03-5629911
הרצאה - היטל השבחה
הרצאתו של עו"ד איתן מימוני בנושא "היטל השבחה", הועבר בפני מליאת המועצה האזורית מטה אשר ביום 20.2.2017.
א. מבוא
- במסגרת פגישתנו הקצרה, ניגע במספר עניינים הנוגעים ל"היטל ההשבחה".
- בתוך כך נראה מהו אותו "היטל השבחה" הנזכר בחוק התכנון והבניה (להלן: "חוק התו"ב"), נתוודע למצבים בהם ישנה חובה לשלם "היטל השבחה", ולמקרים בהם קיים פטור מהיטל זה וכיו"ב.
ב. מהו היטל ההשבחה?
- במסגרת תיקון לחוק התו"ב משנת 1981 (תיקון 18), הוסדר בחוק זה כל נושא "היטל ההשבחה" (ובוטל "מס ההשבחה" אשר היו מצוי בסעיף 32 לפקודת בנין ערים, 1936 - ע"א 7084/13 בר יהודה בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון) (להלן: "פס"ד בר יהודה").
- סעיף 196א לחוק התו"ב קובע כי: "ועדה מקומית תגבה היטל השבחה בשיעור, בתנאים ובדרכים שנקבעו בתוספת השלישית ועל פיה". ואכן, מרבית ההוראות הנוגעות לענייננו, מצויות באותה תוספת שלישית.
- סעיף 2(א) לתוספת השלישית מגדיר את מהותו של היטל ההשבחה:
2.(א) חלה השבחה במקרקעין, בין מחמת הרחבתן של זכויות הניצול בהם ובין בדרך אחרת, ישלם בעלם היטל השבחה לפי האמור בתוספת זו (להלן - היטל); היו המקרקעין מוחכרים לדורות, ישלם החוכר את ההיטל; היטל בעקבות אישור תכנית יחול על מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או הגובלים עמו בלבד.
- ומהי אותה "השבחה" אשר בגינה נדרש התשלום? זו מוגדרת בתוספת השלישית, כעליית שוויים של מקרקעין עקב אישור תכנית (מתאר, מקומית או מפורטת), מתן הקלה או התרת שימוש חורג (שלושתם יכונו להלן: "הפעולה המשביחה").
- אם כן, כאשר חלה עלייה בשווי מקרקעין עקב פעולה משביחה, בעל המקרקעין או החוכר לדורות יידרש לשלם היטל השבחה. לגבי זהות החייב נרחיב בהמשך.
- שיעורו של היטל ההשבחה הוא מחצית ההשבחה (סעיף 3 לתוספת השלישית).
- במקרה של שותפים במקרקעין או בחכירה לדורות, כל אחד מהם ישלם היטל באופן יחסי לחלקו במקרקעין המשותפים (סעיף 11 לתוספת השלישית).
- בבסיס החיוב בהיטל ההשבחה עומדים מספר רציונאליים, ובכלל זאת הרעיון של צדק חלוקתי וחברתי, ולפיו מי שנהנה מעליית ערכם של מקרקעיו בשל פעולות תכנוניות, ישתף את הציבור בהתעשרות זו [ע"א 1341/93 סי אנד סאן ביץ' הוטלס נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב יפו; רע"א 725/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון נ' עוזי ושפרה בלוך].
ג. תשלום היטל ההשבחה
- משבוצעה פעולה משביחה, בידי הועדה המקומית ישנן 2 אפשרויות באשר למועד קביעת השומה של היטל ההשבחה:
11.1. האחת, בסמוך לאחר "הפעולה המשביחה" (אישור התכנית, התרת השימוש החורג או מתן ההקלה)
11.2. והשניה, במועד "מימוש הזכויות במקרקעין" שבהם חלה ההשבחה, כאשר מימוש זה כולל אחד משלושה מצבים:
- קבלת היתר לבניה או שימוש שלא ניתן היה לתיתו אלמלא הפעולה שבעקבותיה חל היטל השבחה (אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג).
- התחלת השימוש במקרקעין בפועל כפי שהותר לראשונה עקב אישור התכנית שבעקבותיו חל היטל השבחה. כך לדוגמא, שימוש בדירת מגורים כבמשרד שלא היה מותר לפני אישור התכנית.
- העברת בעלות או זכויות חכירה לדורות, או הענקת זכות הטעונה רישום בפנקסי המקרקעין, בתמורה או ללא תמורה (למעט העברה מכוח דין, כגון ירושה, והעברה ללא תמורה מאדם לקרובו, קרי - בן זוג, הורה, הורה הורה, צאצא או צאצא של בן הזוג, אח ובני זוגם).
12. החליטה הועדה שלא לדחות את השומה עד למימוש הזכויות, יחולו הוראות סעיף 5 לתוספת השלישית:
5. אושרה תכנית ולא החליטה הועדה המקומית על דחיית השומה עד למימוש הזכויות, תערוך הועדה המקומית, על פי חוות דעת של שמאי מקרקעין, לוח שומה לכל התכנית שאושרה, ובו יפורטו המקרקעין שהושבחו עקב אישור התכנית ושיעור השבחתם.
- אם כן, במצב זה, על הועדה המקומית לערוך, לוח שומה לכל התכנית שאושרה, ,ולפעול בהתאם להוראות סעיף 6 לתוספת השלישית:
6. (א) לוח שומה שנערך לפי סעיף 5 יוצג במשרדי הועדה המקומית ובמשרדי הועדה המחוזית תוך חצי שנה מיום אישור התכנית.
(ב) הועדה המקומית תביא לידיעת כל חייב בהיטל, עם הצגת לוח שומה או עקב מימוש זכויות, את שיעור ההשבחה שבעדו הוא חייב בהיטל ואת זכותו לערער על החיוב בהיטל לפי האמור בסעיף 14.
(ג) שר האוצר, בהסכמת שר המשפטים, יקבע בתקנות את דרכי מתן ההודעה ורשאי הוא לקבוע גם דרכים לתחליף מסירה.
(ד) הוצג לוח שומה, רשאית הועדה המקומית להורות על רישום הערות אזהרה בפנקסי המקרקעין לגבי חובת בעלי מקרקעין הכלולים בלוח לשלם את ההיטל.
(ה) לא הוצג לוח שומה תוך חצי שנה מיום אישור התכנית, ייחשב הדבר כהחלטת הועדה המקומית על דחיית השומה עד למימוש הזכויות.
- הוצגה שומה כאמור, ניתן לערור עליה בפני ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה (להלן: "ועדת הערר"), בתוך שנה ממועד הצגת לוח השומה (סעיף 14 לתוספת השלישית).
- כאן המקום להתייחס בקצרה לועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה:
15.1. סעיף 12ו לחוק התו"ב קובע כי לכל מחוז תהיה ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה.
15.2. הרכבה של הועדה: 1) עו"ד בעל ותק של 5 שנים המצוי בענייני תו"ב; 2) נציג מתכנן המחוז הבקיא בענייני תו"ב; 3) בעל תואר אקדמי בתחום הכלכלה, מנהל עסקים רו"ח או הנדסה או השכלה מתאימה אחרת.
- החליטה הועדה לדחות את השומה עד למימוש הזכויות, יחושב ההיטל במועד מימוש הזכויות (ועל כך יפורט בהמשך), ועל שומה זו ניתן יהיה לערור לועדת הערר בתוך 45 ימים מיום שבו הובאה השומה לידיעת החייב (סעיף 14 לתוספת השלישית).
- יש לציין, כי גם אם החליטה הועדה על דחיית השומה, בעל המקרקעין רשאי לדרוש לאפשר לו לשלם מיד את ההיטל החל עליו, ושומת השבחה לגבי מקרקעיו תיערך בתוך 90 ימים (סעיף 4(4) לתוספת השלישית).
- אם אין מחלוקת לגבי החיוב כשלעצמו (הן שומה דחויה והן שומה על פי לוח שומה), אלא על גובהו, ניתן לפנות בתוך התקופות הנ"ל ליו"ר מועצת שמאי המקרקעין בבקשה שימנה שמאי מכריע לצורך הכרעה באשר לגובה החיוב (סעיף 14(ב) לתוספת השלישית). על הכרעת השמאי המכריע יכולים החייב או הועדה המקומית לערור לפני ועדת הערר בתוך 45 ימים מיום המצאת הכרעתו.
- על החלטות ועדת הערר בעניין היטל ההשבחה (עצם החיוב ו/או גובה החיוב) ניתן לערער לבית המשפט לעניינים מינהליים (סעיף 14(ד) לתוספת השלישית).
- כאן המקום לציין, כי ישנה חשיבות רבה לתשלום היטל ההשבחה, שכן עד לתשלומו, לא תירשם בפנקסי המקרקעין פעולה שהיא בבחינת מימוש זכויות במקרקעין, לא יוצא היתר לבניה, לא תינתן הקלה ולא יותר שימוש חורג (סעיף 10 לתוספת השלישית).
- אם כי יש לסייג ולומר, שבכל הנוגע למתן היתרים לשימוש חורג למטרת עסק נקבעו לאחרונה, במסגרת תיקון 110 לחוק התו"ב (תשע"ז-2016) הקלות מסויימות בתשלום ההיטל.
- כך לדוגמא נקבע כי מתן היתר לשימוש החורג מהיתר, למטרת עסק, לא יותנה בתשלום של יותר מ-25% מההיטל, ושמתן היתר לשימוש החורג מתכנית, למטרת עסק, לא יותנה בתשלום של יותר מ-40% מההיטל (סעיף 10(ד) ו-(ה) לתוספת השלישית):
10.(ג)לא יוצא היתר לבניה במקרקעין ולא תינתן הקלה ולא יותר שימוש חורג כל עוד לא שולם ההיטל או אותו חלק ממנו המגיע אותה שעה על פי תוספת זו בשל אותם מקרקעין, או שניתנה ערובה לתשלום או לחלק ממנו, הכל כנדרש על פי תוספת זו.
(ד) על אף האמור בסעיף קטן (ג), מתן היתר לשימוש החורג מהיתר, למטרת עסק, לא יותנה בתשלום של יותר מ-25% מההיטל או אותו חלק ממנו המגיע באותה שעה על פי תוספת זו בשל אותם מקרקעין, או במתן ערובה לתשלום ההיטל כולו או חלק ממנו העולה על 25%.
(ה) על אף האמור בסעיף קטן (ג), מתן היתר לשימוש החורג מתכנית, למטרת עסק, לא יותנה בתשלום של יותר מ-40% מההיטל או אותו חלק ממנו המגיע באותה שעה על פי תוספת זו בשל אותם מקרקעין, או במתן ערובה לתשלום ההיטל כולו או חלק ממנו העולה על 40%.
- מעניין לציין כי מדובר בתוספת "מרוככת", שכן בהצעת החוק, הנוסח היה שמתן היתר לשימוש למטרת עסק, החורג מהיתר או מתכנית, לא יותנה בתשלום ההיטל או במתן ערוב לתשלומו. על פי דברי ההסבר לחוק, תכלית התיקון למנוע עיכוב במתן רישיון עסק.
ד. פיצויים בגין פגיעה במקרקעין
- להשלמת התמונה נזכיר בקצרה את סעיפים 197-198 לחוק התו"ב, העוסקים בפיצוי לו זכאי מי שנפגע על ידי תכנית, שכן מדובר על מעין "תמונת ראי" לנושא היטל ההשבחה.
- כך, סעיף 197 לחוק התו"ב קובע כי:
197.(א) נפגעו על ידי תכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמו, מי שביום תחילתה של התכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200.
(ב) התביעה לפיצויים תוגש למשרדי הועדה המקומית תוך שלוש שנים מיום תחילת תקפה של התכנית; שר האוצר רשאי להאריך את התקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף אם כבר עברה התקופה.
- ממשיך סעיף 198 לחוק התו"ב וקובע כי במידה והוגשה תביעה לפי סעיף 197, על הועדה המקומית להודיע לכל מי שעלול לשאת בתשלום הפיצויים נושא התביעה על הגשתה, ותיתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו:
198. (א) הוגשה תביעה לפי סעיף 197, תודיע הועדה המקומית לכל מי שעלול לשאת בתשלום הפיצויים נושא התביעה, כולם או חלקם, בין על פי דין ובין על פי הסכם עם הוועדה המקומית או עם המדינה (בפרק זה – המשיב) על הגשתה ותתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו.
- כאן המקום להזכיר את פסק דינו של ביהמ"ש העליון אשר ניתן אך לאחרונה, ביום 15.12.2016 (ע"א 5958/15 פרחי ביקל בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה - ראשון לציון) במסגרתו נקבע כי הפרקטיקה, ולפיה הועדה המקומית היתה מחייבת יזמים לפצות את הנפגעים מהתכנית, בין אם על ידי גביית תשלום ובין אם על ידי חיובם בהפקדת כתב שיפוי עתידי, אינה חוקית, שכן הדבר מהווה "הטלת מס ללא צו מפורש של המחוקק").
- על החלטת הועדה בתביעה לפיצויים ניתן להגיש ערר בפני ועדת הערר (סעיף 198(ד) לחוק התו"ב), ועל החלטת ועדת הערר ניתן לערער לבית המשפט לעניינים מינהליים (סעיף 198(ז) לחוק התו"ב).
ה. חלף היטל ההשבחה
- בסעיף 21 לתוספת השלישית נקבע מנגנון "מקביל" להיטל השבחה, אשר תחולתו הוגבלה למקרים ספציפיים בלבד:
21. לגבי מקרקעי ישראל, כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל, שלא הוחכרו בחכירה לדורות או שהוחכרו בחכירה לדורות לשימוש חקלאי ושונה ייעודם לייעוד אחר, והחוכר לדורות שלו הוחכרה הקרקע לשימוש חקלאי בלבד אינו זכאי לנצל את הקרקע על פי ייעודה החדש, אלא אם כן יתוקן חוזה החכירה המקורי או ייחתם חוזה חכירה חדש, יחול, על אף האמור בתוספת זו, במקום היטל השבחה, ההסכם בדבר התשלומים מאת מינהל מקרקעי ישראל לרשויות המקומיות, שהיה קיים לפני תחילתו של חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 18), תשמ"א-1981.
- אם כן, על פי סעיף 21 לתוספת השלישית, במקרקעי ישראל (מקרקעין של המדינה, של רשות הפיתוח או של קק"ל), שלא הוחכרו בחכירה לדורות, או שהוחכרו לדורות לשימוש חקלאי וייעודם שונה, והחוכר לדורות אינו זכאי לנצל הקרקע על פי יעודה החדש, ללא תיקון חוזה החכירה או חתימה על חוזה חכירה חדש, יחול הסדר מקביל של במקובל לכנותו כ"חלף היטל השבחה".
- כך לדוגמא, במצב בו הסכם חכירה של אגודה שיתופית מול רמ"י הגיע לסיומו, ויש צורך לחדשו, אך רמ"י מתנה זאת בתנאים שונים, אשר לעיתים נוגעים לשימוש אשר יהיה מותר במקרקעין בשל ייעודם השונה. ניתן לראות במצב זה, כמצב בו החוכר לדורות אינו זכאי לנצל את הקרקע על פי יעודה החדש ללא חתימה על חוזה חדש, ולכן כמצב בו הוא אינו חייב בתשלום היטל השבחה, ויחול ההסדר החלופי.
- במסגרת פס"ד בר יהודה, תמצת בית המשפט העליון את השתלשלות העניינים הנוגעת לסעיף זה:
"...סעיף זה אימץ הסכם שנערך בין המינהל, משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי בשנת 1971 אשר קבע כי הרשויות המקומיות יקבלו מהמינהל, באופן שוטף, 10% מתקבולים שונים שהמינהל מקבל ממחזיקים בקרקע (תקבולים מכוח עסקאות מסוגים שונים ובהן עסקאות מכירה והחכרה, דמי חכירה שנתיים ודמי הסכמה) וזאת "חלף היטל השבחה". סכום התשלום המגיע לרשויות המקומיות לפי הסכם זה עודכן והועלה ל-12% בעקבות פשרה שהושגה בין הצדדים וקיבלה תוקף של הסדר פשרה במסגרת עתירה שנדונה בבית משפט זה (ע"א 2841/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב-יפו (7.2.2013))...".
- ואכן, עד לפני כשנתיים וחצי, לא היתה תחולה לסוגיית היטל ההשבחה במרבית הקיבוצים, וזאת בשל העדר הסכמי חכירה לדורות מול רמ"י. עניין זה השתנה לאחר פסיקת בית המשפט העליון מיום 3.9.2014 ברע"א 725/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון נ' עוזי ושפרה בלוך (להלן: "פס"ד בלוך").
ו. החייב בהיטל השבחה – הסתכלות מהותית
- כאמור, על פי לשון החוק, הגורם אשר יחויב בהיטל השבחה יהיה בעל המקרקעין או החוכר לדורות, כאשר חכירה לדורות מוגדרת בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 כשכירות לתקופה של למעלה מ-25 שנים (שכירות לתקופה שלמעלה מ-5 שנים נקראת "חכירה").
- אלא שבשנים האחרונות, נקבע בפסיקה כי כאשר בוחנים מיהו החייב בהיטל, יש לעשות זאת על ידי בחינה מהותית של הזכויות ולאו דווקא מבחינה פורמאלית.
- כאמור, פסק הדין המכונן בעניין זה הינו פס"ד בלוך, במסגרתו עסק ביהמ"ש באפשרות לחייב בהיטל השבחה חברי אגודה שיתופית חקלאית אשר לא לרמ"י לא היה הסכם ישיר מולם (אלא מול האגודה בלבד), כך שלמעשה מעמדם הפורמאלי היה של "ברי רשות" בלבד.
- והנה, כאשר הועדה המקומית השיתה על אותם חברים היטל השבחה, הם התנגדו לכך, וטענו כי המונח "חוכר לדורות" מתייחס רק למי שמוגדר כחוכר לדורות במסגרת חוזה חכירה לטווח ארוך עם רמ"י, ומאחר והם מחזיקים במקרקעין כברי רשות במסגרת חוזה שכירות תלת שנתי המתחדש מעת לעת, ממילא הם אינם עונים להגדרה זו ולא ניתן לחייבם בהיטל השבחה.
- ביהמ"ש העליון לא קיבל את טענתם, וקבע כי מבחינה פרשנית, המונח חוכר לדורות יכול להתפרש ככולל גם את מי שמהותית מחזיק במקרקעין כחוכר לדורות, הגם שהוא מכונה בחוזה "בר רשות".
- מכאן, עבר ביהמ"ש לבחון בחן את הנסיבות המהותיות הנוגעות לטיבה של ההתקשרות, ומצא כי:
"מבחינה מהותית מערך הזכויות והחובות החל על מתיישבים בעלי חוזי חכירה לדורות עם המינהל, זהה לזה של מתיישבים המוגדרים בחוזה המשבצת כברי רשות במקרקעי המינהל: ברי הרשות כמו-גם החוכרים לדורות זכאים להעביר את זכותם לאחר; עבירות הזכות מותנית בשני המקרים בקבלת אישור המינהל; דמי ההסכמה הנגבים על-ידי המינהל במקרה של העברת זכויות מוטלים על ברי רשות ועל חוכרים לדורות כאחד; ההסדר החל על ברי הרשות בדבר העברת זכויות במקרקעין במקרה של מיתה חל גם במקרה של חוכרים לדורות; מדיניות הפיצוי במקרה של החזרת הקרקע למינהל בעקבות שינוי ייעוד זהה מוחלת בשני המקרים באופן שווה. לכל אלה מתווספת המסקנה האמורה בדבר תכליתו האמיתית של חוזה המשבצת ממנו יונקות זכויותיהם של המתיישבים את חיותן ותקפותן, כחוזה להתקשרות ארוכת טווח, הנלמדת הן מהמטרות שעמדו בבסיס כריתתו והן מן הנסיבות ההיסטוריות שהוביל לגיבושו בצורתו זו, כמו-גם מן ההתחייבויות שנטלה על עצמה האגודה, לשאת בכלל האגרות, המיסים והארנונות החלים על המשבצת המושכרת".
- בסיכומו של דבר, הכריע בית המשפט כי הפרשנות הראויה למונח "חוכר לדורות" לצורך סעיף 2(א) לתוספת השלישית, היא הפרשנות המהותית, לפיה יש להטיל את תשלום ההיטל גם על מי שמעמדו באופן מהותי עולה לכדי מעמד של חוכר לדורות.
- ואכן, החל מפס"ד בלוך, החלו הרשויות להשית היטלי השבחה גם על קיבוצים ובעלי נחלות במושבים, וזאת אף במקרים בהם לא היו הסכמי חכירה לדורות מול רמ"י.
- הסתכלות מהותית זו, עמדה גם בבסיס פס"ד בר יהודה, אשר ניתן על ידי ביהמ"ש העליון ביום 10.5.2016, אשר בו נקבע, כי מבחינה מהותית, יש לראות גם ביזם, בתקופת פיתוח, ככזה הנמצא במעמד של "חוכר לדורות" לצורך תשלום של היטל השבחה.
- פס"ד בר יהודה אף הדגיש, כי גם בכל הנוגע למועד מימוש הזכויות אין לבחון דווקא את נקודת העברת הבעלות מבחינה קניינית, וניתן לבחון כבר את המועד בו נמכרה הזכות להירשם כבעלים או חוכר לדורות:
"בעניין נוה בנין נקבע כי מועד מימוש הזכויות לעניין תשלום היטל השבחה הוא מועד כריתת חוזה מכירת הזכויות במקרקעין (בעלות או חכירה לדורות) ולא מועד העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. לפיכך, נקבע כי גם מי שמוכר זכות אובליגטורית להירשם כבעלים או חוכר לדורות של מקרקעין חב בהיטל השבחה על המקרקעין במועד המכירה, אף שהוא אינו רשום כבעלים או כחוכר לדורות במועד זה. באותו עניין הטעימה השופטת א' חיות כי אמנם מנקודת מבט קניינית העברת הבעלות או החכירה לדורות מתרחשת עם הרישום בלשכת רשם המקרקעין אולם התכלית שעומדת בבסיסו של היטל ההשבחה מצדיקה פרשנות תכליתית של החובה בתשלום היטל השבחה, כך שהיא תחול במועד שבו ההתעשרות של בעל הזכויות יוצאת מהכוח לפועל".
- אם נשליך פסיקות אלה על קיבוצים, הרי שעל פניו יש להבחין בין 3 מצבים:
44.1. בקיבוץ שיתופי (אין בכלל שיוך בתים) – ברי כי הקיבוץ הוא אשר יחוייב בהיטל ההשבחה.
44.2. בקיבוץ מתחדש בו הליך השיוך טרם הושלם ("שיוך חוזי") – העניין אינו פשוט. מחד, מבחינה פורמאלית הקיבוץ הוא בעל הזכויות, אך מבחינה מהותית ניתן לראות בחברים כבעלי הזכויות וכמי שמחויבים בהיטל ההשבחה, ולכן:
- ככל ומדובר על היטל הנובע מפעולה משביחה אשר קדמה למועד ההחלטה על השיוך – אזי הקיבוץ צריך להיות מחויב בהיטל.
- ככל ומדובר על היטל הנובע מפעולה משביחה המאוחרת למועד ההחלטה על השיוך – ניתן יהיה, על פי פס"ד בלוך ופס"ד בר יהודה, לראות בחבר כגורם אשר צריך לשאת בהיטל ההשבחה.
44.3 בקיבוץ מתחדש שהליך השיוך בו כבר הושלם ("שיוך קנייני") – חלה החלוקה הנזכרת לעניין תקופת "השיוך החוזי", אלא שיש להוסיף, כי לגבי היטל שיסודו בפעולה משביחה לאחר השלמת השיוך הקנייני, ברי כי החברים הם בעלי הזכויות ולכן חייבים בהיטל.
45. אנו נחזור לסוגיה זו, של הסתכלות על הזכויות מבחינה מהותית, מיד, כאשר נעסוק בשאלת הפטור הקיים לבית מגורים עד ל-140 מ"ר.
ז. חישוב היטל ההשבחה
- סעיף 4(7) לתוספת השלישית קובע כי:
4(7) השומה תיערך ליום תחילת התכנית, או ליום אישור ההקלה או השימוש החורג, לפי הענין, בהתחשב בעליית ערך המקרקעין וכאילו נמכרו בשוק חפשי.
- בבואו לשום נכס ייקח השמאי בחשבון את השיקולים השמאיים הצריכים לעניין, היינו אותם שיקולים שבאמצעותם יוכל להעריך את המקרקעין - פעם אחת בהתאם לזכויות שהוענקו בתכנית (מצב חדש) ופעם אחת בהתאם לזכויות שהיו קיימות אלמלא אושרה תכנית זו (מצב קודם). ההפרש בין שני ערכים אלה מהווה את ההשבחה (ברמ 2647/14 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ' גולדן פוינט בע"מ).
- באשר לאופן חישוב ההשבחה המתייחסת למס' תכניות משביחות, מתייחס סעיף 4(5) לתוספת השלישית:
4(5) במקרקעין שבהם אושרו מספר תכניות בזו אחר זו, בלי ששולם היטל עקב אף אחד מאישורים אלה, תהא ההשבחה ההפרש בין שוויים של המקרקעין בסמוך לפני אישורה של התכנית הראשונה לבין שוויים מיד לאחר אישורה של התכנית האחרונה;
- בעניין זה התעוררה בפני ביהמ"ש העליון מחלוקת באשר לדרך החישוב הנכונה אשר יש לבצע לפי סעיף 4(5) לתוספת השלישית (רע"א 4217/04 ציון פמיני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים).
- במסגרת פסק הדין, נדחתה "שיטת המקפצה", לפיה יש לחשב ההשבחה לפי ההפרש שבין ערך המקרקעין בסמוך לפני אישורה של התכנית הראשונה, ובין ערכם לאחר אישור התכנית האחרונה, והוכרע כי יש לעשות שימוש ב"שיטת המדרגות", קרי - סך ההשבחה יהיה לפי הפרש ממודד של ההשבחה לפני כל תכנית משביחה ומיד לאחר אישורה:
"חישוב כל אחת מן ההשבחות בנפרד תוך השוואת שווי המקרקעין בסמוך לפני ומיד אחרי אישורה של כל תכנית ותכנית. שיערוכן של ההשבחות למועד אישור התכנית האחרונה וסיכום סך כל ההשבחות מהווה את סכום ההשבחה הכוללת ממנה ייגזר ההיטל".
ח. פטור מהיטל השבחה
- סעיף 19 לתוספת השלישית מפרט מקרים בהם לא תחול חובת תשלום היטל בשל השבחה, ולהלן נדון בעיקריים שבהם הנוגעים לאזרח הפשוט.
ח.1. בית מגורים עד 140 מ"ר
- הפטור המרכזי לענייננו מצוי בסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית, אשר זה לשונו:
- אם כן, על פי סעיף זה, בניה או הרחבה של דירת מגורים בשטח של עד 140 מ"ר, לא ייחשבו כ"מימוש זכויות", אם המחזיק במקרקעין (או קרובו) הגיש בקשה והמקרקעין ישמשו למגוריו (או למגורי קרובו).
- ככל ושטח דירת המגורים עולה על 140 מ"ר, אזי תשלום ההיטל יהיה רק על השטח הנוסף מעל 140 מ"ר.
- ממשיך הסעיף וקובע, כי במידה והמחזיק במקרקעין (או קרובו) השתמש בדירה למגוריו (או מגורי בני המשפחה) למשך 4 שנים לפחות, אזי גם העברת הבעלות או החזקה בדירה לא תחשב כ"מימוש זכויות" ולא תחול בגינה חובת תשלום היטל השבחה:
19ג(2) העברת הבעלות או החזקה בדירה שנבנתה או שהורחבה כאמור בפסקה (1) או שניתן להרחיבה לפי תכנית, לא יראו כמימוש זכויות ולא תחול בגינה חובת תשלום ההיטל, אם המחזיק במקרקעין או קרובו השתמשו בדירה למגוריהם או למגורי בני משפחתם הקרובים מגמר הבניה ועד מכירתה משך זמן שאינו פחות מארבע שנים; לענין זה, "גמר הבניה" – כמשמעותו בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961.
- בע"א 7417/01 צרי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים, הבהיר בית המשפט כי יש לפרש פטור זה בצמצום, וכי תחולתו הינה רק במקרים בהם קיימת זהות בין החייב בהיטל לבין המחזיק במקרקעין (או קרובו). על צמצום מסוים בהלכה זו נרחיב בהמשך.
- לאור זאת, התעוררה שאלה האם פטור זה חל גם בקיבוצים – שכן, לכאורה, בעוד שהזכויות במקרקעין הינן של הקיבוצים, החזקה והשימוש הינם של החברים.
- ואכן, בעניין זה מצאנו הכרעות שונות של ועדות שונות.
- מחד, ביחס לקיבוץ המתחדש, חלק מן הועדות ראו בקיבוץ כבעל הזכויות ובחברים כמחזיקים, ולפיכך קבעו כי אין במקרה זה תחולה לפטור של סעיף 19ג לתוספת השלישית [ערר (חי') 8007/09 קיבוץ עין הכרמל נ' הועדה המקומית לתו"ב חוף הכרמל; 8013/09 קיבוץ עינת נ' הועדה המקומית לתו"ב דרום השרון – החלטה אשר בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי (עמנ (מרכז) 43989-03-11 – לאחר שנתקבלה טענת הקיבוץ, שדובר בתכנית בינוי אשר אינה מסוג התכניות המקימות חבות בהיטל השבחה];
- מאידך, הועדה בחוף הכרמל ציינה כי לגבי קיבוץ שיתופי, בו לחברים אין קניין פרטי וזכויות משפטיות עצמאיות בדירות, יש לראות בקיבוץ גם כחוכר וגם כמחזיק ויש תחולה לפטור [8049/10 קיבוץ מעגן מיכאל נ' הועדה המקומית לתו"ב חוף הכרמל]. החלטה זו, יש לדעת, בוטלה בהסכמה במסגרת ערעור מנהלי.
- לאור הפסיקה אשר מסתכלת על שאלת הזכויות מבחינה מהותית, נדמה כי גם כאן יש להבחין בין מספר מצבים:
61.1. בקיבוץ שיתופי (בו אין שיוך דירות) – בראיה מהותית יש לראות בקיבוץ השיתופי כבעל הזכויות, כך שהזכאות לפטור תלויה בשאלה מיהו המשתמש? האם הקיבוץ ויש זכאות לפטור, או החברים, ואין זכאות לפטור.
61.2. בקיבוץ מתחדש בו טרם הושלם הליך השיוך ("שיוך חוזי") -
- ככל ומדובר על היטל הנובע מפעולה משביחה אשר קדמה למועד ההחלטה על השיוך – אזי אין הלימה בין בעל הזכויות במועד הקובע (הקיבוץ) לבין המשתמש (החבר) ולכן ספק אם תהא זכאות לפטור.
- ככל ומדובר על היטל הנובע מפעולה משביחה המאוחרת למועד ההחלטה על השיוך – הרי שבחינה מהותית תאפשר לראות בחברים כמי שהיו בעלי הזכויות במועד עריכת הפעולה המשביחה, ולאור היותם המשתמשים, אזי ניתן לתת להם פטור.
61.3. בקיבוץ מתחדש, בו הליך שיוך הדירות הושלם ("שיוך קנייני") – חלה החלוקה הנזכרת לעניין תקופת "השיוך החוזי", אלא שיש להוסיף, כי לגבי היטל שיסודו בפעולה משביחה לאחר השלמת השיוך הקנייני, ברי כי החברים הם גם בעלי הזכויות וגם המשתמשים ולכן יהיו זכאים לפטור.
- כך שלמעשה, במצב כיום, מתן הפטור לקיבוצים/חברים, תלוי, בראש ובראשונה בעמדתה של הועדה המקומית של הרשות.
- במטה אשר מקובל לתת פטור על פי סעיף 19(ג) לתוספת השלישית גם לקיבוצים. וכך גם במועצה אזורית יואב, ובועדה המרחבית יזרעאלים (הכוללת את עמק יזרעאל, מגידו, ועוד).
- כאן המקום להזכיר בקצרה סוגיה נוספת הרלוונטית ביחס לפטור על פי סעיף 19(ג) – האם כאשר מספר אנשים החזיקו במקרקעין, וכל אחד מהם בנה דירה לשימושו האישי, יוענק פטור עד ל-140 מ"ר לכל דירה, או שיינתן רק פטור אחד שיחולק בין המחזיקים?
- גם לסוגיה זו נדרש ביהמ"ש במסגרת רע"א 8907/13 דיבון ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה פ"ת (אשר ניתן ביום 3.9.2015).
- בנסיבות המקרה, דובר על 2 זוגות, אשר החזיקו בזכויות בחלקה מסוימת עליה הוקם בניין, כאשר כל זוג קיבל דירה אחת ועבר להתגורר בה בפועל.
- כאשר הוצגה דרישה לתשלום היטל השבחה עבור הדירות, כל אחד מן הזוגות טען כי הוא פטור מההיטל, בהתאם לסעיף 19(ג) לתוספת השלישית, אלא שמנגד טענה הועדה המקומית כי יש להעניק רק פטור אחד בגין החלקה ופטור זה יתחלק בין המבקשים.
- בית המשפט העליון הכריע ברוב דעות, כי נוכח תכליות החוק ועיקרון השיווין החל על דיני המס, יש לאמץ את הפרשנות לפיה, מקום בו מספר בעלי זכויות בקרקע שהושבחה, שהם גם המחזיקים במקרקעין, בונים דירות מגורים לשימושם האישי, יש להעניק פטור לכל אחד מהם עבור כל אחת מהדירות (בכפוף למילוי יתר תנאי הפטור).
- מעבר לכך, ביהמ"ש ציין כי בבוא היום יהיה מקום לבחון האם הלכת צרי לעניין הזהות בין החייב בהיטל לבין המחזיק במקרקעין, עודנה עולה בקנה אחד עם תכליות החוק.
ח.2. ממ"ד
- מעבר לכך, יש להזכיר את הפטור הניתן במצב של "השבחה במקרקעין בשל בניית מרחב מוגן בשטח שלא יעלה על השטח שקבע שר הביטחון לפי חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951; (תקנה 19(ב)(9) לתוספת השלישית).
- על פי תקנה 197א לתקנות ההתגוננות האזרחית (מפרטים לבניית מקלטים), תש"ן-1990: "שטח המרחב הדירתי לא יפחת מ-9 מ"ר (נטו, לא כולל קירות)", מכאן שהפטור עבוד ממ"ד ניתן רק במקרה של בניית בהתאם לשטח זה.
- יתר על כן, נראה כי אין להביא בחשבון את שטחי הממ"ד כאשר מחשבים את הפטור לפי סעיף 19(ג)(1) [ערר (י-ם) 411/12 ויאיצלב סיונוב נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים].
ט. סיכום
- היטל ההשבחה הינו תשלום אשר בעל המקרקעין או החוכר לדורות מחויב לשלם בגין השבחת המקרקעין בשל פעולה תכנונית, כאשר הפסיקה קבעה שיש לבחון שאלת הזכויות בחינה מהותית ולא רק דווקנית ופורמאלית.
- גובה ההיטל הינו מחצית מן ההשבחה, כאשר יכול וההיטל ישולם בסמוך לאחר מועד הפעולה המשביחה או במועד "מימוש הזכויות" (קבלת היתר לבניה או שימוש שהותרו; התחלת השימוש החדש שהותר; העברת הזכויות;
- ישנם מקרים מסויימים בהם ניתן פטור מהיטל השבחה, כאשר המרכזי שבהם, הנוגע לאזרח הפשוט, הינו פטור לבית מגורים עד ל-140 מ"ר. מאחר ולצורך מימוש הפטור יש צורך בהלימה בין בעל הזכויות לבין המשתמש, עניין זה מעורר שאלות מורכבות בתחום המרחב הכפרי בכלל, ובתחום הקיבוצים בפרט.
מימוני שלוש ושות'
משרד עורכי דין