך כאשר יש תחולה לתקנות אלה, הן דורשות מן הקיבוץ להשתתף בהוצאות המשפטיות של החבר, ובכך הן מאזנות את אי השוויון המובנה בין הצדדים, ובהתאם להמלצות "ועדת בן רפאל".