03-5629911
אחריותם האישית של בעלי התפקידים באגודה
נתבקשנו לחוות דעתנו בשאלה - באילו מקרים תחול אחריות אישית על בעלי התפקידים באגודה ומה ניתן לעשות בכדי להבטיח כיסוי ביטוחי לבעלי התפקידים? ולהלן חוות דעתנו:
הקדמה
- חברי ההנהלה ושאר בעלי התפקידים באגודה (להלן: "בעלי התפקידים") חשופים לעיסוקים בעלי אחריות רבה, ואך מובן הוא, כי שאלות בדבר אחריותם האישית של נושאי משרה טורדות את מנוחתם.
- כבר בפתח הדברים חשוב להבהיר, כי בסופו של יום, תקבע אחריותו האישית של נושא המשרה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, שכן הדבר תלוי בגורמים רבים, וביניהם: אופי התפקיד, אופי הפעולה, חומרת הנזק, וכן הלאה. הלכך, ומאחר ואין אפשרות להקיף את כלל המקרים האפשריים, נפרוס להלן את התשתית בדבר אחריותם האישית של בעלי התפקידים באגודה.
- מבנה חוות הדעת:
- בחלק הראשון נעסוק בשאלת תחולתם של דיני האחריות האישית על בעלי תפקידים באג"ש;
- בחלק השני נפרוס את התשתית הכללית בשאלת אחריותם האישית של בעלי התפקידים באגודה, וניישם הדברים על הדוגמאות אשר הובאו בשאלתכם;
- בחלק השלישי נבחן את המותר והאסור בנוגע לפטור, שיפוי וביטוח נושאי משרה באגודה;
- תחולת דיני האחריות האישית של נושאי משרה על אגודות שיתופיות:
- ישנם מספר עקרונות מדיני החברות אשר הוחלו על אגודות שיתופיות, ואחד מהם הוא עקרון האחריות האישית של נושאי משרה, וכפי שאמר ביהמ"ש העליון:
"לשם חיוב אישי של חברי הועד [של האגודה - ת.ט.], ניתן להשתמש בקונסטרוקציה המשפטית השאובה מדיני החברות של מודל האחריות האישית של נושאי משרה".[1]
- בדומה לכך, סבר רשם האגודות השיתופיות, כי ניתן ללמוד על אחריותם של נושאי משרה באגודות שיתופיות מכח תקנה 23 לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), ואלו דבריו:
תקנה 23(ג) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), התשל"ה-1935 קובעת את חובתם של חברי האגודה: "הוועד וחבריו יפעלו בתחום סמכויותיהם, בכפוף לתקנות האגודה והחלטות האסיפה הכללית, לטובת האגודה וללא אפליה"
"תקנה זו למעשה מטילה על חברי הועד לפעול במסגרת סמכויותיהם ולטובת האגודה, והיא ללא ספק יכולה להוות מקור משפטי עצמאי לתביעה כנגד חבר אגודה אשר חרג מסמכותו, או אשר פעל תוך כדי מצב של ניגוד אינטרסים עם טובת האגודה".[2]
- ואף השופט משה סובל (בית המשפט המחוזי בירושלים), התבטא בצורה דומה, בפס"ד אשר עסק בטענה, כי ועד ההנהלה של מושב נחושה פעל בניגוד עניינים, בחוסר תום לב ומשיקולים זרים לקידום הקצאת הנחלות הפנויות במשבצת הקרקע של המושב:
"כידוע, האיסור על הימצאות במצב של ניגוד עניינים תקף לא רק בתחום המשפט הציבורי אלא גם בתחומים נוספים, בהם דיני התאגידים.... החלטה המתקבלת "כאשר עניין שעליו אדם מופקד עשוי להתנגש עם עניינו האישי של אותו אדם או עם עניין אחר שהוא מופקד עליו" פסולה בתכלית...
כלל זה יפה גם למקבלי ההחלטות במוסדות הניהול של אגודה שיתופית, אם בהיקש מדיני החברות... (ס' אוטולנגי, אגודות שיתופיות – דין ונוהל, 1995, כרך א', עמ' 59-60; השוו ע"א 393/08 שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 23.2.10, בפיסקה 19), ואם בהיותו "חלק 'מהמשפט המקובל נוסח ישראל', ויש לנהוג לפיו אף באין הוראת חוק הקובעת את תחולתו".[3]
- פסקי דין אלו עסקו אמנם בחברי ועד ההנהלה של האגודה השיתופית, אך נראה כי יש להחילם על כלל "מקבלי ההחלטות במוסדות הניהול של אגודה שיתופית" (כלשון השופט סובול).
- אף מבחינת תכלית העניין, נראה כי יש מקום להחיל את האמור בפסקי הדין אף על שאר נושאי המשרה באגודה, שכן אין הצדקה להבחין בין חבר ועד האגודה לבין שאר נושאי המשרה באגודה בנוגע לחובתם לפעול בצורה סבירה ולטובת האגודה.
- מעבר לכך נציין, כי בהגדרת "נושא משרה" שבחוק החברות נכלל "כל ממלא תפקיד", ומאחר ואחריות נושאי משרה באגודות שיתופיות נלמדת מחוק החברות, יהיה זה מתבקש לכלול בה את כלל בעלי התפקידים באגודה.
- חובת הזהירות וחובת הנאמנות של בעלי תפקידים באגודה
- חוק החברות מפרט אילו עניינים נכללים בתוך האחריות האישית של נושאי משרה, ובפרק הנקרא: "חובות נושאי משרה", מצויה הבחנה בין חובת הזהירות אותה חב נושא משרה בתאגיד (סעיפים 252-253) לבין חובת הנאמנות אותה הוא חב (סעיפים 254-256).
ב.1. חובת הנאמנות
- וכך מוגדרת חובת הנאמנות בחוק החברות:
254. (א) נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה –
(1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד ענינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין עניניו האישיים;
(2) יימנע מכל פעולה שיש בה תחרות עם עסקי החברה;
(3) יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר;
(4) יגלה לחברה כל ידיעה וימסור לה כל מסמך הנוגעים לעניניה, שבאו לידיו בתוקף מעמדו בחברה.
(ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של חובת אמונים של נושא משרה כלפי אדם אחר.
- על נושא משרה בתאגיד לבצע את תפקידו כאשר הוא פועל כמיטב יכולתו, בתום לב ובשקיפות, לשם קידום האינטרסים של התאגיד, ולהימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד עניינים, שאם לא כן, ייראו אותו כאילו הפר חוזה ביחס לתאגיד.
- חובה זו רלוונטית כמובן לכלל בעלי התפקידים באגודה, והפרתה, קרי – פעולה בחוסר תום לב או תוך העדפת האינטרסים האישיים של בעל התפקיד על פני האינטרסים של האגודה, יכולה לגרור תביעה אישית כנגד בעל התפקיד. כן ייתכן, כי ניתן יהיה לנקוט צעדים אישיים נוספים כנגד אותו בעל תפקיד, בהתאם להוראות הספציפיות בתקנון המתייחסות להפרת חובת הנאמנות של נושאי משרה באגודה[4].
ב.2. חובת הזהירות
- וכך מוגדרת חובת הזהירות בחוק החברות:
252.(א) נושא משרה חב כלפי החברה חובת זהירות כאמור בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
(ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של חובת זהירות של נושא משרה כלפי אדם אחר.
253. נושא משרה יפעל ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות, ובכלל זה ינקוט, בשים לב לנסיבות הענין, אמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות העסקית של פעולה המובאת לאישורו או של פעולה הנעשית על ידיו בתוקף תפקידו, ולקבלת כל מידע אחר שיש לו חשיבות לענין פעולות כאמור.
- וסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין אומרים כך:
35. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות — הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.
36. החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף.
- על פי חובת הזהירות, על נושא משרה בתאגיד לפעול ברמת מיומנות סבירה, ולקבל את החלטותיו במקצועיות ותוך הפעלת שיקול הדעת הנדרש, שאם לא כן, יכול וניתן יהיה לחייבו על הנזקים וההפסדים שנגרמו לתאגיד או לגורם אחר עקב פעולותיו או מחדליו הרשלניים.
- היטיב להגדיר את הדברים עו"ד זילברפלד בספרו:
"נקודת המוצא לעניין קיומה של אחריות נזיקית היא, כי עצם מעמדו של מנהל כאורגן בתאגיד, אינו מטיל עליו אחריות אישית באופן אוטומטי בנזיקין בגין עוולות להן אחראי התאגיד, והוא לא יחויב מחמת תפקידו, אלא רק אם הוא עצמו יבצע עוולה בנזיקין נגד הנפגע".[5]
- אם כן, על מנת לחייב בעל תפקיד באגודה באחריות אישית בנזיקין, לא די בכך שהאגודה אחראית בנזיקין בגין עוולה שביצעה, אלא יש צורך שלגבי בעל התפקיד עצמו יתקיימו יסודות העוולה.
- העוולה המרכזית בעניין זה היא עוולת הרשלנות, המורכבת ממספר יסודות:
- נגרם נזק;
- בעל התפקיד חב חובת זהירות לניזוק, והדבר ייקבע בהתאם לשאלה – האם בעל תפקיד סביר צריך היה לצפות להתרחשות הנזק כתוצאה מהתנהגותו בנסיבות הנתונות;
- התנהלותו של בעל התפקיד הייתה בלתי סבירה או בלתי זהירה בנסיבות העניין, קרי - הוא הפר את חובת הזהירות שהוא חב לניזוק;
- קיים קשר סיבתי בין התנהלותו של בעל התפקיד לבין הנזק שנגרם, כך שאילו בעל התפקיד לא היה מפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, סביר להניח, כי הנזק לא היה נגרם;
- נמחיש את הדברים באמצעות פס"ד שלג החרמון[6], אשר ניתן על ידי עו"ד אורי זליגמן, רשם האגודות השיתופיות (כתוארו אז).
- בפסק דין זה, נדון ערעורה של אגודה שיתופית שלג החרמון, אשר טענה, כי מספר חברים בועד האגודה פעלו בצורה בלתי סבירה וגרמו לה להפסדים, וביקשה לחייב אותם באופן אישי בשל כך.
- הרשם בדק ומצא:
- כי אין חולק שלאגודה נגרם נזק (התקיים היסוד הראשון);
- כי הייתה קיימת חובת זהירות בין חברי הועד ובין האגודה (התקיים היסוד השני);
- וכי התנהלותם של חברי הועד הייתה בלתי תקינה בעליל, כך שהם הפרו את חובת הזהירות (התקיים היסוד השלישי);
- מפאת חשיבות הדברים נביאם כלשונם:
"באשר לחובת הזהירות, אף בזה אין ספק כי חובת הזהירות המושגית קיימת גם קיימת לאור תקנה 23(ג) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), התשל"ה-1935 הקובעת את חובתם של חברי האגודה לפעול לטובת האגודה בלבד. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית אף בזה ניתן לשער כי נושא משרה חב לנהל את האגודה בדרך אחרת לחלוטין מהאופן שניהלו המשיבים".
- אך חרף כל זאת, מסקנת הרשם הייתה, כי אין לחייב את חברי הועד בתשלום, וזאת, מאחר ולא הוכח קשר ישיר בין ניהולם הכושל את האגודה לבין ההפסד הכספי אשר נגרם לה (לא התקיים היסוד הרביעי).
- ומכאן לדוגמאות אשר הובאו בשאלתכם - במידה ובמבנים קיימים ליקויים בטיחותיים שהסדרתם כרוכה בהשקעות גבוהות, שכרגע אין להם מקור תקציבי, וחלילה נגרם נזק, האם ניתן יהיה לתבוע באופן אישי את בעלי התפקידים הרלוונטיים? ושאלה דומה בנוגע לנזק אשר נגרם במהלך פעילות חינוכית כגון יציאה לטיול – האם ניתן יהיה לחייב באופן אישי את מנהלי הפעילויות באגודה?
- בשני המקרים יסוד הנזק מתקיים;
- כמו כן, מאחר ואנו מתייחסים לבעלי התפקידים הרלוונטיים, יש להניח (לחומרה) כי קיימת חובת זהירות בין בעל התפקיד לבין הניזוק, וכי גם היסוד השני מתקיים;
- עתה יש לבחון - האם התנהלות בעלי התפקידים היא בלתי סבירה? האם הופרה חובת הזהירות?
- הסבירות ואי הסבירות של התנהגות נקבעת תמיד בנסיבות העניין, ונסיבות המקרה הקונקרטיות לא נמסרו לנו.
- יחד עם זאת, ניתן לומר, כי קיימת ציפייה מכל בעל תפקיד לעשות כמיטב יכולתו בכדי לצמצם את האפשרות שייגרם נזק.
- לגבי הליקויים במבנים - במידה ומדובר בליקויים שיש בהם כדי להוות סכנה, ברי כי יש לעשות כל שניתן על מנת לתקנם בהקדם, ובמקביל יש לפעול באופן המצמצם את הסכנה (למשל, אם מדובר בליקויים הנמצאים בכיתה ספציפית, להימנע מלעשות בה שימוש עד שיימצא המקור התקציבי לתקן את הליקוי וכן הלאה).
- וכך גם לגבי הטיול בשטח – סבירותה של ההתנהלות תקבע בהתאם לנסיבות המקרה, שכן אינו דומה טיול בשטח הקיבוץ לטיול באזור צוק; ואופי ומספר אמצעי הבטיחות שצריכים להינקט בטיול של ילדי תיכון איננו שווה לאלו שצריכים להינקט בטיול של ילדי גן או בית ספר יסודי;
- כך למשל, במקרה בו גננת לקחה את ילדי הגן לסיור לימודי בשדה טרשים אשר במושב, קבעו שופטי בית המשפט העליון, כי "ההתרשלות העיקרית במקרה זה טמונה בעצם ההחלטה לקחת, בנסיבות המקרה, את חבורת ילדי-הגן לשדה הטרשים. מבחינתם של הפעוטות לא היה זה אלא שדה קרב"[7]. יחד עם זאת, הוסיף בית המשפט, כי "אכן, בגדרי עוולת הרשלנות, לא ההגדרה חשובה, כי אם הנסיבות המאפיינות כל מקרה ומקרה – כל טיול וטיול, כל סיור וכל גיחה – ואמצעי הזהירות המתחייבים מאותן נסיבות".
- ולבסוף, יש לבחון, האם התקיים קשר סיבתי בין הנזק לבין הפרת חובת הזהירות? גם כאן, הדבר תלוי כמובן בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה. כך למשל, אם יימצא שתיקון הליקויים במבנים לא היה מונע את הנזק, שכן הנזק נגרם עקב ליקוי שבעל מקצוע סביר לא היה מתריע עליו, לא תוטל אחריות אישית, אף אם התנהלות בעלי התפקידים הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין.
- פטור, שיפוי וביטוח נושאי משרה
- בסימן ג' לחוק החברות (סעיפים 258-264) נקבעו הוראות בדבר פטור, שיפוי וביטוח נושאי משרה בחברה.
- גם כאן, הגיונם של הדברים מצדיק החלת הוראות אלו גם על אגודות שיתופיות, כשבנוסף יש לציין, שרשם האגודות אישר, לא אחת, תקנונים של אגודות שכללו הוראות בדבר פטור, שיפוי וביטוח נושאי משרה בהתאם להוראות אלו.
- להלן סיכום ההוראות המרכזיות הנוגעות לענייננו:
- ביטוח: אם נקבעה לכך הוראה בתקנון, רשאי התאגיד לדאוג לכיסוי ביטוחי של נושא משרה מפני חיוב שיוטל עליו עקב הפרת חובת הזהירות כלפי החברה או כלפי אדם אחר ברשלנות (ולא בכוונה או בפזיזות).
כמו כן ניתן לדאוג לכיסוי ביטוחי במקרה של הפרת חובת אמונים של נושא משרה כלפי התאגיד, בתנאי שהוא פעל בתום לב והיה לו יסוד סביר להניח שהפעולה לא תפגע בטובת התאגיד;
- שיפוי: תאגיד רשאי לקבוע בתקנון, כי נושא משרה יזכה לשיפוי מצד התאגיד בגין הוצאות התדיינות סבירות שהוא הוציא, לרבות שכ"ט עו"ד, עקב חקירה או הליך שהתנהלו נגדו, כל עוד שהם הסתיימו בלא הגשת כתב אישום וללא קנס בגין עבירה שיש בה מחשבה פלילית, או שהם הסתיימו בלא הגשת כתב אישום אך בהטלת קנס בעבירה שאינה דורשת הוכחת מחשבה פלילית.
- פטור: תאגיד רשאי לקבוע בתקנון, כי נושא משרה יהיה פטור, מראש, מאחריותו לנזק אשר נגרם לתאגיד כתוצאה מהפרת חובת הזהירות שלו. יש לשים לב, כי פטור זה חל רק לגבי תאגיד, ולא ניתן לפטור נושא משרה מתביעות צד ג' אשר ניזוק.
- סיכום
- ראינו שבעלי התפקידים באגודה חבים בחובת נאמנות כלפי האגודה.
- כן ראינו, שבעלי תפקידים באגודה חבים בחובת זהירות כלפי הגורמים הרלוונטיים המושפעים ממעשיהם, ופירטנו באילו מקרים, ועל פי אילו קריטריונים, יכול ותוטל אחריות אישית בנזיקין על בעל תפקיד.
- לבסוף אף עמדנו על האפשרויות שקיימות בידי האגודה בכל הנוגע לפטור, שיפוי וביטוח בעלי התפקידים.
- יש להוסיף, כי אין באמור לעיל כדי להפחית מהחובות הכלליים החלים על חבר האגודה ביחס לאגודה.
[1] ע"א 393/08 אורי שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ.
[2] 3020/436/06 שלג החרמון א.ש. חקלאית לשיווק ואספקה נ' אבו שאהין פואז סאלח.
[3] תא (י-ם) 8126/06 ניתאי שפירא נ' נחושה - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ.
[4] אגודות שיתופיות דין ונוהל – פרופ' סמדר אוטולגני. (עמ' 361).
[5] עו"ד אבי זילברפלד, "אחריות אישית בתאגידה והקמת מסך; דין, פסיקה ופרטיקה". כרך ב', עמ' 593.
[6] שלג החרמון א.ש. חקלאית לשיווק ואספקה נ' אבו שאהין פואז סאלח;
[7] עא 10083/04 חגי גודר נ' המועצה האזורית מודיעים;